תרנב “מִשֶּׁמֵּת רַבִּי בָּטְלָה עֲנָוָה וְיִרְאַת חֵטְא”. אָמַר לוֹ רַב יוֹסֵף לַתַּנָא: לֹא תִשְׁנֶה עֲנָוָה, שֶׁיֶּשׁ כָּאן אֲנִי (סוטה מט ע"ב).
מִשֶׁמֵת רַבִּי וגו’ – כאמור במשנה (סוטה ט, טו).
תַּנָּא – מי ששנה משנה זו בנוכחות רב יוסף.
לֹא תִּשְׁנֶה וגו’ – אל תאמר שבטלה הענווה, שהרי אני עדיין קיים.
*
תרנג אִשָּׁה אַחַת בָּאָה לִפְנֵי אַבַּיֵּי, עִכְּבָהּ שָׁלוֹשׁ רְגָלִים. אָמַר לָהּ רַב אַדָּא בַּר אַבָּא: לְכִי אֵצֶל רַב יוֹסֵף, שֶׁסַּכִּינוֹ חֲרִיפָה (יבמות קכא ע“ב–קכב ע”א).
אִשָּׁה אַחַת וגו’ – באה אל אביי, תלמידו של רב יוסף, ובפיה שאלה הלכתית (בעניין מעמדה האישי).
עִכְּבָהּ וגו’ – האישה התעכבה אצל אביי במשך שנה שלמה (כיוון שלא מצא תשובה לשאלתה והמתין למפגשי חכמים ברגלים, אולי יסייעו בידו, ולא הצליח).
סַכִּינוֹ חֲרִיפָה – ויחתוך, יפסוק, במהירות את הדין בשל חריפות מחשבתו.
*
תרנד אָמַר רָבָא: דָּבָר זֶה נִתְקַשּׁוּ בוֹ רַבָּה וְרַב יוֹסֵף עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה וְלֹא נִתְיַשֵּׁב, עַד שֶׁיָּשַׁב רַב יוֹסֵף בָּרֹאשׁ וְיִשְּׁבוֹ. (כתובות מב ע"ב).
דְּבָר זֶה – הלכה אחת (בדיני ממונות).
עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה – כל ימי נשיאותו של רבה.
נִתְיַשֵׁב – נפתר.
בָּרֹאשׁ – בראש הישיבה.
*
תרנה רַב יוֹסֵף קָרָא עַל עַצְמוֹ: “וְרָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר” (משלי יד, ד) (סנהדרין מב ע"א).
קָרָא וגו’ – ציטט פסוק בקשר לעצמו.
“וְרָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר” – שור הוא כינויו של יוסף בן יעקב (דברים לג, יז), ורב יוסף אומר על עצמו שבגלל בקיאותו מצוי ברשותו יבול רב של דברי תורה.
*
תרנו רַב יוֹסֵף בְּיוֹם עֲצֶרֶת אָמַר: עֲשׂוּ לִי עֵגֶל מְשֻׁלָּש. אָמַר: אִלְמָלֵא יוֹם זֶה שֶׁגָּרַם, כַּמָּה יוֹסֵף יֵשׁ בַּשּׁוּק (פסחים סח ע"ב).
בְּיוֹם עֲצֶרֶת – חג השבועות.
עֲשׂוּ לִי וגו’ – הכינו לי למאכל עגל משובח (בן שלוש שנים).
אִלְמָלֵא וגו’ – לולי התורה שניתנה ביום זה (ושבזכותה אני חוגג), הייתי כשאר האנשים שבשוק.
*
תרנז אָמַר רַב יוֹסֵף: מִתְּחִלָּה הָיִיתִי אוֹמֵר: מִי שֶׁיֹּאמַר לִי הֲלָכָה כְּרַ' יְהוּדָה שֶׁאָמַר: “סוֹמֵא פָּטוּר מִן הַמִּצְווֹת”, אֲנִי עוֹשֶׂה יוֹם טוֹב לַחֲכָמִים, שֶׁהֲרֵי אֵינִי מְצֻוֶּה וְהֲרֵינִי עוֹשֶׂה, עַכְשָׁו שֶׁשָׁמַעְתִּי מָה שֶּׁאָמַר רַ' חֲנִינָא: “גָּדוֹל מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה יוֹתֵר מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה” – אַדְּרַבָּה, מִי שֶׁיֹּאמַר לִי אֵין הֲלָכָה כְּרַ' יְהוּדָה, אֲנִי עוֹשֶׂה יוֹם טוֹב לַחֲכָמִים (קידושין לא ע"א).
