המנהג לשפוך את כל המים שאובים בשכונה שמת שם מת, נזכר לראשונה בספרים שנתחברו במאה הראשונה לאלף הששי (תשב"ץ, כלבו והמרדכי). אך מדבריהם ניכר שבזמנם היה זה כבר מנהג ידוע ומפורסם. גם בשולחן ערוך נזכר מנהג זה פעמיים (אורח חיים, סי' תנה, יורה דעה סי' שלט).
ונאמרו כמה טעמים למנהג זה:
יש שראו “סכנה” בשתיית המים הללו, ויש שראו בשפיכת המים רק מטרה לפירסום שיש מת בשכונה. יש שמצאו רמז למנהג זה בתורה, בסמיכת הכתובים “ותמת שם מרים… ולא היה מים לעדה” (במדבר כ, א–ב). ויש שקשרו מנהג זה עם פטירת מרים באופן אחר: בפטירתה נסתלקה הבאר שהלכה עם ישראל במדבר בזכות מרים, ואנו מרמזין בשפיכת המים, שהנפטר הוא אדם גדול וראוי שייפסקו המים במותו כמו בפטירת מרים.
בהמשך הזמן נולדו חילוקי דיעות וחילופי מנהגים בפרטי המנהג. אלו שחששו משום סכנה, החמירו בכל הספיקות שנתעוררו, על פי הכלל: “חמירא סכנתא מאיסורא”. ואלו שחשבו את הטעמים האחרים לעיקר, היו נוטים להקל בכמה פרטים של המנהג. פרטי הדיעות בעניין זה אפשר למצוא בספרים “ברכי יוסף”, להחיד"א (חלק יורה דעה, סי' שלט) ו"ארץ חיים", לר"ח סתהון (שם).
ונציין איזה פרטים הנזכרים בספרים הנ"ל.
א. אם יש לשפוך המים במות תינוק, פחות מבן שלושים יום.
ב. כשעכו"ם מת בשכונת יהודים.
ג. הגדרת השם “שכונה” לעניין זה.
ד. אם המים הללו בטלים בששים.
ה. אם המים הללו כשרים לכיבוס בגדים ושטיפת הרצפה.
ו. אם הנפטר מת בשבת.
ז. אם יש לשפוך “מים שלנו” שהכינו לאפית מצות.
ומעניין לציין, שאחד מבעלי ההלכה המובהקים, שבהערותיו לשולחן ערוך, שנדפסו בספרו שו"ת “תשובה מאהבה” (חלק ג) הוא כותב: “ואני אומר, כל דקפיד קפדי בהדיה, ובמופלא ממני בל אדרוש, די לך מה שנמצא בגמרא וברי”ף ורמב"ם ורא"ש".
בתורת הוספה לנאמר בספרים בעניין זה, הנני להציע השערה חדשה בנוגע למקור המנהג וטעמו.
לדעתי, נולד המנהג במקום שהתושבים סבלו מחסור גדול במים והשגת מים עלה להם בקושי וביוקר, וכשמת מי שהוא לא היה בבית הנפטר די מים לטהרת המת, והיו מוכרחים לאסוף מים לטהרת המת מבתי השכנים שבשכונה, אך גם לשכנים היו מים רק בצמצום לצרכיהם ולא רצו לתתם. ומה עשו חכמי המקום? קמו והכריזו שיש “איסור” או “סכנה” במים השאובים שבשכונה ויש לשפוך את כל המים. כמובן, שהמים נמסרו במצב זה למטפלים בטהרת המת, וכשהדבר חזר ונשנה כמה פעמים באותו מקום ובמקומות אחרים הנמצאים באותו המצב, נעשה הדבר למנהג, ולחזק המנהג נאמרו טעמים שונים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.