ב"במישור" (גליון רצא) פירסם הרב זלוטניק דברי ה"צרור המור", בטעם ה־ג יודין, שהיוד הראשונה, יוד השם והיוד השניה היא יוד ישראל והיוד השלישית, יוד ירושלים.
והנה כל החומר בעניין זה אספו ארבעה חכמי ארץ ישראל: א. ד"ר ב' מ' לוין ז"ל, במאמרו הגרמני על אגרת רש"ג, שנדפס בספר השנה הפרנקפורטי (שנה ז, עמ' 264 ובתדפיס מיוחד עמ' 38) ובהוספות במבואו העברי לאגרת רש"ג (חיפה, תרפ"א, עמוד טז). ב. הרב ר' מרגליות, בהערותיו “מקור חסד” לס' החסידים סי' תתקלה וב"מקור חסד", מהדורה תנינא עמ' 66, סי' הנ"ל1. ג. הרב כשר ב"תורה שלמה", ירושלים, תרפ"ז, בראשית, אות רעב. ד. הרב מ' ז' חסידה, במאמרו “ישראל לסגלתו”, שנתפרסם בשנת תרצ"ב ב"הסגולה", בהמשכים מחוברת ד עד חוברת יב. מעניין, שלמרות ריבוי החומר שאספו החכמים הנ"ל, אף אחד מהם לא הזכיר את ה"צרור המור" ואת טעמו של ה"צרור המור" הביאו בשם “מדרש מי השלוח”. לכאורה אפשר לחשוב, שמדרש מי השלוח הוא המקור. וכן חשד באמת לוין שכתב: “ואפשר עוד לומר, כי מנהג כתיבה זו נסמך על מדרש מי השלוח”. וזו טעות מוחלטת, כי מדרש מי השלוח, הוא מדרש מזויף וכבר הוכחתי2 בראייות ברורות, שמחבר מדרש מי השלוח הוא יצחק ענקינירה, בעל “איומה כנדגלות”, שחי במאה הרביעית לאלף הששי, וספרו נדפס לראשונה בקושטא שנת של"ו. וברור, שר' אברהם סבע, בעל צרור המור, שחי הרבה זמן לפניו, לא לקח ממדרש מי השלוח, ואולי אפשר להיפך, שענקינירה לקח את הטעם הנזכר מצרור המור והכניסו במדרש מי השלוח.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות