תרכה קָרָא רַב חַמָּא עַל רַב שֵׁשֶׁת: “טוֹבָה חָכְמָה עִם נַחֲלָה” (קהלת ז, יא) (בכורות נב ע"ב).
קָרָא – אמר.
“טוֹבָה חָכְמָה” וגו’ – והפסוק נדרש כשבח למי שחוכמתו גדולה, וברשותו גם בקיאות במורשת שנחל מדורות קודמים.
*
תרכו רַב שֵׁשֶׁת כָּל שְׁלוֹשִׁים יוֹם הָיָה חוֹזֵר עַל תַּלְמוּדוֹ, וְהָיָה תוֹלֶה עַצְמוֹ וְעוֹמֵד עַל בְּרִיחַ הַדֶּלֶת וְאוֹמֵר: שִׂישִׂי, נַפְשִׁי! שִׂישִׂי נַפְשִׁי! לָךְ קָרִיתִי, לָךְ שָׁנִיתִי! (פסחים סח ע"ב).
תַּלְמוּדוֹ – כל מה שלמד.
תּוֹלֶה עַצְמוֹ – נשען.
שִׂישִׂי – שמחי.
לָךְ קָרִיתִי – למענך ולטובתך חזרתי על ידיעותי במקרא ובמשנה.
*
תרכז בִּשְׁעַת קְרִיאַת הַתּוֹרָה הָיָה רַב שֵׁשֶׁת הוֹפֵךְ פָּנָיו וְלוֹמֵד. אָמַר: אָנוּ בְשֶׁלָּנוּ וְהֵם בְּשֶׁלָּהֶם (ברכות ח ע"א).
הופֵךְ פָּנָיו – מפנה גבו לקוראים בתורה (בציבור).
אָנוּ בְּשֶׁלָנוּ וגו’ – תלמידי החכמים ראוי שיעסקו בלימוד התורה לעומקה, אך לאדם הפשוט די בקריאה מהירה שלה.
*
תרכח אָמַר רַבָּה: הִקְשָׁה אָדָם קָשֶׁה שֶׁהוּא קָשֶׁה כַּבַּרְזֶל. וּמִי הוּא? רַב שֵׁשֶׁת (מנחות צה ע"ב).
הִקְשָׁה אָדָם וגו’ – אדם שהוא חד וחריף כברזל יעורר שאלה קשה.
*
תרכט רַב חִסְדָּא וְרַב שֵׁשֶׁת כְּשֶׁפָּגְעוּ זֶה בָּזֶה הָיוּ שִׂפְתוֹתָיו שֶׁל רַב חִסְדָּא מְרַתְּתוֹת מִמִּשְׁנְיוֹתָיו שֶׁל רַב שֵׁשֶׁת, וְרַב שֵׁשֶׁת כָּל גּוּפוֹ מְרַתֵּת מִפִּלְפּוּלוֹ שֶׁל רַב חִסְדָּא (עירובין סז ע"א).
פָּגְעוּ – נפגשו.
מְרַתְּתוֹת מִמִּשְׁנָיוֹתָיו – רועדות מהשתוממות והתפעלות מבקיאותו של רב ששת במשניות.
פִּלְפּוּלוֹ – חריפותו וחדות מחשבתו.
*
תרל רַב יִצְחָק בַּר יְהוּדָה הָיָה מָצוּי לִפְנֵי רָמִי בַּר חַמָּא, הִנִּיחוֹ וְהָלַךְ לְרַב שֵׁשֶׁת. יוֹם אֶחָד פָּגַע בּוֹ רָמִי בַּר חַמָּא, אָמַר לוֹ: הַשַּׂר אָחַז בָּנוּ וְרֵיחוֹ דָּבַק בַּיָּד? מִשּׁוּם שֶׁהָלַכְתָּ לְךָ לִפְנֵי רַב שֵׁשֶׁת תְּהֵא כְּרַב שֵׁשֶׁת? אָמַר לוֹ: לֹא מִשּׁוּם כָּךְ, מָר כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ דָּבָר הוּא פּוֹשֵׁט לִי מִסְּבָרָא, וּכְשֶׁאֲנִי מוֹצֵא מִשְׁנָה הִיא סוֹתַרְתּוֹ, וְרַב שֵׁשֶׁת כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ דָבָר הוּא פּוֹשֵׁט לִי מִן הַמִּשְׁנָה, וּכְשֶׁאֲנִי מוֹצֵא מִשְׁנָה סוֹתַרְתּוֹ – מִשְׁנָה וּמִשְׁנָה הִיא (זבחים צו ע"ב).
מָצוּי – רגיל ללמוד.
הִנִּיחוֹ – עזב אותו.
פָּגַע – פגש (ברב יצחק).
הַשַּׂר וגו’ – פתגם המלגלג על אדם שנתקרב לשר גדול וסבור שבשל קרבה זו דבק בו משהו מגדולתו של אותו שר.
לֹא מִשּׁוּם כָּךְ – הלכתי לרב ששת.
מָר – אדוני, אתה.
פּוֹשֵׁט לִי וגו’ – מסביר על יסוד שיקול דעתו.
הִיא סוֹתַרְתּוֹ – המשנה סותרת את דברי רמי בר חמא.
מִשְׁנָה וּמִשְׁנָה הִיא – מתברר שיש מחלוקת בין שתי המשניות וניתן לבחור על איזו לסמוך.
*
תרלא רַב אֲחַדְבּוֹי בַּר אַמִּי הֱשִׁיבוֹ אֶת רַב שֵׁשֶׁת בִּשְׂחוֹק. חָלְשָׁה דַעְתּוֹ שֶׁל רַב שֵׁשֶׁת, נִשְׁתַּתֵּק רַב אֲחַדְבּוֹי וְשָׁכַח תַּלְמוּדוֹ. בָּאָה אִמּוֹ, בּוֹכָה לִפְנֵי רַב שֵׁשֶׁת וְצָוְחָה וְלֹא הִשְׁגִּיחַ בָּהּ. אָמְרָה לוֹ: רְאֵה, הַשָּׁדַיִם הַלָּלוּ שֶׁיָּנַקְתָּ מֵהֶם! בִּקֵּשׁ רַב שֵׁשֶׁת רַחֲמִים עָלָיו וְנִתְרַפֵּא (בבא בתרא ט ע"ב)
הֵשִׁיבוֹ… בִּשְׂחוֹק – פטר בזלזול דברים שאמר רב ששת.
חָלְשָׁה דַּעְתּוֹ – נפגע, נעלב.
נִשְׁתַּתֵּק – נעשה אילם.
אִמּוֹ – של רב אחדבוי, שהיתה מינקתו של רב ששת.
צָוְחָה וגו’ – בכתה ולא שם אליה לבו.
בִּקֵּשׁ רַחֲמִים – התפלל.
*
תרלב רַב שֵׁשֶׁת סַגִּי נְהוֹר הָיָה. הָיוּ הַכֹּל הוֹלְכִים לְקַבֵּל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ. עָמַד וְהָלַךְ עִמָּם רַב שֵׁשֶׁת. מְצָאוֹ מִין אֶחָד. אָמַר לוֹ: חֲצָבִים לַנָּהָר – כַּגָּנִים לְאָן? אָמַר לוֹ: בֹּא וּרְאֵה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ יוֹתֵר מִמְּךָ.
עָבַר לִגְיוֹן רִאשׁוֹן בְּרַעַשׁ, אָמַר לוֹ הַמִּין: בָּא הַמֶּלֶךְ. אָמַר לוֹ: לֹא בָּא. עָבַר לִגְיוֹן שֵׁנִי בְּרַעַשׁ, אָמַר לוֹ: עַכְשָׁו בָּא הַמֶּלֶךְ. – לֹא בָּא. עָבַר שְׁלִישִׁי בַּחֲשַׁאי. אָמַר לוֹ רַב שֵׁשֶׁת: עַכְשָׁו וַדַּאי בָּא הַמֶּלֶךְ. אָמַר לוֹ אוֹתוֹ הַמִּין: זוֹ מִנַּיִן לְךָ? אָמַר לוֹ: מַלְכוּת הָאָרֶץ כְּעֵין מַלְכוּת שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “לֹא בָרוּחַ ה‘… לֹא בָרַעַשׁ ה’, וְאַחַר הָרַעַשׁ… קוֹל דְּמָמָה דַקָּה” (מלכים א יט, יא–יב).
