תרמא שָׁלְחוּ לוֹ אֶחָיו לְרַבָּה: יוֹדֵעַ הָיָה יַעֲקֹב שֶׁצַּדִּיק גָּמוּר הָיָה, וְאִם מֵתִים שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ חַיִּים, לָמָּה הִטְרִיחַ אֶת בָּנָיו? – שֶׁלֹּא קִבֵּל עָלָיו צַעַר מְחִלּוֹת. אִלְפָּא מוֹסִיף בָּהּ דְּבָרִים: מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁהָיָה מִצְטַעֵר עַל אִשָּׁה אַחַת וּבִקֵּשׁ לֵירֵד, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע כָּזֹאת גִּלְגֵּל בְּעַצְמוֹ עַד יוֹם מוֹתוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁחָכָם גָדוֹל אַתָּה, אֵינוֹ דוֹמֶה לוֹמֵד מֵעַצְמוֹ לְלוֹמֵד מֵרַבּוֹ. וְאִם תֹּאמַר אֵין לְךָ רַב? יֵשׁ לְךָ רַב, וּמִי הוּא? רַ' יוֹחָנָן (כתובות קיא ע"א).
שָׁלְחוּ לוֹ וגו’ – רבה בבבל היה והיו לו אחים בארץ ישראל (ושלחו לו איגרת כדי לעודדו לעלות לארץ).
חַיִּים – לעתיד לבוא, עם תחיית המתים (ומחלוקת היא בין חכמים אם יש תחיית מתים לקבורים בחו"ל).
הִטְרִיחַ אֶת בָּנָיו – להעלות את עצמותיו ממצרים לארץ ישראל (ומכאן שמי שמת בחוץ לארץ אינו זוכה לקום בתחיית המתים).
שֶׁלֹא קִבֵּל וגו’ – תשובתו של רבה: צדיקים שמתים בחוץ לארץ מתגלגלים ממקום קבורתם דרך מחילות לארץ ישראל ושם קמים, ויעקב לא רצה בצער הגלגול.
אִלְפָּא וגו’ – החכם אלפא אומר שבאותה איגרת היו גם דברים נוספים, כדלהלן.
אֶחָד – מארץ ישראל.
היָה מִצְטַעֵר וגו’ – אהבתו לאישה אחת שגרה בחוץ לארץ הכאיבה לו והוא ביקש לרדת אליה.
כָּזֹאת – שאין מתים שבחוץ לארץ חיים.
גִּלְגֵּל בְּעַצְמוֹ – התענה בצערו בארץ ישראל (ולא ירד לחוץ לארץ).
אַף עַל פִּי וגו’ – טענה נוספת שטענו כלפי רבה: אף על פי שאתה חכם גדול ראוי שתלמד מר' יוחנן (איש ארץ ישראל).
*
תרמב רַב יוֹסֵף – סִינַי, וְרַבָּה – עוֹקֵר הָרִים. הָיְתָה הַשָּׁעָה צְרִיכָה לָהֶם, שָׁלְחוּ לְשָׁם: סִינַי וְעוֹקֵר הָרִים אֵיזֶה מֵהֶם קוֹדֵם? שָׁלְחוּ לָהֶם: סִינַי קוֹדֵם, שֶׁהַכֹּל צְרִיכִים לְבַעַל הַחִטִּים. אַף עַל פִּי כֵן לֹא קִבֵּל עָלָיו רַב יוֹסֵף, שֶׁאָמְרוּ לוֹ הַכַּלְדִּיִּים: תִּמְלֹךְ שְׁתֵּי שָׁנִים. מָלַךְ רַבָּה עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנִים; מָלַךְ רַב יוֹסֵף אַחֲרָיו שְׁתֵּי שָׁנִים וּמֶחֱצָה.
כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים שֶׁמָּלַךְ רַבָּה, אֲפִלּוּ אֻמָּן לְבֵיתוֹ לא קָרָא (ברכות סד ע"א).
סִינַי – בעל בקיאות עצומה.
עוֹקֵר הָרִים – חריף בפלפול ובחידוש.
הַשָּׁעָה צְרִיכָה לָהֶם – היה צריך למנות אחד מהם כראש הישיבה.
לְשָׁם – לחכמי ארץ ישראל.
קוֹדֵם – עדיף.
בַּעַל הַחִטִּים – מי שקיבץ תבואה רבה למכור, והכוונה למי שבקיאותו בתורה רבה (ובלא ידע אין מקום לפלפול ולדיון).
לֹא קִבֵּל – לא הסכים (להתמנות).
