לֹא דַּנְטֶה הַמַּחְמִיר בָּז לַסּוֹנֶט;

עֶרְגַּת פֶּטְרַרְקָה בּוֹ נוֹצְקָה בְּלַהַט;

אֶת מִשְׂחָקוֹ אָהַב יוֹצֵר מַקְבֶּת;

קָמוֹאֶנְשׁ בּוֹ הִלְבִּישׁ אֶת מַר־הַדַּעַת.

לַמְּשׁוֹרֵר קוֹסֵם הוּא גַּם כָּעֵת:

לְווֹרְדְסְווֹרְת יְשַׁמֵּשׁ עַתָּה כְּסַעַד –

אֶת אִידֵאַל הַטֶּבַע יְסַרְטֵט

בּוֹ, בְּנָטְשׁו תֵּבֵל מְתַעְתַּעַת.

בְּטָאוּרִיס הָרְחוֹקָה, בְּצֵל הָהָר,

מִהֵר לִכְלֹא גַּם נַגָּנָהּ שֶׁל לִיטָא

אֶת תִּקְווֹתָיו בְּמִשְׁקָלוֹ הַצַּר.

אֶצְלֵנוּ אַף עַלְמָה בּוֹ לֹא הִבִּיטָה,

וְלֹא תֵּדַע אֵיךְ דֶּלְוִיג עֲבוּרוֹ

הִזְנִיחַ הֶקְסָמֶטֶר וְשִׁירוֹ.

טור 4: על קָמוֹאֶנְש ראו הערה לטור 6 בשולי “אל תבוז לסונט” של וורדסוורת.

טורים 9–11: נגנה של ליטא הוא אדם מיצקייביץ' (1798–1855), משוררה הלאומי של פולין וידידו של פושקין. מיצקייביץ' פעל בווילנה שבליטא, ולאחר הגלייתו לרוסיה ביקר בחצי האי קרים וחיבר שם את “סונטות קרים”, מחזור הסונטות המהולל שהשפיע ברבות הימים גם על טשרניחובסקי. חצי האי־קרים מכונה כאן טָאוּרִיס (ברוסית – טֶבְרִידָה) – זהו שמו העתיק במיתולוגיה היוונית (כך, למשל, במחזה “איפיגניה בטָאוּרִיס” מאת אוריפידס).

טור 13: אנטון אנטונוביץ' דֶלויג (1798–1831) משורר רוסי. ידידו הקרוב של פושקין.

אלכסנדר פושקין (1799–1837), גדול משוררי תור הזהב הרוסי של ראשית המאה התשע־עשרה, חיבר את הסונטה שלעיל בעקבות הסונטה המפורסמת של ויליאם וורדסוורת, שתרגומה מופיע כאן. פושקין חיבר שירים גם בעקבות יצירותיהם של אנקריאון, הורטיוס, דנטה, ביירון ורבים אחרים.