כְּשֶׁבָּא הַמֶּלֶךְ פָּתַח רַב שֵׁשֶׁת וּבֵרְכוֹ. אָמַר לוֹ הַמִּין: אַתָּה מְבָרֵךְ אֶת מִי שֶׁאֵין אַתָּה רוֹאֵהוּ?! נָתַן רַב שֵׁשֶׁת אֶת עֵינָיו בּוֹ וְיָצְאוּ נִיצוֹצוֹת שֶׁל אֵשׁ וְכִבּוּ אֶת עֵינָיו (ברכות נח ע"א).
סַגִּי נְהוֹר – עיוור.
מִין – כופר.
חֲצָבִים לַנָּהָר וגו’ – קנקנים מוליכים לנהר (כדי לשאוב בהם מים) אך מה טעם להוביל לשם מחתות? פתגם הוא וכוונתו: כיצד מבקש אדם עיוור לראות את המלך?
לִגְיוֹן – יחידת צבא.
מַלְכוּת שָׁמַיִם וגו’ – דרכי השלטון של מלך בשר ודם דומים לאלה של הקב"ה.
שֶׁנֶּאֱמַר וגו’ – כשהתגלה הקב"ה לאליהו, הופיע בקול דממה דקה ולא ברוח וברעש שקדמו לה.
בֵּרְכוֹ – בירך את הברכה שמברכים על פגישה במלך.
נָתַן וגו’ – הביט רב ששת במין בזעם, וניצוצות של אש שיצאו מעיניו עיוורו את הכופר.
*
תרלג אָמַר לוֹ רֹאשׁ הַגוֹלָה לְרַב שֵׁשֶׁת: מִפְּנֵי מָה אֵין מָר סוֹעֵד אֶצְלֵנוּ? אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁהָעֲבָדִים אֵינָם מְהֻגָּנִים, וַחֲשׁוּדִים הֵם עַל אֵבֶר מִן הַחַי. אָמַר לוֹ: מִי יֹאמַר? אָמַר לוֹ: עַכְשָׁו אַרְאֵהוּ. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת לְשַׁמָּשׁוֹ: לֵךְ גְּנֹב וְהָבֵא לִי רֶגֶל אַחַת שֶׁל הַבְּהֵמָה. הֵבִיא לוֹ. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת לָעֲבָדִים: סַדְּרוּ לְפָנַי נְתָחֶיהָ שֶׁל הַבְּהֵמָה. הֵבִיאוּ שָׁלוֹשׁ רַגְלַיִם וְהִנִּיחוּ לְפָנָיו. אָמַר לָהֶם: בְּהֵמָה זוֹ שֶׁל שָׁלוֹשׁ רַגְלַיִם הָיְתָה? הֵבִיאוּ עוֹד רֶגֶל אַחַת מִן הַחוּץ וְהִנִּיחוּ לְפָנָיו. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת לְשַׁמָּשׁוֹ: הַנַּח אַף אַתָּה שֶׁלְּךָ. הִנִיחַ. אָמַר לָהֶם: בְּהֵמָה זוֹ שֶׁל חָמֵשׁ רַגְלַיִם הָיְתָה?
אָמַר לוֹ רֹאשׁ הַגּוֹלָה לְרַב שֵׁשֶׁת: אִם כֵּן, יָכִינוּ אֶת הַסְּעוּדָה לִפְנֵי שַׁמָּשׁוֹ וְיֹאכַל. אָמַר לוֹ: טוֹב! הִקְרִיבוּ לִפְנֵיהֶם שֻׁלְחָן וְהֶעֱלוּ עָלָיו בָּשָׂר, וְהִנִּיחוּ לְפָנָיו מָנָה שֶׁל חַנְקָא חֲמָתָא. מִשְׁמְשָׁהּ וּנְטָלָהּ וּכְרָכָהּ בְּסוּדָרוֹ. לְאַחַר שֶׁאָכַל אָמְרוּ הָעֲבָדִים: נִגְנַב לָנוּ כּוֹס שֶׁל כָּסֶף. בָּדְקוּ וּמָצְאוּ אֶת הַמָּנָה כְּרוּכָה בְסוּדָרוֹ. אָמְרוּ לְרֹאשׁ הַגּוֹלָה: רוֹאֶה מָר, שֶׁלֹא לֶאֱכֹל הוּא רוֹצֶה, אֶלָּא לְצַעֲרֵנוּ. אָמַר לָהֶם רַב שֵׁשֶׁת: אֲנִי אָכַלְתִּי וְטָעַמְתִּי בַּבָּשָׂר טָעַם שֶׁל מְצֹרַעַת. אָמְרוּ לוֹ: לא שָׁחַטְנוּ בְּהֵמָה מְצֹרַעַת הַיּוֹם. אָמַר לָהֶם: בִּדְקוּ בִּמְקוֹמָהּ שֶׁל אוֹתָהּ עֶצֶם. בָּדְקוּ וּמָצְאוּ כִּדְבָרָיו.
