פורים נקבע, עוד בימי מרדכי ואסתר, ל"ימי משתה ושמחה". ממאמרו של רבא (מגילה ז', ב): “מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי” למדו, שכל המרבה בשתיה הרי זה משובח. ורבים השתדלו לקיים מצוה זו כפשוטה, השתכרו “עד דלא ידע”. אך התוצאות היו בלתי רצויות וקרו מקרים בלתי נעימים מרוב שכרות. עד שנתעוררו חכמים שונים בתקופות שונות לצמצם השפעת מאמרו של רבא. יש שדחו אותו מהלכה, על יסוד זה שתיכף אחרי המאמר הנזכר, מסופר כי רבה (ולגירסה אחרת “רבא”, היינו בעל המאמר בעצמו) שחט לר' זירא בסעודת פורים מרוב שכרות. ויש שקבעו דברי רבא להלכה, אבל נתנו ל"עד דלא ידע" פירושים שונים, באופן שהקטינו דרגת השכרות הנחוצה כדי להגיע לעד דלא ידע.
המאירי (מגילה שם) כותב: “כבר פירשו קצת הגאונים שממה שהזכיר אחריו קם רבא שחטיה לרבי זירא, נדחו כל אותם הדברים”. ועל יסוד זה כותב המאירי: “אין אנו מצווין להשתכר ולהפחית עצמנו מתוך השמחה שלא נצטוינו על שמחה של הוללות ושל שטות אלא בשמחה של תענוג שנגיע מתוכה לאהבת השם ית' והודאה על הנסים שעשה לנו”.
הרמב"ם (ה' מגילה פרק ב', הלכה טו) כותב: “ושותה יין עד שישתכר וירדם משכרותו”. מתעוררת השאלה על איזה יסוד הוסיף הרמב"ם “וירדם משכרותו”. יש מפרשים דברי הרמב"ם, שכאילו הרמב"ם נתכוון לעצה איך לקיים עד דלא ידע מבלי להשתכר יותר מדי, דהיינו: “שיישן ולא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי”. קשה להסכים, שזו היתה כוונת הרמב"ם. לדעתי, הגדיר הרמב"ם את המלה “לבסומי” שבדברי רבא, שהיא דרגה של שכרות המביאה לידי שינה.
ומצאתי סמך לדעת הרמב"ם. רבה בר בר חנה כשהוא מתאר אופן השכיבה של “מתי מדבר” הוא אומר: “כמאן דמיבסמי וגנו אפרקיד” (ב"ב עג, ב) ופירש רש"י: “שהיו שוכבין בפנים צהובות כשתויי יין”, הרי ברור ש"בסומי" מביא לידי שינה.
כבר הזכרנו, שהיו כאלה שהביאו דברי רבא להלכה, אלא שפירשו עד דלא ידע באופנים שונים. איך פירש הרמב"ם עד דלא ידע, לא ידוע לנו. הפירושים השונים ידועים לכל בן תורה (מובאים בספרי הפוסקים והמנהגים ונאספו במאמרים המטפלים בשמחת פורים).
והנני מרשה לעצמי להציע פירוש חדש בעניין זה. לדעתי “עד דלא ידע” לא בא לבאר את השיעור של “בסומי”, אלא מוסב על “איניש”, דהיינו: איניש שאינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי, גם הוא חייב לבסומי בפוריא. ידוע, שבפסח מצוה לספר ביציאת מצרים, ולכאורה, מצוה לספר למי שאינו יודע בעצמו, אבל מי שיודע בעצמו, אין כל צורך לספר לו. לכן הודיעו לנו חכמינו ז"ל שאפילו כולנו חכמים וכו' מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים.
בפורים העניין מהופך. לכאורה, מצות שמחה בפורים חלה רק על מי שיודע תקפו של נס פורים, אבל מי שאינו יודע להבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי אין חובת השמחה חלה עליו. בא רבא להודיע לנו, שכל איניש חייב לבסומי בפוריא, עד (במובן “אפילו”) דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, כי כל יהודי חייב להשתתף בשמחת הציבור עם כלל ישראל.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות