במאמרה של מרת מרים העליר “ממלונו ההשואי של רש”י" (בצרון, שנה א, עמ' 406) צריך למחוק את ההשואה של “בזק” בש"א י"א ח' עם התרגום של משלי כ"ו ח' לפי שהפירוש של בֶּזֶק – אבן, וממילא גם ההשואה, אינם לרש"י אלא רק לרד"ק. רש"י בפירושו למקרא אינו מזכיר את תרגום הכתובים¹ (עיין למשל במאמרו של ד"ר חורגין “לתולדות רבינו שלמה יצחקי” (שם, עמ' 322). ובאמת בפירוש רש"י לנביאים כ"י², קנין בית הספרים שעל יד ה"היברו יוניאן קוליג' “, שנכתב בשנת ה' אלפים ול”א, נמצא לפסוק זה רק הפירוש: רבותינו אמרו בשברי חרסים. מצויין הוא שכבר בכ"י קדום זה ישנן בגליון פּירושים רבים בשם מפרשים שונים, רובם של רד"ק. מעתיקים אחרים או מאוחרים כתבו או הכניסו את הפירושים של מפרשים אחרים לתוך הפנים פעמים בלא שום רמז שאינם לרש"י ופעמים, כמו בפסוק שלפנינו, רמזו על זה וכתבום בשם “לשון אחר” או “ס”א". מנהג זה היה נוהג לא רק ביחס לרש"י, אלא גם ביחס לספרים אחרים שהשתמשו בהם במדה מרובה (עיין למשל במאמרי “אפּיזודה ספרותית”, “קרית ספר”, שנה א', עמ' 279³, מנהג כעין זה ביחס להספר בדקדוק “מהלך שבילי הדעת” לר' משה קמחי). הקורא, וביחוד המורה היה מעונין לתת לתלמידיו ספר לימוד טוב, ויקחו להם דברים מכל אשר בחרו, וה"מה" היה בעיניהם קודם ל"מי".

הנני משתמש במקרה זה להביא דוגמה אחת, שבה נדחה פירוש רש"י לגמרי מפני פירוש זר. הפירוש לירמיה ז' כ"א הוא בכ"י הנ"ל אותו בעצמו שבספרי הדפוס שלפנינו המסתיים במלים “ולמה תפסידום”, אלא שבכ"י כתוב לאחר המלה האחרונה, בכתב הסופר עצמו, אבל באותיות פעוטות, בלשון זו: מכאן עד מקום אשר בו ולמה תפסידום אינו מפ' רבי שלמה ז"ל. פסקה זו מסתיימת בסוף הדף. הדף שלאחריו (דף 130) מתחיל: מדרש ספו על זבחיכם זבחי שלמיכם כדי שתאכלו בשר כי איני מקבל אתכם, כלומר, יש לנו כאן פירוש אחר של הפסוק, הקרוב אמנם להראשון. הפסקה הנזכרת כמו שהיא לפנינו, אין לה שום משמעות, שהרי אי אפשר לומר: מכאן עד… ולמה תפסידום בפסקה הכתובה לאחר “ולמה תפסידום”. ברור הוא שמקומה הוא קודם להתחלת הפירוש של פסוק זה, והכוונה הוא שהפירוש עד “ולמה תפסידום” אינו לרש"י, נמצא שפירוש רש"י הוא: מדרש ספו… אתכם. איזה מעתיק לאיזו סיבה, אולי לסיבת חסרון מקום, העתיק את הדברים ממקומם וכתב אותם במקום שהם נמצאים בכ"י. מעתיק אחר, שהרגיש בקושי שבדבר, השמיט את המלים בלתי המובנות, וכתב רק: מכאן אינו מפירושו כו'; מעתיק עוד יותר מאוחר חשב למותר להעתיק פירוש שבמצחו כתוב שאינו למחבר הפירוש. באופן זה נשתלשל הדבר, שפירוש רש"י האמתי נדחה ובמקומו יש לנו פירוש זר.

מכיוון שאנו עוסקים בפרשת רש"י, הנני מרשה לעצמי להביא מקום אחד של פירושו שעל ידי תיקון קטן נוכל להשיב את דבריו על מכונם. בפירושו לשבת (קמ"ט ע"א) על הברייתא: כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות אסור לקרותו בשבת, הוא כותב: כגון בני אדם המציירים בכותל חיות משונות או דיוקנות של בני אדם של מעשים כגון מלחמת דוד וגלית וכותבין תחתיה זו צורת חיה פלונית וזו דיוקנית פלוני ופלונית. השאלה מתעוררת מי הם “בני אדם של מעשים” (כך גם בהוצאת התלמוד של ווינציא משנת 23–1520), אם הכוונה היא לבני אדם שעשו מעשים גדולים – צירוף כזה אינו ידוע לי – הרי היה צריך בכל פנים לומר: כגון דוד וגלית, לא: כגון מלחמת דוד וכו'.

כמדומה לי, שכאן נשמטה מלה אחת קטנה מתוך כוונה “לתקן”: היה כתוב: בני אדם או של מעשים, אבל הסופר מכיוון שראה את “או” הקודם (או דיוקנות) אמר: תרי “או” למה לי, והשמיט את האחרון, וידוע שאם הוא מקלקל, הוא פטור בשבת.

[והעירה שם מערכת בצרון.: כוונת רש"י לומר ציור של בני אדם שעושים מעשים ידועים, כגון מלחמה וכדומה, כלומר תמונה לקוחה מן החיים, כגון מאורע הסטורי וכיוצא בזה, ובכן קושית הכותב למה הזכיר רש"י מלחמת דוד אינה קושיה, שדוקא למלחמת דוד וגלית כוון רש"י ולא לדוד וגלית בלבד.]