Nr. CDXLVII.

   🔗

כ“ו אדר התר”י

אלהים יחנך בני המשכיל והמשורר מיכאל יוסף הכהן.

לבבי דוחק אותי למהר לשלוח לר' שניאור מחברת הגבירולי אשר שלה אלי לפרש ולהגיה, ובששה ימים שעברו מיום הגיעני תכריך ספרים ששלח אלי היו כל מעיני או רובם בה לבדה, לכן לא אוכל להאריך לא עמך ולא עמו.

אם תשמע לעצתי תעזוב דרך משוררי הצפון העושים חרוזיהם שרוע וקלוט (בני י“א י”ב וי“ג הברות, ולפעמים גם י', כגון חכלילות עינם פתאום נבלה, עמוד ל”ה) ומבליעים השואים והחטפים, ועושים המלרע מלעיל; אבל יהיו כל שיריך כאלה שכתבת:

שם נסו היונים שם הסתתרו (2

לוּ לב ים נפתח לי שמה אנוסה (5

נוּס מִפּה חֶרֶש אל ארץ מולדת (7

וּטְרוֹיָא על תלה עוד היא עומדת (–

על מי זה אל זועם יחר אַפֵּהו (–

אף דִּבֶּר על לבו אל נא תֵחָתה (9

מה זה הסוס נצב פֹה לעינים (–

תחתינו ירעש ים משברים געו (12

נתן קול מר עד לעבים הגיע (13

עד בא עירנו שם נצב בתוך (14

דַבֵּר אֵלֵיֽהוּ לי כלם אמרו (16)

בא שוד אל טרויא, הה אתא הקרץ (17)

עזבתי משכבי חשתי הגגה (18)

קשתם דָּרָכוּ חרבותם נטשו (20)

הרסנו הסִפּוּן, קורות קרענו (27)

רשף שלהבת יה מאור גבוה (34)

הדרת זיו רקמתם רגע אמללה (35)

גם אָבֵל גם עָלֵז אח אח יקראו (36)

גם תזהר מלחרוז יחדו אותיות בלתי שוות רק לפי מבטא שלכם, כגון החבאו, כרעו, טֶנֶדֶס, עומדת (עמוד ב') – עוד תהיה זהיר בדקדוק המלות, ולא תכתוב נִבָּעוּ במקום נִבְעוּ (3), כי השרש בעה, לא נבע, ימים עשר (8) במקום עשרה, עָטָנוּ (23) במקום עטינו, הֹעָלוּ (26) במקום הֹעֲלוּ, בִּימִין מָלֵא (29) תחת בְּיָמִין מְלֵאָה, ועל הכל השמר לך מן החפזון, ועשה מעשיך במתון וזה יועיל ג“כ לבריאותך היקרה מכל כלי חמדה, ואני הנני מוכן לשום עיני על כל אשר תשלח לי, ולהדריכך בדרך תלך, כפי אשר תשיג ידי, והנני מודה לך על מחקרי לשון אשר שלחת לי, וצר לי כי אביך היקר לא ראה דברי בבכורי העתים תקפ”ה על הבנינים, והפעם הזאת לא אוכל להאריך.

אתה עתה ברוך ה' יבא שלום בעצמיך ונסו יגון ואנחה, ואביך החכם שלום, וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה היום כ”ו אדר תר"י,

ידידך שד"ל.

 

Nr. CDXLVIII.

   🔗

ז' ניסן התר"י

לשלמה החכם היקר, אורה ושמחה וששון ויקר.

שמח לבי ויגל כבודי בראותי מכתבך הנחמד והנעים, ובראותי כי עם כל חולשת עיניך השלמת גם עתה מקרוב שתי מלאכות נכבדות, יראו ישרים וישמחו. אם היה אפשר לתת לך אחת מעיני, בנפש חפצה הייתי נותן; אבל מה אעשה, וזה שנה אחת גם אני סתום העין. ה' ישמור לנו שארית פליטתנו.

בשמחת לבב אראה מה שנתגלה לך מתוך ספרי הערביים על ר' שמואל הנגיד ור' יוסף בנו, וכבר הגיד לי בני בכורי זה ימים ושנים כי זמנם הכתוב בקבלת הראב“ד הוא מוטעה ובלתי מסכים עם זמן מלכי ישמעאל. אח”כ זה שנה, מתוך הלוח שעשיתי, נתגלה לי כי ט' טבת תתכ"ד לא היה יום שבת, ומי יתן ותוכל לברר השנה, ואולי הלוח אשר אני שולח אליך יועיל לך.

ברוך אתה לה' בהרימך קרן הגבירולי, אשר הרמב“ם חשב להשפיל לארץ. אם תזכיר שיריו דע כי הנמצאים מהם בידי הם מאה ועשר ויותר. גם בשבוע שעבר שלח לי שניאור זקש שירה חדשה מלאכת רשב”ג אשר מצא דוקעס באקספורד, ונקדתיה ופירשתיה ושלחתיה אליו עם ששים הערות.

ידוע יהיה לך כי העתקתי השגות דונש על רס"ג שבידי ושלחתי אותן אל החכם גייגער, והוא עתיד להוציאן לאור עם הערות רבות.

היום הגיעני מכתב משטיינשניידר, ובתוכו כתוב: “אחוה לך ראיה חדשה שאין בידך פי' ר' יצחק ישראלי אשר ראיתי ממנו העתקה מכ”י מינכען והוא האמתי כי הוא מאמר ישרצו המים אשר הביאו הפניני וכאשר השערתי טרם ראותי".

ודבריו לי כספר החתום. הלא מאמר ישרצו המים נכתב להשיב על שאלה שנשאלה לר“י הישראלי על כונת התורה בפסוק ההוא, כאשר כתב הבדרשי בכתב התנצלות, ושם מזכיר ג”כ כס' אחר פירוש הישראלי לס' יצירה; ואמנם הס' שבידי הוא פי' ס' יצירה, לא פירוש ישרצו המים – אבל מה שאמרת כי דונש הוא תלמיד הישראלי, זה יתכן, ובשמחה אראה דבריך על זה.

אתה עתה ברוך ה‘, אל תתיגע למהר להשיב אלי, והאל אשר אמר יהי אור ירפא את עיניך ויצליחך בכל דרכיך, ושמחת בחגנו הבע“ל, אתה וביתך וכל אשר לך, כנפשך וכנפש הכו”ח פה פאדובה היום ז’ ניסן תר"י,

ידידך שד"ל.

 

ח' ניסן התר"י    🔗

לכבוד ידידי החכם היקר הר"מ שטיינשניידר שלום עד העולם.

בשמחת לבב קראתי במכתבך כי זה ח' ירחים כנסת את הנערה החכמה אשר בה דבק לבך, יתן ה' לכם ותאריכו ימים יחדו דשנים ורעננים. אלה ג"כ דברים היוצאים מן הלב אשר אתה קורא בשם “לב לוהב בוער ומבעיר בוערים לדעתי”, ואף על פי כן ידעתי נאמנה כי גם קצת אנשים שאינם לדעתך בוערים, אף אם דברי לא הבעירו בם אש ה', מכל מקום באו כמים בקרבם וכשמן בעצמותם, והתחילו להכיר מעלות קצת קדמונים שהיו נבזים בעיניהם, ומומי קדמונים אחרים שהיו אלהיהם. אך די בזה, כי לא לריב אתך באתי, רק להתעלס אתך בדברי חכמה.

דבריך אשר כתבת אלי על פי ר"י ישראלי כס' החתום היו לי, כי אמנם הס' שבידי יתכן שאיננו לר"י ישראלי, כאשר כתב אלי ידידי החכם המופלא מונק, אבל שלא יהי' פי' ס' יצירה, אך מאמר ישרצו המים, זה לא יתכן.

צר לי מאד כי מהרת וקבלת מחשבת החכם סלאנימסקי על תקופת רב אדא ופרסמת אותה בס' ערש – כי אמנם אין ספק שהסברה ההיא בטלה ומבוטלת כאשר אוכיח במקום אחר אי"ה.

הראית מאמרי על הדחיות באריענט (2 et 9 Juni 1849)? ועוד מאמר אחר שלחתי על עיגול דרב נחשון, ולא ידעתי אם נדפס ולפיכך לא שלחתי שאר דברים שיש לי בענין העבור.

הודיעני נא אם יש בידך ספרי פראלעגאמעני.

אתה עתה ברוך ה‘, אתה שלום ורעיתך המשכלת שלום (ומי יתן ואדע שם תלמידתה ולפי דעתי תַּלְמִדְתָּהּ כי יֵאמר מן תלמיד תלמֶדֶת, על דרך משכיל משכלת, גביר גברת), ושמחת עמה בחגנו הבע“ל, כנפשך וכנפש הכו”ח פה פאדובה היום ח’ ניסן תר"י,

ידידך שד"ל.

 

י“ג ניסן התר”י    🔗

לכבוד ידידי החכם היקר דאקטאר יוליוס פירשט שלום עד העולם.

ידידי אלמנצי הולך ועושה הוספות ותקונים לביבליאטעקא שלך (ביבליאטעקא יקרה ונחמדת מחזקת הרבה במועט), אבל עסקיו לא נתנוהו להשלים עדיין מלאכתו, ואני הייתי ממתין לכתוב אליך עד שיתן לי מכתבו. ועתה אין רצוני להעביר המועד בלי לשחר פניך באגרת שלומים ובלקוטים מספרים קדמונים.

דע ידידי כי אחד מאוהבי שלח לי העתקת קצת מדבריך על בית אוצרי, ושמחתי בהם. אך לענין שאתה מנקד אִגרון בחיר“ק האל”ף, ואמרת – aber אַגרון wie Luzatto will, zu lesen ist nicht nothwendig אני אומר כי להרחבת אות הגרון צריך לקרוא אַגרון או אֶגרון, לא אִגרון, ואעידה לי עדים נאמנים: אַבְדָן, אבנט, אגמון, אדבאל, אדמוני, אדמתא, אזכרה, אלמָן, אלמֹן, אלמנִי, אכזב, אכזר, אמנון, אמְצִי, אמרפל, אסְנָד, אספתא, ארבֶּה, ארְבֶּל, ארבע, ארגב, ארגמן, ארדוֹן, אריה, אריוך, ארמון, ארנון, ארנבת, ארפד, ארפכשׁד, אשׁבֵּל, אשׁדוד, אשׁכנז, אשׁמָה, אשׁמנים, אשׁמורה, אשְׁנָה, אשׁפָה, אשפנז, אשְפת: אלה 40 בפתח. ואלה בסגול: אביון, אברָה, אגרוף, אדרעי, אזרוע, אזרח, אפעֶה, אפרים, אפרת, אפרוח, אצבון, אצבע, אצעדה, אשׁבָּן, אשׁכל, אשכָּר, אשׁנב, אשפָּר, אשׁתאֹל, אשׁתמעַ, אתמל, אתנָה, אתנן, הרי אלה 23. וידוע כי בנקוד האשורי הפתח והסגול אינם אלא תנועה אחת, אבל אלף חירק ואחריה שוא נח, הוא דבר בלתי מצוי בשמות, ולא מצאתי רק אִבְחַת חרב, אִבְצָן, אִמְרַת (אבל ג"כ אֶמְרָתוֹ), אִשְׁתִּי (אבל ג"כ אֶשְׁתךְ) וְאִמְרִי (שם אדם).

הן אמת שאם אחר האלף יהיה דגש תוכל האל“ף להיות בחירק, כגון אִכָּר, אִלֵם, וכן אִתְּמוֹל (שׁמואל א' י' י"א) במקום אֶתְמוֹל, על דרך אִתְּכֶם וְאֶתְכֶם (בית האוצר ל"ח ב'); אבל אל”ף חירק ואחריה שוא נח היא זרות גדולה בשמות. וגם בפעלים לא מצאנו אל“ף חירק ואחריה שוא נח רק בצווי: אִמרוּ אִמרִי, אספוּ אִספִי, וחבריהם; ובאלה יש לחשוב כי השוא אינו נח מוחלט, כי כן בג”ד כפ“ת שאחריו רפה, ולדעת הרז”ה שוא נע הוא, כי התנועה שלפניו במקום שו“א עומדת (אֱמֹר אֱסֹף). תמחול ידידי אם הארכתי בדבר קל, אבל השם אשר נתנו קדמונינו ללעקסיקאן נ”ל ראוי והגון לברר קריאתו, ואתה תעשה בדברי אלה ככל אשר ייטב בעיניך.

צר לי כי לא הוצאת לאור מאמרי על עיגול דרב נחשון, וזה היה סבה שלא שלחתי אליך לקוטי מספרי הקדמונים בענייני העיבור.

שירים מר' סעדי' וממנחם אין בידי. מדונש יש בידי כל השגותיו על מנחם, אשר הן שירה ופירוש, ואם תבטיחני להוציאן לאור אעתיקן ואשלחן אליך. גם סדר העבודה לר“י בן אביתור אשלח אם תדפיס. ואם תרצה בן משלי לר”ש הנגיד (תחלתו נדפס בציון תר"א 131) אשלח ג"כ.

ואתה ידידי היקר שלום, גם ידידי אלמנצי דורש שלומך, ושמחת בחגנו אתה וביתך וכל אשר לך (גם החכם יעלינעק שלום), כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה היום י”ג ניסן תר"י,

ידידך שד"ל.

 

י“ט ניסן התר”י    🔗

לכבוד הבחור המשכיל, עושה גדולות, פועל נפלאות. פאוסטו לזיניו ברכה ושלום עד העולם.

שא נא פשע אחיך וחטאתו, ואל תדרוש לאורך שתיקתו, והאמן כי הלא מעתה, אלוף נעורי אתה, ובריתי נאמנת לך, כי מהיום ומעלה תרבה עבודתי לך ואהבתי אותך כגדל חטאתי אשר חטאתי לך.

ותחלת כל דבר ארוממך אודה שמך כי עשית פלא בשפת יהודה ובלשון ארם, ובכל הערלים אשר נִסו לשורר בלשונות האלה אין ערוך אליך. ומי יתן וכמוך ירבו לא אֹמר בעמים, אבל בישראל!

ולאות ברית אהבה תמימה שפתי לא אכלא מִגְלוֹת אזנך כי באמרך הנביא והזובח נראה כי היה בלבך כהן ונביא, אך שם הזובח לא יצדק על הכהן, כי הזביחה איננה רק שחיטת הבהמה, והשחיטה כשרה בזר, ואיננה פעולה מיוחדת לכהנים. הלא תראה (דברים י"ח ג') וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם מאת זבחי הזבח, ורבים כאלה. וזה דבר הראוי לידע ולהודיע ולהודע, כי כהני ה' לא היתה מלאכתם לשפוך דם, רק היו מקבלים הדם ונותנים אותו על המזבח, וכמאמר החכמים: מקבלה ואילך מצות כהנה.

השתוממתי על ששה מטוריך אשר חסרה בהם היתד, והם: ומצודתי, ובתולתי, לרעות עמו, בתשובתי, בקבורתי, לישועתי, וכן בשלשה טורים בשיר הארמי: וִיהודיא, ברעית, דיתוב.

אַבְהָתָנא, צריך לומר אֲבָהָתָנָא. גִבָּרַיִךְ מטמורַיִךְ, צריך להניח היו"ד בלא נקוד (גִבָּרָיךְ מטמורָיךְ). עמא קודשא, צריך לומר עמא קדישא (populus (sanctus או עמא די קודשא (populus sanctitatis), אבל עמא קודשא הוא populous sanctitas.

הלא אלה מומים קלים מאד אשר מצאתי בשני שיריך הנחמדים מזהב.

ועתה הבחור היקר הודיעני נא מה יש בידך ממעשי ידי, ואני אמהר ואשלח אליך את אשר אוכל ממה שאיננו אתך.

אתה עתה ברוך ה', חזק ואמץ בלמודיך, אל תערוץ ואל תחת, ותן שלום בשמי לרבך החכם היקר מרדכי פאגי (אשריו שהעמיד תלמיד כמוך), ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכותב וחותם פה פאדובה היום י“ט ניסן תר”י,

ידידך שד"ל.

 

כ“ד אייר התר”ט    🔗

לכבוד הרב הנכבד, החכם היקר, מוהר"ם ציפזער נ“י, העומד על התורה ועל העבודה בק”ק שטול – וייססענבורג יע"א.

הא לפניך העדות אשר שאלת, ויהי רצון שתהיה לך לתועלת.

ואני לאות ברית אהבה אמרתי אגלה אזנך כי הגהת (Lit. Bl. 1847 S. 750) אריא בבי תרי לא נפיל, במקום אבי תרי, לא ישרה בעיני, כי שרש נפל לא יתכן שיורה einen Anfall machen בלי שתהיה אצלו מלת על או אות אַ שהיא קיצור מלת על, אבל באמרך אריא בבי תרי לא נפל לא יובן אלא ענין נפילה, כמו נפל תורא חדד לסכינא; ומלבד זה היכן מצאנו מליצת בבי תרי, באות הבי“ת על מלת בֵי? – וגם הגהתך היום קָצִיר (S. 752) איננה מתקבלת לי, ואע”פ שאומרים בלשון מקרא הלא קציר חטים היום, נ“ל שאין אומרים בלשון משנה היום קציר; מלבד כי לפי דרכַם של קדמונינו לקצר לא היה לו לר”ט לומר אלא הקציר מרובה והפועלים עצלים, אבל היום קציר והמלאכה מרובה הוא אריכות שלא לצורך, ועד שאתה בא ללמוד מאותו האיש (Matth. 9. 37), לְמַד מאיפוקראט שאמר Vita brevis, ars longa – גם מה שאמרת (S. 765) כי הרמב“ם בהלכות ע”ז פרק ט' הלכה ה' לא לנוצרים נתכוון אלא לרומיים הקדמונים, והבאת ראיה ממסכת סופרים פרק י“ז הלכה ה', הנה כוונתך רצויה, אך האמת איננה כן, כי אמנם בכ”י ובדפוס בסיליאה כתוב מפני הנוצרים – ובשנת 1848 כתבת (S. 686) כי השגה היא מלה תלמודית, וזה אינו. הגהתך (S. 702) שעירת הרגלים במקום צעירת הרגלים נכונה מאד, וכבר קדמך Tychsen, עיין הר“ז פֿראנקעל zu der Septuaginta עמוד 29. – ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו”ח פה פאדובה היום כ“, אייר תר”י,

ידידך מכבדך שד"ל.

 

כ“ה אייר התר”י    🔗

לכבוד ידידי היקר והנכבד, החכם מוהר“ר מרדכי דובש נ”י. שלום עד העולם.

פירושך על פסוקי מיכה ה' ו' ז' הוא נפלא באמת, ובתחלה היה זר בעיני לעוצם חדושו, כי לא ראינו ולא שמענו מליצה כזו, אשר לא יקוה לאיש, ותהיה הכוונה על ההיפך, הוא לא יקוה לאיש, אבל בני אדם יקוו לו. ואח“כ מצאתי שאין זה נכרי מכל וכל לא בלה”ק ולא בשאר לשונות, כי הנה אומרים. לא-טוב וכן (im-probus) לא־חכם, וכן (in-sipiens), והכונה רע וסכל, וכן בליעל (לא-מועיל) והכוונה מזיק, וכן negotium (nec-otium) והכוונה מעשה והשתדלות, וכן אַל-מָוֶת ענינו החיים והשלום. והנני מקוה כי פירושך זה יהיה פתח פתוח לבוא בו ולמצוא מטמונים אחרים בלשוננו ובספרי קדשנו.

אם תכתוב לידידנו היקר יה“ש הודיעהו נא כי ל' בב”י קבלתי, ואם יתמהמה תשלומן, יחכה (כאשר אני מחכה לבית האוצר), כי בא יבא לא יאחר.

ואתה ידידי ואדוני היקר שלום, וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה היום כ”ה אייר תר"י,

ידידך שד"ל.

 

ד' סיון התר"י    🔗

לכבוד ידיד נפשי החכם החוקר, מוהר"ר ‏ שמחה פינסקער, אורה ושמחה וששון ויקר.

בשמחת לבב קבלתי מכתבך, והנני ממהר לשרתך בענין שירי ר"י הלוי.

שני הבתים על ר“ש בן פרוצאל אשר בדיואן שבירי הם הם שני הבתים שבידך (אהה לא יום בשורה לך ידידי), וזהו מה שכתוב בראשם (חלק א' שיר קל"ז): וקאל בדיהא ירתי שלמה בר פרוצאל למא מדחה בקצידה בעלת כשפים וקבל אנפאדהא ללמדוח קתל פקאל (אהה לא יום וכו') – ואצל בעלת כשפים כתוב בגליון בכתיבה מאוחרת: בספר האחר דף נ”ד – והנה השירה בעלת כשפים בידך היא ולא בידי.

ואמנם הקינה על ר' פרחון הכהן אלסגלמאסי ועל ר' שלמה אלסגלמאסי ענין אחר היא, ואיננה על ר' שלמה בן פרוצאל, אבל על שלמה אחר שמת על מטתו.

גם “זאת התלאה” אשר בידך איננה בידי, וחדוש גדול הוא ‏ אצלי שני הבתים אשר מצאת בראשי חרוזיה – ודע כי דיואן שלי הוא חסר כה וכה, אבל יש בתחלתו רשימה, ובה נזכרו גם השירים החסרים, ובשמחה מצאתי בסימן נ“ג נרשם: זאת התלאה לבל (כהגהתך), ובכתיבה מאוחרת כתוב אצלו: בספר האחר דף ע”ח – ואמנם על ר“ש הנהרג לא ידעתי יותר מזה כלום, ואף לא על ר' פרחון, אלא שזה וחברו (שמת ‏ על מטתו) היו מעיר Segelmessa, ולא כן ר”ש בן פרוצאל.

גם שירת ר' לוי בן אלתבאן “שלום לבת” איננה בידי.

והא לך מה שחסר לך בשירת ר"י לר' יאשיהו בן בזאז (לא בן אלחסן), וזאת תחלתה (חלק א' שיר פ"א):

וקאל גואב אלכתאב ורד מן אבואלפרג בן בזאז

נפש אשר כבד מאד חליה עד אִוְּתָה להיות שאול צָרְיָהּ

(כלומר מרוב כובד מכאוביה היא אומרת ‏ טוב מותי מחיי, והיא נכספת שיהיה שאול רפואתה וצרי למחלתה.

עד מה תְיַחֵל אחרי נָמַס חֶצְיָהּ, וְחִצִים יַחְלְפוּ חֶצְיָהּ

נַהְרֵי דְמעות נָשְׂאו קולם ותהום אֲנָחָה נָˌשְׂאה דָכְיָהּ

י"ב) גִנַת שְשׂוֹנִי יָˌבְשָׁה לוּלֵי מכתב ליאשיה אשר הֶחְיָהּ

י"ג) מָצאָה (ולפי נסח שבידך מָצָאת) במכתבו

עֲדָנֶיהָ ובטוּב שמו שַׁמְנָה וְשִׁקוּיָהּ

י"ד) וַתַּעֲטֶה עמו מעיל ששון וכו'

כ"א) הִתְאַותה לראות הדר פניו לוּ יחפצו ימים במאויה

כ"ב) כי לא לאדם מחשבותיו, אך כל הדברים יד עלי כס יה

שירת “עמוד כמעט צבי” (חלק א' קצ"ד), כך כתוב בראשה:

וקאל פי צבאיה ימדח אחד אכאבר אלשרק

א‘) עמוד כמעט צבי צבאות צבאים (לא לבאים) וכו’

ג‘) ולוּ רָפָה וכו’

ד') הבגדת ונשאר לבך רֵק ולבות אוהבים ינון מלאים

ה') ואיך תחשוב בבגדך כי יכילון לאש קצפך, והם בגדי בלואים

ו') בְקֶשֶׁת חִצְךָ תמשוֹךְ לְתֻמךָ וְחִצֵי קשתך לא מחטיאים

ז‘) הלא מותי ביד אפך מְמֻנֶה וכו’

י"ג) בני גלעד (לא: גילו) צֳרִי ידיו יקוו ויודו לו שבאים עם סבאים

י"ד) כאלו מנדיבות אצבעותיו שנות חיים בתוך כפיו מצואים

ט"ו) הֵבֶן שבטו. הדיחהו בחזיון ולמד מפליאות בִּין פלאים

י"ו) ואין מעצור לדעתו מפליאות ואין לאמר הגם זה בנביאים

י"ז) למען חִבְּרוֹ מִתֹּם וְיֹשֶׁר והדשיא מִשְׂדֵה חסד דשאים

י"ח) ולבש הזמן וכו'

בחידה על הרמון (חלק א' שפ"ו)

ג' עד לא ימי נח וכו'

ד') תִּגָל כמו שמש ותסתר הזורחה עתים ושוקעת

ה') מגדל עלי ראש תל ותלפיות חלול ככובע או כמגבעת

ו) לו ציץ ונֹצָה כחבצלת שרון, וְיֵחָלֵק לארבעת

ז') תרום למעלה ראש ובִמְלֹאתה משתחוָה ארץ וכורעת

ח') זמרת מלכים על ידי רצים מעיר לעיר סוֹעָה ונוסעת

ט') דומָה לעיר חימה כמו תִרְצָה יפה באין יוצאת ומגרעת

י‘) השוכנים תוכה וכו’

כ"ב) נתנו בגפן כל עצי עדן כֹּפֶר, ועץ חיים ועץ דעת

ל"א) וכאורבים הסובאים באו תוכה מבואי עיר מבוקעת

בית כ"ו חסר אצלי בסופו: כי נסגרה לבוא בעיר חומה בה נמשלה להיות…

אתה עתה ברוך ה', אם יש בכחך ובכח אוהביך להוציא לאור שירי ‏ר"י הלוי הנמצאים אתך, הנני מוכן ומזומן לשרתך ולהיות לך לעזר בכל אשר תשיג ידי, אם בהעתקות, ואם בביאור הסתומות.

באגרתך היקרה לא הבנתי למה הוספת ביני שיטי ‘תשובה על’ קודם מלת כתאב אלרד עלי ענן, כי הלא אין ספק שאם מה ששיערתי הוא אמת, הס' שכיוון עליו המשורר הוא כתאב אלרד, לא תשובה על כתאב אלרד.

ידידי יקירי! כמה פעמים בַּקָשַׁת היותר טוב תמנע ממנו השגת הטוב. אם אין בידך להוציא לאור מלאכתך על הנקוד האשורי בשלמותה, הוציאֶהָ בקיצור, ואז אין ספק שיעלה בידך להפיצה בישראל ולהשיב כספך אל שקך, לא להתעשר אלא שלא להפסיד. אף ידי תכון עמך, ואשתדל אי"ה לקנות ממך מספּר עקזעמפלארע לפזרם באיטליאה.

ולענין ארץ רדמיד או דרמיד, הראני בני בכורי אוהב גר כי ארץ Murcia אשר בספרד היתה נקראת ארץ תדמור (Tadmir), על שם Theodemir מלך גוֹטִי.

והנני מודה בכל לבבי אל החכם המפואר הדירעקטאר מהר“ר בצלאל שטערן על דברי אהבה וכבוד אשר השמעתני בשמו, ומי יתן ואראה דבר ממעשה אצבעותיו ואכבדהו כערכו, והנני עבדו המוכן לשרתו, וחפץ שלומו וטובתו, ומתכבד בידידותו. ואם לא תכבד בעיניו הוצאת הפאָסט, אשלח לו קאלענדער שלי למנה, כאשר אני שולחו אליך היום, ומי יתן ואדע אם ראה מאמרי על הדחיות הנדפס זה שנה באריענט, אשר אחרי פירושי על חשבונות הראב”ע (כ"ה ה' ב עמוד ע') לא עשיתי מלאכה עמוקה וקשה כמוה.

ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה היום ג' תמוז תר”י, ידידך שד"ל.

מי יתן ותמצא דרך להביא ליד החכם פירקאוויץ את הטורים האלה אשר שרתי לכבודו.

לכבוד ‏ איש חיל רב פעלים, השם נפשו בכפו, לגלות צפונות החכמה ותעלומה יוציא אור, הלא הוא החכם היקר מהר"ר אברהם פירקאוויץ אלהי אברהם יהי בעזרו.¹

 

ו' תמוז התר"י    🔗

לכבוד ידידי החכם היקר המליץ המופלא, אמיץ לבו בגבורים להלחם מלחמות ה' כש“ת מוהר”ר יחיאל מיכאל זקש נ"י שלום עד העולם.

בליל ראשון של פסח ואני בבית הכנסת בא אלי איש מאשכנז ונתן לי שלום בשמחה במצות אחד ממיודעיו היושב בוירונא, ואמר אלי כי אתה מבקש ממני אגרת, והשׁיבותיו לי כבר כתבתי אליך. ובאמת כבר בחדש אדר שלחתי אליך קאלענדער שלי ובקשתי ממך העתקת שיר אחד לגבירול, הנמצא אתך בכ"י אלגזיר ביום הכפורים, והוחלתי עד היום אולי יבואני מכתב ממך.

ועתה בבוא אלי האדון היקר בן אשר נ"י, וראיתי נפשו קשורה בנפשך, אמרתי לא אשלחנו ריקם, ורציתי להעביר על מדותי ולשחר פניך, לפנים משורת הדין, ואראה אם עוד חפצת בי, או אם שקר ענה האורח אשר דבר אלי בליל שמורים.

ועתה אם תכתוב אלי תודיעני מעמד שניאור ויונתו ותחית מתיו.

גם תדע כי איש פלוני, ישראל באֶמער שמו, שלח לי ספרו עם אגרת, למען אחוה לו דעתי על מלאכתו, ואני החלותי לקרוא בספר, ומה אעשה, ולא יכולתי לגמור קריאתו, על כן לא כתבתי אליו.

הלא זה באמת נגד דרך ארץ, אבל היתכן שאהיה אני חייב לקרוא כל אשר יעלה על לב איש לכתוב ולשלוח אלי? ואם יזדמן לך תודיעהו שאני חפץ שלומו וטובתו ובריאות עיניו, אבל האיסיאי היו תמיד שנואים לי, להיותם שונאים הנשים (אם שלא יקחו אשה, ואם שיקחוה אבל לא יקרבו אליה רק לשמירת המין), וזו בעיני תועבה גדולה, כי האשה איננה כלי (עיין משתדל, שמות כ"א י') – וקצף גדול אני קוצף על הרמב“ם על מה שכתב: לא יבעול אלא כשימצא גופו וכו‘; כאלו הנאת האשה איננה גם היא חובה גדולה על בעלה. ואני כמה שנים הייתי מתמיה על מאמרם אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, עד כי עתה מקרוב פקח ה’ את עיני והבנתי כי כונתם בזה לא היתה אלא לנטוע בלב הזכרים שלא תהיה כוונתם להנאת עצמם בלבד, אבל מי שאשתו קרה ישתדל להשהות עצמו ולא יזרע קודם שתתמלא הנאתה; וכדי שיעשה כן הבטיחוהו שעל ידי כן יהיו בניו זכרים. והדבר מפורש בנדה ע”א בשכר שמשהין עצמן בבטן כדי שתזריע אשתו תחלה נותן לו הקב“ה שכר פרי הבטן. אדוני זקני ר' ברוך אע”פ שהיה חסיד גדול גער פעם אחת גערה קלה באשתו מפני שהזריעה תחלה, ואדוני אבי ילד קטן היה שם ושמר הדבר בלבו, עד כי גדל והבין ואחר ימים רבים הגיד לי, והדבר הזה נשאר בלבי יותר משלשים שנה, עד שזכיתי והבנתי על ידו עומק כוונתם במאמרם על אשה כי תזריע, ושיחה קלה שבין איש לאשתו מקץ שמנים וחמש שנים נכתבה על הספר, וגם זה נגד דרך ארץ.

והנני מצפה לשמוע משפטך על כמה ענינים שהוצאתי לאור בשתים ושלש שנים האחרונות, ולדעת אם גם אתה הוצאת או בדעתך להוציא פרי חדש מחכמתך ותבונתך.

בשמחה שמעתי כי פרית ורבית, וגם אני אשתי השניה ילדה לי בת ושני בנים, וגם הנה הרה; ובני בכורי הולך וגדל בחקירת קדמוניות המזרח, ושמו נודע לתהלה ולתפארת, והוא לומד ג"כ למודי הקאללעגיום, וגם Jus באוניווערזיטעט.

אתה עתה ברוך ה', שמחני בדברים היוצאים מן הלב, ולכל הפחות הודיעני הנשאר לי מקום בלבך, אם לא. ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה היום כ”ד אב תר"י.

ידידך מכבדך שד"ל.

 

כ“ו אלול התר”י    🔗

לכבוד ידידי החכם היקר מהר"ר ישכר בער בלומנפֿעלד שלום עד העולם.

אחרתי לכתוב אליך יען לא נתת לפנַי האדרעססע שלך.

צר לי מאד כי כ“י מנחם אשר בוויען הוא משובש מאד, ואי אפשר בשום פנים שתוציאהו לאור מתוקן כל עוד שלא תערכהו מראשו לסופו עם כ”י אחר.

והנני אל המקומות אשר ערכת לפני.

גר "והן גור יגור כה פתרונו, הן שכון ישכון הנחדל ממני, ואשר גר אתך וגלה עמך ונלוה עליך, עליך יפול, זה וזה ישובון לשבון בירושלם, ואין נפילה זאת כיתר הנפילות. כי יש (וכו' עד) המחלוקת השלישית…

גזר כבר ידעת שהוא חסר בכ"י שלי, ולא אדע מה הוקשה לך, אולי מלות ואין מניא? הלא ענינן ידוע, כאלו אמר ואין מֵפֵר.

גלע גם זה איננו בכ“י שלי, ואולי דעת מנחם כדעת רש”י ענין גִלוי, ולכך אמר: קודם הִתְלַבְּנוֹ, מן “לברר וללבן”.

גמד, גם זה איננו בכ“י שלי, ואולי צ”ל: “תבנית החרב ושיעורה, קִצְבַת אורך, כאמה ארכה” קצבה ענין מדה.

גנב, גם זה איננו בכ“י שלי, ואתה רשמת “וכו' עד גמירא” כאלו הספר פתוח לפני, ואני אתמה על זה תמהון גדול, והלא כבר ידעת כי כ”י שלי חסר עד גף.

געל מן שרש זה עד סוף מחברת גימל חסר" שמעתי ולא אבין איך יחסר מן געל עד סוף אות ג', והלא למעלה הֵבֵאת ערך גר.

הג “עשוים למלאכה לפנים הרבה, כמו ת’הדפו, ת’הכרו, 'הוזים, הולכים. הן יצאו האותיות ויותר הת”ו לבדו" כונתו כי אין שרש במלת תהותתו רק אות התי"ו, והוא מענין אתא בקר.

“ותהי שקלת ביתן כשלמן” כונתו כי נו“ן ביתן נוספת כנו”ן שַלְמָן.

וו “ויש מעט מזער מיתר המלים אשר יבא התו (נ“ל הוי”ו) בהם, והו”ו הנעוע במלה" וכו' וכו' כמו בכ"י שלך.

– הן נמצא מְבוֹא הוו בפעולים, כִמְבוֹאוֹ במפעלים וכו', והכונה כי יש וי“ו שורק המורה על הפעול, כמו קָבוּר קְבוּרָה, ויש וי”ו שורק המורה על שם המפעל (שם דבר), כמו קבורה שהוא שם הקבר.

זר לאמר לו הִצְמַתָה כָרַתָּה (השאר מובן מאליו).

חבש ממימי נבך, חגר נהרות וכו' כמו בכ"י שלך.

חטב חטובות אטון מצרים, לשון גובה ומועל המה. המח' השנית לחטוב עצים, מחוטב עציך, חוטבי עצים ושואבי מים, כורתי עצים. חטם, ותהלתי אחטם לך וכו'.

כהה הנה כהה הנגע, ותכה מכעס עיני, לא כהתה עינו, ולא כהה בם, וכהתה כל רוח, אין כהה לשברך, ענין עמימות המה.

כפס “לב אֵשֶׁל, קֵטֶר עץ הוא” אולי מן וקטרי חרציה משתרין.

כרת גם בכ“י שלי כמו בכ”י שלך.

ען אם ענין עונה משכב, המלה מגזרת ענין, אבל דברה התורה בלשון כבוד, ומהפותרים אשר אומרים ענין שכינה ודירה הוא, ודנין אותו מגזרת מעונה.

פס המח' השנית שליח פסא די ידא, כמו כף היד, ויתכן להיות מגזרתו יהי פסת בר בארץ, ואם פשה יפשה, נכון וראוי להיות מגזרתו פסת בר, לולא שזה בסמך וזה בשין, אבל ברוב מקומות ענין אחד לשניהם.

רפסודות כמו אלמות (?)

ירק מתחלק לשלשה ענינים…

קשט ויתנו לו…

רמך בני הרמכים.

רעף…

רצד…

שס…

שע מתחלק לעשתי עשרה מחלקות.

שׁף…

שׂף…

שׁץ…

שׁק…

שׂק…

שׁר…

שנאן…

והשאר לשנה הבאה. וה' יחדש עליך שנה טובה. פאדובה כ“ו אלול תר”י,

ידידך שד"ל.

 

ד' תשרי התרי"א    🔗

אלהים יחנך בני המשכיל מיכאל יוסף הכהן.

ביום אתמול הגיעני מכתבך מיום י“ג סיון ושירתך יעל וסיסרא, אולי נשלחו הכתבים להר”ר דוקעס אך הוא מוטל על ערש דוי, ומסר אותם להר“ר זלמן כ”ט שטערן, והוא שלח לי את אלה, והבטיחני כי עוד ישלח לי את השאר.

ברוך טעמך וברוך אתה כי הטית אזן קשבת לדברי, והנני רואה כי כקריעת ים סוף כן קשה הוא לאנשי הצפון לשקול שיריהם במאזני צדק, וזה מפאת המבטא, המשובש שלהם. אבל אתה עודך רך בשנים, ותוכל להתגבר על ההרגל, וכאשר החילות להפילו לפניך בשירת יעל, כן תוכל לו מכל וכל, ותעשה שיריך שקולים בלתי כל מום.

והנני מעירך על מה שנשאר לך לדקדק במשפטי המשקל.

ראשונה המלעיל והמלרע, כי כל טור שסופו מלרע ראוי שיהיה בעל תנועה אחת פחות מאותם שהם מלעיל, כגון: דרך ארץ דרך ארץ, 8 חן וחסד רב-שלום 7

שנית, השוא שבאות דגושה הוא שוא נע, ואי אפשר להבליעו, כגון מִמְרומי הר תבור, והנה שני טוריך הראשונים אפשר לתקנם ולומר: מראש הר תבור לשדה מלחמה, יַרְעֵם ויבקע ארץ קול עלמה.

