כ“ה כסלו התרי”ג.    🔗

ידידי היקר שלום.

באתי להגיד לך כי ברכני ה' והביא לידי מחזור שונצין כמעט שלם, ועל ידי כן אוכל להאיר מבוכתך בענין הבאגען הראשון. דע כי אע"פ שמחזור אויגש' מתחיל מן שוכן עד, הנה מחזור שונצין מתחיל מאדון עולם, ומלת אדון מוקפת ציורים כשאר ההתחלות. והנה קודם דף IIII יש ו' דפים כתובים בשני עמודים (duabus columnis), כמו דף IIII קודם יוצר לחנוכה, אבל המספרים I, II, III, לא זכיתי לראותם, כי הדף השלישי חסר לגמרי, והראשון והשני מטולאים, ואולי אזכה להסיר הטלאי ולגלות מה שתחתיו. (והנני תמיה איך בדף IIII כתבו יוצר לשבת ראשון של חנוכה, והראשון הזה אין אחריו שני, כי היוצר לשבת שני איננו, ואיננו ג"כ בדפוס אויגש', אבל שם כתבו “לחנוכה” ולא “יוצר לשבת ראשון של חנוכה” ובדפוס שאלוניקי נמצא גם היוצר לשבת שני של חנוכה, וגם מגלת אנטיוכוס, וצריך חפוש מאיזה דפוס באו אליה כדפוס שאלוניקי). ומכל מקום 71 הנכפל אינו אלא oscitantia וטעות המדפיסים, ולשוא שיערת שעשו כן בכונה כנגד מה שטעו במנינם בתחלת חלק א', כי הנה עיני רואות שהקונטרס הראשון היה כולל בודאי ששה דפים והבאגען השני מתחיל במספר IIII בלי שום טעות.

ואין ספק כי כבר ראית בדפים שבידך כי הכתב האיטלקי הגדול איננו מיוחד לפרשיות ומגלות וקדיש, כי גם קצת מן הפיוטים נדפסים באותו כתב, כגון בדף.V. I אל נא מי יוכל לשער וכו'. נראה בבירור שהעניין היה כמו שכתבתי לצונץ ביום Octob. 31 כי גרשם שונצין היו לו שלשה מיני אותיות, ורצה להשתמש בכלם בהדפסת מ"א.

והא לך סדור תפלה בלתי ידוע, קנה אותו ידידנו יוא“ל “סדור מתפלה כמנהג ק”ק איטאליאני יצ”ו עם היוצרות והפיוטים ואלפא ביתא רבתי וברכי נפשי ותכלות כסדרן ומוספין כהלכתן נדפס פה מנטובה תחת ממשלת אדוננו הדוכס גוליילמו גונזגה יר“ה בשם הסופר כמ”ר מאיר יצ“ו ב”ר אפרים זצ“ל מפדובה שנת של”א לפ“ק לי”א לק“י 256 fogli numerati 8.vo piccolo.”

ואתה שלום. פאדובה ליל כ“ה בכסלו תרי”ג.

ידידך שד"ל.

 

כ“ה כסלו התרי”ג.    🔗

לידידי החכם המופלא שלום.

בא לידי ס' דקדוק תפלה (כך שם הס' בהקדמה), והיא תפלה עם פירוש לר' נפתלי הירץ טריוש, ש“ץ בפפד”ם נדפסת בעיר טיאנגן (sic) שנת ש“ך והיא בקהלת דוד Quarto 1444 (עמוד 464), ושם במוסף ר”ה (על עלינו לשבח) מצאתי: “ורבינו יודא חסיד קבעה בסליחה שלו והתחיל כן אלהים בישראל ויתר שמות קדושים יסד באותה סליחה שם של כ”ב ושמות הרבה מאד ואותה סליחה קבעוה לומר בק“ק רעגנשפורק ביה”כ כמדומני ג' פעמים“, וקודם לכן מזכיר “תפלתו של ר' נחוניה הקנה אלהים בישראל גדול יחודך תשגבנו צדקתך”, ואני עדיין לא ידעתי כי גם ר”י חסיד בפייטנים. ועיינתי ברשימת רוו“ה עם הגהות ר' חיים, ומצאתי שמזכירים ר”י חסיד ומזכירים ג“כ תפלת ר' הירץ טריוש ש”ץ אך ענין הסליחה הנ“ל לא הזכירו, אבל הזכירו שיר היחוד לר' ליפמאן הנדפס בסוף ס' תפלה הנ”ל, והנה התפלה הנ"ל היא לנגד עיני בשלמותה, ולא מצאתי בסופה שיר הייחוד, אבל פרקי אבות. והנני נבוך בזה, ומי זולתך להאיר אפלתי?

אתה עתה ברוך ה', אתה שלום ורעיתך שלום ומלאכתך שלום.

פאדובה ליל כ“ה בכסלו תרי”ג. ידידך שד"ל.

 

י“ב טבת התרי”ג.    🔗

ידידי שלום.

אחרתי לכתוב אליך בהיותי יום יום מצפה למכתבי בני בכורי לדעת המקור אשר ממנו שאב כי ארץ רדמיר היא ארץ מורסיא, ועתה דע כי בני זה ישמרהו ה‘, זה לו שני ירחים וחצי שהוא חולה מוטל על ערש דוי בבית החפשית אשר לבני ישראל בעיר פריש, ואני לא ידעתי רק זה כארבעים יום. וביום אתמול באתני אגרתו, תחלתה מרה כלענה, בה מגלה טפח מרוע מעמדו ופחדתו לנפשו, ומגיד שלכל היותר טוב הוא צריך לשכב שם עוד שני ירחים אחרים ויותר, ובתוך כך מי יודע מה ילד יום, כי הוא חלוש וכחוש מאד. המקום ירחם עליו ועלי, ויאמר די לצרותי. ואח"כ הוא כותב אלי כמה ענייני חקירות תושיה, ובכללן הוא עונה לשאלתי על ארץ רדמיר, והוא אומר כי מלכות מורסיא נקראה על שם Tadmir או Theodemirus אחד ממלכי הגאטי אשר בספרד, ושאמצא זה בס’ Conde, וכן מצאתי שם בדברו על שנת 712 למנין הנוצרים. והנה לא ארץ רדמיר, אלא ארץ תדמיר היה שֵׁם ארץ מורסיא, ואני כשהיה בני אצלי שמעתי הדבר מפיו, ותדמיר ברדמיר נתחלף לי, וקרוב הדבר כי גם בכ"י נכתב בטעות רדמיר במקום תדמיר.

עוד תדע כי בא אלי קרובך בן אחות אשתך, והגיד לי פלאים מחכמת בנך הי"ו, ושמחתי, והנני מודה לך ולו על דברי פֿראנקעל שהעתיק בשבילי. ואתה דע כי כשעבר בני בכורי דרך דרעזדען ללכת לפריש בין פורים לפסח, נתן לו פֿראנקעל הקונטריס ההוא, גם אגרת אהבה וכבוד נתן לו בשבילי, וקבלתי הכל, וכתבתי לו מיד כי הוא הטועה ולא אני. ואם הוא אין חפצו להודות טעותו ברבים, אני אין חפצי להתכבד בקלון חברי, ובפרט בהיותו איש כשר, וכונתו רצויה.

ספר בני על חסדאי לא אמנעהו ממך כשיהיה בידי, כי עכשו אין בידי אלא אחד.

ואתה אם תוציא לאור חלוץ שני ואם את האמת אהבת, תודיע בו מעט ההערות אשר העירותי על דבריך, בלי שתוציא לאור אגרתי.

גם תודיע ענין הת“ף, שהוא ר”ת הצור תמים פעלו. עוד תדע כי ס' ר' אהרן אל רבי ראיתיו גם אני והוא פה פאדובה, ונתברר לי כי מעולם לא עלתה על דעתו לומר כי משה העתיק התורה מל' ערבי אלא כונתו (כאשר העיר גם יאסט בציון א' 193) שהעתיק ללה"ק דבורים שאמר אברהם בל' ערבי למלאכים שנדמו לו כישמעאלים. והנה עליך חובה להסיר אבן נגף זאת מלפני העוברים העורים.

וה' יברכך ואת אשתך הנכבדת, ואת בנך היקר, ויהי רצון שישמחו בו יולדיו.

פאדובה ליל י“ב טבת תרי”ג. ידידך שד"ל.

 

י' שבט התרי"ג.    🔗

ידידי שלום.

הסליחות לער“ח ושובבים וימי תשובה, מנטובה 1672, שהזכרתי זה שבע שנים באגרתי לצונץ (ז' שבט תר"ו), בקשתי מידי יוא”ל, והוא בקש ולא מצא, ועוד ידו נטויה לבקשן, ואם תצאנה ממחבואן, אגיד לך. והיום נתן בידי ס' בית מדות דפוס, וס' מעלות המדות כ“י. ועתה דע כי בסוף ס' בית מדות כתוב “ותשלם כל המלאכה מלאכת שמים, יפה צרופה מזוקקת שבעתים על יד הפועלים ר' שמואל ריקומין ור' אשטרוק דטולון העושים את מלאכת הקדש מלאכת הדפוס (וכו') והיתה השלמת הספר הזה בארבעה ימים לחדש תשרי שנת כי קולך ערב ליצירה בקושטנטינה רבתי אשר היא תחת ממשלת אדוננו המלך שולטן בייזיט (וכו')”. הס' הוא י”ח באגען מנויים מלמטה, וכל באגען ד' דפים, ולמעלה אין שום מספר.

הדף נחלק לשני עמודים (pagina duabus constat columnis), ובכל עמוד 36 שיטות, ובכל שיטה 25 אותיות. שם המחבר לא נזכר. בדף א' פנים כתוב באמצע: ספר בית מדות, ואחור יש הקדמת המגיה יוסף בכ“ר יואל ביבאס, ובדף ב' פנים יש שיר מהנ”ל, בו נזכר שהיתה התחלת הדפוס ביום י“ו אב הער”א. ובאחור מתחיל הספר “ספר בית מדות. המעלה הראשונה (וכו')”.

בדף האחרון פנים שיר אחר לביבאס, ואחור “ואלה שמות הארבעה ועשרים מעלות הנכללות בספר הזה”. ושם המחבר לא נזכר בשום מקום. הס' הזה הוא הוא (כאשר העירני יוא"ל) ס' מעלות המדות הנדפס בקרימונה, ואיננו בידנו, רק לנגד עיני הס' כ"י תחלתו: ספר מעלות המדות חילקתיו לארבעה ועשרים מעלות. מעלת ידיעת האל (וכו').

אח“כ שיר קטן “בִּשְׂפַת עט אגידה חידות (וכו')”, אח”כ הקדמה, בה נזכר שם המחבר “אני יחיאל ביר' יקותיאל ביר' בנימן הרופא זצ”ל" (וראססי קורא לו רופא יחיאל, ולי נראה כי רופא הוא תואר לבנימן, ונ"ל שהיה איש רומה). בסוף הס' יש שיר (90 בתים) מהמחבר (ואיננו בבית מדות), תחלתו: “אני גבר בסבות הזמנים שְׂבַע רֹגז שבע בוז עם קלונים” ואח“כ: “אני יחיאל ביר' יקותיאל ביר' בנימן הרופא נבתויא כתבתי זה הספר לבעל בריתי ר' שלמה ביר' משה ביר יוסף נ”ע הרחמן יזכהו (וכו') ונשלם באב שלשנת מ”ז לפרט" ואע“פ כן הכלי הזה איננו אווטוגראף, כי יש בו כה וכה ט”ס שלא יתכן שיצאו מתחת ידי המחבר.

יד שערים איננו אתנו.

בסוף מחזור רומניא נמצא לוח לששה מחזורים, מן הרס“ד עד השע”ז, וי“ד סימני הקביעות רמוזים בי”ד תבות הפסוק לבנימן אמר ידיד ה'.

בענין ספרי לוחות אולי לא ידעת ספר בן ישי, ווין 1827, לאחד ממיודעי תושב טריאסטי, יהודה שלום ייניסי (Leon Pace Ginèsi), כולל דרכי העבור, ולוחות לק“ס שנים, מן התקפ”ב עד התשמ“א. והוא אקטאף קטן, קמ”ג דף.

על זמן מעין החכמה אין בידי מאומה. אבל מה שכתוב בסופו “וסוד שמות שהן יוצאין מכל פרשה ופרשה וכל שמושיהן” נ"ל שלא נמצא כמהו בתלמוד ובמדרשים הקדמונים. שאל צונץ ויגדך, וזקש ויאמר לך.