כַּלְדִּיִּים – החוזים בכוכבים.
תִּמְלֹךְ – תעמוד בראש הישיבה.
אֲפִלּוּ אֻמָּן וגו’ – מכיוון שרב יוסף ויתר על מקומו כראשון בראשות הישיבה, זכה בבריאות טובה ולא נזקק לרופא שיבוא אליו בכל אותן שנים.
*
תרמג כְּשֶׁנִּפְטְרוּ חֲכָמִים מִבֵּית רַבָּה וְרַב יוֹסֵף נִשְׁתַּיְרוּ אַרְבַּע מֵאוֹת חֲכָמִים, וְקָרְאוּ לְעַצְמָם יְתוֹמִים (כתובות קו ע"א).
כְּשֶׁנִּפְטְרוּ חֲכָמִים – כשנפרדו מבית המדרש וחזרו אל בתיהם (לחוג שם את החגים).
נִשְׁתַּיְרוּ – נותרו (בבית המדרש דרך קבע מספר גדול של תלמידים אחרים).
יְתוֹמִים – בגלל מספרם הקטן יחסית (וראו לעיל, קטע תקכח).
*
תרמד רַבָּה קֹדֶם שֶׁפָּתַח לָהֶם לַחֲכָמִים אָמֵר דָּבָר שֶׁל בְּדִיחוּת וּבָדְחוּ חֲכָמִים, לְסוֹף יָשַׁב בְּאֵימָה וּפָתַח בַּהֲלָכָה (שבת ל ע"ב).
פָּתַח – את דבריו.
בָּדְחוּ – נהנו מן האמירה המבדחת.
אֵימָה – כובד ראש.
*
תרמה אָמַר רַב: אָסוּר לְאָדָם לִישֹׁן בַּיּוֹם יוֹתֵר מִשְּׁנַת הַסּוּס. וְכַמָּה שְׁנַת הַסּוּס? שִׁשִּׁים נְשִׁימוֹת.
אָמַר אַבַּיֵּי: שְׁנָתוֹ שֶׁל מָר כְּרַב (סוכה כו ע"ב).
אָסוּר וגו’ – שכן עליו להקדיש את כל זמנו ללימוד תורה.
שְׁנַת הַסּוּס – שינה קצרה וחטופה.
מָר – אדוני ורבי, הוא רבה בר נחמני שאביי היה תלמידו.
*
תרמו רַבָּה וְרַב יוֹסֵף הָיוּ מְבַקְּעִים עֵצִים בְּעֶרֶב שַׁבָּת (שבת קיט ע"א).
מְבַקְּעִים עֵצִים – בעצמם, לכבוד שבת.
*
תרמז אַבָּא בַּר מָרְתָא, הוּא אַבָּא בַּר מִנְיוֹמִי, הָיָה רַבָּה נוֹשֶׁה בּוֹ מָעוֹת. הֱבִיאָן אֶצְלוֹ בִּשְׁבִיעִית. אָמַר לוֹ: מְשַׁמֵּט אֲנִי. נְטָלָן וְהָלָךְ. בָּא אַבַּיֵּי וּמְצָאוֹ עָצוּב. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה עָצוּב מָר? אָמַר לוֹ: כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה. הָלַךְ אַבַּיֵּי אֵצֶל אַבָּא בַּר מָרְתָא, אָמַר לוֹ: הֵבֵאתָ לוֹ מָעוֹת לְמָר? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: מָה אָמַר לְךָ? אָמַר לוֹ: מְשַׁמֵּט אָנִי. אָמַר לוֹ: וְאָמַרְתָּ לוֹ: “אַף עַל פִּי כֵן”? אָמַר לוֹ: לֹא. אָמַר לוֹ: אִלּוּ אָמַרְתָּ לוֹ “אַף עַל פִּי כֵן”, הָיָה נוֹטֵל מִמְּךָ, עַכְשָׁו מִכָּל מָקוֹם הֲבִיאֵן אֶצְלוֹ וֶאֱמֹר לוֹ: אַף עַל פִּי כֵן. הָלַךְ וֶהֱבִיאָן אֶצְלוֹ וְאָמַר לוֹ: אַף עַל פִּי כֵן. נְטָלָן מִמֶּנּוּ. אָמַר רַבָּה: לֹא הָיְתָה בּוֹ דַעַת בְּתַלְמִיד חָכָם זֶה מִתְּחִלָּה (גיטין לז ע"ב).
נוֹשֶׁה בּוֹ מָעוֹת – אבא היה חייב כסף לרבה (וטרם החזיר לו).
שְׁבִיעִית – שנת שמיטה, שבה מתבטלים (נשמטים) לפי דין התורה כל החובות.
מְשַׁמַּט אֲנִי – אני מקיים את דין השמיטה ואיני מקבל את החוב חזרה.
נְטָלָן – לקח אותן.
מְצָאוֹ – את רבה.
אַף עַל פִּי כֵן – אף על פי שאתה משמט, אני רוצה להחזיר לך את החוב (ובכך מותר למלווה לקבלו).
לֹא הָיְתָה בּוֹ וגו’ – לא ידע אבא בר מרתא שהוא צריך לומר “אף על פי כן”.
*
תרמח בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים: חָבֵר וְנַעֲשָׂה גַבַּאי דּוֹחִין אוֹתוֹ מֵחֲבֵרוּתוֹ, פֵּרַשׁ – אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ; חָזְרוּ לוֹמַר: פֵּרַשׁ – הֲרֵי הוּא כְּכָל אָדָם.
רַב הוּנָא בַּר חִיָּא הָיְתָה הַשָּׁעָה צְרִיכָה לוֹ. נִכְנְסוּ אֶצְלוֹ רַבָּה וְרַב יוֹסֵף וְאַרְבַּע מֵאוֹת זוּג שֶׁל חֲכָמִים. שָׁמַע שֶׁבָּאוּ, קָשַׁר לָהֶם אַרְבַּע מֵאוֹת תַּכְתַּקִּים. לְסוֹף שָׁמְעוּ שֶׁנַּעֲשָׂה גַבַּאי. שָׁלְחוּ לוֹ: יֵלֵךְ לַחֲשִׁיבוּתוֹ, יֵלֵךְ לְקַדְמוּתוֹ. שָׁלַח לָהֶם: חוֹזֵרְנִי בִּי. רַב יוֹסֵף לֹא הָלַךְ, רַבָּה הָלַךְ. רַב יוֹסֵף אָמַר: שָׁנִינוּ: פֵּרַשׁ – אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ; רַבָּה אָמַר: שָׁנִינוּ, חָזְרוּ לוֹמַר: פֵּרַשׁ – הֲרֵי הוּא כְּכָל אָדָם (בכורות לא ע"א).
חָבֵר וגו’ – מי שמקפיד במצוות ובעיקר בדיני טומאה וטהרה ונעשה גובה מסים למלכות (ומעצם זה מתעמר בבני אדם) מסלקים אותו ממעמד החברים.
פֵּרַשׁ וגו’ – אם פרש מן הגבאות, אין מקבלים אותו חזרה למעמד החברים.
חָזְרוּ לוֹמַר – מאוחר יותר שינו את הכלל וקבעו כי דין הפורש מגבאות ככל אדם (ואפשר להחזירו לחברות).
צְרִיכָה לוֹ – נזקקו לשמוע בעצתו בעניין הלכתי.
קָשַׁר לָהֶם תַּכְתַּקִים – חיבר זה לזה מאות כיסאות קטנים (כדי להושיבם ולכבדם).
יֵלֵךְ לַחֲשִׁיבוּתוֹ וגו’ – דברי נזיפה: הישאר במעמדך החשוב הקודם (כגבאי).
חוֹזֵרְנִי בִּי – מתחרט אני (ופורש מגבאותי).
*
תרמט אָמַר לוֹ אַבַּיֵּי לְרַבָּה: כְּגוֹן מָר, שֶׁכָּל אַנְשֵׁי פוּמְבְּדִיתָא שׂוֹנְאִים אוֹתְךָ, מִי יִקְשֹׁר עָלֶיךְ הֶסְפֵּד? אָמַר לוֹ: דַּי לִי אַתָּה וְרַבָּה בַּר רַב חָנָן (שבת קנג ע"א).
שׂוֹנְאִים אוֹתְךָ – על שאתה נוזף בהם על מעשיהם.
יִקְשֹׁר – יישא.