שלישית, אין להבליע שאר שואים נעים, כגון סיסרא, קרְאה, ורק לפרקים התירו גדולי הקדמונים דבר כזה לעצמם.

רביעית, החטפים דינם כשוא, וחלילה לעשות אֲדָמָה כבעלת שלש תנועות, כי החטף איננו תנועה.

חמישית, וי"ו שורק בראש תבה ואין אחריה שוא דינה כשוא, כגון וּבַת הוא יתד לא שתי תנועות.

ששית, מלבד מה שצריך שיהיה הטעם על ההברה העשירית, עוד ראוי שיפול ג"כ על הששית, כגון מקול דופק פתחה פתע נבהלה, או על הרביעית והשמינית, כגון ודבורה היא, היא בישרון שופטת, ורק לפרקים לא יגונה אם יפול על הרביעית והשביעית כגון ותצנח ארצה וכאבן נפלה.

וקשה מכל אלה הוא מה שחרזת האֹהלה עם סֶלה, ושכחת כי בתבת האהלה הטעם באל“ף, והה”א בחטף, ולא יתכן שיפול הטעם על חטף.

קרא נא יום יום קצת משירַי והרגֵל עצמך בקריאה הספרדית, אז תצליח בשיריך ואז תשכיל. הֲראית עמק החרוץ שכתבתי בילדותי ונדפס מקרוב בכוכבי יצחק, קונטרס י' י“א וי”ב?

ואחרי אשר דברתי דברי בעניני המשקל, לא אכחד תחת לשוני הערה אחרת בעניין השירה אשר שמת לפני. ועתה שמע נא ידידי הבחור המשכיל, אם היה מעשה יעל רע בעיניך למה שוררת עליו? האם לגַנותו ברמיזה? והנביאה אמרה תברך מנשים יעל, ואתה מצייר אותה כמצטערת ואומרת: לא לוחמי רצחתי רק חוסה צלי, ובשמעה קול ענות גבורה במחנה העברים היא אומרת גיל זה לא גילי, והיא נבהלת ונופלת על פניה ארצה.

אולי לקחת זה מאיזה משורר נכרי, ואני לא אחליט היות מוטל על כל איש מישראל לתת שבח והודאה ליעל (גם כי לדעתי באמת לה יאתה תהלה, כי לא ישראלית היתה, ולא מחמת שנאה ונקמה עשתה, כי שלום היה בין יבין ובית חבר הקיני, ומה שעשתה לא עשתה אלא מפני שידעה כי סיסרא היה הרודף והחומס, וישראל היו הנרדפים והעשוקים, ולפיכך בֵרכה אותה דבורה, מה שלא בֵרכה לברק ולשאר המתנדבים בעם, כי הם התעוררו להצלת נפשם, ויעל התעוררה להציל הנרדפים שלא היו בני עמה. וגם ידעתי כי לפי דרך ארץ המתעבר על ריב לא לו מגונה, והנוקם ונוטר לכבוד עצמו הוא משובח, אבל זה הוא החלוק בין היודאיזמוס והאטיציזמוס), אבל אֹמר כי איש ישראלי שאין לבו מסכים עם יעל, יניחה בשלום על משכבה, ואל ישורר עליה שירים לפתוח בשנה ולסיים בגנות.

כל זה התרתי לעצמי לדבר באזניך משום אל תמנע טוב מבעליו, יען ראיתיך אוהב האמת ומטה אזן לדברי, ואם החרשתי ומצאני עון.

אתה עתה ברוך ה', אתה שלום, ואביך החכם שלום וכל ביתך שלום וכל אשר לך שלום.

פאדובה ד' תשרי תרי“א. ידידך שד”ל.

 

כ“א תשרי התרי”א    🔗

חביבי ויקירי שלום.

לא שכחתי, אבל נטרדתי.

במכתבך שמחתי מאד, ופעם אחרת אערוך לפניך קצת הערות על המלות הפילוסופיות.

והנני לקצת משאלותיך.

ד) חזק ואמץ שבתי סלה הוא סימן קדמון, במקום י“ד שערים של רב נחשון בח בש גכ, אז בחג בשה גכה, ונ”ל שהוא לר' שבתי דונולו. ומי שהיה בשנת קמ"ב השתמש בו כמו שהשתמשו בו גם אחרים. הודיעני נא תחלת דברי הס',

ומספר דָפָיו.

ה) בס' שערי צדק מצאתי בדף מ“ה תשובת רשב”ח יתומה שהיו לה קרקעות, ובדף מ"ו יעקב כתב נכסיו לראובן בנו, ויותר מזה לא מצאתי, אבל אחפש עוד.

ו) יש בידי שארית ישראל כ“י, ושם מצאתי בדף ג' יחיש אל סכת, ישי הוא שי, ובדף ס”ט ישראל אשר בך אתפאר. ועוד אחפש במימי ישראל, אשר ביד ידידי הרב רמש"ג.

ז) חידת ראב"ע גבר אשר דת וחק, הוצאתיה לאור בס' הליכות קדם.

תשובות רדב“ז אינן בידי, רק ביד הרב הנ”ל, ועוד אחפש בהן.

ואתה ידידי יקירי שלום.

פאדובה הו“ר תרי”א. ידידך שד"ל.

 

כ“ו תשרי התרי”א    🔗

ברוך אתה לה' בחור משכיל וטוב.

בשבוע שעבר הגיעוני שיריך שלמה וקהלת ושני ספרי החכם אביך, וקיימתי בהם ושמחת בחגך.

ומה מאד המו מעי בקרבי בקראי שירי אביך ובזכרי מעמד אחינו ב“י בארצכם, ואמרתי: היש משורר עברי כזה בצרפת והאללאנד וענגלאנד, מקומות הדרור לישראל? ואני בן חזקיה אשר הייתי תמיד מתלמידי חזקיה וסיעתו שהיו מחבבין את הצרות, והייתי כל ימי לועג לרודפים ומכבד הנרדפים, אמרתי בלבי: ראה זה נשיא ראש משך, מבקש למשוך לאמונתו ולמנהגיו רבבות אלפי ישראל, וכאשר יְעַנה אותם כן ירבו וכן יפרוצו להתחזק באמונתם ובמנהיגיהם. היתכן לבעלי השפה אשר מן הספרים הכתובים בה יצאה ציויליזאציון לכל הארץ, שימירו את כבודם להשתוות לאומה חדשה המתחלת לצאת מתּכונת פרא אדם? אשר גדוליה לא יתנו להם אפילו להגיש לאדוניהם מנחת שירתם (שירי שפת קדש עמוד ס"ג) ומה יקר ויורד חדרי בטן קול נאקת בת יהודה (ק“ד–קט”ו)! בעמוד ק”י זלגו עיני דמעות – ומי יתן ואדע מה היה במקום הפנוי בעמוד ק"ז, ולבי אומר לי כי שלשת הטורים אשר בעמוד 240 תקון סופרים הם, ולא מה שיצא מתחת ידי המשורר בראשונה – ומה נכבד מספד מר (187–175)! המקום ירחם את אביך, וִישַׁלֵם לו נחומים בתת ה' לך בריאות ועָצְמה וחיים טובים! – אתה עתה ברוך ה', אין ספק כי איש אשר כזה לא יבהלוהו רעיוניו למה שיהיה מהלאה לשערי מות, בטחונו איננו באלהי מרחוק, אלא באלהי מקרוב. הוא אשר יצר כל יצור בחכמה, המסדר כל המאורעות בהשגחה קדומה, היושב בשמים וצוחק להתחכמות המתחכמים והתגברות המתגברים. ולא זו בלבד, אבל אף אם יעלה על הדעת (יסכר פי דוברי שקר) שאין בורא ואין אלהים, הבטחון לא יפול ולא יִגָרַע; כי כמו שהסדר הנקרא טבעי קיים ועומד אף לדעת הכופרים, והרופא אף אם אינו מאמין באלהים הוא מאמין כי מה שהיה הוא שיהיה, והסם אשר רפא חולי פלוני בימי היפאקראט ירפאהו גם בדור הזה, ככה הסדר הנקרא בשם השגחה הוא קיים ועומד ככל הדברים הטבעיים, ואף בזולת אמונה ותורה אלהית הנסיון הוכיח כי צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, לא נמצא כלל באמת, רק למראה עינים – זאת היא אמונתי, זאת היא תורתי, זאת היא חכמתי; שלשתן מקננות בקרבי באהבה ואחוה, ואני יושב עמהן ועם אלהים ואדם בשלום ושלוה. זה פרי מחקרי וזה פרי נסיוני בחמשים שנה.

כבר הגיעך מכתבי מיום ד' לחדש הזה, על כן לא אוסיף להלאותך על אודות משפטי המשקל, אך הפעם הזאת על עקר מחשבותיך יהיו דברי. והנני מְקַוֶּה כי עיקר הרעיונים המבוארים בשני שיריך אלה, לא ילידי לבך המה, אך ממשורר נכרי לקחת אותם. כלומר הנני מקוה כי לא נפתה לבך לחשוב כי החכמה האמתית, אפילו אם תהיה רמה מחכמת כל אדם (כאשר אמרת: ומנת כוסו מאז חכמה היתה, אף חכמת לבו מכל אדם רמה), תוכל להבריח מלבנו האמונה והתקוה. ותקותי ואמונתי זאת שאין אלה רעיוני לבך, אך רעיוני איש נכרי, מתחזקות בראותי פירושיך על ציורי מינערווא ומעדוזא, כי רחוק בעיני מאד שבחור יהודי ליטואני אשר יֻלד וגדל על ברכי הנביאים והתנאים והאמוראים ידרוש דרשות על הבלי אלילי הגוים הקדמונים, ללמוד משם מסתרי החכמה. סוף דבר הנני מקוה כי “שובי עת ילדות אל נפשי נאנחה” וכו' וכו‘, אינם דברי לבך, אך דברי איש נכרי אשר יֻלד על ברכי אמונה כוזבת, ומיד כשנפקחו עיניו מעט, ראה כי שקר הנחילוהו אבותיו ומיד התחיל לכפור בכל, ואם אמונתו לא הצילתו להיותה כלה כזבים, אף חכמתו לא עמדה לו, כי גם היא יסודתה בהררי חשך, הלא היא חכמה יונית “אשר אין לה פרי כי אם פרחים”, והעוסק בה נשאר “בלב ריקם ונעוּר, ופה מלא ברֹב שיגים ושיחים” כדברי ר’ יהודה הלוי (בתולת בת יהודה עמוד נ“ו ונ”ז). וכל זה נמשך מהתכונות היוניות, אשר מן היונים נשתרבבו והיו לנחלה לכל הפילוסופים. אבל היהודי המורגל בתכונות הישראליות, איננו נפתה אחרי קול דברים ומליצות יפות ונשגבות, אשר לבו יודע שלא נכתבו לאהבת האמת, כי אם לאהבת הכבוד והבצע, ולא אוכל להאריך. רק זאת לא אכחד תחת לשוני כי ס' קהלת אין ספק אצלי שאיננו לשלמה, וכבר כתבתי זה בפירוש והקדמה שכתבתי עליו זה שלשים שנה, קודם שאראה ואדע דבר מהקריטיק האשכנזית. ואתה ידידי הבחור המשכיל אל תהבל אחרי הצועק “הבל הבלים, הבל ורעות רוח” גם אל תתפתה אחרי האֶגָאיזמוס האומר: לך בכחך זה, בטח על בינתך, חזק ואמץ בחכמתך – אבל האמֵן כי כל זמן שתהיה כונת אדם לכבודו ולהנאת עצמו. לבסוף ימצא הכל הבל ורעות רוח, ולא יהיה לו שום יתרון בעמלו שיעמול; אבל אם תהיה כונת אדם להועיל לזולתו ולא לעצמו, אז יבלה בטוב ימיו, וימצא קורת רוח בכל מעשיו; ואם אולי תמצאנה אותו רעות רבות וצרות, יהי לבו בטוח באלהיו, כי הוא יכאיב ויחבש, וגם בימי עניו ומרודו צדקתו תעמוד לו ותשקהו כוס תנחומים, ולבו יהיה שאנן ושלו יותר מבוגדי בגד הנראין כמצליחים.

ואתה הבחור המשכיל, יברכך ה' וישמרך, וישם שלום בעצמיך, ושלום ברעיוניך, ויתן לך שמחה וששון בחכמתך ובתורתך, וישמח בך אביך וישמחו בך כל יודעיך, ותשמח בהם לאורך ימים, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה ליל כ”ו תשרי, שנת לא תאבד תורה מכהן, ידידך שד"ל.

 

ה' כסלו התרי"א    🔗

פירוש המחזור כ"י שנת 1301.

בא לפני כ“י על קלף בעל קצ”ב דפים, כל דף בעל ארבעה עמודים (ב' פנים, וב' אחור) וכל עמוד בעל ל“ו שיטות וכל שיטה כוללת כ”ט אותיות, נכתב “בשנת חמשת אלפים ושישים ואחד” על ידי יצחק בר' יעקב, בשביל יצחק בר בנימן. הכתיבה אשכנזית או צרפתית. הס' הוא פי' המחזור לכל השנה, שלם בראשו ובסופו, ואין בו שם המחבר. המנהג נ“ל צרפתי כלומר מנהג חכמי התוספות, כי יש בו פירוש לאזהרות אמת יהגה חכי לר' אליהו הזקן, הנזכרות כה וכה בתוספות ולסדר עבודת אתה כוננת הנזכר בתוספות ישנים, ולפיוטים אחרים שאינם נוהגים באשכנז, והם במנהג אפים (Moncalvo, Asti, Fossano) הנקרא ג”כ מנהג צרפתי, כי מגירוש צרפת הלכו האנשים ההם לפיימונטי.

המפרש הזה קדם לר“ת או לא חש לדבריו, כי בפי האזהרות 38 Strophe כתב: “זמן עשר כסף, אם ילוה אדם לעשר שנים. בחצי ימיו, כלומר לשבע שנים יהיה שמטה ויעכב מלשאול חובו”. תחת כי ר”ת שפט כי זה נגד ההלכה, והוסיף מלות לא במשפט, לומר שאם ההלואה היתה שלא במשפט, כלומר ברבית. אז העושה עושר שלא במשפט בחצי ימיו יעזבנו.

כבר הודעתי בבתולת בת יהודה עמוד 10 כי סדר אתה כוננת יש לפניו פתיחה, תחלתה: אתן תהלה לאל המהֻלל, ובכרם חמד ג' 202² כבר הבאתי דברי ר“ת כי שמעון כיפה יסד סדר יום הכפורים “אתן תהלה” ותמהתי עליהם בסימן!! ועכשו בכ”י הזה מצאתי העניין מפורש יותר, וזה לשונו: אתן תהלה, שמעון בן כיפה שקורין ק' פירו מרומי (St. Petrus, ומלות ק' פירו כתובות על המחק, ואיני יודע מה היה כתוב בתחלה, ואולי הכומר המוחק כתב פירו בתוספת ק' להוראת קדוש. ואולי היה כתוב מתחלה פטר חמור) עשה השבח הזה לאחר שתקן להם אמונת ישו (ישו נמחק), ושם עצמו במגדל רומי כל ימיו בלחם צר ובמים (לחץ) ושלח לחכמים (בכ"י להם כמים) זה השבח להודיע להם כי כלל לא היה מאמין בישו (בישו נמחק), אבל להשקיט הפריצים שהיו פורצים בישראל נתכוין, ובכל פעם חבר דברים להודיע שלא היה מאמין בישו (ישו נמחק), ואמר אתן תהלה ושבח להקב“ה, לפניו של עולם ואחריו של עולם לא נוצר אל, לא ישו הנוצרי אל (ישו הנוצרי נמחק), בלבדו הוא, לאפוקי מן האומות שלשת חלקים יש, אב ובן ורוח. ואין אתו זו במחיצתו, ואיש לא נעדר, לא נחסר ממחשבתו, לאסוקי אותו רשע (אותו רשע נמחק) שלא הצליח בדרכו אבל נתלה על עץ כרוב (ונתלה על עץ נמחק). אמר שד”ל לשון הפיוט כך הוא:

אתן תהלה לאל המהלל אספרה ביראה מעט ממעשיו

אלוה מעולם ועד לא עולם לפניו ואחריו לא נוצר אל

בלבדו. הוא ואין אתו זר אומר ועושה ואיש לא נעדר

אחרי פירוש הקרובות לשבועות יש כאן פי' אבות, ואיננו לא הנדפס בשם רש“י ולא אותו שבמחזור ויטרי אשר הודעתי בכ”ח ד‘, ואחר פי’ אבות יש כאן סדר תנאים ואמוראים שהדפסתי בכ“ח הנ”ל, בחלופי נסחאות כה וכה, והנני מעתיק ממנו לשון אחד אשר נשאנו ונתנו בו אני וידידי החכם רפאפורט (עיין כ"ח ד' 204, ואבני זכרון 73).

“ובשנת ש”ע למנין שטרות חרב הבית. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שיבנה “בית המקדש במהרה בימינו”.

“(שני קוים קטנים עומדים בכ"י זה במקום נקודה מפסקת בסוף מאמר) “ורבותינו כך כוללין אותן הלל הזקן ושמעון אַב גמליאל הזקן ושמעון של “זקנים וגמליאל דיבנה ושמעון אב דיהודה רבינו וגמליאל ויהודה בנו (ואין "כאן מלת מת) א”ר ירמיה בנו שלר' זעירא בן ט' (ואולי היא ע', ואולי נ"ז, כי "יש עליה שני קוים) אבות לו' נשיאים (לו' בקו קטן על הוי"ו) ואחר כך ר”ג “ור' יהודה ור”ג ור' הילל ותינוקות שמתו, ובאותו זמן נהג נשיאות ר”ג ורשב“ג “ור' יהודה הנשיא בן רשב”ג ורבן גמליאל בנו ור' יהודה נשיאה ור”ג בתראה" (בשני קוים המפסיקים) “בשנת תק”ל שנים בימי רבינו הקדוש ירד רב לבבל “(וכו').”

פאדובה ה' כסלו תרי“א, שד”ל.

 

כ“ד כסלו התרי”א    🔗

ידידי יקירי שלום.

הא לך תשלום ההעתקות ממחברת מנחם, ואתה תמסור אותן אל החכם בלומענפֿעלד, ותברכהו בשמי, ותודיעני מה מלאכתו ומעמדו, וכמה ימי שני חייו.

שמחתי באומרים לי מחברת חדשה בלה“ק תצא על ידך ועל יד החכמים היקרים של”ש וערטער הי“ו. ומי יתן ואדע משפט החכם של”ש על מכתבַי באריענט בעניני חשבון העבור, ועל הקאלענדר שלי, אשר אשלח אליו אם לא ראהו. יש בידי מכתב מהרב שבעיר מהרב שבעיר קסאל (Casale) בארץ Monferrato אשר במלכות פיימונטי, המבקש התחברות הרבנים, וכל מגמתו להוכיח מן התלמוד כי הרבה איסורים דרבנן יש להם היתר משום כבוד הבריות, מפני שקרובין למלכות, משום דרך ארץ, ומשום טעמים כאלה אשר מציאותם מתפשטת הרבה בזמננו.

אם תרצה להוציאו לאור, אשלחהו אליך. כבר בתמוז שעבר העתקתי לידידנו החכם פינסקער שני הבתים שבדיואן ר"י הלוי על ר' שלמה בר פרוצל הנהרג, ואלה הם:

אהה לא יום בשורה לך ידידי באמרך כי כבר נהרג שלמה

הפוך ראשי הפוך שירך למספד לְבוא שִׁברו ביד קִוָּה שלומו

ויותר מזה לא ידעתי על האיש ההוא.

אתה עתה ברוך ה'.

פאדובה כ“ז כסלו תרי”א. ידידך שד"ל.

 

י“ד אדר ב' התרי”א    🔗

לכבוד ידידי החכם היקר מוהר"ר רפאל קירכהיים שלום ושמחה.

מסכת גרים ועבדים וכותים נדפסו בשנת תקע“ו בעיר פיסא (Pisa) עם פירוש ארוך לר' יהודה נגאר, והס' נקרא חגי יהודה, והוא 44 דפים folio קטן, אך השלש מסכתות הן רק 21 דפים, והשאר ענינים אחרים מר”י נגאר על הלכות יום טוב. מצאתי הס' הזה אצל ידידי מוהר“ר רמש”ג נ“י המורה לצדקה בק”ק הזה, ולא אוכל לשלחו אליך. ואם תרצה לשלוח לי העתקה מהג' מסכתות שבידך אני ארשום בה מה שאמצא מחלופי נסחאות בס' חגי יהודה.

גם לא אחדל להשתדל לקנותו בשבילך, אבל ידעתי כי יארך הזמן קודם שאוכל למצוא אותו. בשער הס' כתוב כי הר"י אזולאי כבר הדפיס מס' גרים בסוף ספרו שמחת הרגל.

אתה עתה ברוך ה‘, אתה שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה, פורים תרי”א, ידידך המוכן לשרתך, והמתפלל שיפקח ה’ את עיניך למען תדע כי ר' חייא לא כתב כלום מתורה שבעל פה,

שד"ל.

 

ט“ז אייר התרי”א    🔗

ידידי יקירי שלום ונחמה.

אבלך על החכם היקר ערטער ז"ל איננו אבל יחיד שלך, אבל הוא אבל כללי לכל ישראל, המקום ינחם אותך ואת כל יודעי שמו, מכבדי חכמתו ואוהבי דרכיו הישרים, והוא בצל שדי יתענג, ושמו יאיר ויזהיר עם מצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד.

ומאד שמחתי כי ראיתי בווינער בלעטטער כי כבר התעוררתם להוציא לאור מכתביו לאגודה אחת.

תשובת רש"י ששלח לך ידידנו גייגער אם יש בידך להוציאה לאור במאסף אשר זממת להדפיס, עשה והצלח; ואם לא, כתוב לגייגר שתחזיר לו העתקתו. והוא ישלח לך או לי את העתקתי מעשה אצבעותי – והקונטרס האחרון מבית האוצר מתי תשיבהו אלי?

אתה עתה ברוך ה', אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה היום י”ו אייר תרי“א, ידידך שד”ל.

 

כ“ג אייר התרי”א    🔗

ידידי יקירי שלום.

אברך את ה' אשר יעצך לאחֵר הדפסת הקדמתך לשבע מסכתות קטנות, כי עתה מתוך שאלותיך אשר שאלתני באגרתך האחרונה חפשתי ומצאתי כי השלש מסכתות הנדפסות בחגי יהודה כבר נדפסו קודם לכן בליוורנו, ומעשה שהיה כך היה.

תמול שלשום הלכתי אל בית ידידי הרב אב“ד דפה מוהר”ר רמש“ג נ”י ובקשתי ממנו לראות עוד הפעם ס' חגי יהודה, למען אדע מה אשיב שואלי דבר, והראיתיו קונטרסיך הנדפסים ושמח בהם, ונתן לפני ס' חגי יהודה, והתבוננתי בשער הס' יותר ממה שהתבוננתי בו לשעבר, ואמרתי לו: מכאן נראה כי לא לבד מס' גרים, אך גם מס' עבדים וכותים נדפסו קודם לכן ע“י הרב חיד”א; ויענני הרב ויאמר: אמת כן הוא, והדפיסם בס' מראית העין, אך הס' הזה איננו נמצא אתי, אך הוא ביד ידידנו אלמנצי. אך ס' שמחת הרגל יש אתי קחנו ועיניך שים עליו. בדקתיו והעתקתי ממנו קצת דברים, ולקחתי בידי ס' חגי יהודה ויצאתי. ויהי ממחרת הוא יום שבת קדש, ואני בטרם אצא מביה"כ שחרית אמרתי לידידי החכם יוסף אלמנצי: היש אתך ס' מראית העין לאזולאי? ענה דודי ואמר לי יש ויש, ואחר שתי שעות בא אל ביתי והס' בידו.

ועתה דע נא ידידי כי הרב חיד“א בסוף ספרו שמחת הרגל הנדפס בליוורנו בשנת תקמ”ב הדפיס מס' גרים, וכן כתב בראשה: מסכת זו ממסכתות קטנות כידוע והיא לא נדפסה והועתקה מהש“ס המצוי בעיר פערשי, שבתחלת אשכנז כתוב על קלף בעיר פאריץ בשנת ק”ג לאלף הששי לאחד מקרובי רבינו שמשון משאנץ והזכרתי ש“ס זה בספרי הקטן שער יוסף דף ה' פ”ב גם הוזכר בס' קרבן נתנאל דף אחרון".

עוד הראני הרב רמש“ג כי בשם הגדולים חלק ב' אות גימל הרב חיד”א מזכיר מס' גרים וקורא שם העיר אשר בה נמצא הש“ס כ”י הנ“ל בשם פרששא. ואני לא חילק ולא בילק ידענא, לא פערשי ולא פרששא, אשר בתחלת אשכנז ומאיזה צד בא הרב חיד”א לאשכנז.

ואחרי שלש ועשרים שנה הדפיס הרב חיד“א בליוורנו (שנת ליעקב שמחה) ספרו מראית העין, ושם בדף ע”א ע“ב כתוב לאמר: בס”ד כע“ת חי”ה (ושרה בן) ר“ת כותים עבדים תמורה חידושים ישובים הגדה. מס' כותים ומס' עבדים הם מרז”ל תמורה מרז"ל וכבר זכיתי והדפסתי אותה בסוף שמחת הרגל ועתה בא לידי נסחא אחרת ממס' גרים ויש בה תוספת ונוסחאות דווקניות ולכן אמרתי לחזור ולהדפיסה. חידושים ישובים הוא קונטריס קצת חידושים וישובים לקוטאי נינהו, הגדה הוא פירוש הגדה של פסח וגו'.