פירוש הבחור על פתח דברי לא היה ולא נברא, פתח דברי יש בידי דפוס ויניציאה שנת ש"ו, ור' אליה הגיה הדפוס, וזה נזכר בשער הספר ובסופו, ולא נזכר כלל שהוסיף בו ר' אלי' לא פירוש ולא נימוקים. דפוס פיזארו שהזכיר ראססי איננו אתנו.

למיינערס אכתוב.

ישעיה בני יקבל בשמחה כל מה שתשלח לו.

לא ידעתי מה הוא שנתברר לך על זמן מחזור סאלוניקי, אך אני נתברר לי שהיתה התחלתו בשנת שי“ג, כי בסוף קינות תשעה באב ר' בנימן מזכיר המגפה העצומה שהיתה בשנת 'ש’ח’ה אשר בה מתו לו ארבעה ילדים נחמדים בתוך חמשה שבועים, ובסוף ח”ב הוא אומר “מאז החלותי לקרבה אל המלאכה אפפו עלי רעות… בהלקח מעל פני ארבעה ילדים נחמדים תוך חדש שבועים” והדפים האלה תוכל לראותם ביד צונץ, אשר שלחתים אליו תשורה.

אתה עתה ברוך ה‘. פאדובה י’ שבט תרי“ג. ידידך שד”ל.

 

י' שבט התרי"ג.    🔗

De Rossi Codex 1377.

פזמון לרב יחיאל בן הרא“ש ז”ל – לנעילה

דרור לשבוים תקרא באפסי…

זה נמצא בידי שהעתקתי זה ימים ושנים מהעתקת ידידי היקר יעקב לוי איש טורין, כשהתגורר בפארמה, ועוד יש בכ“י הנ”ל שני פיוטים מיוחסים להנ"ל, בן ירא ורועד מרוב עוניו (למנחת יוה"כ). אדם ילוד אשה פקח נא עיניך (שם). ולא העתקתים ועכשו אין לי מכיר בפארמה.

ידידי היקר צדקת בדברך כי סליחות רומניא שרשמתי לפניך בי"ג מרחשון אינן רק לעשרת ימי תשובה. והנני נותן לפניך היום אותן שהן לשאר תעניות.

לעשרה בטבת

.1\ אָתָא צָרִי וסמך על עירי (דף נ"ז) א"ב.

.2 \ שעה עליון לקול אביון ושועתו אל תבזה (נ"ח) בלי שום סדר.

.3 תְשׁוּבִי (?) עָשָׂה אֵלִי בטרם יבא צר וטִיכֵּס מחנותיו (נ"ט) תשר"ק.

לצום אסתר.1 אגגי בקש לעשות מחשבת זממו (ע"ו) א"ב.

.2 ארבה גזם וילק עצמוּ בחיל כבד (ע"ח) א"ב.

.3 אתה אלהים מתנשא לכל לראש (פ') א"ב.

.4 ה' מה רבו צרי, בקום עלי רבים להמעיט מספרַי (פ"א) א"ב.

לי“ז בתמוז.1 אעיר יגונֵי עם אשר הלאוהו (קצ"ב) א”ב.

.2 אהה ליום אשר בה נִתכה חמתך (קצ"ג) א"ב.

.3 אעורר בכיי ואגיר דִּמְעִי (קצ"ד) א"ב – ותו לא מידי.

והא לך מה ששאלת בסדר העבודה לר"ש הבבלי.

טבל ונסתפג לבש לבן וקדש טִיֵּל לפרו¹ לכפרת דברים בעדהו וכך היה אומר וכו'

טירוני כהונה כמבין עם תלמיד טֻכָּֽסוּ בְּשֵׁם חבל חוט משולש

טֻפָּלו לשׂעירים וְקַלְפִּי חוֹל וְחִיסְכוֹן טְמוּמַת כִּווּן מַחֲזֶקֶת אך שׁתּים

אחר סיום תפלות יוה"כ יש כאן פירוש אדרת, ובדקתי ולא מצאתי שום פירוש למלת חיסכון.

בדפוס סאלוניקי בציון הלא תשאלי שלות שרידיך, הבית אשר שאלת כך הוא: כלו דברי ומי יִתְכַס מחוקים בְעֵט ברזל מֵחִצבון שברך ואידיך. ואין ספק כי צ"ל יִתְּנֵם.

והא לך השמות המפוזרים בפרקי היכלות כ"י שבידי, אך תדע כי הד' והר' בלתי נבדלות יפה, ולפעמים גם ב' וכ' מתחלפות, ואין בידי לברר.

זהרריאל ה' אלהי ישראל, ולפעמים זהרריאל ה' שמויי ישראל – אודהים ה' שמויי ישראל.

סוירא שר הפנים, ולפעמים סורייא, ולפעמים סווריא, ולפעמים סוורייא ס"א סוורא שר הפנים.

סנוניאל שר הפנים.

הדריאל השר.

מטטרון וכל פמליא שלו.

זרוע ימין קנים סיקיה שמו, ושל שמאל מתקהי אססיה שמו.

כף ימין הורזיה שמו, ושל שמאל הז ששיה שמו.

טוטרוסיאי ס“א שלטנר נבוב ס”א נביב מרת צען ואית דאמרי נדיב מרת צען ה' שמויי ישראל.

ועתה שמויינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך ואומר מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך, לכך נאמר תתהדר תתרומם ותתנשא מלך מפואר תתברך ותשתבח ותתגדל ותתקדש טוטרוסיאי ה' שמויי ישראל, שהוא נקרא טוטרוסיאי טוטרוסיה טוטרוסיא טוטרוסיח טוטרוסיאל טוטרוסיג טוטרוסיך טוטרוסיף טוטרוסין טוטרוסיש טוטרוסיש טוטרוסיש טוטרוסין טוטרוסים טוטרוסיע טוטרוסיק טוטרוסית צורניק זיהדריאל אשרוי ליאי. וסימנא דהדא הילכתא למיגרס אילין שמהתא רברבייא מטוטרוסיאי ועד טוטרוסית ניגרוס הדא מסורתא יה אחל גר פץ שכנס עקת.

ודי בזה בפעם הזאת, ואני העתקתי אות באות ולא תקנתי אפילו במקום שהטעות מבוארת; ואם תרצה פעם אחרת אוסיפה לך כהמה וכהמה שמות, למען תלך לבטח דרכך בכל שבעה רקיעים. ומי יתן ותודיעני דבר על לופינוס קיסר.

אתה עתה ברוך ה‘. פאדובה י’ שבט תרי“ג. ידידך שד”ל.

 

י“ז שבט התרי”ג.    🔗

לידידי הנאמן, שלמה זלמן, שלום.

הנה לפניך מחצית בקשת רבינו בחיי, ואם תבטיחני להדפיסה אשלים העתקתה ואשלחה לך. אם אמצא עקזעמפלאר אחר מחובת הלבבות דפוס מנטובה (חוץ מהאחד שבידי) אשלח אליך.

בענין תאר דיין אין אתי דבר חדש, אך אין ספק שלא כל הרוצה ליטול את השם היה נוטל.

נראין דבריך על פירקא דחסידי, וגם בזה אין בידי ראיה ברורה.

אין ספק כי כבר ראית ה"ה דפוס לייפציג 1846, והוא יפה מאד, אך לא כל דברי יעלינעק בהקדמתו נכונים.

אתה עתה ברוך ה'. פאדובה י“ז שבט תרי”ג. ידידך שד"ל.

 

כ“ד שבט התרי”ג.    🔗

ידידי החכם המופלא שלום.

בגליון סמ“ק כ”י על קלף שלי דף ס“ט ע”ב כתוב: סדר תפלה. מעולם לא עברתי על דעת חבירי והם בקשוני לסדר סדר תפלות יחד למען ירוץ בו הקורא לדעת מה יעבוד בוראו (וכו'). ובדף פ“א: ורבי עזריאל נ”ע זקיננו וכל זרעו מחזיקין אותו (הסדר הקדמון בכל נדרי, שהוא מי“ה שעבר עד י”ה הבע"ל)… ומהרמנ“ע במקומו היו תופסין סדר קדמון מנהג אבותיו נ”ע ופעם אחת ראיתי שירד חזן לפני התיבה וחפץ לומר סדרו של ר“ת וגער בו הרמנ”ע. זמן מעריב כמו בי“ט. תפילה ג' ראשונות ג' אחרונות וקדושת היום באמצע ומתודה אחר תפלתו ומתחיל בפסוקי דרחמי ולא יתחיל בשומע תפלה (עדיך כל בשר יבאו) שכבר באו עדיו אלא מתחיל בית יעקב לכו ונלכה וי”א י“ג סליחות כדי לומר כל מדה ומדה י”ג פעמים. זכרונות חטאנו וידוי זוטא אתה מבין וידוי רבה משיח צדקך דניאל עזרא הסופר אל רחום שמך קדיש שלם עלינו לשבח – שחרית… ובכן תן פחדך עד לפני ה' תטהרו ומתחיל באל ארך אפים פסוקים וסליחות עד י“ג מדות זכרונות וידוי זוט' אתה מבין וידוי רבה כי אנחנו עמך – מוסף… כי מקדישיך האוחז רהיטי' ובכן תן פחדך אתה בחרתנו מפני חטאינו עלינו לשבח היה עם פיפיות אתן תהלה אתה כוננת וי”ט היה עושה אשרי עין ראתה יש מקצרי' ויש מאריכי' מחל לעונותינו עד תטהרו אל ארך אפים פסוקי דרחמי וסליחות עד י“ג זכרונות וידוי זוט' אתה מבין וידוי רבה ודוד עבדך ומאהבתך כי אנחנו עמך וקדשנו רצה (וכו') – מנחה… אל ארך אפים פסוקי דרחמי סליחות עד י”ג זכרונות וידוי זוט' (וכו') – נעילה… אל ארך אפים פסוקי דרחמי וסליחות עד י"ג זכרונות וידוי זוט' אתה נותן מיכה עבדך וקדשנו רצה… (כל זה בגליון דף פ“א, וסדר תפלה זה נמשך עד דף פ”ד).

בגליון דף פ“ד ע”ב מתחיל מנהג טרוייש יסדו הר“ר מנחם מטרוייש ש”ץ בן הר"ר יוסף בר יהודה ותלמידו ר' יהודה בר' אליעזר צבי אומר: “אמרתי בלבי לכתוב כל דבריו ותשובותיו ואמרי פיהו הישרים והנכוחים ולקבצם לאגודה אחת כל הסדר”.

ונמשך עד דף צ“ז, בדף פ”ה ע“ב: אמנם שלח לי ר' פרץ זצ”ל תשובה מכתב ידו שהיה פוסק לאומרו י“ב חדשים שלימים ושמנה ימים מן הי”ב (צ“ל הי”א) ימים אשר שנת החמה יתירה על שנת הלבנה ומניחין ג' ימים דלא לאחזוקי כרשע (וכו'). דף צ' ע“א: וזה הסדר נכון מתחיל פתיחה. ואח”כ סליחה ופזמון ועת לקצר ועת להאריך. ולכל הפחות יאמר י“ג מדות: והמרבה בפזמונים הרי זה משובח כי הלשון צח מאד מקשטלין או מאבן עזרא או המשואות משה סלחן ובסליחות ובפזמונים היה העיקר. ובחרוזות גבירול ובאהבות קשטלין ובאופנים אבן עזרא. ולאחר שהאריך כרצונו יאמר תוכיחה ואח”כ עקידה לפני הזכרונות ל' נופל על הלשון זכור ברית אברהם ועקידת יצחק וכו' ואח"כ הזכרונות חטאנו צורנו וידוי ג' פעמים קדיש שלם. פתיח' יושב הכרובים ראוייה לאומרה בכל יום. איך אפתח יתכן לאומר' בין כסא לעשור.