רַב יוֹסֵף – שהיה עיוור.
סוֹמֵא – עיוור.
יוֹם טוֹב – יום שמחה חגיגי.
אֵינִי מְצֻוֶּה וגו’ – איני חייב במצוות ולמרות זאת אני מקיימן.
גָּדוֹל מְצֻוֶּה וגו’ – מי שמקיים מצוות מתוך ציות לקב"ה עדיף על מי שעושה זאת מתוך רגש חופשי.
אַדְרַבָּה – אני אומר להפך.
אֵין הֲלָכָה וגו’ – כלומר, שסומא חייב במצוות.
*
תרנח רַב יוֹסֵף חָלָה וְשָׁכַח תַּלְמוּדוֹ וְהֶחֱזִירוֹ אַבַּיֵּי לְפָנָיו. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר בְּכָל מָקוֹם: אָמַר רַב יוֹסֵף: “לֹא שָׁמַעְתִּי שְׁמוּעָה זוֹ; וְאָמַר לוֹ אַבַּיֵּי: אַתָּה לִמַּדְתָּנוּ שְׁמוּעָה זוֹ וּמֵאוֹתָהּ בָּרַיְתָא אֲמַרְתָּהּ לָנוּ” (נדרים מא ע"א).
תַּלְמוּדוֹ – את תורתו שהיה משנן.
וְהֶחֱזִירוֹ אַבַּיֵּי לְפָנָיו – תלמידו, אביי, הזכיר לו את כל ששכח.
וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר וגו’ – בכמה מקומות (כגון עירובין י ע"א).
שְׁמוּעָה – מסורת הלכתית.
מֵאוֹתָהּ בָּרַיְתָא – ממסורת תנאית זו.
*
תרנט רַב יוֹסֵף הָיָה לוֹמֵד מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, זִקְנֵי פּוּמְבְּדִיתָא הָיוּ שׁוֹנִים בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, אָמְרוּ לוֹ: יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. אָמַר לָהֶם: לַמְּדוּנִי מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. לְאַחַר שֶׁלִּמְּדוּהוּ אָמְרוּ לוֹ: יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. אָמַר לָהֶם: שָׁנִינוּ בָּהֶם: “דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ” (שיר השירים ד, יא) – דְּבָרִים הַמְּתוּקִים כִּדְבַש יְהוּ תַּחַת לְשׁוֹנְךָ. רַ' אַבָּהוּ אָמַר מִכָּאן: “כְּבָשִׂים לִלְבוּשֶׁךָ” (משלי כז, כו) – דְּבָרִים שֶׁהֵם כִּבְשׁוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יִהְיוּ תַּחַת לְבוּשְׁךָ. אָמְרוּ לוֹ: שָׁנִינוּ בָּהֶם עַד, “וַיֹאמֶר אֵלָי בֶּן אָדָם” (יחזקאל ב, א). אָמַר לָהֶם: הֵן הֵן מַעֲשֵׂה הַמֶּרְכָּבָה (חגיגה יג ע"א).
מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה – חוכמה נשגבה ונסתרת בענייני האלוהות, כוחותיה והתגלותה (הנלמדת בחלקה מתיאור הופעת הקב"ה בראש ספר יחזקאל).
מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית – סודות הבריאה הרמוזים בסיפור ספר בראשית.
דְּבָרִים הַמְּתוּקִים כִּדְבַשׁ – הם הסודות האלוהיים.
יְהוּ תַּחַת לְשׁוֹנְךָ – ולא תגלה אותם לאחרים.
אָמַר מִכָּאן – למד רעיון זה מפסוק אחר.
“כְּבָשִׂים לִלְבוּשֶׁךָ” – וצירוף זה נדרש בשינוי ניקוד כעוסק בסוד נעלם (“כבשון”), שיש להסתירו בצמוד לאדם ולא לגלותו לרבים.
שָׁנִינוּ בָּהֶם – למדנו בדברי יחזקאל.
הֵן הֵן וגו’ – פסוק זה הוא אכן עיקר מעשה מרכבה.
*
תרס רַב יוֹסֵף יָשַׁב אַרְבָּעִים תַּעֲנִיוֹת וְהִקְרִיאוּהוּ “לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ” (ישעיה נט, כא); יָשַׁב אַרְבָּעִים תַּעֲנִיוֹת אֲחֵרוֹת, וְהִקְרִיאוּהוּ, “לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ” (שם); יָשַׁב אַרְבָּעִים תַּעֲנִיוֹת אֲחֵרוֹת, וְהִקְרִיאוּהוּ “לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ” (שם). אָמַר: מִכָּאן וְאֵילָךְ אֵינִי צָרִיךְ – תּוֹרָה מְחַזֶּרֶת עַל אַכְסַנְיָא שֶׁלָּהּ (בבא מציעא פה ע"א).
יָשַׁב – התענה (כדי לזכות בבשורה משמים).
הִקְרִיאוּהוּ – השמיעו לו פסוק (בחלום).
“לֹא יָמוּשׁוּ” – דברי תורה.
מִכָּאן וְאֵילָךְ – לדורות הבאים לאחר מכן.
תּוֹרָה מְחַזֶּרֶת וגו’ – התורה כבר רגילה לחזור אל המקומות שמארחים אותה באופן קבוע, במשפחה של לומדי תורה דור אחר דור.
*
תרסא אַבַּיֵּי כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה אֹזֶן חֲמוֹרוֹ שֶׁל רַב יוֹסֵף שֶׁבָּא הָיָה עוֹמֵד מִפָּנָיו (קידושין לג ע"א).
אֹזֶן חֲמוֹרוֹ – שרב יוסף רכב עליו והתקרב לכיוון אביי.
עוֹמֵד מִפָּנָיו – קם לכבוד רבו.
*
תרסב רָבָא כְּשֶׁהָיָה נִפְטָר מִלִּפְנֵי רַב יוֹסֵף הָיָה הוֹלֵךְ לְאֲחוֹרָיו עַד שֶׁנִּקְּפוּ רַגְלָיו וְנִתְלַכְלְכָה הָאִסְקֻפָּה שֶׁל בֵּית רַב יוֹסֵף בְּדָם. אָמְרוּ לוֹ לְרַב יוֹסֵף: כָּךְ עוֹשֶׂה רָבָא. אָמַר לוֹ: יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּגְבַּהּ רֹאשְׁךָ עַל כָּל הַכְּרַךְ (יומא נג ע“א–ע”ב).
נִפְטָר – נפרד.
לַאֲחוֹרָיו – אחורנית, כשפניו נגד כיוון הליכתו, מפני כבוד רבו.
נִקְּפוּ וגו’ – ניגפו ונפצעו רגליו במפתן הדלת (היא האסקופה) מפני שלא ראה אותו.
אָמְרוּ לוֹ לְרַב יוֹסֵף – שהיה עיוור.
יִגְבַּהּ רֹאשְׁךָ – תיעשה לראש, למנהיג העיר.
*
תרסג בִּימֵי רַב יוֹסֵף בָּאָה פֻּרְעָנוּת. אָמְרוּ לוֹ חֲכָמִים לְרַב יוֹסֵף: יְבַקֵּשׁ רַבֵּנוּ רַחֲמִים. אָמַר לָהֶם: וּמָה אֱלִישָע שֶׁכְּשֶׁהָיוּ תַלְמִידָיו נִפְטָרִים מִפָּנָיו נִשְׁתַּיְּרוּ אַלְפַּיִם וּמָאתַיִם חֲכָמִים, וּבִשְׁעַת פֻּרְעָנוּת לֹא בִקֵּש רַחֲמִים – אֲנִי אֲבַקֵּשׁ רַחֲמִים?! (כתובות קו ע"א).
פְּרְעָנוּת – מכת רעב (בשל כעס הקב"ה).
יְבַקֵּשׁ רַבֵּנוּ רַחֲמִים – יתפלל, לבטל את המכה.
אֱלִישָׁע – הנביא.
נִפְטָרִים מִפָּנָיו – נפרדים ויוצאים לבתיהם.
נִשְׁתַּיְרוּ – נשארו.
אַלְפַּיִם וּמָאתַיִם – מספר הנלמד מדרשת פסוקים שונים בהמשך הדיון בתלמוד.
לֹא בִּקֵּשׁ רַחֲמִים – ראו מלכים ב ד, לח ואילך.
אֲנִי וגו’ – שתלמידַי מועטים (ראו לעיל, קטע תרמג).
*
תרסד רַב יוֹסֵף הָיוּ לוֹ דְקָלִים, שֶׁהָיוּ בָּאִים הָאֻמָּנִים וְיוֹשְׁבִים תַּחְתָּם. בָּאוּ הָעוֹרְבִים לֶאֱכֹל אֶת הַדָּם, וְעָלוּ עַל הַדְּקָלִים וְהִפְסִידוּ אֶת הַתְּמָרִים. אָמַר רַב יוֹסֵף לָאֻמָּנִים: הוֹצִיאוּ לִי קֻרְקוּר מִכָּאן! (בבא בתרא כב ע“ב–כג ע”א).