*
תרנ אָמַר רַב כָּהֲנָא: סָח לִי רַב חַמָּא בֶּן בִּתּוֹ שֶׁל חַסָּא: רַבָּה בַּר נַחֲמָנִי מֵת מֵחֲמַת גְזֵרַת שְׁמָד – שֶׁהִלְשִׁינוּ עָלָיו לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְאָמְרוּ: יֵשׁ אָדָם אֶחָד בֵּין הַיְּהוּדִים שֶׁהוּא מְבַטֵּל שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ מִיִשְׂרָאֵל חֹדֶשׁ בִּימוֹת הַחַמָּה וְחֹדֶשׁ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים מִמַּס הַמֶּלֶךְ. שָׁלְחוּ אַחֲרָיו שְׁלוּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ לַהֲבִיאוֹ וְלֹא מְצָאוֹ. בָּרַח רַבָּה וְהָלַךְ מִפּוּמְבְּדִיתָא לְאַקְרָא, מֵאַקְרָא לַאֲגָם, מֵאֲגַם לְשָׁחִין, מְשָּׁחִין לִצְרִיף, מִצְּרִיף לְעֵין מַיִם וּמֵעֵין מַיִם לְפוּמְבְּדִיתָא. בְּפוּמְבְּדִיתָא נִזְדַּמֵּן שְׁלִיחַ הַמֶּלֶךְ לְאוֹתוֹ פֻּנְדָּק שֶׁל רַבָּה. הֵבִיאוּ לְפָנָיו שֻׁלְחָן וְהִשְׁקוּהוּ שְׁתֵּי כּוֹסוֹת וְסִלְּקוּ הַשֻּׁלְחָן מִלְּפָנָיו. נֶהְפַּךְ פַּרְצוּפוֹ לַאֲחוֹרָיו. אָמְרוּ לְרַבָּה: מָה נַעֲשֶׂה לוֹ – שְׁלִיחַ הַמֶּלֶךְ הוּא. אָמַר לָהֶם: הָבִיאוּ הַשֻּׁלְחָן לְפָנָיו וְהַשְׁקוּהוּ עוֹד כּוֹס אַחַת וְסַלְּקוּ הַשֻּׁלְחָן מִלְּפָנָיו וְיִתְרַפֵּא. עָשׂוּ לוֹ כָּךְ וְנִתְרַפֵּא. אָמַר הַשָּׁלִיחַ: יוֹדֵעַ אָנִי, אָדָם זֶה שֶׁאֲנִי מְבַקְשׁוֹ כָּאן הוּא. בִּקֵּשׁ וּמְצָאוֹ. אָמַר הַשָּׁלִיחַ: אֲנִי אֵלֵךְ מִכָּאן; אִם יְמִיתוּנִי לֹא אֲגַלֶּה מְקוֹמוֹ וְאִם יְיַסְּרוּנִי אֲגַלֶּה. הֵבִיאוּ אֶת רַבָּה לְפָנָיו וְהִכְנִיסָהוּ לְחֶדֶר וְנָעַל הַדֶּלֶת בְּפָנָיו. בִּקֵּשׁ רַבָּה רַחֲמִים וְנָפַל הַכֹּתֶל. בָּרַח וְהָלַךְ לַאֲגַם וְיָשַׁב עַל גֶּזַע שֶׁל דֶּקֶל וְעָסַק בַּתּוֹרָה.
סָח – סיפר.
גְּזֵרַת שְׁמָד – רדיפה של השלטון.
מְבַטֵּל וגו’ – בחודשים ניסן ותשרי היו העם מתקבצים לשמוע דרשות בהלכות הָרגל, וגובי המס לא מצאום בבתיהם.
פּוּמְבְּדִיתָא – עירו של רבה.
אַקְרָא – מצודה הסמוכה לפומבדיתא (ובהמשך נזכרים מקומות נוספים באותו אזור).
פֻּנְדָּק שֶׁל רַבָּה – שהתחבא שם.
סִלְּקוּ – הסירו.
נֶהְפַּךְ פַּרְצוּפוֹ וגו’ – על יסוד האמונה העממית כי שתיית מספר זוגי של כוסות יין מאפשרת לשדים לפגוע באדם ואף להסב את פניו לאחור.
אָמְרוּ לְרַבָּה – בעלי הפונדק.
בִּקֵּשׁ רַבָּה רַחֲמִים – התפלל.