נורא בעליונים לליל כיפור אני ברוב חסדך גם היה ראוי לפתוח בלבב בר פזמון הוא (הוא לרמב“ע, ונמצא בכ”י והראן ובשפתי רננות דף כ"ב) ופתיחה לשחרית י“ה. ואחר כל פתיחה אומר כי על רחמיך הרבים אל ארך אפים וכל הסדר. תוכחת. יצרי ראשית צרי. אל בית המלך. שני חיי. יצו האל. אוילי המתעה. אנקת אסיר. שוכני בתי חומר. יחידה עקיב' כרוך. מנויה וגמורה. הנשמה לך. הן יצרי פיתני. יצרי.. מפלתי (הכתיבה מטושטשת ואני מסופק בחמש תבות אלי) אין מלה בלשוני. אל היכל. יעזב רשע. להודות באתי. עקידות. אמונים בני מאמינים. אהבת עזז. אורי וישעי. תומת צורים. אם אפס רובע הקן. אברם הוא אברהם. אז בהר מור. אל הר המור. שמך נורא. הרביעי' קדש. את הברית. זכרונות. אבדנו. אשמתנו. אדון רב העליליה. וי”א אדוני האדונים. יה איום במקום זכרונות. חטאי אודה עלי פשעי. אז קשתי. אשמרה אליך עוזי. יסוד ר"ת (רבינו תם). יושב בגובהי מרומים. אלה אזכרה. אבותי כרבתה ריבם.

אלהים ממכון שבתך: ליום כפור. אביע כתם עוני. אותך אדרוש: לליל כיפור. אבל און זרענו ראוי לאומרו בכל יום בוידוי לפני אבל אנחנו חטאנו: סליחות ופזמונים. לילה ישן אל תרדם. יומם עינינו תלויות. עבד לילו. חרדתי ופחדתי. באשמורת הלילה: פזמונים לפני זכרונות. באשמורת הבקר. חוקר הכל וסוקר. שחר קמתי להודות. וגם נכלמתי. בניגון אנקת אסיר. שופט כל הארץ. שלשה אלה נכונים לשחרית י“ה. ראש אשמורה אקרא בכל שחרית. אין מי יקרא בצדק י”א לפני ר“ה. לפי שיש בה שוקדים בצום. הורית דרך תשובה. את ה' בהמצאו. אשתחוה אל היכל קדשך. ראויות בין כסא לעשור. לא' (?) ערב י”ה מנהג לקצר בסליחות ופזמונים אין אומ' רק הי“ג מדות עם תוכחה ועקידה וזכרונות וחטאנו. ורגילות היא לומר אלה אזכרה וידוי פעם אחת ואחריו מיד משיח צדקך ומדלגין תנות צרות וגו' עד בסוף ה’תעניות (כתוב בקו קטן על ת' ראשונה, והוא סימן מחיקה, וצ“ל העניות, ר”ל עֲנֵנוּ, והוא יעננו). וטרם יאמר קדיש ישבו החזן והקהל, ויאמר החזן מחי ומסי עד גמיר' בשבייא. וחוזר החזן ואומר מרן דבשמיא עד דלא נהדר ריקם וכו'. ואומר אח”כ תפלה תקח עד לפניך תכנס מדת הרחמים. מכניסי רחמים. מכניסי תפלה. מכניסי דמעה הזכירו לפניך כו' עד למשל ושנינה. מהר ענינו עד משיח צדקך ועמך. מתרצה ברחמים. מתרצה בתפלה. שומר ישר‘. שומר גוי קדוש. שומר גוי אחד. אבינו מלכנו חוננו וכו’ עד והושיענו למען שמך. קדיש שלם. ליל כיפור או' בית יעקב לכו ונלכה. בואו שעריו בתודה. נודה. נודה. נבא בגבורות. נקדמה נהללה. ותיטב. לך י' הצדקה והגדול‘. דרשו י’ ועוזו. התהללו בשם קדשו. לא בחסד. דלתיך דפקנו. מלפניך. וכל ג' אלה אינ' פסוקי‘. שומע תפל’. יבא כל בשר לפניך. הי“ג השתחויות. וחוזר הפסוקי' אשר לא הזכירם. כי גדול י' ומהולל מאד. הפסוקי' לך י' הצדק'. ולא יאמר לא בחסד. דלתיך. מלפניך. כי כבר אמרם שלשתם. אלהינו בושנו ונכלמנו. הטה. אלהינו ואלהי אבותינו. פתיחה נורא בעליונים. ויאמר הפסוקים כרצונו. ובאיזה מקום שירצה. פזמון ירצה עם אביון. סליחה אתה חלקי. בליל כפור ועשור. דרכך אלהים ויכלול בו מקצת הי”ג מדות. ירצה אל כפים. נשאה לבבה בת נאהבה. פזמון שכתוב בה (sic) בערב היא באה ובבקר היא שבה. וחתום בה אברם. פזמון אחר מקשטלין. משתחוים בהדרת קדש. ומוסיפי' להתחיל בו ישראל משתחוים לקיים חתימה יהודה. ולכל גמר החרוזות לפסוק ישראל. אב לרחם. סליחה. יומם יצוה חסדו. ואם ירצה יאריך באב לרחם. עבד לילו. אדון דין אם ידוקדק. ואם לקצר יאמר תוכחה יצו האל לדל שואל. או שוכני בתי חומר. ואח“כ עקידה אהבת עזז ותוקף חיבה. או אם אפס רובע הקן. זכרונות. אשמתי. או אבדנו. חטאנו. אותך אדרוש. וימי. וגומר תפילתו: תקנתי לליל כפור סליחות ופזמונים הראוים. אבל לתפילת יוצר י”ה שחרית מוסף ומנחה הכל תלוי ברצון החזן. ואמנם אזכיר הראויות והקבועות ליום לפי העת. ומן הנשארות יבחר החזן כרצונו למעט לפי העת הי“ג מדות. או מאחת מהנה יעשה ב' או ג' או ד‘. לשחרית בלבב בר. או אני ברוב חסדך. איך אשא ראש. לשחרית שופט כל הארץ. שחר קמתי להודות. שחר קמתי ולא נכלמתי. בניגון אנקת אסיר. מכאן ואילך ראויות הן לכל התפלות כל שיש בהם הזכרת תענית. תחרות רוגז. יום כפורים זה. דרכך. אשר לו ים וחרבה. אפסו אישים. יערב חין ערכנו. אפס מזיח: למוסף יוספים שנית. שרי קדש. יום שבת וכיפור. שתיהן לשבת וכיפור. אשפוך שיחי. אל דבר קדשך. יערב מיעוט דמי. אפך השב. תפלה לקדמך. בכל אלה יש בהם הזכרת תענית. וגם צורכי מיעוט כתוב בסופ’ אשר עבר לפניו ויקרא, ואומר אחריה אזכרה אלהים ואהמיה כשהוא עת לקצר: למנחה קראתיך מצרה שיש בה אולי אכפרה במנחה. תוכחות ועקידות זכרונות חטאנו יברר לרצונו: לנעילה רוב קבועו' אחר היום. ירצה צום עמך. לך ה' הצדקה תלבושת. יום יום ידרושון. בנשף קדמתי. יושב משמים. והרוצה לקצר יכול לומר מקצת הי”ג מדות בהיום יפנה. תוכיח' אל היכל. עקידה את הברית. חטאנו. יושב בגובהי מרומים. או אלה אזכרה. ועת לקצר מפני חולי' או תינוקות ומניקות ומעוברות ומפני טורח ציבור. וכל אדם לא יהיה באהל מועד אם לא יהיה אתו ספר ורגיל ובקי לברר את הראויות לפי ידיעתו. ולא לקבוע אילו ולא אילו אם לא שהם קבועות לאותה תפילה:

בגליון דף צ“ז ע”ב: אתחיל דברי הר“ר ר”ב (sic) ש“צ בקוצר. מר”ח ניסן עד אחר ר"ח אין או' והוא רחום ביום ב' ולא תחינות. ויותר על זה ערב פסח אין או' למנצח. ולא מחרת הפסח. דערב ריגלא כריגלא וצפרא דרגלא כרגלא (וכו' וכו') –

בגליון דף ק“א: ולכך או' ג”פ כל נדרי כפי שאומ' מותר לך ג“פ למי שמתירין נדריו. וכן היו נוהגי' רבי עזריאל נ”ע וכל זרעו אחריו, וגם מהר“ם. (וכו') ואומר סליחות ופזמונים הראוי לעת. ואו' י”ג מדות ועקידה ותוכחה חטאנו אותך אדרוש עד שמגיע לאתה יודע אתה מבין וידוי רב' סקילה שריפה ומאהבתך ודוד עבדך מיכה דניאל עזרא אל רחום וגו' לפניו קדיש שלם והולכי' לבתיה' לישן (וכו'). שחרית… וש“צ אומר קרובץ המיוסדים ליום וכשמגיע לפני י' תטהרו או' י”ג מדות עד אתה מבין כאשר אמר בלילה עד ודוד עבדך וכו' ומאהבתך עד אנחנו ימינו כצל עובר ואתהו וגו' וקדשינו במצותיך (וכו').

ואומר קרובוץ המיוסדים ליום וסדר עבודת היום אתה כוננת וקודם יאמר מן הרהיטי' ובכל הד' תפלות יאמר מהם. וגו' סדר עבודה… ואומר סליחות ופזמונים הקבועים ליום י“ג מדות חטאנו מחה פשעינו וידוי זוט' אתה מבין. וגו' כל הסדר… מנחה… והחזן אומר קרובות אם יש שהות ביום וסליחות ופזמונים הראוים לעת י”ג מדות וידוי רב' וזוטא אתה מבין…

דף ק“ב: נעילה… וידוי זוט' בסוף וכשיגיע לאתה יודע יאמר אתה נותן בלא חתימה לבסוף. והחזן מתפלל ואומר קרובוץ אם יש שהות ביום וקדוש' רב' דמוסף וחיות בוערות כי מקדישיך האוחז ומהרהיטי' ויאתיו, ותמלוך, קדוש אתה, אתה בחרתנו. יעלה ויבא. מחול. עלינו לשבח. היה עם פיפיות. אוחילה. י' צורי וגואלי. היום יפנה. וכולל בו ה' או ו' מדות אם ירצה. ואומר סליחות ופזמונים הקבועים לשעה עד י”ג מדות זכרונות. וידוי זוטא ואתה נותן במקום אתה יודע. ומאהבתך ודוד עבדך וקדשני רצה (וכו').

וברוך ה' אשר נתן כח לעין ימיני לקרוא כל זה בכתיבה הדקה והמטושטשת ההיא, ולפעמים הוצרכתי להעזר ג"כ במיקרוסקוף.

ודי בזה בפעם הזאת, ועוד מעט אבא אליך בהעתקות ממחזור סיציליאן אשר ממך למדתי לקרוא לו מחזור מונפלייר.

והנני נותן לפניך רשימת כל מה שנמצא בפי' המחזור אשר בידי כ"י על קלף שנת 1301, וזה אמנם על מנת שתעתיק ממנה כל מה שתרצה ותחזירה לי.

אתה עתה ברוך ה'. פאדובה כ“ד שבט תרי”ג. ידידך שד"ל.

 

כ“ד שבט התרי”ג.    🔗

סדר נכון מסליחות ופיוטים

חדשים עם ישנים להתפלל

ולהתחנן בכל ערב ראש חדש בשחרית

ומנחה ובתעניות שובבים ומנחת חדש אלול

וימי תשובה מדי שנה בשנה הובא אל הדפוס

ע"י הבחורים הנחמדים ממונים מחברת

מעירי השחר מק“ק אשכנזי' ה”ה הבחור

היקר כמ' עובדיה מארון י’צ’ו, וחבירו

הבחור הנחמד כמ' יחיאל י’צ’ו בכמ"ה

יעקב מאיטליאה י’צ’ו.

שנת יהזכת בבור כפיך.

נדפ' פה מנטובה בבית האחים

בני כ’מ’ר יהושע מפרושה ז"ל, על יד

יהודה שמואל בנו

Con licenza dei Superiori.

הס' הזה הוא עתה לנגד עיני (אחוזת ידידי יוא"ל) והוא בתמונה קטנה כמו דואדעצימא, אע"פ שאין רק 4 דפים בכל באגען, ורק ג' מהם כוללים 6 דפים. הבאגען הראשון אין בו מנין למעלה, אלא למטה, ומבאגען שני ואילך יש מנין למעלה ולמטה, למטה א א 1 1 ולמעלה א, וכן עד מ.

משם ואילך מתחיל מנין ‏אחר למעלה ולמטה, והוא “סליחות לתענית שובבים” כך כתוב בראש כל עמוד, והם כ“ד דפים, ועוד לוח הטעיות ב' דפים בלי מנין. והיתה השלמת המלאכה “ביום ר”ח אדר שנת למען תזכה”.

והא לך רשימה קטנה אשר מסר בידי יוא"ל.

אתה עתה ברוך ה'. פאדובה כ“ד שבט תרי”ג. ידידך שד"ל.

 

כ“ד שבט התרי”ג.    🔗

ידידי אהובי שלום.