מסכת כותים

פרק א' דרכי כותיים פעמים כגוים פעמים כישראל ורובן כישראל (וכו' וכו' שני פרקים, ואין שום חילוק ומנין בהלכות, גם אין כאן שום פירוש, רק בריש פרק ב' אצל דקריות של צפורים יש כאן במאמר מוסגר (א“ה פירש”י ז"ל בחולין ריש דף ד' מחרוזות צפורים שחוטים) וכו' וכו'.

סליקא מסכת כותים.

מסכת עבדים

פרק א' עבד עברי והנרצע נוהגים ביובל (שלשה פרקים בלי מספר הלכות, ובלי פירוש, רק קרוב לסוף פ"ג כתוב: שן שעתיד לצאת (צ"ל אינו יוצא) וכו'.

סליקא מסכת עבדים

ובדף ע“ד כתוב כך: זה ימים ושנים למעלה מעשרים. אשר עד כה ברכני ה' ברב רחמיו אלהא דמאיר לארץ ולדרים, וזכני להדפיס בסוף שמחת הרגל מסכת גרים. היא מוצאת מש”ס כתוב על קלף שהיה באחת הערים מערי אשכנז וביאר עליה הרב נחלת יעקב וגם אני בעניי כתבתי קצת בקונטרס ככר לאדן כאשר עיניך תחזינה מישרים. ואחר זמן רב אתיא אח“ל חא”ל להחכם השלם ממשפחת רם כמה“ר יעקב טולידאנו ה”י הן ישלח מהמסכתות קטנות אשר בערי המערב הפנימי בכ“י וישלח יעקב מסכת כותים ומס' עבדים ומס' גרים ישלם ה' פעלו בהדרי הדרים. וראיתי אני כי במס' גרים יש שינויים רבים ותוספת טובה לכן לאדפוסי הדר”א והפעם ילוה פירושי הנז' בתוספת נפך לפי קצר דעתי בשגם עשור שאני עתיד למוד רוב עמי הארץ מעשרים. ודע כי רבינו הרמב“ן ז”ל זכר עשה למס' כותים מהמסכתות קטנות הביאו באסיפת זקנים מציעא דף קנ“ט ע”ג והרמב“ן ז”ל שם ובתורת האדם והרב המאירי ז“ל כתבו שהם ז' מסכתות קטנות ולפי מה שידענו כי במערב נמצאו הרבה מס' קטנות בכ”י קרוב לט“ו קראו בשמותם, א) מס' סופרים, ב) מס' ס”ת, ג) מס' מזוזה, ד) מס' תפילין, ה) מסכת ציצית, ו) מס' עבדים, ז) מס' כותים, ח) מס' גרים, ט) מס' כלה, י) מס' דרך ארץ רבא. יא) מס' דרך ארץ זוטא, יב) מס' אבל רבתי, יג) מס' חבוט הקבר, יד) מס' גיהנם, טו) מס' גן עדן. ונראה דהראשונים ז“ל הרבה מהם היו להם כלולות במסכת אחת ואיזה מהם נקרא אצלם מדרש ולא מסכתא ואינהו ז”ל בקיאי ובדעת חדרים זכותם יגן עלינו לדור דורים. ויזכנו ה' לעבוד עבודתו ולעסוק בתורתו לשמה ויאיר עינינו עושה אורים כי“ר – ואח”כ מסכת גרים וההלכות מנויות וכל אחת בראש שיטה, ובדף ע"ה קצת פירוש עליה, והוא קרוב לכפלים ממסכת גרים עצמה.

ואחרי מות הרב חיד“א נדפס ס' חגי יהודה בשנת תקע”ו יראו ישרים וישמחו לפ"ק, וזה הוא שער הספר:

זה ספר חגי יהודה

“מן המודיעית עלי באר אוריין תליתאי נ' מסכתות קטני אר”ש הלא המה “מסכת גרים מסכת עבדים ומסכת כותים והמה בכתובים על כן עלמות מעלומי “עין והא כמה שני דריות [?] לא נראו בעליל ולא יאורו משנתם לכו חזו “פעולת צדיק לחיים הוא הרב המפורסם מהר”י אזולאי זצ”ל אשר העלה ואשר “הביא וידפסם חיים בס' הבהיר מראית עין ויוציא לאור מילי דרבנן האיתנים “מוסדי ארץ שלמים הם ושלמה משנתם. וזאת לפנים רבי בנאה למס' גרים “והיא לו נדפסה בס”ס שמחת הרגל ויקרא לה בשם נוסחא ישנה ועד אחרון “רבי לו שנאה על העין בדרך שיר כל עמת שבה נסחה דיוקני הנה באה “ונהייתה ממערבא שלחו מתם וכבר בא חכם בע”ז חד מן קמיא הוא הרב מגדל “עז זכר עשה למס' גרים בה' לאיסורי ביאה פי”ג וי”ד הרמב”ן ז”ל במקובצת “מציעא לדף ע”א ע”ב כתוב לאמר: ועוד מצאתי בחיצונה במס' כותים משבעה "מסכתות קטנות וגו'. הן היום זכינו לאורם והיו למאורות בין שורותם, מן "המודיעית בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת לאיש אשר כמוני "הן ערוך אלי ואל זאטוטי בני ישראל ביארתי הקודש לפי קצרי הוא הקטן "מן המעטן אשר כתבתי להורותם. אל אלוה דלפה עיני ירה מנחה עלי הגיון "לקשט את הכלה ולהושיבה באפריון לעשות נר לשמו ולשמה בצביונם "ובקומתם.

“פי המדבר צעיר אנכי יהודה נגאר ס”ט.

“ואפריון נמטייה להגביר המעולה בכתם אופיר לא יסולה כהר' אברהם הכהן “שולאל נרו בכמה”ר שלמה נ”ע אשר השתדל לקרבה אל המלאכה מאת ה' “ישא ברכה אנס”ו. בדפוס המשובח של פיסא יע“א שנת יראו ישרים וישמחו “לפ”ק על ידי צעירי המדפיסים שמואל מולכו ובניו הי”ו".

ומיד בדף האחר כתובה מסכת גרים, בלי שום הקדמה מן המפרש, והלכות מנויות וכל אחת בראש השיטה ונראה ברור כי הר“י נגאר לא ראה שום כ”י, רק הדפיס מתוך מה שהדפיס הרב חיד“א. והנה אם כ”י שלך הוא מן ר“י טולידאנו א”כ הוא הוא הכ“י אשר ממנו העתיק הרב חיד”א בס' מראית העין. בס' חגי יהודה ההלכות מנויות וכל אחת בראש שיטה.

על כתב נוטריקין שבפרקי ר“א פל”ח ועל ים בוסטי שבמגלת תענית פ"ח אין בידי כעת תשובה להשיב.

ואני כבר החילותי להכין לך האגרת אשר שאלת ממני להדפיסה בספרך, ולפי דעתי נכון יותר לתתה בסוף הס' ולא בראשו.

אתה עתה ברוך ה', אתה שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה היום כ“ג אייר תרי”א, ידידך שד"ל.

 

ט“ו סיון התרי”א    🔗

ידיד נפשי ועטרת ראשי.

להשיב לאגרתך המלאה חכמה ותושיה, אין דעתי פנויה, כי אחרי שאין בידי לחדש לשכות בבית האוצר, כל אשר יזכיר לי הס' ההוא למרת רוח הוא לי.

אבל בשמחת לב ונפש שמעתי כי ספרך הנכבד ערך מלין יוצא לאור, על כן יצאתי לקראתך להזכירך כי מוכן אני כימי קדם לשרתך בכל אשר תשיג ידי, לבדוק נסחאות כ“י ודפוסים עתיקים כל אשר תצוֵני, אם בערוך כ”י אשר בידי כאשר ידעת, ואם בערוך דפוס ראשון בלי שנה ומקום אשר בא לידי, ואם בכל מה שנמצא בידי וביד ידידי.

והיום הזה יום בשורה הוא, כי זכיתי וקניתי הפסיקתא אשר כמה יגיעות יגעת בה אתה וצונץ אחריך, ואני לא אבין איך הוגד לכם כחדוש גדול כי הרופא דא לא וולטא יש בידו פסיקתא דבשלח, ולא הוגד לכם כי פסיקתא דבשלח אינה אלא חלק קטון מהס' כ"י שלו, והס' ההוא הוא כולל הפיסקות בכלל, וזה סדרן:

ויהי ביום כלות משה

כי תשא

זכור (וכאן חסרים ג' או ד' דפים)

אמרו לאלהים (היא פסיקתא דבשלח, ונראה שחסר בראשה; ומה שכתב צונץ 217 הערה 6: דער טעקסט בא אל פרעה וכו', איננו בכ"י).

עשר תעשר

בחדש השלישי

דברי ירמיהו

שמעו

איכה ישבה בדד

נחמו

ותאמר ציון

עניה סוערה

אנכי אנכי

רני עקרה

קומי אורי

שוש אשיש

ראש השנה

שובה

סליחות

אחרי מות

ולקחתם לכם

פרשתא אחריתי דסוכות. ארחץ בנקיון כפי

פרשה אחרת

וזאת הברכה

יספת לגוי ה'

ואחרי אשר באה המרגלית הזאת לידי, כל ישעי וחפצי אינו אלא להועיל בה לתורה ולאוהביה, ואתה ידיד נפשי ועטרת ראשי צוני לעיין בכל המקומות אשר נשאר לך בהם ספק, גם כי סוף סוף הכי אינו אלא משנת שכ“ה, ויש בו כה וכה ט”ס.

ודע כי הכותב לא אנימאן שמו, אלא אגימאן שמו, והמכתיב לא סרוג שמו אלא סרוק שמו.

אתה עתה ברוך ה‘, שמח ביום שמחתך (י"ט סיון) לאורך ימים ושנים, וכאשר היו כל ימיך נתונים לה’ ומכסם לה' אחד וששים, כן תרבה וכן תפרוץ להוסיף עוד שנים על שנים, דשנים ורעננים, לתועלת התורה והחכמה, ולשמחת כל יודעי שמך, ולשמחת נפש ידידך ומכבדך ועבדך הכו“ח פה פאדובה היום ט”ו סיון תרי“א, שד”ל.

 

ט' תמוז התרי"א    🔗

ידידי היקר שלום.

בשמחת לבב ראיתי ס' עמק הבכא נדפס בהוד והדר, ומאהבתי אותך הנני ממהר לגלות אזנך על חמש שגגות קלות שמצאתי בו, למען תוכל לתקנם בווינער בלעטטער, בטרם יחרצו לך הכלבים את לשונם במכתבים אחרים.

עמוד 85 דע כי Palómo או Paloma ענינו יונה בלשון ספרד.

– 96 האדורני אינם Doria, אבל הם Adorni, שם משפחה נכבדת ותקיפה בימים ההם בעיר גינובה.

– 111 ורביגה (Rovigo), צ"ל וראבינה (Ravenna).

– 117 טיאטינו הוא בגימאטריאה 95 כמו המן – ומה מקום לי"ד?

– 139 ויענו בחבל נפשם, הכונה שמשכו אותם בחבל, כי כן אומרים בל' איטליאה dar la corda להוראת dar la tortura ואין להגיה בכבל.

גם בשמחת לבב ראיתי בווינער בלעטער כי יש לך פקידות בביבליאטעק הקיסר, ואקוה כי תצא מזה תועלת לחכמת ישראל, ואני הנני מוכן לשרתך בכל אשר תשיג ידי.

אך אם חפצת בי ובאהבתי צריך שתמהר ותשלח לי עשרה עקזעמפלארע מעמק הבכא a conto, מהר, בתוך החדש הזה, למען אתנם לקצת מאוהבי לקרות בהם ביום תשעה באב.

אתה עתה ברוך ה‘, אתה שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו"ח פה פאדובה היום ט’ תמוז תרי“א, ידידך שד”ל.

 

י' תמוז התרי"א    🔗

ידידי היקר והנכבד שלום.

בשמחת לבב קבלתי תשלום ספרך עם אגרתי, ולא היית צריך להצטדק בסוף הספר על קצת מהגהותי שהשמטת, כי בהפך שמחתי שהגיעך מכתבי בזמן שיכלת להגיה הדפים האחרונים.

אבל דבר אחר צר לי, והוא כי בהקדמת השבע מסכתות הכנסת בדברַי מאמר שאינו שלי, הלא הוא: ודברי חיד“א מובאים מר”י וכו' – ושמא יחשוב אדם שאני כתבתיו וזה רע בעיני, ראשונה כי אין דרכי לכתוב חיד“א, אלא הרב חיד”א; ושנית כי לפי מה שכתבתי במשתדל (ויקרא כ"א ז) אין אומרים בלה“ק התפוח נאכל מראובן, ושם תפשתי את הרב שי”ר שכתב עלי “אהוב ממני מאד” ואתה עשית אותי ראוי לתפישה, בשומך בפי: מובאים מר"י, והיה מן הראוי שתשום המאמר ההוא בהערה בתחתית הדף עם רשימת שמך, ולא במאמר מוסגר.

ויען ראיתי בהקדמת כרמי שמרון כי לא ראית אגרת הכותים אל Sacy, הנני מודיעך כי נמצאת היא בעיר הזאת ואני ראיתיה, והיה ביום אשר תתעורר להוציא לאור כל אגרות הכותים, תגלה את אזני, ואני אעתיקה ואשלחה לך אי"ה.

ולבלתי תהיה האגרת ריקה מכל דבר חכמה, אודיעך כי ברכני ה' וקניתי הפסיקתא כ“י אשר נאבדה עד היום, ורק היא חסרה פרה והחדש ועוד קצת. גם קניתי פירוש המחזור כ”י נכתב בשנת 1301 (קצ"ד דפים גדולים), וקצת ממנו הוא לאחד מתלמידי רש“י, ואיננו על מחזור אשכנזי ממש, אלא על מנהג צרפת, כלומר על מנהגם של רש”י ותלמידיו, כי סדר העבודה המפורש שם הוא סדר אתה כוננת שבידי כ"י, ואזהרות המפורשות שם הן אמת יהגה הכי שהדפסתי באריענט.

וכן פיוטים אחרים הרבה מפורשים בו, שהם אתי במחזור שאני קורא לו מנהג צרפת. ומי יתן ואדע אם ראית או אחרים ראו וכתבו דבר על מנהג הצרפתים הקדמונים (ואיננו כלל מנהג אויניון, כי הוא יסודתו על מנהג ספרד וזה של רש"י ותלמידיו יסודתו על מנהג אשכנז).

ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש המצפה לתשובתך, הכו“ח פה פאדובה היום י' תמוז תרי”א, ידידך שד"ל.

 

י“ג תמוז התרי”א    🔗

ידידי החכם היקר שלום.

שני ירחים עברו מן היום אשר קבלתי ספרך הנכבד, ועדיין לא כתבתי לך דבר עליו; והיה זה, יען לבי אמר אלי: אין לבוא ריקם לפני המחבר, קרא נא את ספרו, ותן לו השבח הראוי לו. ואני עד היום לא קראתי הספר מתחלתו לסופו, ולא מצאתי רוחי במצב הגון ומוכשר לשפוט ספר כזה. כשהגעתי לפאראגראף שני, וראיתי wenn wir, אמרתי הרי זה משתף עצמו עם הכופרים, אך אפשר ג“כ שלא אמר זה אלא דרך העברה. אח”כ באה לפני (עמוד 88) הערה על הנבואה ושמחתי כי חשבתי דעתך כדעתי, והיא כי הנבואה איננה בכללה נגד הטבע, ושיש באדם כח והכנה לדברים הקרובים אליה, אך אמנם הנבואה האמתית היא מדרגה למעלה מהקלעדוואָאַיַינְץ הטבעית. אבל כשראיתי סוף דברי ההערה ההיא, אמרתי לא דרכי דרכוֹ. הן אמת שאם הנביא יאמר לא תרצח לא תנאף לא תגנב, מה לי אם יאמר זה בכח טבעי או בכח למעלה מן הטבע; אבל אם יאמר ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות, הלא צריך אני לדעת נשמת מי יצאה ממנו, אם רוח אנוש ידבר בפיו, או רוח אלהי. זה גרם לי מבוכה רבה, על כן התמהמהתי מכתוב אליך עד כה. אבל בראותי הימים והשבועות עוברים, בלי שאמצא רוחי מוכשר לקריאת ספרך כראוי, אמרתי אכתוב לך דברים כהווייתן. גם לא אחריש ממך כי ראיתי ורע בעיני מה שכתבת (עמוד 190) על רי“ה, כי הנה הוא אמר “מחשבת הנפש הטהורה הדומה למלאכים” וזה אמר כדי להניח מקום לקצת ספורי הנביאים והתלמוד, בלי לייחס כח אל השמות, אלא למחשבת הנפשות הטהורות הדומות למלאכים; אבל מדבריך Wer… mit reinen Gedanken das Wesen des Bezeichneten erfasst, יובן צורך המחשבה הטהורה, ולא הצורך שתהיה הנפש טהורה ודומה למלאכים. ומה רב החילוק בין זו לזו! וזה רע בעיני, אחרי מה שהארכתי בביאור ענין זה באגרתי אליך שהוצאת לאור בכוכבי יצחק מחברת חמישית. וגם על תשובתך אשר הדפסת היה ראוי לי להשיבך באריכות, אבל למה איגע לריק, אחרי שאין דברי מתקבלים לך ולרוב אנשי הדור? ירעה הדור עד שיסתאב, ישען על בינתו ועל פטפוטי דבריו, אשר אין להם פרי כי אם פרחים, עד אשר יחזקו יום יום מוסרות עֻלו, יקוה לאור והנה חשך, לחירות ובנחשתים יהלֵך; לקיים דבר הנביא ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם. ואני כאשר אמרתי זה י”ג שנים על דורי כן אֹמר גם היום: שוא שקר רום עיניים אליו מבטח מסעד, רחֵם וגמול שמים ישעי גילי לעד. מהם (לא מהם, אלא איתם, כֻלם) בושים חזיתי ממעינם אכזב, אך לא צדיק ראיתי נִחם נכלם ונעזב.

אתה עתה ברוך ה'.

ואתה החכם היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה היום י”ג תמוז תרי“א, ידידך שד”ל.

 

י“ז תמוז התרי”א    🔗

ידידי יקירי שלום.

בשמחה רבה קבלתי אגרתך, ומאמרך הנדפס.

מאמרך על הדפוס העברי הוא דבר נפלא, אבל להוסיף עליו ולתקן חסרונותיו צריך פנאי וזמן ארוך, ומעט מעט אי"ה אבואה לעולל אחריך ומלאתי את דבריך.

משפחת Lustro ומשפחת Luzzatto שתים הן, לא אחת. עיין מאמרי על משפחת לוצאטו ביאהרבוך של בוש 5608 עמוד 103 ותראה חוה לוצאטו נישאת ליעקב לוסטרו – משפחת לוסטרו, לפי הנראה כבר נכרתה, אבל משפחת לוצאטו פוריה וענפה בארבע כנפות הארץ.

שמחתי מאד באוצרות חיים שלך, וברוך ה' אשר הפקידך על המלאכה ההיא ועל המלאכה הנשארת לך על הספרים כ"י; ואין ספק אצלי כי תועלת גדולה תמשך מזה, ואור גדול יפיץ על ידך על קדמוניות ישראל וחכמתם.

וגם אני הנה ידי פשוטה לך לשרתך בכל אשר תשיג ידי. ועתה דע נא לענין ס' כלמת הגוים כי יש בידי אגרת אל תהי כאבותיך ופירושה, כ“י שנת שע”ז, ושם כתוב: על דרך זו דרכו קצת מהראשונים בקצת דבריהם שהביאו ממאמריהם ודרך על דרך זו על השלמות החכם הפילוסוף אשר חבר האגרת הזאת אשר חשבתי לפרש עתה, בס' הידוע ס' הכלימה – עוד תדע כי כ“י כלמת הגוים הוא ג”כ בידי ובמקום ההתחלה המשובשת שהעתקת (עמוד 65–364) כתוב כך:

ב"ה

כתב אל הגאון ן' חסדאי ז"ל

חברו מאסטרו פרופייט מפרפינייאנו אשר עליו ג"כ עבר חרב ההמרה אך באונס כמבואר מידי בס' פירוש האגרת ההיא.

תפארת הרבנים ונזר המאמינים וכו'.

השיר אשר הדפסת הוא גם בכ“י שלי, ויפה תקנת הוד במקום פוד, ועוד צריך להגיה בימיו יְגַל אל (וכן הוא בכ"י), תחת יגאל – ובסוף הספר יש ג”כ שיר, ונ"ל כי בו נרמז שם המחבר, שהוא האפודי, כי סיום השיר כך הוא: יצוה אֵל חסדו, לחדש את חלדו, ואָפַד בו מַדוֹ, לכהן באורים.

עוד אודיעך כי ברכני ה' וקניתי הפסיקתא כ“י (מצרים שכ"ה), ולידידנו צונץ לא נודע רק מפסיקתא דבשלח, אבל באמת הכ”י ההוא כולל הפסיקתות כלן, אלא שהוא חסר ג' או ד' דפים באמצע (פרה והחדש).

עוד אודיעך כי קניתי פי' המחזור כ“י על קלף משנת 1301, וקצתו נ”ל שהוא מלאכת אחד מתלמידי רש“י, והנה המחזור אשר עליו נעשה הפירוש הזה איננו מנהג אשכנז ממש, אבל הוא מה שאני קורא מנהג צרפת, והיא מנהג רש”י ותלמידיו (ואני לא אדע מהיכן ועד היכן נתפשט המנהג ההוא), כי אין בו סדר עבודה שלנו, אלא סדר אתה כוננת שבידי (בב"י 10), גם אין בו האזהרות שלנו, אלא סדר אמת יהגה חכי הנזכר בתוספת.

גם כל בלעז הנמצא בס' זה כלם בלשון צרפת, ואין אחד בל' אשכנז. ואתה ידידי הרובץ בתוך יאורי הספרים כ“י, ראה נא וחקור במחזורים כ”י ובפירושיהם אולי תוכל לברר תכונת מנהג צרפת וגבוליו, ואם תמצא מחזור עם העבודה והאזהרות הנ“ל, מי יתן ותעשה רשימה מכל הפיוטים הנכללים בו לדעת במה היה מתחלף ממנהג אשכנז. וכבר זה ד' או ה' שנים כתבתי מאמר ארוך על מנהג צרפת להוציאו בבית האוצר, ולא אסתייעא מלתא, ועתה אני שמח, כי בתוך כך נתרבו ידיעותי בענין ההוא. ודע כי בצרפת עצמה במדינת Bourgogne הקרובה לארצו של רש”י (הלא היא Champagne) היה מנהג משונה קצת ממנהג צרפת, כי במחזור כ“י שאני קורא לו מנהג צרפת יש רשימה מיוחדת למנהג ברגונא. ואינני צריך לומר לך כי מה שאני קורא מנהג צרפת אין לו שום יחס עם מנהג פרובינצה (מונפלייר, אויניון, קרפנטראץ), כי מנהג פרובינצה יסודתו על מנהג ספרד, ומנהג רש”י ותלמידיו עקרו מנהג אשכז. גם תדע כי הפי' כ“י שבידי כולל גם סדר תנאים ואמוראים שהוצאתי לאור, ופי' אבות שהדפסתי תחלתו, ומי יודע אם איננו הפי' הנמצא בכ”י 666–665 באוצרות חיים, ואולי נמצא גם בהם סדר תנאים ואמוראים וכבר כתב אלי ר' חיים ע“ה שהוא נמצא בידו שנוי ומשולש (איני זוכר עתה דבריו ממש). והנה באוצרות חיים כ”י 437 נמצא מעריב לליל ב' של ר“ה לר”י טוב עלם, והוא נמצא גם במחזור צרפת שבידי (תחלתו מלך אמיץ כח ורב עלילה), והוא נמצא ג“כ בפי' המחזור שבידי הנ”ל. א“כ אולי הכ”י 437 שלפניך מנהג צרפת הוא, ואולי ג"כ 436.

הראית סליחה לרגמ“ה, תחלתה גרוני נחר זועק חמס? היא בידי בסליחה דפוס אויגשבורג 1536, ובדפוס חסר טור אחד, ומצאתיו בפי' כ”י הנ“ל, וז”ל: זעמת זה תשע מאות וחמשים ועוד שנה (מסכים לזמנו של רגמ"ה).

עד היום בקשתי ולא מצאתי “פיוט אומן (אֹמֵן) שלא קם כמותו”, שהזכיר ר“ת, והרב שי”ר אמר עליו חלומות והבלים. גם מי יתן ואראה רשימה ממנהג גרמיזא.

בכ“י 35–333 הזכרת הפיוט לצור יעקב אתן (אֲתַן) מהלל (ושירים), וברשימת המחברים לא הזכרת צהלל בן נתנאל, נראה מזה כי לא נרשם עליו כמו בכ”י אשר ממנו לֻקח ההעתק שבידי: אכתוב שבח מפואר מפומיה דרב צהלל גאון בן רב נתנאל גאון זצ“ל (אשר זה לי עשרים שנה שאני מצטער לדעת מי הוא, ועכשו נ"ל שהיה בבלי ובזמן הגאונים), ואלף תודות לך אשר הודעתני שהוא נזכר בתוספות ישנים, ושם מצאתי מלה אחת שהיתה חסרה בהעתק שלי ואולי גם אותם שלשה כ”י מנהג צרפת הם.

אולי יש אתך שם ידידנו החכם היקר דוקעס הי“ו, ברכהו נא בשמי, ואמור כי הנני מודה לו במאד מאד על גנזי אקספֿארד ששלח לי, ולא כתבתי לו לא ידעתי להיכן אכתוב לו, וה' ינחמהו מאבלו על הצדיק אביו זלה”ה, ויברכהו בכל משלח ידיו ואמור לו כי שניאור זקש שלח לי זה ימים רבים מחברת רשב"ג “עטה הוד ועטה” ואני מהרתי ושלחתיה אליו מנוקדת ומפורשת, ועד היום לא ידעתי מה נעשה בה.

אתה עתה ברוך ה‘, ראה חיים עם אשה אשר אהבת, וה’ יברך את בנך אשר בבית אביך, וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה היום י“ג תמוז תרי”א, ידידך שד"ל.

 

ט“ז תמוז התרי”א    🔗

ידידי שלום.

קבלתי בשמחה ההתחלה והסוף מהיונה מגִלה ראשונה, ואמרתי בלבי אולי היונה תביא לי אגרת, אך מששתיה ולא מצאתי עליה דבר, כי אם מקום מושבך ועתה הודיעני נא אם יש לך תקוה להמשיך הוצאת היונה על פני חוצות, כי אז גם אני לא אחדל מהיות לך לעזר ולתומך במכתבים ובהעתקות מקדמונינו. אך עצתך לחלק מלאכתך לשתי מחלקות, היונה והתחיה, לא ישרה בעיני, כי להעמיד שתי אסיפות בלה"ק בזמן אחד ובעיר אחת, יקשה מאד ולא יצלח. ומה טוב אם תהיה מלאכתך כמו כרם חמד, מאסף לכל המחנות. גם צורת אגרות היא היותר חביבה בעיני, ואם תרצה אשלח אליך קצת אגרות שכבר שלחתי למיודעי, ואחרות שאכתוב אליך בכל דבר חכמה ומדע. ואתה דע לך כי כל מה שהביאו הקדמונים מר' אברהם בר חייא בענין מעשה בראשית (אך לא בענין הקץ) נמצא הוא בהגיון הנפש אשר בידי. גם תדע כי פי' ס' יצירה לר' שבתי דונולו נמצא בידי בשלמות, אך לא ספרו על העבור.

כבר שלחתי אל האריענט מאמר על תקופת רב אדא, ולא אדע אם נדפס כי זה שנה ויותר חדל פֿירשט לשלוח אלי מכתבו במתנה, ולקנותו אין בידי. גם תדע כי קניתי הפסיקתא כ"י (מצרים, שכ"ה), והיא כוללת לא פסיקתא דבשלח בלבד, כי גם הפסיקתות כולן, אלא שהס' חסר פרה והחדש ועוד קצת. גם קניתי פי' המחזור משנת 1301, גם עליו שלחתי דברים לפֿירשט, ולא אדע אם נתפרסמו; ומצאתי בו ענינים יקרים מאד, ובפרט דבור אחד של ר' משה הדרשן המסייע לסלאנימסקי.

ואתה ידידי שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה היום י”ו תמוז תרי“א, ידידך שד”ל.

 

י“ח תמוז התרי”א    🔗

לכבוד הר"ר יצחק בן אריה המכונה בער.

מעולם לא אמרתי מה שאתה מייחס אלי במכתבך שלפי טעמי ספרינו יהיה מובן מן הפסוק “אברהם אמר אליו” אבל אמרתי: ולפי זה תהיה הכונה כי ה' אמר אליו שלשת המלות האלה אברהם ויאמר הנני – אלה דברי במשתדל (בראשית כ"ב א').

ואתה (כמו בר קמצא) נתת מום בניב שפתי, והפכת דברי, למען קרוא אחרי טמא טמא.

ואם אתה מבין במשפטי הטעמים, ואם עמדת בסוד רוו“ה רז”ה ויהב“י, הלא תבין כי אחרי שׁהזקף מפסיק יותר מהטפחא, הנה בהכרח מאמר ויא֣מר אל֔יו אברהם ויא֥מר הנֽני, כך נתוחו: ויאמר אליו  אברהם  ויאמר הנני , א”כ המאמר שאמר ה' לאברהם הוא שלשת המלות אברהם ויאמר הנני. וכל עוד שלא תרצה שתהיה זאת כונת הכתוב, על כרחך להודות כי אין כאן מקום לזקף, כי הוא הורס הכונה מכל וכל, כי אין ספק שלא היה דבר ה' אל אברהם לאמר: “אברהם ויאמר הנני”.

הן אמת שׁאם נטעים כמו שׁאני אומר ויא֧מר אל֛יו אברה֖ם, יתכן לסכל או מתעקשׁ לומר שׁהכונה כי אברהם אמר אל ה', כּמו שׁבפסוּק ויהי כי זקן יצחק (כ"ז א') יוכל המתעקשׁ לומר כי וי֤אמר אל֙יו בנ֔י הכונה שׁהאישׁ הנקרא בני אמר אליו כך וכך: כי הנה אין שׁום הפרשׁ בטעמים בין וי֤אמר אל֙יו בנ֔י, ובין וי֤אמר אל֙יו יצח֔ק (כ"ו ט'). כי אמנם הטעמים לא יספיקו למי שׁאין לו טעם והנגון מה יועיל למי שׁאין לו אזן מלין תבחן? אבל כל מי שיש לו מוח בּקדקדו יבין מיד כי וי֤אמר אל֙יו בנ֔י ענינו כי נושא המאמר אמר מלת בני, וכן כל בן דעת יבין כי ויא֧מר אל֛יו אברה֖ם אין ענינו אלא שׁנושׂא המאמר אמר מלת אברהם. ומה שׁלא אמרתי להגיה בפשׁטא וזקף (וי֤אמר אל֙יו אברה֔ם, כמו וי֤אמר אל֙יו בנ֔י, זה הוא מפני שׁלא יתכן לבא זקף בלי שׁיהיה אחריו טפחא, וכאן אחר מלות ויאמר אליו אברהם אין לנו רק שתי תיבות (ויאמר הנני), והשניה איננה מלה ארוכה, ולא יתכן לבא טפחא בלא מרכא לפניו אלא אם תהיה תבה שאחריה ארוכה (שהטעם בה על ההברה השלישית או הרביעית); אשר מזה נמשך כי במרגלים (במדבר י"ג) יש זקף על שמות השבטים חוץ מאפרים (למט֥ה אפר֖ים הושׁ֥ע בן-נֽון), כי בן-נון איננה מלה ארוכה, ולא היה אפשׁר שׁיבא טפחא בהושע, לפיכך בא הושע במרכא, ואחר שהיה הושע במרכא לא היה אפשר שיהיה אפרים בזקף, אלא בטפחא. ואתה שלום.

פאדובה י“ח תמוז תרי”א. החפץ בטובתך שד"ל.

 

י“ב אב התרי”א    🔗

לכבוד החכם היקר, הגביר המפואר, שוחר תושיה, בארץ ציה, כבוד שמו החכם ר' יהודה נחמה, יברכהו שוכן רומה, וישביעהו שובע שמחות, ונסו יגון ואנחות, אכי"ר.

בא אלי החכם, אב בחכמה ורך בשנים, כמוהר“ר ישראל שטערן הי”ו והודיעני יקר תפארת מעלתך, ואהבתך את החכמה ואת המחקר, וכי נכסוף נכספה נפשך לשחר פני במכתביך, על כן חשתי ולא התמהמהתי להודיעך כי כן דרכי וזו מדתי, חבר אני לכל אוהבי תורה וחכמה, וכל ישעי וכל חפצי להפיץ מעינות התורה, ומלאה הארץ דעה את ה‘, ומתוך כך גם אני בא ללמד ונמצא למד, כי הנה נא הספרים הקדמונים, ובפרט כתיבת יד, מפוזרים הם בכל תפוצות ישראל, וביותר בארצות המזרח אין ספק כי כמה מטמונים יקרים יושבים במחשכים ואין דורש ואין מבקש, ותוחלתי מה’ כי תועלת לא מעט תוכל להועיל אותי ואת כל אוהבי החקירה בקדמוניות ישראל, אם תתן לפני רשימה מספרים יקרים וקדמונים הנמצאים בידך וביד אוהביך.

ועל הכל נכספה נפשי לדעת אמתת הענין על מה ששמעתי כי בעירך המפוארה יש עדיין כמה קהלות קטנות שיש להן מנהג מיוחד ומחזור מיוחד, שאיננו לא מחזור ספרד ולא מחזור אשכנז, ומי יתן ואדע שם כל אחת ואחת מהקהלות ההן, ותכונת המחזור שלהן.

גם תדע כי ראיתי בדפוס מחזור מנהג רומניא (נדפס תחלה בויניציאה ואח"כ בקוסטנטינא), והראתיו לכמה חכמים מארצך, ואמרו לי כי מעולם לא ראוהו ושאיננו נוהג עוד בשום מקום.

אתה עתה ברוך ה‘, שמחני במכתביך, אם כמשיב ואם כשואל, וה’ יברכך בכל מעשה ידך והיית אך שמח עם כל בני ביתך וכל בית חותנך החכם המפואר נ“י, כנפשך וכנפש הכו”ח פה פאדובה היום י“ב אב תרי”א,

ידידך שד"ל.

 

י“ג אב התרי”א    🔗

ידיד נפשי ועטרת ראשי.

אחרתי להשיב למכתבך היקר יען הוצרכתי לכתוב לעיר פארמא לבדוק בילקוט דפוס שאלוניקי (שאיננו נמצא בעיר הזאת), וכתב לי תלמידי בכורי המשכיל והנבון אהרן יוסף בר מאיר ראנדעגגער כי גם בדפוס הקדמון ההוא נמצא קרבן במקום ארטבן.

ולענין ארץ מולדת מנחם, דע ידידי כי החכם מונק בספרו האחרון אשר נדפס ביורנאל אזיאטיק 1850 על המדקדקים הראשונים, הביא דברי ר' משה ן' עזרא שכתב: מנחם בן סרוק אלטרטושי תם אלקרטבי (כלומר שנולד בעיר טורטוזה ואח"כ נתישב בקרדובה), ואחר זה כתב הוא מונק:

On voit que M. Rapoport (Avant-propos au Lexique de Par-chon) a eu grandement tort de mettre en doute la qualité d' Espa-gnol attribuée ·à Menáhem par Ibn Ezra.

והנה נא אין ספק כי יש בידך העתקה מאגרתך הגדולה (אלול תר"ט), והרשות בידך לשלוח ממנה לבלומענפֿעלד מה שתרצה, אך אני לא אשלח אליו דבר, כי אין רצוני לחלוק עליך ברבים, ובענין זה (מקום מולדת מנחם) לא אוכל להסכים עמך. אבל חוץ מזה יש באגרתך הנ“ל כמה דברי חכמה נכונים, ונאים למי שאמרם, ויש בה ג”כ דברים שאינם נכנסים באזני, כגון כל מה שאתה מתחזק בעד איטלקיות הקליר. ואני לא אוכל כעת להעמיק ולהרחיב החקירה בענין זה, ולכן נ"ל טוב וישר שתוציא לאור כל מה שהוא בעיניך אמת או קרוב לאמת, בלי שתזכיר שכבר כתבת לי הדברים באגרת.

שמחתי מאד בהערותיך על הפסיקתא.

גם בשמחה רבה ראיתי במכתבך מלות “ידידנו החכם החוקר דאקטאר בער מדרעזדין” כי היה כאן זה תשע שנים ביום הולדתי, ואח“כ מעולם לא כתבנו איש אל אחיו, ומי הגיד לך שהוא ידידי? נראה שהוא דִבר לך עלי – וכמה פעמים הייתי רוצה לכתוב אליו, ונמנעתי, כדי שלא להרבות עלי נושים, כי אין ידי משגת להשיב לכל הכותבים לי, ואמרתי אם מאליו יכתוב אלי אשיב אליו, אך למה אתחיל אני לשחר פניו? ואולי אח”כ אהיה בעיניו כבעל חוב הבלתי משלם.

צר לי מאד על אשר אמרת לשלוח אלי ספרך אחרי הגמרו – ולמה תסגור הדלת בפני, לבלתי אוכל לשלוח אליך קצת הערות אשר אולי יזדמן לי להוסיף כה וכה בקראי בספרך היקר, למען תוסיף אותן בסוף הספר? הלא טוב היה שתשלחהו אלי מגלה מגלה – לא ידעתי אם יש אחרים מכבדים ומחשיבים אותך ואת חכמתך בכל לבבם כמוני, ועם כל זה אחשוב כי הערותי בקצת מקומות תוכלן להוסיף פאר למלאכתך. וסוף סוף אחרי אהבה תמימה של כ"ב שנה, רע בעיני הדבר שהוציא לאור מלאכה גדולה כזאת, בלי שאראה אותה קודם המון הקוראים, ובלי שאוכל לתת כתר מלכות בראשה, בשיר ושבח הבלתי צריך לכבודך, אך לבבי צריך לו.

בני בכורי שולח אליך היום מאמר בלשון צרפת הכולל תשובות היהודים אשר בארץ כוש על שאלותיו אשר שאל אותם ע“י נכרי שהלך לשם, והוא בני כבר כתב מאמר ארוך בפירוש התשובות האלה ובספור קורות היהודים ההם, ובחקירת מי הם ומתי באו לשם, ויודפס אי”ה בארשיבעס איזראעליטעס היוצאים בעיר פריש.

אתה עתה ברוך ה' אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה היום יום י”ג אב תרי"א,

ידידך מכבדך בלב תמים שד"ל.