האם יש רבים בישראל ששידור “כותרת לילה” במוצאי יום ד' בשבוע שעבר, בדבר מחדלי הקליטה הדהים אותם? העובדות אינן ידועות לציבור הרחב, אף־על־פי שהן נוגעות למספר די גדול של בני אדם, יותר מעשרים אלף ונמשכות זמן רב. בכל זאת לא מצאו הדברים הד, לא בתקשורת ולא בשיחות בין ישראלים (שאינם עולים חדשים). שנים על שנים חיים בקרבנו עולים חדשים בתנאים לא תנאים במרכזי קליטה צפופים בלי שמישהו יוכל להציע להם “פתרון דיור” כלשהו. האם יש מישהו שאינו מבין שהדבר סוגר את שערי העליה?! שלא לדבר על היחס הבלתי אנושי לעולים.

שאלה חמורה יותר אני שואל וחוששני שהיא שאלה רטורית: האם זה איכפת למישהו? האם זה מזיז למישהו מאנשי השלטון? האם זה איכפת לציבור הישראלי? אי־האיכפתיות האיומה לעניינה של העליה ולגורלם של עולים מעלה שאלה כאובה ביותר: האם הישראלים עדיין ציונים?

זה שנים נשמע “קול קורא במדבר” של מעטים מאוד, הטוענים כי החברה הישראלית אשמה בכך שיש כל כך מעט עולים, שמחדלי הקליטה – במובן הרחב של המושג, קליטה כלכלית וקליטה חברתית – הם המעכבים את גידול מספר העולים. הרוב הלא כל כך דומם בישראל לא האזין לדברים וחזר על הטענה הצבועה: “מה לעשות? הם אינם רוצים לעלות?” שוב ושוב נאמר (בקול ענות חלושה, בגלל העדר הקשב) שהבעיה אינה מדוע ששה מיליון יהודים באמריקה אינם אורזים מזוודות ובאים הנה, אלא מדוע לא קורה הדבר הרצוי והאפשרי, שיבואו שנה אחת ובבת יהודים מאמריקה ובשנה שלאחריה שתי רבבות ואחר כך ארבע רבבות. הדבר אינו מתרחש מפני שאנו דוחים את העולה, מפני שאצלנו “אוהבים את העליה ושונאים את העולה”. אחת הסיבות לנשירה היא שההרגשה הכללית של יהודי רוסיה שנקלטו בישראל היא “לא אוהבים אותנו פה”, נשמעו טענות על כל הקלה שקיבלו עולים וצרות העין היתה מחרידה. מעולם לא הטריד הציבור את עובדי הקליטה בטענות על קשיחוּת כלפי עולים, על ביוּרוקרטיה נוקשה וכיוצא באלה. הציבור לא הטריד לא מפני שלא היה יסוד לטענות, אלא מפני שהנושא לא הטריד את הציבור. האם יש תקווה שיבוא שינוי באווירה בעקבות “כותרת לילה” זו שהופיעו בה שלושה אנשים, שתיארו אותו מצב עצמו משלוש זוויות ראיה: איש משרד הקליטה, יו"ר ארגוני עולי אמריקה הלטינית ועולה חדשה מברית־המועצות, שבעלה עדיין מסורב עליה באותה ארץ אכזרית. הם תיארו מצב, הם האשימו את משרד השיכון. העובדות נחשפו. למי זה איכפת? זה מזיק רק לעתיד האומה. מי שם אל לב?!

“דבר”, יום ב' בכסלו ה’תשמ"ד, 28 בנובמבר 1983.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 57604 יצירות מאת 3713 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־32 שפות. העלינו גם 22248 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!