תשעה ספריך ומכתבך הנעים ‏והפיוטים אשר העתקת בשבילי מקובץ כ“י שלך קבלתי ושמחתי, גם שמח לבי על מה שמצאת בכ”י שׁנת נ“ד ויא֧מר אל֥יו אברהם, והנני תמה על רוו”ה שלא העיר על זה.

והנני טרוד מאד ולא אוכל להאריך כחפצי, אבל אם תחזיק באהבת האמת ולהודות על האמת, דע כי תמצא בי תמיד אוהב נאמן. והנני נותן לפניך היום הראשון מארבעה דפים אחרונים מתנ“ך גדול רע”ח, וגם השלשה הנשארים אשלח אליך אחד לאחד, ובהם תמצא גם “הדא מסורתא” שנשלחה אליך מקופינאגן, אשר כבר דברתי עליה בספרי Prolegomeni עמוד 25, ואמרתי שאינה אלא מזוייפת.

ואני לא ארפה ידי מלבקש הדפים האלה ולקנותם, ואז אלה אשר החלותי לשלוח אליך לך יהיו במתנה גמורה; ואם לא אוכל למצוא אותם אז אגלה את אזנך ואתה תעתיקם לך ותחזירם לי. בית האוצר אשלח אליך היום.

ועתה ידידי זאת עשה, כתוב רשימת כל הסליחות הנמצאות בכ"י שלך, ותחלת כל אחת ואחת, ושלח הרשימה לידידי החכם המופלא

Dr. L. Zunz, Alexanderstrasse, 64 Berlin.

למען תברכך נפשו בספרו הנכבד אשר הוא עמל בו עתה על כל הסליחות.

אתה עתה ברוך ה'. פאדובה כ“ד שבט תרי”ג. ידידך שד"ל.

 

ו' אדר א' התרי"ג.    🔗

ידידי שלום.

שמחתי מאד בראותי מכתבך כי הבקשה תצא לאור מתורגמת ע“י המליץ המפואר מאנהיימער הי”ו, כי באמת אין כמהו מוכשר לכך, על כן חשתי ולא התמהמהתי להשלים העתקה אשר אנכי נותן לפניך היום. וחפצי ותשוקתי הוא שתודפס עם כל הנקודות אשר נקדתי בה כה וכה, ועם הערותי והקדמתי.

פיוט יה אנה אמצאך לר“י הלוי הזכרתיו באחת מהערותי לתחלת הבקשה הנ”ל, ואיך לא ראית כי אמרתי שאני מצאתיו כ“י, ואח”כ נדפס בס' זקש Die religiöse Poesie? ולמה לא הגדת לי המקום בח“ה אשר בו נזכר דבר מזה? ואני ידעתי כי בח”ה (שער הכניעה פרק ז') נזכר פיוט אלהי אל תדינני כמעלי, המיוחס לגבירול, אבל שיהיה בעל ח“ה מזכיר דברי ר”י הלוי, זה לא ידעתי, ורחוק בעיני.

קונטרס ח“ה דפוס שלך קבלתי ושמחתי, וגם אתה אקוה שקבלת ח”ה דפוס וינ' שנת ש"ח, אשר הקרה ה' לפני וקניתי ושלחתי לך במתנה.

ורק למענך אני נותן לפניך שיר אחד (על בית החולים בפאריש), תמסוהו אליו ויעש בו כחפצו.

אתה עתה ברוך ה‘. פאדובה ו’ אדר תרי“ג. ידידך שד”ל.

אחרי השלמת האגרת הזאת בא אלי מלייפציג דף אחד מהאריענט (עמוד 737 עד 752), מדובר בו על קצור ח“ה בלשון ערבי, מלאכת אחר מן הקראים, ונמצא ביד החכם הקראי אברהם פֿירקאוויץ (אשר כבר הוציא ממצפונים תעלומות יקרות), ובו ג”כ בקשה מיוחסת לבעל ח“ה, וחתום בראש הבתים א”ב בחיי הקטן חזק. קראתי אותה, ונתברר לי שאינה אלא זיוף שזייף אחד מהקראים, שראה בקשת ר' בחיי ולקח ממנה קצת מליצות, אבל היה כקוף בפני אדם בערך לר' בחיי. ועתה לא אוכל להאריך.

השתדל לראות הדף הנ"ל מהאָריענט והראהו אל החכם היקר מנהיימער (וברכהו בשמי), ויראה וישפוט.

 

י“ג אדר א' התרי”ג.    🔗

מחזור מונפלייר

בשכמל"ו

דף קפ"ב אצלצלה ברכותיך²

קצ"ח אבואה ברשיון מחוללי

רי"ד כרוג' ה' נאמי³

כרוג ארנן בצל רם.

והנני חוזר לפרקי היכלות, ללקט מהם שמות כחפצך ידידי היקר.

טוטרוכיאל ה' וסוירא עבדו.

וכיון שהיה אדם מבקש לירד למרכבה היה קורא אותו לסוורייא שר הפנים ומשביעו מאה ושנים עשר פעמים בטוטרוסיא ה' שהיה נקרא טוטרוסיאי צורטק טוטרכיאל טופגר אשרויליאי זכוריאל ס"א זכירייאל וזהרריאל טנדל ושקר רוזיאי דהיבירון ואדירירון ה' שמויי ישראל.

אמר ר' ישמעאל כך אמר ר' נחוניה בן הקנה בשבעה היכלות יושב טוטרוסיאי ה' שמויי ישראל חדר בתוך חדר ובפתח כל היכל והיכל שומרי הסף שמונה ארבעה מימין המשקוף וארבעה משמאל המשקוף. אלה שמותם של שומרי פתח היכל הראשון רהבאל וקשראל נהוריאל זכיתיאל טובהיאל ודרחיאל מתקיאל ושוואל ואית דאמרין ושובאל. אלה שמותם של שומרי פתח היכל השני טרגיאל ומתסיאל סרחיאל ועיביאל שהרריאל וסכיראל רגעיאל וסהביאל. אלה שמותם של שומרי פתח היכל שלישי שכוריאל ורציציאל ושמליאל סבלאל וזהזהאל הרראל וכוריאל. אלה שמותם… רביעי בחריאל וגבורתיאל בזזיאל ושכינאל שתקאל וערביאל וכביאל וענביאל. אלה שמותם… החמישי תחוילאל וערזויאל גטהואל וסעפריאל נרפיאל וגריאל ס“א וגגריאל רוריאל ס”א חרואל ופלטריאל, אלה שמותם… הששי רומיאל וקבציאל גהגיאל וארסכסיאל ס“א וארסברסכיאל ענדומיאל וברציאל ומחקאל ותובראל ס”א ותופיאל.

אם באמת נכספה נפשך לראות כל השמות המפוזרים בס' הזה, ואם יש לך תקוה להפיץ אור עליהם, אשתדל להעתיקם פעם אחרת.

אתה עתה ידידי היקר ברוך ה'. פאדובה י“ג אדר תרי”ג. ידידך שד"ל.

 

“ט אדר א' התרי”ג.    🔗

ידידי היקר שלום.

אחרי שני ירחים משתיקתך באו אלי אחרים ושאלו ממני הבקשה ושלחתיה להם, והיא עומדת לצאת לאור עם תרגום אשכנזי. ועתה אם תאמר אלי הברכה אחת היא לך? הנני נותן לפניך ארבעה שירים לר' בחיי, אשר לא ראיתי עדיין בדפוס. ויען ראיתי כחו של בעל ח“ה בחכמת המליצה בתוכחתו הידועה, ובבקשתו (העומדת להוודע), וגם במלאכת השירים השקולים בשירו הידוע “בני יחד יחידתך לצורך”, ויען לא מצאתי שום שיר מיוחס לר' בחיי בר אשר בעל הפירוש על התורה, נ”ל ודאי כי השירים האלה אשר אנכי נותן לפניך היום אינם לר' בחיי בר אשר, אלא לבעל ח"ה, ומלתא דמיבעיא ליה להחכם זקש (Die relig. Poesie, Seite 275), לדידי פשיטא לי.

אתה עתה ברוך ה'. פאדובה מש“ק אור לי”ט אדר תרי“ג. ידידך שד”ל.

 

כ“ו אדר א' התרי”ג.    🔗

ידידי שלום.

ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר הוא בסלוק בדפוס ברישא שנת רנ“ד' ובחומש כ”י על קלף עם תרגום והפטרות ומגלות ואיוב שבידי, נכתב קרוב לשנת ק“ע, אבל בתנ”ך גירונדי שנת ק“ז אין בו סלוק. כ”י רל"ג איננו עוד בפאדובה.

החכם יוחנן היינריך מיכעליס הביא עשרה ספרים (ומהם שלשה כ"י) שיש בהם סלוק, אבל הביא ג“כ כי במסרה כ”י ערפֿורט כתוב “איננו סוף פסוק” ואמר ג"כ כי בסוף הספר נמסר שפסוקיו 1070, ואם יש כאן סלוק יהיו

1. גם בחומש כ“י שלי הנ”ל כתוב בסוף: סכום פסוקי איוב אלף ושבעים, וגם אני מניתי אותם ומצאתי שאם יש כאן סלוק הרי הם 1071.

עוד נ“ל שאם הי' כאן סלוק לא היה ישישים באתנח, ואירא בשלשלת, אבל היה ישישים בעולה ויורד, ואירא באתנח, וכן הוא בחומש כ”י הנ"ל, אבל בדפוס ברישא הטעמים כמו בספרינו.

בפסוק המה ראו כן תמהו בכונה הפרדתי מלת כן ממה שאחריה וקשרתיה עם שלפניה, כי מליצת כן תמהו קשה בעיני, וידעתי כי זה נגד הנגינה, ואם אשמע פירוש הגון למליצת כן תמהו, אחזור בי.

עתה בהסח הדעת מצאתי מציאה גדולה, כל השומע יצחק לי. מצאתי באחד מספריך אגרתך מיום ג' כסלו!

אל תדאג ידידי, מעולם לא עלה על לבי לחשוד אותך שגנבת ממני מה שכתבת בעמוד 47 על שיעור תיבת הסלוק, כי הדבר הזה בטעמי אמ“ת ידוע היה מקדם, ואני מה שחדשתיו הוא שהכנסתיו בצד מה גם בטעמי כ”א ספרים. וכמה פעמים צחקתי על בעל דרך הקדש (ספר דקדוק נדפס בעיר קיטן בשנת תע"ה), אשר בסופו מאמר על הטעמים בל' אשכנז, ובדף מ' כתב: פועלים זיינן אין דיא נגינות קלייני ווערטער דיא פר דער נגינה נור איין תנועה הבן וכו', ומלת פועליים מהיכן באה לו? מפני שמצא חכמי העמים כגון וואסמוטה, שקוראים לאותן תבות קצרות laborantes, להוראת החולשה והחולי, והוא חשב שהכונה פועליים!

אין לי פנאי להכנס בחקירת הערותיך על אגרתי, רק שׁני דברים לא אכחד תחת לשׁוני, כי טעותך בהם מבוארת. בהערה 20 הבאת ס' שכתוב בו המ֚ים הא֨לה֨ יוצא֞ים אל-הגלילה֨ הקדמונה, ואמרת שׁהוא דוגמת חלילה חי ה' אם-יפ֞ול משׂער֚ת ראשו֨ א֔רצה, וזה שבושׁ, כי הגרשׁ מפסיק פחות מהפשׁטא, ונתוח פסוק אם יפול כך הוא: אם יפ֞ול משׂערת ראשׁו֨ א֔רצה , וזה צודק, כי הכונה אם יפול ארצה; אבל אם תאמר: יוצא֞ים אל-הגלילה֨ הקדמונ֔ה , זה לא יתכן, כי בהכרח תבת הגלילה דבקה עם הקדמונה יותר ממה שׁהיא דבקה עם יוצאים. וכן בהערה 24 אמרת לנקד ה֞וא וחיר֛ה רעהו העדלמ֭י, והנה ידוע כי הגרשׁ והלגרמיה הפחותים מכל המפסיקים, א“כ יהיה נתוח המאמר כך: ה֞וא וחיר֛ה רעהו העדלמ֭י ומי לא יראה כי חירה צריך להיות חוזר למטה ולא למעלה. וכן קִיַמְתָּ מפּנ֨י הרע֜ה אשׁ֧ר אנכ֛י, שׁכבר הראיתי שׁהוא דבר שׁלא יתכן, כי אשר אנכי דבק למטה. ואם תהיה מודה על האמת תבין כי השקידה במסורת ובספרי הקדמונים לא תספיק לפתוח לפנינו שערי הבנת הטעמים, כי הקדמונים ובעלי המסורת עצמם לא ירדו לעומק דרכי הטעמים, ואינם אלא כעדים שראו את הירח, ואנחנו בחקירותנו נוכל לומר עליהם לפעמים: היאך מעידין על האשה שילדה ולמחר כריסה בין שניה. והיותך (וכן רוו"ה) חוזה חכמת הרז”ה, לנזק גדול הוא לך (ולרוו"ה). ס' שפה ברורה לא ראיתיו עד הנה. התוכל להביאו לידי? ואני אשלח אליך ויכוחי על הקבלה. והנני תמה על מה שהגדת לי כי ראב“ע בס' הנ”ל הזכיר את יב“ע בשמו ולא בכנוי המתרגם הארמי, ואם לא תוכל לשלוח לי הס' תעתיק לי הדבור, ואראה שמא יב”ע אינו אלא תוספת שהוסיפו אחרים בגליון.

ואתה ידידי הודיעני אם נמצא במסרה הכלל המפורסם כל בג“ד כפ”ת דסמיך ליהוא וכו'.

גם תודיעני כמה ימי שני חייך. והא לך הדף השני ממסורת רע"ח.

אתה עתה ברוך ה'. פאדובה כ“ו אדר תרי”ג. ידידך שד"ל.

 

כ“ט אדר א' התרי”ג.    🔗

ידידי שלום.

קונטרס ציר הצירים הוא בידי, וכתוב בשער הס' באותיות גדולות מאד: נדפס פה ויניציאה אשר תחת ממשלת השררה יר“ה. בשנת ה”ת פ"בCon Licenza De Superiori. Nella Stamparia Bragadina.

בס' ישרש יעקב יש הסכמה מהרב יעקב בשן, ובסופה “כה דברי המעתיר על זולתו ועל חיקו תשוב תפלתו” וזה הביאני לחשוב כי כונתו לומר כי דבריו אשר הליץ בהסכמתו על החכם באבאני על חיקו ישובו, כי הוא באבאני והוא Bassani, כי ש' מתחלפת בב' באתב“ש. מלבד זה, הס' נדפס בנירן בורג, בלא זכרון שם המדפיס, וזה ג”כ הביאני לחשוד שיש כאן זיוף, ושהס' נדפס בהמבורג, והנייר ודפוס דומים ליסוד מורא דפוס המבורג אשר בידי. גם ראיתי כי בשער הס' כתוב “בשנת כי היא חכמתכם ובינתכם לפ”ק" שהיא תקכ“ח, ובאחורי הדף ההוא כתובה הסכמת ר”י בשן והיא מי“ג כסלו שנת על גבי חרשׁו חורשים לפ”ק, שהיא תקכ“ט, וזה סימן ברור שאין הדברים כהויתן. מלבד זה תחלת דברי הס' היא כי בחור אחד מאנשי איטליאה הלך לשם, ואמר אנחנו מודים לְךָ ומברכים את שְׁמֶךָ, ואמר בורא פרי הגָפן, וכיוצא באלה, וזה ודאי דבר בדוי, כי עד היום הזה אנשי איטליאה אומרים אנו מודים לָךְ, ורב אחד עמד בוירונה זה כשלשים שנה, והיה רוצה לברך בורא פרי הגָפן, ורדפוהו עד חרמה, והוצרך להרחיק נדוד, עד שנתקבל בעיר רומה. וגדולה מכל אלה מצאתי כי בס' לוח ארש להרב יעב”ץ (דף פ“ח פ”ט) יש אגרת שכתב אליו הרב יעקב בשן מהמבורג שנת תק“ך וכן כתוב בגוה: כשבאתי לעיר הזאת עברתי בעתות הפנאי על ס' המכלול וס' צחות ומאזנים ושאר ספרים מחשובי המדקדקים, וגמרתי בדעתי לנקות עצמי ממומי השגיאות אשר נדפסו בס' התפלה (וכו' והולך ומונה ההגהות אשר ראה להגיה והן א' שמָךְ תורתָךְ, ב' נקדישָׁךְ ונעריצָךְ, ואח"כ) בברכת הזן אני נוהג לומר בורא פרי הגָפן הרי מבואר כי הגהות המיוחסות בשנת תקכ”ט לבחור איטלקי בספר מיוחס לבבאני, כבר בשנת תק“ך היה אומר אותן הרב בשן מדעת עצמו. והרב בשן בהסכמתו לס' ישרש יעקב אומר בשבח באבאני “אשר חשקה נפשו הטהורה לטהר ולזקק עצמו משבושי ההמון והעמיק עיונו בס' צחות וס' מאזנים להראב”ע ובס' המכלול להרד”ק" וכו‘, והוא ממש מה שספר על עצמו באגרתו ליעב"ץ. כל זה הביאני להאמין כי ר"י בשן הוא הוא בעל ס’ ישרש יעקב.

ואמנם אם יעקב באבאני תושב צפת לא היה ולא נברא, או היה והשאיל שמו להרב בשן, זה לא ידעתי. ס' זכרון בירושלים לא ראיתי, וס' יוסף אומץ איננו בידי. אבל בלוח ארש (דף פ“א ופ”ג) ראיתי כי בערב סכות תקי“ח ר”י באבאני מצפת הביא להרב יעב“ץ שאלה ממדקדק אחד על קריאת קצת תבות, וקבל תשובת הר' יעב”ץ והעתיק אותה מכתיבה אשכנזית לכתיבה ספרדית ואח“כ שלח הר”י בשן להר' יעב“ץ תשובתו על הענין הנ”ל, והר' יעב“ץ אומר כי כל דברי הר”י בשן ששלח אליו עתה שנית אחת הן עם דברי המדקדק הנ“ל. ואין בידי להכריע אם השליח שהביא השאלה אל יעב”ץ היה באמת איש מצפת. שמו ר“י באבאני, אך מכל מקום יש כאן זיוף ומרמה, שהרי בשנת תקי”ח ר“י באבאני לא היה אלא שליח המביא מהר”י בשן אל הר' יעב“ץ שאלת מדקדק אחד, ובשנת תקכ”ט ר“י באבאני זה היה הוא עצמו המדקדק הגדול הנשאל והמשיב בס' ישרש יעקב. ואז היה (לדברי ההסכמה הנ"ל) “זקן שב וישיש” ובשנת תקי”ח היה רץ כצבי להביא אגרות מהמבורג לאלטונא!! ועוד בשער ס' ישרש יעקב כתוב “הועתק מכתיבת יד המחבר כתיבה זרה ותמה” וזה דבר תמוה, ולמה נכתב אם לא לבלבל הקוראים ולהטעותם. גם ראיתי כי הרב דג' קהלות אה“ו בהסכמתו לא הזכיר כלל שם המחבר, רק אמר “ויעף אלי אחד מן הסרעפים סרעף ושכוי וקרב” גם זה לשון תמוה, נגד משפט ההסכמות להזכיר המחבר ולתת כבוד ותהלה ותפארת לשמו. ועתה אתה ידידי והחכם צעדנר (אשר תברך בשמי) תביאו הענין במצרף תבונתכם, ובחכמתכם תשפטו משפט צדק. ואני במסתרים תבכה נפשי, על קלות דעתם של בני דורי, כי במשך י”ו שנים עדיין לא התעורר אחד מחכמי הדור להביא במשפט את היסודות החדשים אשר הצבתי (בס' פראלעג') לחכמת הדקדוק נגד שולטענס ותלמידיו, ולא ידרשו ויחקרו רק בענינים של מה בכך, כגון מי כתב ישרש יעקב.

ביידישע ליטעראטור שלך (S. 367) כתבת -und dies thaten der erwähnte Abba Aricha, sein jüngerer Zeitgenosse R. Chijja. והלא ר' חייא היה אחי אמו של רב (סנהדרין דף ה').

בקאטאלאג (איני זוכר המקום, כי מסרתי הס' ליוא"ל) מצאתי (חילי) וצ"ל מילי (Melli) והוא שם משפחה ידועה.

ידידי אבשלו“ם קנה מנורת המאור דפוס קושטנדינא שנת רע”ד, ע“י אשטרוק דטולון, והוא שלם, וכולל עניני יש”ו כמו שהם בש"ס בומבירג. דפוס זה בלתי ידוע לבעלי הרשימות. בעליו צריך למעות הרבה, להשיא בתולה.

אתה עתה ברוך ה'. פאדובה כ“ט אדר (9 März) תרי”ג. ידידך שד"ל.

למען טענתך נגדי ביידישע ליטעראטור בסוף עמוד 427, הנני שואל היש לך ראיה כי לבראט הוא שם המשפחה, ולא שם האב? אחרי שבכ"י משנת 1091 כתוב בר לבראט.

או מצאת בדברי הקדמונים בר במקום אבן?

 

ל' אדר א' התרי"ג.    🔗

ידידי החכם המופלא שלום.

כ"י 1301 הוא פירוש, לא מחזור, והנה אין בידי לשרתך ולהעתיק לך מן הפיוטים המפורשים בו, כי הפיוטים עצמם אינם בו.

הרשימה אשר ראית עשיתיה לעצמי, ע“כ לא דקדקתי בה כראוי, וכתבתי באשמרת [?] לישן יום אתא, ובאמת אין בכ”י אלא יום, ויותר מזה לא ידעתי.

“יום כפורים זה” כתוב ברשימת סדר ברגונא הכתובה באמצע מחזור כ“י שבידי אשר קראתי בשם מחזור צרפתי, אבל הפיוט עצמו איננו בכ”י ההוא.

אסתופף באולמך ישעי ואורי, הוא במנהג אפ"ם, וראשי הבתים א–י, והוא הקדמה לאֻפַּד מאז לשפט היום.

ברוח נשברה הסתופפתי במקדשך, הוא ג"כ שם, וראשי הבתים בנימן חזק. ושם כתוב: נוֹי ששים קולות בהריענו.

אור נגה עטיית מעילו, הוא ג"כ שם, וגם במחזור צרפתי, והוא גם בידך במנהג בני רומה.

מישך שדרך ועבד נגו, הוא סיום הפיוט הארמי לדברא תנינא (תחלתו: חנניה מישאל ועזריה אודעו שמיה דקב"ה), והוא מלאכת ר' מאיר שליח צבור, שכן בכ“י 1301 שלי כתוב ור' מאיר שליח צבור גמר האלפא ביתא ומשום הכי התחיל מישך כו'” כלומר מפני הא“ב אמר מישך שדרך ולא שדרך מישך כמו בדניאל. וכן בסדור קטן כ”י ישן על קלף (אחוזת תלמידי מוהר"ר שמואל שלמה Olper, והוא בידי בהשאלה) מצאתי כאן “מכאן ואילך יסד הרב ר' מאיר שליח צבור על פי האגדה והמדרש”. וכבר הייתי מפקפק בדבר הזה, עד שראיתי כי מאות אל“ף עד אות למ”ד השירים בלא חרוז, ומכאן ואילך הם בחרוז, אז אמרתי אכן נודע הדבר כי שנים הם המחברים. והא לך הבית הראשון והאחרון, כאשר הם בכ“י שבידי הנזכר בכ”ח ז', 70.

מישך שדרך ועבד נגוֹ אמר להון ננסא

מֵאוֹרַיְתָא דמשׁה אִיסְתַּכַּלוּ וַהֲגוֹ

מְבַדְּרִיתוּ וּפָלְחִיתּוּ סמיי ולא סָגוֹ

פי' 1301 “כך כתב לכם משה בתורה ועבדת שם אלהים אחרים עץ ואבן. סמיי ולא סגי. עינים להם ולא יראון רגליהם ולא יהלכו”

וזהו הסיום:

תְּוהּ ננסא וקם בהתבהלה כד חמא ארבעה שְׁרַיִן מהלכין

תִּפְּקוּ וְאֱתוֹ עבדי אלהא עלאה מלך מלכי מלכין

תִמְהוֹהִי וְאָתוֹהִי אישתעוֹ דרברבין ניצחנוהי כְּקִרְוִין פַלְכִין

שַׁבַּחוּ כל עממיא אמר חנניה

שבחוניה כל אומיא אמר מישאל

ארי תקיף עלן טיבוּ דבשמיא אמר עזריה

וקושטא דה' לעלם ולעלמי עלמיא אמר גבריאל

טוביהון צדיקיא דעל שמיה דקב"ה רחיצין

דבקילוסיהון ובשבחיהון למלאכי שימושא נחיצין

ולעתיד לגוֹ מנהון קמי שכינתא במחיצין

והנני מעתיק לפניך סליחת רומניא אשר שאלת קצתה, ואתה הרחב פיך ואמלאהו, ורק צר לי כי אתה מעלים ממני פלאַן מלאכתך, ומי יודע כמה תעלומות היה בידי לערוך לפניך לוּ ידעתי מה הם הענינים אשר יבאו בספרך. תפלת רומניא אשר ביד ידידנו יוא“ל אין בה פיוטים. לא אדע אם הודעתיך שזה כמה שנים יש בידי סדור קטן ויפה כ”י על קלף מנהג רומניא, כולל התפלה וההגדה ופרקי אבות (עם כמה חלופי נוסחאות) ומעריבים והושענות. תְּשׁוּבִּי (רומניא דף נ"ט).

