1    🔗

הוא ישב בסלון. המחוגים היו נוקשים, לא כמו אצל דאלי. המחשבות שלו נוזליות, ולרגע כל שאר הפרספקטיבות. יכול היה לדמיין איך הכול זולג. אפילו הגוף הזה שלו שתלוי על התודעה כמו מעיל מלא חורים, גדול בכמה מידות. לפעמים קטן מכדי להיכנס. הוא מסוגל להביט בשעון שעה ו־12 דקות. זה השיא. עד שהשעון נראה כמו פצע. גם מסוגל לצייר מהזיכרון את כל הטפטים. להכול אותה רמה של חוסר תכלית. גם נמאס לו לשחק תְּקִיעוֹת במגרש החול. לקלוע ארבעים מתוך שבעים זריקות לשלוש במגרש. גם להיות מבוגר יותר לא הרגיש כה מרתק. ממילא הוא מרגיש שהוא תקוע בנצח. שומע את הוריו רוחשים ללא הרף. הטלוויזיה מדברת עם עצמה. הטפטים מתקלפים לאיטם. שידות הלכּה מחווירות. הרהיטים מזכירים לו קרובי משפחה שמתו מזמן. אימו מגיחה לרגע מחדר השינה. הכול בסדר אביב? מה אתה עושה? למה אתה לא יוצא קצת? אתה רעב? אתה מרגיש טוב? אתה בטוח?

 

2    🔗

הם בטח נפגשים מאחורי ז’בוטינסקי. היכן שהאספלט מטוגן. ילדים משתינים בשיחים. ערסים משייפים סכינים קפיציות. זה קורה לפעמים. הם לא מודיעים מראש. הוא ידע שאם לא יהיה שם, משהו יקרה בלעדיו. הרי תמיד משהו קורה. מכות או חרם או זוג חדש. או לפחות רואים מישהו מעניין עובר לידם. כמו אבא של יונית קפלון. אבק כוכבים בצורת גבר בן חמישים שלא מפסיק לעשן כי מופיע בחידונים בטלוויזיה. פעם גם אלכס טען שראה את פיסטוק. הוא גר בסוף רחוב דרובין. מעל חנות ספרי הלימוד של הזקנים. אף אחד לא האמין לו. אתה רוצה שנלך ביחד ונחכה לו? הוא בטוח ירד. אביב הסכים. שעתים חיכו ליד חנות כלי הכתיבה. שרטו כל סובארו חדשה. עשו מלחמת בלוטים. הביטו בחלון הראווה. עברו על שמות בתיבות דואר. חציים היו מחוקים. אתה רואה? הוא מוחק כי הוא לא רוצה שיציקו לו. עד שהמוכר גירש אותם. תלכו מפה אזיאטים. שלא תקלקלו את האוויר. פיסטוק? המוח שלכם הוא פיסטוק. אלכס סובב אצבע סביב רקתו. אל תקשיב לו. אני אומר לך שהוא גר פה. הם מגנים עליו. הוא הטרול ששומר על הגשר. החנות הזו היא לא באמת חנות. אתה מאמין לי? אני מאמין לך.

 

3    🔗

מה לא בסדר איתו? אימו כמעט בכתה. כמו אז שברח מהבית אחרי שאביו החטיף לו בחגורה. אָרז תיק עם כמה בגדים ומברשת שיניים. כמה תפוחי עץ. הסתובב יום שלם. לא השגיח שהוא מדמם. צנח על המדרכה. התעורר במרפאה. אימו לידו. מחבקת אותו ובוכה. אני כל כך מצטערת. הוא לא יעשה את זה שוב. לרגע לא הבין על מה היא מדברת. רק כשקם הבין שהגב שלו שוקל כמו ארון. משחה מצחינה הייתה מרוחה עליו. אני לא מבינה מה לא בסדר איתו? הוא בריא פיזית. אבל משהו בפנים. משהו באופן בו הוא מתנהג. הוא בקושי מחייך. בטח לא צוחק. אולי אנחנו אשמים. היינו אתו קצת קשוחים. אבל ככה אנחנו מכירים. גם איתנו היו קשוחים. חמי היה נועל את בעלי בשירותים ערבים שלמים. גברת זה לא קשור. חינוך זה חינוך. אצלי הרבי כמעט קיצץ את האצבעות עם המקל. תודה לאל אנחנו בעולם אחר היום. אני לא בטוחה. מה את לא בטוחה? שהוא כל כך אחר. הרופא צקצק בשפתיו. אביב כמעט חייך. לרגע נדמה לו כי הוא נראה בדיוק כמו פיסטוק.