כְּשֶׁיָּצָא רַב שֵׁשֶׁת חָפְרוּ לוֹ הָעֲבָדִים בּוֹר וְנָתְנוּ עָלָיו מַחְצֶלֶת, וְאָמְרוּ לוֹ: יָבוֹא מָר לָנוּחַ כָּאן. נָחַר לוֹ רַב חִסְדָּא מֵאֲחוֹרָיו. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת לְתִינוֹק: פְּסֹק לִי פְּסוּקְךָ. אָמַר לוֹ: “נְטֵה לְךָ עַל יְמִינְךָ אוֹ עַל שְׂמֹאלֶךָ” (שמואל ב ב, כא). אָמַר רַב שֵׁשֶׁת לְשַׁמָּשׁוֹ: מָה אַתָּה רוֹאֶה? אָמַר לוֹ: מַחְצֶלֶת מוּטֶלֶת לְפָנֵינוּ. אָמַר לוֹ: חֲזֹר מִמֶּנָּה. לְאַחַר שֶׁיָּצָא אָמַר לוֹ רַב חִסְדָּא: מִנַּיִן יָדַע מָר? אָמַר לוֹ רַב שֵׁשֶׁת: אַחַת, שֶׁנָּחַר לִי מָר; וְעוֹד, שֶׁפָּסַק לִי הַתִּינוֹק פְּסוּקוֹ; וְעוֹד, שֶׁחֲשׁוּדִים הָעֲבָדִים, שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים. (גיטין סז ע“ב–סח ע”א).
רֹאשׁ הַגּוֹלָה – מנהיג יהודי בבל.
מָר – אדוני, לשון פנייה מנומסת.
מְהֻגָּנִים – אנשים הגונים.
חֲשׁוּדִים וגו’ – יש חשש שהם מאכילים בשר שנלקח מבעל חיים לפני שמת (והוא אסור באכילה).
מִי יֹאמַר? – מניין אתה יודע?
רֶגֶל אַחַת שֶׁל הַבְּהֵמָה – המיועדת לאותה סעודה.
מן הַחוּץ – שחתכו רגל מחיה אחרת.
לִפְנֵי שַׁמָּשׁוֹ – בנוכחות שמשו (ויראה שנעשית כראוי).
חַנְקָא חֲמָתָא – מנת בשר ובה עצם זעירה (וביקשו שייחנק בה רב ששת).
מִשְׁמְשָׁהּ – בידיו (כיוון שהיה עיוור).
נְטָלָהּ וגו’ – לקח את הבשר והסתירו בבגדו.
לְצַעֲרֵנוּ – להעליב אותנו (בזה שלא אכל).
מְצֹרַעַת – בהמה מצורעת.
מְקוֹמָהּ שֶׁל אוֹתָהּ עֶצֶם – העור שמעל מנת הבשר שניתנה לרב ששת.
נָחַר – השמיע קול (להזהירו).
פְּסֹק לִי פְּסוּקְךָ – מה הפסוק שלמדת היום?
נְטֵה – פנה.
חֲזֹר מִמֶּנָּה – לך סביבה.
*
תרלד רַב שֵׁשֶׁת נִרְאָה לוֹ מַלְאַךְ הַמָּוֶת בַּשׁוּק, אָמַר לוֹ: בַּשּׁוּק כִּבְהֵמָה? בּוֹא לְבֵיתִי (מועד קטן כח ע"א).
מַלְאַךְ הַמָּוֶת – שבא לקחת את נשמתו.
בַּשּׁוּק כִּבְהֵמָה? – רוצה אתה לקחת את נשמתי כבהמה הנשחטת בשוק?
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.