בסיומה של המהתלה המשעשעת 'משחקים מסוכנים באפס ג'י' (מאת בודריס, קוגסוול ותומס; גליון מס' 2) תוהים שלושת המדענים המפוזרים מה יהיו תוצאותיה של ‘פעימת חוסר הגרביטציה’ שיצרו במכשירם המוזר (וזאת לאחר שביטול מקומי של כוח המשיכה יצר טורנדו שהפך את מתקנם של השלושה לערימת גרוטאות…) סופו של הסיפור לא סיפק את יוסף הדס, מהנדס במקצועו, שהחליט לגולל בפנינו את קורותיו הלא כל כך משעשעות של כדור הארץ בעיקבות אותו ניסוי פזיז…
* * *
הבעת הרכות בפניו של וולרד הפכה למבט בעתה. בתנועות קדחתניות שלף את מחשב הכיס והקיש בו בפראות. השניים האחרים הביטו בו בתמהון ועקבו אחר הספרות הרצות על לוח התצוגה של המחשב. “סטיה בזוית של מעלה אחת ו־17 שניות מהמסלול,” פלט באנקה כשסיים את תקתוקיו החפוזים. הם הבינו מבלי שיידרש כל הסבר נוסף, וניצוץ ההבנה שחלף בעיניהם לרגע כבה בהרגשת פלצות. הם קפאו במקומם בחרדה, בהכירם בעוצמת האסון שהמיטו על העולם במשחקם הנמהר.
ברנט התעשת ראשון. “נדווח מיד למטה החרום של בקרת החלל,” צרח.
“היי, החזירו את המשאית שלי,” צעק סילאס הזקן שהתרומם בכבדות מן האבק, לאחר שנדחף בגסות והופל ארצה תוך מרוצתם של השלושה לעבר המשאית המרופטת, “מטורפים,” מלמל ביאוש, בעקבו אחר המשאית המתרחקת בדהירה בתוך ענני אבק.
באולם הבקרה סקרו בדאגה הולכת וגוברת את מסכי המחשבים, ולסרוגין, את הידיעות שהצטברו מכל רחבי העולם, הן לא היו מעודדות כלל וכלל. נחשולי מים מן הים גרמו לשטפונות אדירים והצפות נרחבות שאיימו לבלוע את הארץ, ירידה מוזרה ופתאומית של הטמפרטורה וגל קור המתקדם במהירות ומקפיא את הארץ. תחושה של חולי וחולשה אצל רוב האנשים, הממלאים את בתי החולים עד אפס מקום, ואין פשר למגיפה… גל הכפור הפך עד מהרה להסתערות שלגים וקרחונים, הכובשת את הים קילומטר אחר קילומטר. אוניות בימים הצפוניים נתקעו בין הררי קרח שהגיחו לקראתם תוך שעות ספורות. הספינות נמחצו ופוצחו בין גושי הקרחונים כקליפות דקיקות. במרכזי אוכלסיה ספורים הופעלו מחוללי החום האטומיים המעטים שהיו, אך לא היה בכוחם אלא לשמר את רמת הקיום מעט מעל לקו הסכנה.
צ’רלס גרנט, שממנו חששו שיקדימם ברעיון, התפרץ לאולם הבקרה חיוור ומזועזע ועל פניו שריד של הבעת ליגלוג, אלא שהיה זה, כנראה, פרי דמיונם של השלושה הנבוכים. המועקה הקודרת שניבטה מפניו היתה מוחשית יותר. “המשחק הטיפשי שלכם,” זעף ואמר, “יצר תחרות ילדותי. כיצד לא חשבתם על כך – לשגר סילון אויר בקוטר 60 מטר – הרי זה מנוע אימפולס אדיר, שכמותו טרם נוצר מעולם. לא לחשוב, שמנוע ענק כזה מסוגל להסיט את כדור הארץ ממסלולו סביב השמש. הרי זה טירוף מושלם.” הוא חיכך את מצחו בחוזקה בידו הגרומה והביט בהם בבעתה וברחמים. אחר התגבר על התרגשותו וניסה לשוות לקולו נימה של יישוב דעת. “רק תאוצה בעוצמה כפולה ומנוגדת תוכל לעצור את השואה, ויש לעשות זאת מיד. אילו היתה עוצמת הניסוי גדולה או ממושכת יותר, היינו נכנסים למסלול פרבולי שהיה מרחיקנו מן השמש לעולמים.” הוא עצר בדבריו כשקולו משתנק בחרדה מעצם הרעיון.
מבט השנאה של מקניל גווע עד מהרה, ועל כורחו השפיל את עיניו במבוכה. “אנו מוכנים להפעלת פעימת חוסר גרביטציה נוספת ומנוגדת,” אמר בלשון רפה. “החישובים הסתיימו וגם הציוד שאולתר בחיפזון מוכן להטסה למקום הפעימה המנוגדת. הקושי הוא במציאת האזור שבו יש ליצור את מסך הכובד. הנקודה נמצאת בלב ים, אם ברצוננו לפעול בשעות הקרובות. אלא שלא נוכל להפעיל עוצמת שדה חזקה דייה מתוך כלי שייט – הוא יתרסק מיד בשניות הראשונות – ואנו זקוקים למשך זמן של כדקה שלמה שבה ינותק שדה הכובד. גם לא נוכל להחיש במועד את הספינות והמחוללים למקום המיועד.”
ברנט הרים ראשו מניירותיו והסיט הצידה את לוח המקשים של המחשב האסטרופולרי. הוא ביטא את דבריו בבהירות ובאיטיות למרות הזמן הדוחק, הרגל שנטבע בדמו לאחר שנים של נסיון בעבודה הדורשת דייקנות ודקדקנות. “בעוד תשע שעות ושלושים ושבע דקות יסתובב כדור הארץ ונוכל לשלח את הפעימה ממקום נוח למדי בדרום פקיסטן. תהיינה שלוש נקודות בהן ינותק שדה הכובד. שלושת המרכזים יהיו מרוחקים זה מזה כאלף קילומטרים ויצרו משולש שווה צלעות דמיוני. בקודקוד המזרחי תשוחרר אנרגיה ברמה המכסימלית שנוכל להפיק, ומשך הפעלת השדה יהיה לפחות 50 שניות. האימפולס יהיה חזק דיו להחזיר את הארץ למסלול יציב וקרוב לנתיב המקורי. משני הקודקודים האחרים, בצפון ובדרום, כשמונה מאות מטרים מערבה מהקודקוד הראשון, נפעיל שדות שליליים באנרגיה מועטה יותר ולפרקי זמן קצרים לצורך תיקונים מדויקים וסופיים של המסלול. כל עמדות הבקרה תמסר אינפורמציה שוטפת למחשב האסטרופולרי, אשר תעמוד לרשותם הבלעדית של בקרי מחוללי המסכים הגרוויטציונים.”
קומדר וו. מיצ’ס הסתובב על כסאו במטה החרום וחילץ את פרקי אצבעותיו שקפאו בעווית על שפופרת הטלפון. אנקת שביעות רצון נפלטה מגרונו, בניגוד גמור למזגו הנוקשה שלא הותיר מקום לגילויי רגשנות. במשך שעות רבות נאבק בעקשנות כדי לקיים קשר תקין עם צידו השני של כדור הארץ. בגדיו המקומטים ועיניו האדומות העידו על שעות ארוכות של חוסר שינה, תוך שהוא מסתבך ומתפעל בתנוחות משונות בסבך מכשירי הקשר והטלפונים שאולתרו ומילאו את חלל החדר. הוא משך בקצה שפמו שעה שנפנה מעם מכשיריו, ואמר, “הם מודאגים מאוד במזרח. הם מוכנים לכל סוג של שיתוף פעולה. כל אמצעי ההובלה יעמדו לרשותנו כדי להוביל את הציוד ליעדים, כיוון שהמטוסים לא יוכלו לנחות בקדקוד הצפוני המשופע בצוקים תלולים. למעשה נמשכת ההובלה כבר מהבוקר, הואיל והאמצעיים דלים, הוטען חלק מהציוד על בהמות וחלקו נישא על ידי טור ארוך של אנשים מכל כפרי הסביבה. מאות בני אדם מבוססים בשלג ונאבקים בסופות העזות תוך שהם כורעים תחת משאם. הם יודעים שזו תקוותם היחידה להתקיים. הכפור והקרח, המכסים במהירות את פני האדמה, ממחישים היטב את הסכנה.”
בעמדת הבקרה המזרחית היה צורך להפעיל שעה ארוכה את מחולל החום הגרעיני כדי להפשיר את הקרח וליצור מסך טרמי שימנע את המחשב מלקפוא. גנרטור השדה הראשוני הופעל ללא קושי ומקניל חש בהקלה בהישמע הזמזום המוכר של המשאבות שהזרימו במהירות את נוזל התת־מסה. מהירות הזרימה גברה והתקרבה לרמה הקריטית של סובלימציה וידו היתה מוכנה למשוך בידית ששילבה תת־מסה רותחת עם הגז רווי האנרגיה. מחווני המכשירים המורים על עוצמת השדה נעו בהתמדה ובהגיע הרגע משך בידית בהחלטיות. מאומה לא ארע. הוא התבונן בחטף במסך המישני שם ציפה לראות את תחילתו של הטורנדו בקוטר 150 מטר. אף שהסופות השתוללו בעוצמה שלא ראה כמותה מימיו, לא יכול היה להשתחרר מהרגשת השלווה שהילכו עליו. הן היו כרוח קלילה לעומת פרץ הגעש לו ציפה. הוא סקר במהירות את הנתונים שפרצו כאשד על מסך התצוגה. בלי ספק, הרהר, הטמפרטורה נמוכה מדי. הגז שנועד לפרק את תת־המסה לא צבר אנרגיה מספקת. המחולל האטומי הופעל שוב בעוצמה מוגברת של 3.75, ותוך שניות עלתה טמפרטורת הגז, אלא שצריכת האנרגיה המיותרת הורידה את מתח השדה שבו הסתחררה התת־מסה. עברו שניות יקרות נוספות עד שהנוזל חזר שוב למהירות הקריטית. היה עליו לפעול במהירות ובדייקנות כיוון ששוב החלה טמפרטורת הגז לרדת. היה דרוש תאום מושלם לתזמון המדויק של ההפעלה, ובפרט שחלה דחייה בלתי מתוכננת בגלל חימום הגז. מקניל עצר את נשימתו ומשך בידית. זה פעל. נד אדיר ולבן התרומם לחלל בפרץ פתאומי. גושי קרח וענני שלג הסתערו מכל העברים אל הסילון הענק ונישאו למעלה כנוצות. סלעים נעקרו ממקומם והתעופפו באויר למרכז המזרקה האדירה, שם התנקשו זה בזה, התפוררו לעפר והוטסו לחלל בכוח איתנים. המראה היה מרהיב אף שנראה מרוחק מבעד למסך התצפית שבתא הבקרה. הם יכלו לחוש את הזעזוע למרות שהיו מרוחקים כ־2000 מטר ממוקד הפעימה. הדבר נמשך כדקה בלבד, אך להם נדמתה הדקה כנצח. הסופה שהשתוללה לפני כן התנקזה כולה למוקד אחד ויחיד – חומה עגולה ולבנה שגובהה כחמישים מטר שהתקדמה בשצף והסתערה למרכז אחד. וככל שהתקרבה החומה, גבהה והתעצמה עד שהתלכדה כחרוט ענק עם המגדל שראשו נעלם במרומים. כשלחץ על המפסק חש ברנט כאילו הפעיל סרט קולנוע בכיוון הפוך. לרגע נדמה כל המהומה ואחר החל כל המגדל להתמוטט, כאשד ענק, והמטיר צרורות וגושי סלעים וקרח. המגדל הלבן כולו זרם למטה, החרוט שלמרגלותיו שקע באיטיות והחומה העגולה שאיימה קודם לבלוע הכל השתטחה ונסוגה לאחור. הסופה החלה לדחוף ולהסיע את שרידי עמוד הענן לעבר המזרח, כשהוא מסתחרר וסובב וסוחף את כל הנקרא בדרכו. לבסוף נעלם באופק הרחוק.
“הוא זז!” צעק ברנט בהתרגשות, הוא התבונן בדריכות במסך שלפניו ועיניו נוצצות. “אנו חוזרים ומתקרבים אל השמש. רואים זאת ברור – קו המסלול מתקרב אל הקו המקורי, ראה.” וולרד, שעקב אף הוא אחרי המתרחש, קימט את מצחו בדאגה. “הוא נעצר. ההתקרבות פסקה והמסלול מקביל אך אינו מתלכד. התאוצה לא היתה מספקת,” הוסיף בארשת יגון. לאחר רגע כשסיים חישוב מהיר אמר חרש, “שיעור התאוצה לא היה אלא כרבע מן הדרוש, היכן טעינו?” “לא ייתכן,” קרא לעברו מקניל, “עוצמת השדה שהפעלנו עתה היתה כפולה מהקודמת, האומללה. הדבר היה דרוש כיוון שהסטיה גרמה גם להארכת המסלול האליפסי של הארץ…”
“בודאי,” קפץ ממקומו ברנט לשמע מילותיו האחרונות של חברו. “כמובן שהתעלמנו מעובדה חשובה נוספת…” הוא עט אל מנענעי המחשב ותקתק במהירות. “חשבנו שהתאוצה שהענקנו לכדור הארץ נבעה מסילון האויר בלבד, אשר גרם להדיפה כמו זו של מנוע סילון. התעלמנו מכך שמסך הכובד גם פרש תריס בין שדה המשיכה ההדדי שבין השמש לארץ. למשך 30 שניות יצרנו חור בשדה המשיכה ולחור זה השפעה רבה יותר מאשר סילון האויר,” סיכם בעגמומיות.
“בדיוק כשם שמאריכים לפתע מעט אורכו של חוט שלקצהו קשורה מסה הנעה במעגל,” קרא לעומתם עיתונאי שכל אותה עת סקר את המתרחש מהצד.
מקניל זרק לעברו מבט של מבוכה תוך שהוא מודה בליבו, שאכן היו חייבים לחשוב על כך ולא להיחפז כטירונים. ברנט התעלם מההערות סביבו והמשיך בחישוביו. נראה שלא היה מרוצה מהתוצאות. תגליתו בדבר פעולתם של כוחות גדולים משל מנוע האימפולס לא התיישבה עם התאוריה שלו עצמו. חור בשדה המשיכה של השמש והארץ היה גורם לתאוצה גדולה פי כמה שהיתה מביאה לשואה מיידית. הוא בדק שוב ושוב את חישוביו וסקר במוחו את שהתרחש בשדה התעופה הנטוש.
“הפעימה לא חזרה מן השמש. היא לא פגעה בה,” פלט בהתרגשות של שמחה, חבריו נאלמו והתרכזו בדבריו. “השמש לא היתה בדיוק מעלינו וזה היה גם מזלנו. החור בשדה הכובד לא היה בדיוק בכיוון השמש אלא חלף לידה בזוית זעירה. העובדה שבכל זאת היתה לפעימת חוסר הגרביטציה השפעה גדולה מזו של סילון האויר היתה אחרת. כוחות המשיכה פועלים הדדית גם בין גרמי השמים האחרים וניתוק השדה היה עם כוכבים אחרים, מרוחקים יותר שהשפעתם קטנה יותר מזו של השמש. אם נפעיל את שתי הפעימות הנוספות בעוצמות גדולות מהמתוכנן נוכל עוד לתקן את הנזק. נמהר, כי חלפו כבר 16 דקות מתוך 43 הדקות שברשותנו.”
בקודקוד הצפוני הופעל מסך הכובד למשך שלוש דקות תמימות ואילו לדרומי הספיקו 53 שניות, כאשר על מסך התצוגה נראה מסלול הארץ מתלכד יפה עם תוואי המסלול המקורי.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.