 

4    🔗

הרופא החל לשאול אותו שאלות. איך אתה מרגיש בדרך כלל; מה אתה אוהב לאכול; איזה ספורט אתה אוהב; איזה מקצוע בבית ספר; מה בכלל אתה אוהב לעשות. אתה אוהב בני אדם? איזה בני אדם אתה אוהב? את מי? הוא ענה תשובות קצרות. מה מרגש אותך? מה? מה מרגש אותך? הוא הביט באימו בהשתאות. הבין את השאלה מילולית אך לא מעשית. החל לגרד בראשו. דווקא אימו נחלצה לעזרתו. הוא אוהב ספגטי אדום. הוא ילד טוב. הוא תמיד הולך למכולת כשאנחנו מבקשים ממנו. הוא הביט בה בכעס אך לא פצה פיו. אני חושבת שבעלי הגזים קצת אז. אימא אולי די? אני מצטערת. היא כמעט החלה לבכות שוב. אבל הרופא נראה מרוצה. אביב החל למשוך באפו. משהו בריח בחדר לא הניח לו. שילוב של סירופ ותרופות וטפטים וזיעת זקנים. אתה יכול לפתוח חלון בבקשה?

 

5    🔗

גבירתי אולי תצאי ותשאירי אותי כמה דקות לבד עם הילד? מה? אתה בטוח? אימו הייתה מופתעת. זה בסדר אימא. אני אסתדר. היא אחזה את פניה. לחייה קיבלו גוון אפור שהבליט את הנקבוביות שפחד מהן ונגעל. חורים קטנים שבלילה חלם שהם גדלים. יוצאים משם דברים. או שהוא נכנס פנימה. אל תוך הגולגולת. קול אומר לו לחזור לרחם. אינו מוצא את הדרך. רחוב ז’בוטינסקי נראה מעט אחרת. גם המכולת. המכוניות משנות את גודליהן. והרחם שחור לגמרי מבעבע. מישהו צוחק עליו. הוא נטול פנים. לעיתים היא מדברת אליו. הוא מסיט את פניו. לא יכול להביט. ערב אחד לפני מסיבת פורים מרחה מייק־אפ. הוא הביט בה מכושף. מה קרה? מה אתה מסתכל עלי ככה? כמעט אמר לה שהיא יפה. מבויש מלמל משהו בנוגע לתחפושת מלכת אסתר. מיד צנח על הספה כמעט בלי אוויר. הביט בשעון.

 

6    🔗

נשאר לבד עם הרופא. כבר לא דומה לפיסטוק. אפשר לפתוח חלון בבקשה? כבר פתחתי. אה סליחה. לא ראיתי. הביטו זה בזה. עוד שאלות. גיליון פתוח לרווחה. עט כותב ואז נכנס לפה. עט כותב ואז נכנס לאוזן. מה אתה מרגיש כשאתה ככה. מה זה ככה? ככה זה כמו שאתה עכשיו. אין לי מושג מה אתה מדבר. כלומר מה זה ככה. מה אתה מרגיש עכשיו? שאל כמעט בצעקה. אני לא מרגיש כלום. אותו דבר. זה לא משנה לי. מה לא משנה לך? כדורסל או חברים. או לשבת בבית. להסתכל על הרהיטים. על השעון. מה עם מה שאימא אמרה? מה היא אמרה? ספגטי אדום. מה השאלה? אתה אוהב לאכול? אני אוכל כי צריך. כי אחרת אמות. אני לא רוצה למות. לא אכפת לי לחיות. אז אם כבר אתה חי למה לא ליהנות. מה? שמעת אותי. אביב משך בכתפיו. בסדר גמור. אין לי בעיה ליהנות. אני פשוט לא נהנה. אבל אני גם לא סובל. ומה הסיפור עם החגורה? היא סתם מתרגשת. אז אבא שלי מחטיף לי עם חגורה מדי פעם. שיהיה לו לבריאות. זה לא כואב? זה לא משפיל? זה כואב. מה זה משפיל? אף אחד לא רואה.

 

7    🔗

אימו הציצה מהדלת. הכול בסדר? אנחנו כבר מסיימים גברתי. אז מה יש לו? אין מה לדאוג יותר מדי. מה אין מה לדאוג? אם זה היה הילד שלך גם היית אומר לא לדאוג יותר מדי? עוד שנייה אני מתמוטטת פה בחוץ. גם אין פה אוויר. אין פה חלון. דוקטור יש תרופה לזה? די אימא אמרתי לך שאני לא חולה. ככה אני פשוט. למה את לא מבינה? אני ארשום לך תרופה והמלצות תזונתיות. תבואו שוב בעוד חודש לביקורת. מה תרופה? אז הוא חולה? זו לא תרופה כזאת. אז איזו תרופה זו דוקטור? פשוט תקני ותתני לו לפי ההוראות. יש עוד פציינטים מחכים לי גברת. באמת? אין אף אחד בחוץ. אפילו לא כלב. אפילו לא חלון. טוב אם זה מה שאתה אומר. נעצור בבית מרקחת אביב? אין לי כוח. אני אקנה לך מק דיוויד. רוצה גלידה? לא אני בסדר. למה אתה לא רוצה מק דיוויד וגלידה? לא משנה לי. בסדר. נעצור ונקנה. אימו קינחה דמעה שזלגה מהעין. הוא רצה לשאול אם כואב לה משהו. דלת הרופא נטרקה.

 

8    🔗

המשיך לשבת בסלון. לרגע היה נדמה שהמחוג הקטן נעצר. מתקשה לנוע. כמו זקן שמנסה לגרור רגל. אבל אז הדביק את הפער מתנשף. השעה הייתה ארבע מדי. חמש מדי. חבל שאינו יכול פשוט ללכת לישון. 17 שעות ביום. כך העולם יהיה מעט יותר נכון. הוא קם מהספה. עדיין חוכך בדעתו. גורר עצמו באיטיות לעבר הדלת. נזכר כי הוכרז חרם על יונית קפלון. לכן אולי בכל זאת כדאי שירד. שלא יחמיץ משהו. פעם ניסה לאהוב אותה כי אמרו לו שכל אחד צריך לאהוב מישהי בצורה אחרת. לא כמו שאוהבים הורים או אחיות. אז הוא שכב במיטה וניסה לחשוב עליה. אפילו לדמיין אותה עירומה. נרדם כעבור כמה רגעים. גם עליו הוכרז פעם חרם. זה עבר אחרי יום. כמו על כל אחד. ואם לא ירד אולי יוכרז עליו שוב. זה לא כל כך משנה. הוא פשוט רוצה לדעת. אבל יונית זה שונה. היא התחברה עם חיליק מבית ספר שִׁקמה. מהר מאוד הכול החמיר. הפכה לשנואה של הכיתה. לפני כן הייתה כמעט מלכה. מרחק שני מקומות. אלכס הציע לשרוף תמונה שלה בל"ג בעומר.

 

9    🔗

אז מה עושים? שאל אלכס ונראה משועמם. בעט באבנים. התאמן על שריקות. היה לו אח גדול ומפחיד. והוא היה קטן ומפחיד. חבושה אמר שאולי נחכה ויונית וחיליק יבואו. למה אתה חושב ככה? כי ראיתי אותם קודם הולכים לכיוון. סונטה ורקפת ישבו בצד ודיברו. לידור החל לקלל את חיליק ואת יונית, להגיד שהם בוגדים. במיוחד היא. רקפת אמרה לו שהוא מגזים. הוא רק התעצבן יותר. החל להתלחש עם אלכס. הייתה להם תוכנית. אתה מצטרף אלינו? הם שאלו את אביב. עמד עם כיסיו והביט ברחוב. אחר כך קצת ברקפת. גם אותה ניסה לאהוב. להיות בן זוג שלה. לא דחתה אותו לגמרי. גם לא הסכימה. זה נשאר פתוח. הייתה מאוהבת בלידור. אבל לידור היה מאוהב בסונטה. רקפת נשברה בבכי. אחר כך הבינה שאלו הם פני הדברים. חבושה היה בן זוג של אופירה. שניהם נראו כמו סנאים וזה התאים. לאלכס ולו לא היו עוד בנות זוג. כל השאר לא היו ראויות בעיניהם. אז הם לא ירקדו סלואו במסיבות של יום שישי. הזוגות הרוקדים תמיד נראו לו כמו כלונסאות מעוותים בקרקס.

 

10    🔗

לקחת לי כסף מהארנק? לא לקחתי לך כלום. אתה משקר. אני לא משקר. אז מי לקח? מאיפה אני יודע? אתה מתחצף. אני לא מתחצף. תחכה לי בחדר עם הפנים לקיר. נו תעזוב אותו אלישע, אולי התרופה. איזו תרופה? שהוא לוקח? מה זה קשור? או שהוא לקח או שהוא לא לקח. לא לקחתי. לא שאלתי אותך. תחכה לי בחדר. עם הפנים לקיר. נו באמת אלישע. ראית מה עשית לו בפעם הקודמת? נהיו לו שלפוחיות. הוא צריך ללמוד לא לגנוב. ולא לשקר. אני לא משקר. לא שאלתי אותך. תהיה עדין אותו. אולי לא עם החגורה הזו. מה זה משנה? חגורה זו חגורה. כולן עשויות עור. זה לא קשור בחגורה. אז במה זה קשור? בתנועה של היד. אז תהיה עדין אתו. ממילא הוא לא מרגיש כלום. לא כואב לו. תאמין לי שכואב לו. אז למה הוא לא בוכה? מה? יעזור לך אם הוא יבכה? למה אתה צריך שהוא יבכה? כי אם הוא יבכה אדע מתי להפסיק. אולי תוותר? מה? תן לו עונש אחר. את השתגעת לגמרי? תנעל אותו בשירותים. זה לא מספיק חינוכי. נו באמת אלישע אני דואגת. מה יש לך לדאוג. יחטוף כמה מכות וילמד את הלקח. ככה זה עובד. את מוכנה לזוז לי מהדרך?

 

11    🔗

הם תיכף באים! הם תיכף באים! חבושה הסנאי צהל. מה אתם מתכננים לעשות? אביב שאל ופיהק. נראה כבר. לידור חייך בממזריות. משהו בו שנא את יונית במיוחד. אולי הוא אהב אותה קודם. אבל היא העדיפה מישהו ממקום אחר לגמרי. כך לא עושים. מי היא חושבת שהיא? גם תמיד חשבה את עצמה יותר. בגלל אבא שלה. והיא סך הכול מקל בית שימוש. רזה ובקושי יש לה ציצים. אתה בטוח? אני אומר לך. ראיתי לה פעם. היא עוד לא לובשת חזייה. משהו לא בסדר בה. היא מוזרה מדי. אולי היא חצי בן. היא מסוכנת. למה היא מסוכנת? נו באמת אתה לא מבין? אביב נאנח. אז אתה איתנו? ברור שאני איתכם. אבל מה התוכנית? אלכס הכין אבנים קטנות ביד. לזרוק עליהם אבנים? לידור חייך. רקפת וסונטה קמו. אנחנו הולכות. אנחנו לא מוכנות לזה. לידור איים עליהן שלא יעזו לקרוא למישהו. הן עשו לו פרצוף והוציאו לשון. התרחקו לעבר המכולת של הגנב בלי השן. חבושה שוב הגיח מהעצים. הם באים!

 

12    🔗

הוא ישב בסלון. אכל ספגטי אדום. הביט במרקע הטלוויזיה. יכול היה לראות כל דבר. גם את ערוץ ירדן או המזרח התיכון. הבית המעופף. ספר הפלא. אבל גם מישהו מטפל בך עם ההורים שלו. או מבט לחדשות. לשמוע אותם מתווכחים על אריק שרון או שמעון פרס. ואחר כך מתפייסים. ושותים תה עם קוניאק. ולהריח את הריח הכבד המתפשט בבית. ולהגיד שהוא ילך לישון בקרוב. ובאמת לקום מתישהו. להיכנס לחדר. להביט בחושך. לדמיין בו צורות דפוסים הבעות עד שיירדם. אבל הערב חשב על מה שקרה. על שבריר של רגע. למה הוא עשה זאת? הרי לא היה חייב. יכול היה לעמוד ולקלל כמו חבושה. לזרוק אבנים קטנות כמו אלכס. לעשות תנועות אצבע כמו לידור. אבל פתאום הבין שהוא חייב משהו אחר משמעותי. חייב להתעלות עליהם. לא מתוך פחד או אומץ, אלא משהו אחר. כאילו זה הדבר הנכון. כאילו התסריט כבר כתוב עבורו. פתאום הרגיש שהוא מתקדם לבד בחזית. משאיר אותם מאחור. לרגע נדמה היה כי שמע קריאות של אלפי אוהדים. כמו ברומא העתיקה.

 

13    🔗

ניסה להיזכר בתחושה. כמו לגעת ביד או ברגל. קצת רכות עם עצם או שריר. זה הכול. אבל עדיין משהו אסור. ובעיקר את המבט שלה. את ההלם. את העלבון. כך קוראים לתחושות הללו. אולי השפלה כפי שאימו הציעה. משהו בעיניה מחפש את חיליק. אבל אביב היה זריז יותר. אולי בכתה קצת. לא היה בטוח. אף פעם לא הבין למה בנות כה בוכות. וחיליק בכלל לא היה קרוב. הלך למכולת של הגנב בלי השן. כשיצא משם הם כבר ברחו. נעמד מול הראי. הרים את חולצתו. הביט בפטמותיו. נגע בהן לרגע. הפנה את גבו. ספר את הסימנים. ואז החל לדפוק על קרקפתו. דמיין אותה עשויה עץ. תיבה ריקה. נגע בירכיים שלו. בתחת שלו. זה היה רך אבל שלו. לכן זה היה בעצם קשה. שוב ניסה להיזכר בתחושה. לא להרפות ממנה. בלי הפרצוף של יונית. אבל היא הלכה והתאיידה. והוא תהה אם היא בכלל ממשית או שמא פשוט הדרך שבה עובד הזיכרון. אוסף תמונות רסיסים ניחוחות. בונה מהם משהו כדי שיהיה על מה לחשוב לפני שנרדמים. זיכרון כמו זרקור שמאיר לרגע את החשכה ואז כבה. הוריד את חולצתו בחזרה. נזכר בדברים שאמר אצל הרופא. אני לא רוצה למות. לא איכפת לי לחיות. פתאום חשוב לשנות את הסדר. אולי זה יישמע יותר טוב. גם אם לא נכון. אמר את המשפטים האלה בשקט. והוסיף אין לי בעיה ליהנות. אני פשוט לא נהנה. אבל אני גם לא סובל. אין לי בעיה לסבול.

 

14    🔗

קם לצחצח את השיניים. שמע את הוריו מתחילים לריב. אביו טען שהיא זרקה לו מסמך חשוב. היא טענה שמעולם לא ראתה אותו. זה לא יכול היה להיעלם ככה מהמגירה? אולי הוא זרק אותו. הוא לא נוגע במגירה. מה יש לו לחפש שם? אולי היה לו משעמם. הוא הרי לקח לי כסף. אתה לא בטוח בזה. מי לקח אם לא הוא? גם אם כן למה שיזרוק? אסרתי עליו לחטט במגירות. אם משעמם לו שיקרא ספר. שישחק כדורסל. שיוציא אנרגיות. שיהיה עם חברים. הו הנה הוא. מה אתה עושה פה? כבר חצות למען השם. למה אתה לא ישן? שכחתי לצחצח שיניים. אז תצחצח ותלך לישון. אני יכול מחר להישאר בבית? מה? למה? לא מרגיש כל כך טוב. מה יש לך? מה שהרופא אמר? הוא הביט בה ותהה האם היא באמת חכמה כמו שחשב תמיד. כי הוא נתן לך תרופה לא? מיחושים בבטן. תלך לישון, ואם מחר זה יימשך אז נראה. לילה טוב.

 

15    🔗

שעה ו־14 דקות. שיא חדש. כל הארונות במטבח. 24 צלחות. שני סטים. עוד סט שמור בנייר לאורחים שלעולם לא יבואו. 10 כוסות זכוכית. 12 כוסות חרסינה. כלי פלסטיק. ארבע חבילות פסטה. שעה ו־19 דקות. תבניות אלומיניום. נייר פרגמנט. כוסות חד פעמיות. טפטים עם דגים עם משולשים עם מעוינים. שעה ו־23 דקות. עוד שיא. מדמיין סל ריק. כדור נכנס לתוכו שוב ושוב. מדליק את הטלוויזיה. יש בולבול הקבולבול. ילד בן 10. משחק אותו איש מבוגר. זה אמור להיות אמין. לא מבין שמכוניות דורסות. התקינו לו פעמון ופנס. אבל מי מפעיל את הפעמון והפנס אם בולבול עצמו לא יודע שהוא בסכנה? ואז רגע עם דודלי. רגע הוא אישה מבוגרת שאמורה להיות ילד בן 10. הוא שמע על גברים שנהיים נשים וההיפך. כמו בוי ג’ורג'. הכול נראה לו כל כך טיפשי. שעה ו־37 דקות. 12 מזלגות. 12 כפות. 11 סכינים. לאן נעלמה סכין? אתה לקחת? לא לקחתי כלום. אתה משקר. אני לא משקר. אז מי לקח? מאיפה אני יודע? אתה מתחצף. אני לא מתחצף. תחכה לי בחדר עם הפנים לקיר.

 

16    🔗

לקראת שעתיים ו־43 דקות ירד לקנות מצרכים במכולת של הגנב חסר השן. אבא של יונית בדיוק הגיע. אביב נבהל, אבל האבא לא התייחס אליו. קנה שתי קופסאות נלסון. אביב זכר בעל פה את כל הרשימה. את כל המשימה. חלב – כיכר לחם – גבינה לבנה – חמאה – שני בצלים – קמח. זכר בעל פה כמה זה צריך לעלות. כמה עודף צריך לקבל. פעם חרג וקנה לעצמו חבילת מסטיק בומר. הם לא אהבו שחרג מהמשימה. בו במקום הוציא את המסטיק מפיו וזרק לפח. אביו התעצבן. כמעט אמר לו לחכות בחדר. אימו התערבה. עכשיו נזכר – הוא הרי הוציא אותו מסמך. הניח אותו בטעות בשידה בסלון. הוא יכול להחזיר אותו למגירה. כך יחשוף את עצמו. כך בטוח יחכה בחדר עם פנים אל הקיר. גם ככה בטח תהיה סיבה שיחכה בחדר עם פנים אל הקיר. אבל יחכה עד שאביו ימצא בעצמו את המסמך.

 

17    🔗

חושך מוחלט ירד על הרחוב. דבר ראשון הרגיש את השקית נקרעת. את המוצרים מתפזרים על המדרכה. רק לאחר מכן את הנונצ’קו בראשו ושתי בעיטות בצלעות. הכאב היה משונה בעיניו. משהו בו רצה שימשיכו. אם כי הבין את מצבו. כל עוד אף אחד לא רואה זה באמת לא משנה. זו לא באמת השפלה כנראה. הוא חשב לצעוק. אבל פתאום הבין שזה יהיה משונה. הם יפסיקו בקרוב. ואז אחד מהם דחף לו בצל בפה. שמע את צחוקם. שלא תעז לגעת בה יותר אתה שומע? ואז הם נעלמו. הוא מייד קם. ניער את עצמו. הבטן קצת כאבה. אולי איזו צלע. אבל התחושה חזרה ללסת. אם כי דם ירד לו בשפתיים. הביט סביב. לא ראה אף אחד. לכן אין השפלה. גם אם היו בטח לא היה מכיר אותם. אבל השקית הייתה חסרת תקנה. שם את הלחם בתוך המכנסיים. כך גם את החלב. את החמאה והגבינה בכיס. לבצל אחד כבר לא היה מקום. תקע אותו בתוך פיו.

 

18    🔗

אימו מיד הרגישה שמשהו בו לא בסדר. התנפלה עליו בעודו מניח את המצרכים על שולחן המטבח. מה קרה לשקית? איך היא נקרעה? מה יש לך? יורד לך דם? עמדה קרוב מדי אליו. הרגיש את נשימתה. את ריחה. את הלחץ הולך ומתעצם. מיד רכן אחורנית. היא נבהלה מתגובתו. נשכתי את עצמי בטעות. כי לא היה לי מסטיק. הנה העודף. לקחה את העודף. ספרה אותו. הכניסה לארנק. משהו בה הביט בו אחרת. כאילו היא לא מכירה אותו בכלל. אביו התעסק בניירות. השמיע רחשים ואז קרא – מצאתי את המסמך. שמתי אותו כאן בשידה. איך שכחתי? למה עשיתי את זה? קולה של אימו היה חלש. מפוחד. יש ספגטי אדום. מיד מיהרה לחדר השינה. הוא נכנס לחדרו. נשכב על המיטה. לרגע ניסה שוב להתאהב ברקפת. אבל לא זכר כלל את הפנים שלה. ואז ריקנות מרגיעה ולפתע יונית קפצה לתוכו. פנים ברורות חדות. מקל בית שימוש. בלי ציצים. עם פצעים במקום. הוא לא קם לצחצח שיניים או להחליף בגדים. פשוט נשאר במיטה. מנסה לסלק אותה. עד שלבסוף נרדם, והיא כמו שוכבת לידו.