אתה עתה ברוך ה‘. פאדובה ל’ אדר ראשון תרי“ג. ידידך שד”ל.

 

כ“ו אדר ב' התרי”ג.    🔗

ידידי שלום.

מה שכתבתי באגרתי הקודמת: “עוד נ”ל שאם היה כאן סלוק לא היה ישישים באתנח, ואירא בשלשלת, אבל היה ישישים בעולה ויורד, ואירא באתנח, וכן הוא בחומש כ“י הנ”ל" הוא מפני שדרך השלשלת להיות בודדת ובלי משרת, גם בכ“א ספרים, וגם בספרי אמ”ת. לפיכך אם היה הפסוק כך: צעיר אני לימים ואתם ישישים וגו', היה ראוי שיהיה ישישים בעולה ויורד, על כן זחלתי ואירא באתנח, ומה שמצאנו ואירא בשלשלת דרך זרות הוא מפני הדחק, כי כבר בא העולה ויורד על ויאמר, והאתנח תחת ישישים, ולא נשאר לתיבות על כן זחלתי ואירא אלא שׁלשׁלת. ואתה לא הבנת דברי וטענת מפסוק אל תבטחוּ בנדיב֑ים בבן-אד֓ם, שׁאין לו תשועה,‏ אבל בבן-אדם אינו אלא תבה אחת. עוד הבאת לד֥ור וד֓ור אודיע אמונתך בפי, אבל גם כאן אין לפני השלשלת רק מלה זעירה, ויתכן להחשיב שתי התבות כתבה אחת. ובדקתי בספרך ומצאתי (עמוד 36) כי רק בשלשה מקראות יש משרת קודם השלשלת, והם: לדור ודור, על כן זחלתי,‏ כל אשר יצוֵּם, ובדקתי ביוהן היינריך מיכעליס, ומצאתי. כּי בשלשה תנ“ך כ”י ובחמשה דפוסים ובמסרה כ"י ערפֿורט יְצַוֵּּם בלא פסק, והנה אין זו שלשלת גדולה, אלא שלשלת קטנה, וחזר הדין כי שלשלת ואירא הוא זרות גדולה, ואינו אלא מפני שכבר בא העולה ויורד על ויאמר. הן אמת כי גם היות ויען אליהוא חצי פסוק זרות גדולה היא, על כן לא אחרוץ בזה שום משפט.

ואבאה לענין הגרש ואומר כי היותו מפסיק פחות מהרביע והפשטא הוא דבר ברור למעלה מכל ספק, ומה אעשה לך ידידי, ואתה לא הורגלת בהבנת דרכי הטעמים לפי עומק הסברה,‏ אלא בידיעתם על פי המסרה, ועל פי מה שהעידו הקדמונים, אשר באמת לא ראו מאורות מימיהם בניתוח הפסוקים ותיבותיהם. ואם אתה מן המאמינים כי משה רבנו. וכל הנביאים כתבו ספריהם בנקדות ובטעמים, ורמזו בהם סודות עליונים, אז אין מלה בלשוני לדבר עמך בענין זה. אבל אם אינך איש סודות, הנני מבאר לך הסבה, למה בא ולמה לא בא הגרש במקראות אשר ערכת לפני. הנה בבראשית כ“ב ג' (לא מ"ב ג' כאשר כתבת) ויק֞ח את-שני נעריו֙ את֔ו, וכן שם מ”ה א' ויק֞ח את-שׁני בניו֙ עמ֔ו, ויקח בגרשׁ, כי התיבה דבוקה עם עִמוֹ (ויקח עמו את-שני וגו'), לפיכך מלת ויקח צריכה לטעם פחות מהפשׁטא שאחריה, שׁאם היה ויקח ברביע (ויק֗ח את-שׁני בניו֙ עמ֔ו) היה עמו דבוק עם בניו (כאלו כתוב ויקח את שׁני בניו אשׁר עמו), ולא היה עמו דבוק עם ויקח. לא כן ויק֗ח אחת֙ מצלעת֔יו, ויק֗ח יתרו֙ חתן משׁ֔ה, ויק֗ח את-כִבשת֙ האישׁ הר֔ש, בכל אלה בא רביע שהוא מפסיק יותר מהפשׁטא, מפני שׁתיבת הזקף דבקה ‏בענין עם תיבת הפשׁטא יותר ממה שׁהיא דבקה עם ויקח, וזה פשוט. וכן וישׁמ֗ע זבול֙ שׂר-הע֔יר, שׂר העיר דבק עם זבול יותר ממה שׁהוא דבק עם וישׁמע. אבל וישׁמ֞ע יתרו כהן מדין֙ חתן משׁ֔ה, הוא במחלוקת, וכמהו וישׁמ֞ע הכנעני מלך ערד֙ יושב הנ֔גב, עיין עין הקורא.

ורוו“ה (במדבר‏ כ"א א') כתב: “וסבת המחלוקת‏ ביארתי במקום אחר ואין כאן מקומו” ואני לא אדע היכן ביאר, ובריר לי שהוא לא ירד כלל לעומק דרכי הטעמים. ועתה אחַוך שמע לי, ולבך תשית לראשי פרקים שאני נותן לפניך היום, גם כי הענינים ארוכים ועמוקים. הנה יתרו כהן מדין חתן משה, וכן הכנעני מלך ערד יושב הנגב, הן מלות דבקות זו לזו, ומלת וישמע חוזרת לכלן, ויצדק היותה ברביע, על דרך וישמע זבול שר העיר. אבל מצד אחר יתכן ג”כ להטעים וישמ֞ע, בגרש, ולהדביקה ליתרו כהן מדין, ולהכנענִי מלך ערד, כי חותן משה ויושב הנגב הם תארים נוספים, ודי שיהיה וישמע דבוק עם שם האיש ותארו הראשון, ושם מפסיקין מעט, ואח"כ מוסיפין התאר השני. ‏ כי אמנם עשיית הפסקה גדולה בתחלת המאמר הוא דבר קשה ובלתי טבעי, כי מטבעו של אדם הוא שיהיה תחלת דבורו דבק עם מה שסמך לו, ורק אחר קצת תבות יעשה הפסקה, אם לא לצורך המחייב הפרדת התבה הראשונה. ולפיכך כשמזכירין דבור שאמר האומר, עם מלת ויאמר ויאמרו וחבריהן, אם המאמר הנזכר באותו פסוק הוא כולל שני חלקים, אז פעל האמירה איננו עומד בודד במפסיק גדול, אבל הוא נקשר עם החלק הראשׁון מהמאמר, כמו וי֙אמ֙ר לא ידַעתי השׁומר אחי אנכי (ולא ויאמ֕ר) ויאמרו נקרא לנער֑ה ונשׁאלה את פיה (לא ויאמר֑ו נקרא֙ לנער֔ה), ואתה אמ֔רת היטב איטיב עמ֑ך ושׂמתי את זרעך וגו‘. ורק אם המאמר המסופר איננו סובל חילוק לשני חלקים, אז יבא הפֹעל או השׁם שאחריו בטעם גדול, כמו ויאמ֑ר עבד אברהם אנכי, ויאמ֑ר הראני נא את כבודך, ויאמר האד֑ם האשׁה אשר נתת עמדי היא נתנה לי וגו’.

והנה וישׁמ֞ע יתרו כהן מדין֨ חתן משׁה, וישמ֞ע הכנעני מלך ערד֨ יושב הנ֔גב, הם על דרך ויאמר לא יד֔עתי השומר אחי אנכי, וחבריו, כי להיות כאן וכאן שׁני התוארים בלתי דבקים זה בזה בקשׁר אמיץ, בא פֹעל השׁמיעה דבק עם התאר הראשׁון. ואחר התאר הראשׁון באה הפסקה גדולה יותר מאשׁר באה על וישמע.

גם-ה̇מה בחרו֨ בדרכיה֔ם, כי המה ידעו֨ דרך ה֔‘, שׁניהם ברביע, כי מלות בחרו בדרכיהם, ידעו דרך ה’, בלתי מתפרדות, לפיכך בא המה ברביע שׁהוא מפסיק יותר מהפשׁטא. לא כן כי-ה֜מה אנשׁי מלחמה֨ ושרי שלישׁ֔יו, בא בגרשׁ, כי אנשׁי מלחמה ושׂרי שׁלישיו הם שׁני ענינים, והמאמר יכול להתפרד לשני חלקים.

מא̇לה לנצ֨ח֨ על מלאכת בית ה֔', לנצח הוא דבוק עם מה שׁאחריו ובלתי מתפרד ממנו, לפיכך מא̇לה ברביע. כא֜לה תעשׂו ליום֨ שׁבע֨ת ימים, תעשׂו ליום שׁבעת ימים הוא מאמר מתפרד לשׁנים, כי ענינו: תעשׂו בכל יום, במשׁך שבעת ימים, ע"כ הדביקו כאלה עם החלק הראשון, על ידי הגרשׁ.

ואני לא נקר֨אתי֨ לבוא אל המ֔לך, אנ̇י הנה הגדלתי והוס֨פתי֨ חכמ֔ה, אני ברביע, כי המלות שׁאחריו מאמר אחד בלתי מתפרד. וכן ואנ̇י אתן את פנ֨י באישׁ ההו֔א הוא ברביע בדפוס רוו“ה, וכן העיד יהב”י כי ברוב הספרים שׁהיו לפניו הוא ברביע. וכן אף אני אלך עמם֨ בק֔רי הוא ברביע בחומשׁ כ“י שׁבידי, וכן נכון בלא ספק, אע”פ שׁיהב“י לא מצא כן רק במיעוטם, ורוו”ה נפתה אחריו והדפיס בגרשׁ, ואינו אלא שׁבוש.

ויה̇י בימי֨ אמרפל מלך שׁנע֔ר, ויה̇י כאשר כלו הגמלים֨ לשת֔ות, ויה̇י בימי יהויקים בן יאש֨יה֨ו מלך יהוד֔ה, המלות שאחר ויהי כלן דבקות זו לזו, ע“כ מלת ויהי ברביע. ויה֞י גבול הכנעני֨ מציד֔ון ענינו שׁגבול הכנעני היה מצידון, ומלת מצידון איננה דבקה עם גבול הכנעני, אלא עם ויהי, לפיכך ויהי בגרשׁ. ויהי כאשׁר שׁמעו אויב֨ינו֨ כי נודע לנ֔ו (נחמיה ד' ט', לא ט"ו כאשר רשמת) הוא ברביע בדפוס ברישא, וכן מצא מיכעליס בכ”י אחד ובחמשה דפוסים, וכן נכון, יען שׁמעו אויבינו כי נודע לנו אינו אלא מאמר אחד.