הָאֻמָּנִים – מקיזי דם, לצורך בריאות.
לֶאֱכֹל וגו’ – את טיפות הדם שניתזו.
הִפְסִידוּ – גרמו נזק.
קֻרְקוּר – העורבים שמקרקרים (כלומר: לכו למקום אחר).
*
תרסה רַב יוֹסֵף הָיָה לוֹ קֶרֶן שֶׁל פַּרְדֵּס, שֶׁהָיָה עוֹדֵר בּוֹ פַּעֲמַיִם, וְעָשָׂה יַיִן שֶׁהָיָה מוֹזְגוֹ בְּמַיִם שְׁנַיִם עַל אֶחָד (מנחות פז ע"א).
קֶרֶן שֶׁל פַּרְדֵּס – פינה, חלקה במטע גפנים.
פַּעֲמַיִם – וכך השביח את טיב הענבים.
שְׁנַיִם עַל אֶחָד – כמות המים שנהג למהול ביין (כדי לשתותו) היתה פי שניים מכמות המים המקובלת, כיוון שהיה היין משובח וחריף במיוחד.
*
תרסו רָבָא בַּר רַב חָנָן הָיּו לוֹ דְקָלִים עַל מֶצֶר פַּרְדֵּסוֹ שֶׁל רַב יוֹסֵף, הָיוּ בָּאִים עוֹפוֹת, יוֹשְׁבִים בַּדְּקָלִים וְיוֹרְדִים לַפַּרְדֵּס וּמַפְסִידִים אוֹתוֹ. אָמַר לוֹ רַב יוֹסֵף: לֵךְ קְצֹץ! אָמַר לוֹ: אֲנִי לֹא אֶקְצֹץ. שֶׁאָמַר רַב: דֶּקֶל הַטָּעוּן קַב אָסוּר לְקָצְצוֹ, וְאָמַר רַ' חֲנִינָא: לֹא מֵת שִׁבְחַת בְּנִי אֶלָּא שֶׁקָּצַץ תְּאֵנָה בְּלִי זְמַנָּהּ. אִם נוֹח לוֹ לְרַבֵּנוּ – יָקֹץ (בבא בתרא כו ע"א).
מֶצֶר פַּרְדֵסוֹ – גבול כרמו.
מַפְסִידִים – מזיקים.
דֶּקֶל הַטָּעוּן קַב – דקל המצמיח קב (שהוא כמות קטנה) של תמרים.
שִׁבְחַת – כך שמו.
בְּלִי זְמַנָּהּ – קודם שנבלה.
רַבֵּנוּ – רב יוסף.
*
תרסז שָׁנוּ חֲכָמִים: שְׁלוֹשָׁה חַיֵּיהֶם אֵינָם חַיִּים: הָרַחְמָנִים וְהָרַתְחָנִים וַאֲנִינֵי הַדַּעַת. וְאָמַר רַב יוֹסֵף: כֻּלָּם יֶשְׁנָם בִּי (פסחים קיג ע"ב).
אֵינָם חַיִּים – אין טעם לחייהם (המלאים סבל ומתח).
הָרַתְחָנִים – הממהרים לכעוס.
אֲנִינֵי הַדַּעַת – עדינים ומפונקים.
יֶשְׁנָם בִּי – הם תכונותי.
*
תרסח אָמַר רַב יוֹסֵף: פַּעַם אַחַת נִכְנַסְתִּי אַחַר מַר עֻקְבָּא לְבֵית הַמֶּרְחָץ. כְּשֶׁיָּצָאתִי לֵילֵךְ הִשְׁקַנִי יַיִן כּוֹס אַחַת וְחַשְׁתִּי מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי וְעַד צִפָּרְנֵי רַגְלַי, וְאִלּוּ הִשְׁקַנִי כּוֹס אַחֶרֶת חוֹשֵׁשְׁנִי שֶׁמָּא יְנַכּוּ לִי מִזְּכוּתִי לְעוֹלָם הַבָּא (שבת קמ ע"א).
מַר עֻקְבָּא – ראש יהודי בבל, ראש הגולה.
לֵילֵךְ – ללכת.
הִשְׁקַנִי – השקה אותי (כדי לצנן את הגוף).
חַשְׁתִּי – הרגשתי (קור).
אַחֶרֶת – נוספת.
חוֹשֵׁשְׁנִי וגו’ – הייתי מאבד חלק מן השכר בעולם הבא בגלל הנאתי הגדולה מן היין בעולם הזה.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.