*
נֶחְלְקוּ בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה בַּהֲלָכָה שֶׁל נְגָעִים: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר “טָהוֹר” וְכָל הַיְשִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה אָמְרָה: “טָמֵא”. אָמְרוּ: מִי יוֹכִיחַ? – יוֹכִיחַ רַבָּה בַּר נַחֲמָנִי, שֶׁאָמַר רַבָּה בַּר נַחֲמָנִי: “אֲנִי יָחִיד בִּנְגָעִים, אֲנִי יָחִיד בְּאֹהָלוֹת”. שָׁלְחוּ שָׁלִיחַ אַחֲרָיו – וְלֹא יָכֹל מַלְאַךְ הַמָּוֶת לִגַּע בּוֹ, מִשׁוּם שֶׁלֹא פָּסַק פִּיו מִתַּלְמוּדוֹ. בְּתוֹךְ כָּךְ נָשַׁב רוּחַ וְרָעַשׁ בֵּין הַקָנִים, סָבַר לִגְיוֹן שֶׁל פָּרָשִׁים הוּא, אָמַר: אָמוּת בִּידֵי מַלְאַךְ הַמָּוֶת וְלֹא אֶמָּסֵר בְּיַד מַלְכוּת. בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ אָמַר: “טָהוֹר, טָהוֹר”. יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: “אַשְׁרֶיךָ, רַבָּה בַּר נַחֲמָנִי, שֶׁגּוּפְךְ טָהוֹר וְיָצְאָה נִשְׁמָתְךָ בְּ”טָהוֹר".
נָפַל פִּתָּק מֵרָקִיעַ בְּפוּמְבְּדִיתָא: “רַבָּה בַּר נַחֲמָנִי נִתְבַּקֵשׁ בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה”. יָצְאוּ אַבַּיֵּי וְרָבָא לַעֲסֹק בִּקְבוּרָתוֹ וְלֹא יָדְעוּ הֵיכָן הוּא. הָלְכוּ לַאֲגַם וְרָאוּ עוֹפוֹת שֶׁהֵם מְצִלִּים בְּכַנְפֵיהֶם וְעוֹמְדִים. אָמְרוּ: וַדַּאי שָׁם הוּא. בָּאוּ וּמְצָאוּהוּ. הִסְפִּידוּהוּ שְׁלוֹשָׁה יָמִים וּשְׁלוֹשָׁה לֵילוֹת. נָפַל פִּתָּק: “כָּל הַפּוֹרֵשׁ יְהֵא בְּנִדּוּי”. הִסְפִּידוּהוּ שִׁבְעָה יָמִים. נָפַל פִּתָּק: “לְכוּ לְבָתֵּיכֶם לְשָׁלוֹם”.
אוֹתוֹ יוֹם שֶׁמֵּת רַבָּה יָצְאָה סְעָרָה וְהִגְבִּיהָה עֲרָבִי אֶחָד כְּשֶׁהוּא רָכוּב עַל גְּמַלּוֹ עַל נְהַר פַּפָּא מִצַּד זֶה וּזְרָקַתּוּ לְצַד זֶה. אָמַר: זוֹ מָה הִיא? אָמְרוּ לוֹ: רַבָּה בַּר נַחֲמָנִי מֵת. אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּל הָעוֹלָם שֶׁלְּךָ וְרַבָּה בַּר נַחֲמָנִי שֶׁלְּךָ. אַתָּה שֶׁל רַבָּה וְרַבָּה שֶׁלְּךָ – לָמָּה אַתָּה מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם? נָחָה הַסְּעָרָה (בבא מציעא פו ע"א).
נֶחְלְקוּ וגו’ – נפלה מחלוקת בין דרי השמים בשאלה הקשורה לדיני צרעת.
יוֹכִיחַ – יכריע במחלוקת.
יָחִיד בִּנְגָעִים וגו’ – מומחה מיוחד במינו בענייני נגעים ובהלכות הקשורות בטומאה שנמצאה באוהל.
שָׁלִיחַ – מלאך המוות.
לִגַּע – לגעת, לפגוע.
טָהוֹר, טָהוֹר – והוא פסק הדין בשאלה שנחלקו בה בישיבה של מעלה.
בַּת קוֹל – קול שנשמע משמים.
פִּתָּק – פֶּתק.
אֲגַם – אזור של עשבים הצומחים ליד מים.
מְצִלִּים – מטילים צל.
כָּל הַפּוֹרֵשׁ וגו’ – מי שעוזב את ההספד (לאחר שלושה ימים בלבד) יוחרם, כיוון שהוא מזלזל ברבה.
זְרָקַתּוּ – השליכה אותו.
אַתָּה שֶׁל רַבָּה וגו’ – אתם אוהבים זה עם זה.
*
תרנא כְּשֶׁמֵתוּ רַבָּה וְרַב יוֹסֵף נָשְׁקוּ כֵּיפֵי פְּרָת זוֹ אֶת זוֹ (מועד קטן כה ע"ב).
כְּשֶׁמֵּתוּ – כל אחד בזמנו.
נָשְׁקוּ וגו’ – גדות הנהר והגשר שעליו התמלאו בהמוני אנשים שבאו ללוויה, עד שנראה כאילו הסלעים שבשני צדי הנהר מתחברים אלה עם אלה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.