לכ̇ן נאם האדון֨ ה' צבא֔ות, לכ̇ן כה אמר֨ אדני ה֔‘, לכ̇ן כה אמר֨ קדושׁ ישרא֔ל, לכ̇ן הנני מביא על֨יך֨ זר֔ים, התבות שׁאחר לכן כלן מאמר אחד בלתי מתחלק, לכך בא לכן ברביע. וכן לכן היתה צקלג֨ למלכי יהוד֔ה (ש“א כ”ז ו') צריך להיות ברביע, וכן מצא מיכעליס בכ"י אחד ובארבעה דפוסים. אבל לכ֞ן הנה ימים באים֨ נאם ה֔’, לכ֞ן דַבֵּר אל בית ישׂראל֨ בן אד֔ם, המלות שׁאחר לכן אינן מאמר אחד מתדבק, אבל הרי זה כאלו כתוב לכן נאם ה' הנה ימים באים, לכן בן אדם דבר אל בית ישׂראל, לכך בא לכן בגרשׁ. אבל לכן כה אמר ה' צבאות֨ על הנביא֔ים (ירמיה כ“ג ט”ו), לכן כל אכל֨יך֨ יאכ֔לו (שׁם ל' ט"ז), צ“ל ברביע, וכן מצאתי בפיזארו עם רד”ק שׁנת רע“ו, ועם אברבנאל שׁנת ר”ף. על כ̇ן ברך ה֛' את יום השב֭ת ויקדשֽׁהוּ, הנה ברך ה' את יום השׁבת ויקדשׁהו הוא מאמר בלתי מתחלק, לפיכך בא על כן ברביע המפסיק יותר מהתביר, אבל ברך ה' את יום השׁבת ויקדשהו הוא מתחלק לשׁני חלקים, לפיכך בא על כן ברביע, המפסיק פחות מהטפחא, ולא בזקף המפסיק יותר מהטפחא (כמו לכ֕ן כ֭ה אמר ה֑', ירמיה ל“ב כ”ח). על-כ̇ן מצא עבדך֨ את-לב֔ו (ש“ב ז' כ”ז), מצא עבדך את לבו הן מלות דבקות ובלתי מתפרדות, לכך בא על-כן ברביע המפסיק יותר מהפשׁטא. והוא הדין לעל-כ̇ן הביא ה֨' עליהם֔ (מ"א ט' ט'). על-כן לא היה ללו֛י חלק ונחל֭ה, מיכעליס מצא אותו ברביע בשׁני כ"י, וכן נכון, וכן על-כן אנכי מצוך֨ לעש֔ות (דברים כ“ד י”ח, לא ה', כמו שכתבת) משפטו ברביע, ועדיין לא מצאתי לי סיוע בשום ספר.

דברי אלה אולי יספיקו להראות לך כי אין ספק כי הגרש הוא מפסיק פחות מהרביע ומהפשטא וגם מהתביר, ושהטעמים לא הונחו במקרה, או בגזרת מלך, ואף לא בכונה לרמוז סודות עליונים. ואחרי אשר עודך בימי בחורותיך, תוכל עוד להכנס בפרדס החכמה הזאת, ולחבר חכמת רז“ה עם חכמת רוו”ה, אז יגלו לך מצפוני הטעמים, ומשפטיהם הנעימים, אשר היו נעלמים מגדולי החכמים.

פירושי על נבזה בעיניו נמאס נמצא באמת בבכורי העתים לשנת תקפ"ז, עמוד 165, ולא אדע איך בִקשתוֹ ולא מצאתוֹ.

כל בג“ד כפ”ת דסמיך ליהו“א רפי בר ממפיק וכו' אין ספק שאיננו לשונו של ר' משה קמחי, אבל הוא לשון אנשי המסורת. ור”י חיוג בס' הנקוד (דפוס דוקעס המלא שבושים) הזכיר (בסוף עמוד 195) ודייתי מרחוק, וזה מורה באצבע שכבר היו בזכרונו מלות אתי מרחיק.

ולענין המסרה הגליונית בישעיה ל“ד, דע כי במסרה דפוס ראשון, שהוא תנ”ך גדול רפ“ה כך הוא הלשון: ד' דסמי' ליהו”א רפא בזעיר, ובטעות נדפס רפא במקום רפי אי רפה, ומלבד זה באה אות הפ“א בלתי שלמה והיא מתחלפת בבי”ת, אך באמת איננה בי“ת. והכונה בלא ספק על בג”ד כפ“ת הסמוכות ליהו”א והן במלה זעירה, והיה משפטן להדגש מדין מפיק, והן רפויות בארבעה מקראות, מלה והם קו תֿהו, שלו בה, ה' בם, והרביעי איננו סיני בקדש, כי אין בקדש מלה זעירה, אבל אפשר שהוא אשרי נשוי פשע (תהלים ל"ב א'), שהוא רפה בברישא ובמנחת שי. ואלו הארבעה לפי דעתי אין בהם זרות ממש, כי הוי“ו והיו”ד נח נראה, כשהן באמצע תבה, לא מצאנו אחריהן דגש, כמו עָלָיְכִֿי, הַמָוְתָֿה, הַיְתִיו, לְהַיְתִיָה (רק שָׁלַוְתִּי יוצא מן הכלל), והנה קו-תהו ונשוי-פשע הם מוקפים ושלֵו בה וה' בם אע“פ שאין בהם מקף הם חשובים כמוקפים. ולדעתי לא על קו-תהו וחבריו הרפויים יש לתמוה, אבל יש לתמוה על גוֹי גדול וחבריו הדגושים, כי מה לי אם בג”ד כפ“ת היא בזעיר או לא בזעיר? והרי לִהַיְתָיָה התי”ו רפה אע"פ שאין הטעם עליה.

בשבת קדש שׁעבר ראיתי והשתוממתי וכבס בגדיו וטמא עד-הערב, שׁהיה משפטו וכב֣ס בגד֔יו וטמ֖א, אם לא שׁנאמר כי לקלות מבטא העי“ן לא נחשב עד-הערב לתיבה ארוכה, אלא כבינונית. גם השתוממתי כי ראיתי בדפוס רוו”ה בהפטרת פרה וידעו הגוים כי אני ה֔' בזקף, וצ"ל ברביע.

ס' שפה ברורה עדיין לא הגיעני, והא לך הדף השלישי מהמסרה. וה' אלהיך ירצך וישמע תפלתך ויוציאך ממצָרִים בחג המצות הבע"ל.

פאדובה כ“ו אדר שני תרי”ג. ידידך שד"ל.

 

כ“ט אדר ב' התרי”ג.    🔗

ידידי שלום.

הא לך אגרת⁴ להדפיס בכ"ח, ועוד אוסיף אם תרצה.

Nicolaus Fullerus (הביאו בוקשטארף) גזר מין משרש מֵאֵן, ואין דעתי נוחה בזה.

שאל נא את פי ידידי מוהר“ר זקש נ”י אם אולי נשאר בידו (או ידע ביד מי נשאר) קונטריס כולל חמש שירות מר“י הלוי ורמב”ע עם פירושי הנזכר בהקדמת כ“ח ז', ואם אולי בידו הוא יוכל לתתו לידך, להדפיסו כלו או קצתו בכ”ח שלך. וברכהו בשמי, ואמור לו כי בשמחה רבה אני הוגה בספרו היקר אשר שלח אלי.

שמחתי מאד בראותי מחשבות רשב“ג על הרוחניות, ואולי עוד יבא יום ואחדש מלחמתי על הרמב”ם, ואחזיר עטרת הגשמות ליושנה, כי באמת אמונת הרוחניות הפשוטה, היא אשר גרמה הכפירה באלהים המתרבה והולכת.

ואולי גם סלאנימסקי הוא מגשים כמוני וכאדוני אבי ז“ל וכרשב”ג וכבעל מלאכת מחשבת, וככל הקדמונים.

שלום שלום. ער“ח ניסן תרי”ג. שד"ל.

 

כ“ט אדר ב' התרי”ג.    🔗

ידידי החכם המופלא שלום.

הֲראית חתימת ר' אפרים “אפרים מעיר בונא”? מצאתיה בברכת המזון לברית מילה: אלהים צוית לידידך בחירך, בס' ברכת המזון דפוס פיורדא, שנת תפ"ב.

קניתי סליחה: ארצך הקדושה נטושה ביד זרים, לר' יהונתן.

היום קבלתי מכתב מהחכם אלבערט כהן, אשר בפריש, המבשרני כי חנני ה' פעם שנית את בני בכורי, כי אחרי זמן רב שהיה חולה באחת מביציו, כרתו אותה. ירפאהו אל שדי, ויאמר לצרותינו די.

אתה עתה ברוך ה' שמח בחגנו הבע“ל, ושַמח במכתביך את נפש הכו”ח פה פאדובה היום ער“ח ניסן תרי”ג, ידידך מכבדך ועבדך שד"ל.

 

י“ד ניסן התרי”ג.    🔗

ידידי היקר שלום.

ביום תמול שלשום כתבתי לך אגרת בתוך אגרתי לידידנו החכם מש“ש, וביום אתמול ג”כ כתבתי לך ולו, ואח"כ אתמול סמוך לחשכה קבלתי מכתבך עם הדפים מקונטריסך התחיה, ואחר שקראתי בם קצת הנני מוכרח לכתוב אליך גם היום, כי ראיתי כי אני לא הבנתי כונתך ואתה לא הבנת כונתי, ונמשך מזה כי אולי נהייתי בעיניך כאחד מתלמידי שפינוזה, ואין רצוני להכנס לרגל כשאני מנוול בחשד הזה, שמא אמות למחר ונמצאו דברַי נותנים מכשול לפני עור ומחטיאים את הרבים.

אמרתי לך במכתבי המיוחד אליך שאני נוטה מאחרי הרמב“ם בענין הגשמות, וששמחתי בראותי כי ר' שלמה ן' גבירול היה מגשים, ואמרתי זה מפני שראיתי קונטריס שהדפיס החכם יעלינעק על טומאש די אקוין, ושם הובאו דברי הגבירול בס' מקור חיים, האומר כי גם הנפש מורכבת מחומר וצורה, ולא השלמתי קריאת דבריו ולא דקדקתי בהם, ולא נשאר בזכרוני מדבריו, אלא זה שהנפש היא בעלת חומר, והבנתי זה על פי דרכי, שאיננה שכל פשוט, אבל היא גשם דק מכל הגשמים הידועים לנו, וזה נקשר בלבי עם מה שהאמנתי מימים רבים שהקדמונים היו מייחסים לכל הרוחניים (נשמות ומלאכים והבורא ג"כ) גשם דק, ולא היו מבינים (כאשר גם אני לא אבין) מציאות שכל פשוט, כדעת הרמב”ם. וכבר זה י“ד שנה הזכרתי באגרתי אל החכם ברעכער דברי בעל הכוזרי המזכיר הצורות הרוחניות, והגשם הדק הרוחני הנקרא רוח הקדש. על הדרך הזה הייתי מגשים כל ימי, כרבותינו הצרפתים שהרמב”ם מלעיג עליהם, וככל רבותינו הקדמונים.

אך עתה מתוך דבריך בתחיה נ“ל שאתה מייחס לרשב”ג ולראב“ע מין אחר של הגשמה, והוא שהבורא בלתי נפרד מהנברא, והדבר הזה הוא רחוק ממחשבותי כרחוק מזרח ממערב. וכבר דברתי על זה בספרי האיטלקי בדברי על ר' שבתי, ואתה שאלת ממני להגיד לך בלה”ק מה שכתבתי עליו, ואני (ביום ער"ח) לא הודעתיך רק הנוגע לעיר מולדתו, ולא היה לי פנאי ולא חפץ להכנס בחקירות שאין להן סוף בעניני הבריאה והאצילות, ועתה הנני רואה מן הצורך לכתוב לך על זה, ומיד כשאוכל אמלא שאלתך, גם אעתיק לפניך קצת מדברי ר' שבתי.

והיום די לי להודיעך כי דקדוקי הפילוסופים וחדוד פלפוליהם איננו מעלה ומוריד לפי דעתי, אבל העיקר הגדול שהכל תלוי בו הוא שהעולם הזה שאנו רואים איננו כך מפני הכרח פנימי, אלא מפני רצון חיצוני, ושהעינים נעשו בכונת מכוין כדי שהחי יהיה רואה. כלומר שיש נמצא אחד פֶערסוֹנאל, לא ידענו מהותו, רק ידענו שהוא בעל כונה ורצון, וברצונו נהיָה הכל. בדבר הזה אין מחלוקת בין רשב“ג ורמב”ם, ובדבר הזה יבדל המאמין מן הכופר. העיקר הוא שהאל הוא בעל כונה ופועל ברצון, והנברא כלו תלוי ברצונו. יהיה האל שכל פשוט או גשם דק, ויהיה העולם נברא מן לא דבר, או מחומר קדמון, או נאצל מעצם הבורא, כל זה לא יעלה ולא יוריד, ובלבד שאם נאמין באצילות נאמין ג"כ כי העולם אחר שנאצל איננו עוד חלק מהבורא, כמו שהבן אחרי הולדו איננו עוד חלק מאביו או מאמו.

וכל המעלה על לבו בורא בלתי נפרד מהנברא, זה הוא הכופר, אשר אין לו אלוה, והוא האומר (כשפינוזה) שלא נעשתה העין בכונה שנהיה רואים והאיש הזה שפינוזה הוא נתעב ונמאס בעיני לא על מחשבותיו, אלא על מרמותיו, כי התחכם להטעות את הבריות בדברי שוא ומדוחים שידע בעצמו שאינם אמת, כאשר הוכחתי אשתקד בליטעראטור בלאטט עמוד 650.

ודי בזה לעת עתה, ואתה שלום ושמחת בחגנו.

פאדובה ערב פסח תרי“ג. ידידך שד”ל.

גם האגרת הזאת תוכל לתת לה מקום בכרמך.

 

סוף ניסן – י“א סיון התרי”ג.    🔗

נדפס בכ"ח שמיני עמוד 100 bis 97.

 

כ“ד ניסן התרי”ג.    🔗

נדפס בהמגיד שנה ארבע עשרה 1870 עמוד רי“ג יריעה כ”ז.

 

כ“ח ניסן התרי”ג.    🔗

ידידי החכם המופלא שלום.

שני לוחות שאלת, והא לך שלשה. תשתמש בהם ותחזירם לי.

הגהתך “אשלשם” נכונה מאד.

אשריך ידידי כי באה לידך המרגלית היקרה אשר הזכרת במכתבך, הפוך בה והפוך בה, כי כל חפציך לא ישוו בה. שמח לבי בקנינך, אך אדאג פן יהיה זה סבה לעכב עוד הרבה פרסום מלאכתך.

וכדי שלא להוציא הנייר חלק אגיד לך כי משה בן שבתי (קורפו דף 68) יש לו ג“כ: מלאכי צבא מעלה בקול נעים ירננו בקול ה' מלך (מונפלייר ק“ל, והראן ב' כ”ו, ואלגזאייר בדפוס דף נ"ז) וחתם בירבי, וכתב שם אביו בטי”ת (שבטי ישורון). ואביו או בנו שבתי בירבי משה מעיר רומא (אנעים חדושי שירים).

עוד תדע כי הקינה הנמצאת בסדור הקראים ח“א דף ס' אילותי בגלותי, לא להם היא (כי יסודתה על דברי אגדה) והיא ברומניא כ”י שבידי וגם ראיתיה בכ"י קלבריזי, אבל הקראים עשו בה שנויים למתק מרורותיה.

בני בכורי עדיין לא שב לאיתנו, המקום ירחם עליו ועלי.

אתה עתה ברוך ה'.

פאדובה כ“ח ניסן תרי”ג. ידידך שד"ל.

.

 

“ח אייר התרי”ג.    🔗

נדפס בהמגיד שנה ארבע עשרה 1870 עמוד רי“ג יריעה כ”ז.

 

ט' סיון התרי"ג.    🔗

לידידי היקר שלום וברכה, וששון ושמחה.

הנה לפני שתי אגרותיך, והשנית הביאה חדוה בלבי, בשמעי כי נתן לך ה' עזר כנגדך, כן יתן לך ה' ותשמחו יחדו לרוב ימים ושנים, דשנים ורעננים.

ס' שפה ברורה הגיעני בזמנו, וראיתי כי מה שהזכיר יב"ע בשמו (דף י') הוא להיותו נזכר בתלמוד לתהלה ולתפארת לרוחב חכמתו (עיין שם דבריו) אבל אונקלוס לא נזכר דבר בתלמוד בשבח גדולת חכמתו, ואין תהלתו ידועה לנו רק ממלאכת תרגומו, לכך אינו מזכירו רק בשם המתרגם התורה בארמית, והיא תהלתו.

ואחרי אשר נתת לי ס' שפה ברורה לא אמנע ממך קצת הערות על דברי המבאר הר“ר גבריאל ליפמאן הי”ו.

דף ז' ראב“ע אומר כי חכמי המסורת בדאו מלבם טעמים למלאים ולחסרים, ואין כונתו על בעלי המסרה כי הם לא לתת טעם באו, אלא להודיע איזה הוא מלא ואיזה הוא חסר, רק כונתו על קצת דרשנים ומפרשים שהיו בימיו, והר”ר ליפמאן לא הבין וכתב כי דבריו צריכין תקון.

דף י' מה שאמר כי מעולם לא אמר ר' יונה כדברים ההמה, הוא מבואר הבטול מתוך דברי האפודי פרק כ“ז שהזכרתי בכ”ח ד' עמוד 136.

וכן מה שאמר שם כי רד“ק הוא שהוסיף מדעתו בל”ב מדות של ר“א בנו של ר”י הגלילי פסוק גם זרע יעקב ודוד עבדי, הוא ג“כ מבואר הבטול, כי הלשון ההוא נמצא ג”כ בס' כריתות בברייתא דר' אליעזר הנ"ל.

דף כ“א הוא מכזיב את האומרים כי ר' משה הכהן תרגם ספרי ר”י חיוג, והוא לא ידע כי גם ר“מ הכהן וגם ראב”ע תרגמו אותם, והעתקת ר“מ הכהן בידי היא, ואיננה שוה להעתקת ראב”ע שהדפיס דוקעס.

דף ל"ד וכך אנחנו נמסים, אמר שלא נמצא במקרא – והוא לא ידע להגיה ובם אנחנו נמקים (יחזקאל ל"ג י').

עוד שם לא הבין כלל דברי ראב“ע על ונחתום, ואין ספק כי כונת ראב”ע לומר כי אומרים בעתיד יִסב גם יִסֹב, וכיוצא בזה מצאנו בל' עבר נִפעל ונפעֹל, אע“פ שלדעת ר”מ הכהן ונחתֹם איננו עבר אלא מקור. ואם דעת ראב“ע כדברי ליפמאן שאין ונחתֹם עבר א”כ היכן מצאנו השני דרכים לגזרה אחת? – אבל אם דברי ראב“ע כאן סותרים דבריו במקום אחר, מי יחוש לזה, ומי לא ידע כי כך הוא דרכו של ראב”ע? ובפרט אחרי ראותנו דבריו בשפה ברורה דף י"ד כי מנהגי לכתוב כל אשר יעלה על לבי.

דף ל“ה הגהה מ”ו המיר שם בשרש, והוא שבוש, ואפילו יונה שכתב ראב“ע שרש, ולא שם, עדיין מאמר “כי אין בלה”ק שרש שיהיה על זה המשקל” ומאמר “שלא מצאנו זה השרש (ר"ל שרש קבן)” הם שני מאמרים נבדלים זה מזה מאד. והאמת כי מלת שם נאמרה כאן להוראת מִלָה, ויש לזה סמוכין בספרי הקדמונים, ואינם עתה בזכרוני.

דף מ“א ע”ב רק מלת רד מעלומי הה“א בסוף, כתב ליפמאן צ”ע וכו' – ולי אין ספק שצ"ל דד, והכונה על אדדם עד בית אלהים.

דף מ"ד כי הנה שב הנביא כמו לשון לשם. הכונה כמשמעו, כי הנביא הוא משמש לאֵל כשמוש הלשון, כי הנביא מדבר ומשמיע דברי האל כמו שהלשון מדבר ומשמיע מחשבות האדם. וליפמאן הגיה ולא הבין.

דף נ' החידה על אותיות מ“ן איננה לראב”ע אלא לאיש אשכנזי המדבר בלעגי שפה וחורז קמץ עם סגול, נאמן עם לשד הַשָׁמֶן.

ואבאה לשתי אגרותיך. בראשונה הזכרת כי מצאת בדפוס פראג רפ“ו ובג' וד' כ”י אלהי נשמה שנתת בי טהורה, בלא מלת היא וכן מצאת בברכות ס' וברמב“ם והרא”ש ואבודרהם, גם אני מצאתי כן בשמנה כ“י שבידי, ג' מנהג אשכנז וד' מנהג איטליאני ואחד מנהג רומניא, ועדיין כן אומרים כל האיטליאני, וכן נדפס בכל סדוריהם, אבל במנהג רומניא דפוס בומבירג, ובמחזור אשכנזי דפוס ראשון (דפוס שונצין סביב לשנת ר"ף) מצאתי טהורה היא, ואין ספק אצלי כי הקדמונים אף אם אמרו בלא היא, כונתם היתה כאלו אמרו טהורה היא, והאחרונים הוסיפוה לברר הענין יותר, וכיוצא בזה מצאנו במשנה פתילת הבגד שקיפלה ולא הבהבה ר”א אומר טמאה ואין מדליקין בה רע"א טהורה ומדליקין בה, ובתלמוד הוסיפו מלת היא. ואין לשאול איך יוכל אדם לומר על נשמתו שהיא טהורה? כי הכונה אינה אלא לומר שבטבעה היא טהורה.

והנני מודה לך על מה שהבאת לפני מדברי בן בלעם, וכן מצאתי ג“כ בכ”י שלי, כי יש בידי מטעמי המקרא ח' דפים.

גם בשני כ"י ערפֿורט מצא מיכעליס מבקשׁ֥י פ֝נ֗יך יעקב סלה, ולא אדע איזה יכשר.

על הזמן שחדלו לתרגם הפרשה בצבור, אין אתי דבר ברור.

מנדיל (יצחק) בר אברהם בן אבי זמרה היה בתלמסאן אחר שנת ש‘, ונזכר בכבוד בס’ עומר השכחה, ויש לי ממנו בכ“י והראן כמה פיוטים, ועיין כ”ח ד' עמוד 33.

הקינה שהעתקת לי אין ספק שאיננה לבעל הכוזרי.

בבה“ע תקפ”ז עמוד 164 כתבתי הבדלת קלון חרפה בוז בשת כלִמה, ובעמוד 165 כתבתי: ואגב גררא אפרש מה שכתוב… ואלה דבריו (וכו')⁵.

והא לך ידידי הדף האחרון מתנ“ך רע”ח.

הודיעני נא אם האריענט יוצא עדיין לאור, או כבר שקע אורו ואסף נגהו.

ואם תוכל להביא לידי ס' השם לראב“ע אשר הוציא לאור הר”ר ליפמאן תעשה חסד עם ידידך הנאמן, החפץ טובתך בכל עת וזמן, המתפלל על שלום זווגך שירבה ויגדל, אילת אהבים ויעלת חן דִשְׁנה ומתקה לא יחדל, והיתה לך אהבתה מבצר ומגדל,

פאדובה ט' סיון תרי“ג, שד”ל.

 

י' סיון התרי"ג.    🔗

נדפס בהמגיד שנה ארבע עשרה 1870 עמוד רל"ז יריעה ל'.

 

י' סיון התרי"ג.    🔗

לידידי החכם המופלא מהריט"ץ שלום.

הנה לפניך כל אשר שאלת להעתיק לך, והנני להשיב לשאלותיך.

התוספת למעריב ליל ב' ר“ה הנמצאת בסדור כ”י יוני (כן קראתיו יען יש בו יוֹנָה מתורגם יונית, ואיננו מנהג רומניא), ראשי טוריה אחס בטע גיף וכו‘, וזה נמצא גם ליצחק בן שמואל, בחנוכה מנהג בני רומה. והנה המעריב לליל ב’ ר"ה הוא לר' יוסף בן שמואל (טוב עלם), ואם תרצה אמור שהיו שני אחים.

התוספת לליל ב' סכות אשירה נא לידידי היא על סדר א"ב.

נשמת מלאים חמת ה', נרשם בו משה חזק.

חתימת אני (מ)שה חזן ברורה היא, לולי נאמר שחסרה מלת קדוש, כי זה הוא הסיום: נחה עמך לנוה בו ירביצו, ומלאכי רחמים יאיצו, ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, כשמוע העם את קול השופר. המחבר קרוב להאמין שהיה ספרדי.

חתימת יצחק חזן במנהג לועז בדותא היא, והיא שגגה שיצאה מתחת ידי בר“ח ניסן תקצ”ח, ומן אז והלאה כבר התעניתי ששים תעניות, ואקוה שנמחל לי אותו עון, אבל יצחק החזן נמצא במנהג הקראים.

לא אדע בבירור אם יש סליחה לר' בנימן בר שמואל, כי לא מצאתי רק אחת שאולי היא לו, והיא בעוד שדי עמדי, בסליחה כ“י ב' נ”ו, וראשי חרוזיה בנימן ברב שדו חזק מאד בתורה (וכו'), ואין ספק שיש טעיות בראשי חרוזיה, ואולי ג"כ נשמטו קצת חרוזים.

בני בכורי שב כמעט לאיתנו, ועוד מעט ישוב אלי אי"ה.

אתה עתה ברוך ה‘. פאדובה י’ סיון תרי“ג. ידידך ועבדך שד”ל.