בשטרות נוהגים להוסיף על עיקר השטר כמה לשונות שעיקר מטרתם ליפות כחו של בעל השטר ולהצילם מכל מיני ערעורים וסכסוכים שאפשר שיתעוררו בעתיד. לשונות מסוג זה ידועים בספרות המטפלת בדיני שטרות ובנוסחאות של שטרות בשם “שופרי דשטרי” [שמקורו בבא בתרא סט, ב] ובתרגומו העברי של הרמב"ם [הלכות זכיה ומתנה, פרק יב הלכה טז] בשם “נוי השטר”. וכמה לשונות מסוג זה מקורם בתלמוד, והגאונים והראשונים הוסיפו עליהם. ואף סופרי שטרות מאוחרים ראו צורך, בהתאם לנסיונם בסכסוכים ומשפטים שנתעוררו בזמנם בקשר לשטרות, לחדש לשונות אצל שופרי דשטרי.
וכבר כתב ר"י אברצלוני בספר השטרות שלו (עמ' 14): “מיניה שכותבין בשטרות מאריכין בכמה ענינים מעניני השופרי דשטרי, ולא הוצרכנו להאריך בהם כי הכל לפי חכמת הסופרים, ומיהו כתבנו במקום אחד ומשם יתלמד לשאר השטרות, ותן לחכם ויחכם עוד”.
יש סופרי שטרות, שהלכו בשיטה שכל המרבה הרי זה משובח וצרפו לשונות לצורך ושלא לצורך. והיו סופרים, שהסתפקו במועט וכתבו רק לשונות הכי חשובים משופרי דשטרי. ולהלכה נפסק שאם כתבו “ואחריות שטרא דנן קבילית עלי ככל שטרות דנהיגי בישראל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי” (השווה חושן משפט, סי' סא, סעיף ה), מספיק לכל הדברים שנהגו לכתוב במדינה.
מרוב בקיאות והרגל של סופרי שטרות בלשונות של שופרי דשטרי, התחילו לכתוב אותם בקיצורים ולסמן את ההמשך ב"וכו'". השתמשו גם בראשי־תיבות. יש הסוברים, כי סופרי שטרות שכתיבת שטרות היתה פרנסתם, הנהיגו בכוונה אופן כתיבה זו, כדי להרחיק מתחרים במקצוע זה.
מעניין הדבר, שסופרי שטרות שבירושלים הצטיינו בענין זה והשתמשו שימוש מופרז בלשונות שופרי דשטרי וגם ברבוי הקיצורים וראשי־התיבות.
נוסחאות של שטרות נתפרסמו בזמנים שונים בספרים מיוחדים. ספרים מסוג זה נתפרסמו לרוב על־ידי בעלי מקצוע, אך בתקופה האחרונה התחילו לפרסם שטרות עתיקים בתור חומר היסטורי. ואלה נתפרסמו לא על־ידי בעלי מקצוע הבקיאים בענייני שטרות. ולכן מרובות השגיאות שנפלו בהעתקות של כמה שטרות. בייחוד נכשלו בהעתקות החלק של שופרי דשטרי, לא הבינו פתרון ראשי התיבות ולא ידעו ההשלמה של הקיצורים ונכשלו בשגיאות גסות, החליפו אותיות מחוסר הבנת העניין.
אין בדעתי להעיר על כל השגיאות שמצאתי בפרסומים מסוג זה, כי רבים הם ואי אפשר לפורטם, אבל מצאתי לנכון להביא כאן בתור דוגמא, שני קטעים משטרות ירושלמיים שנדפסו בספר אחד ולתקן את השגיאות שנכשל בהם המעתיק:
א. “כל זה נעשה בקגו”ש במדל"ב אך בתחז"ל שקנו אחרים מידינו, לאשר ולקיים כל הנ"ל בלתי שו"ש בו"ע והכ"ל דלא וב"ו בב"י וב"ו ובפ"י וב"ע ל"ד הרשב"א זלה"ה, וחו"ח וב"ו בחו"ח וב"ו ולא יב"ו וב"ו ולא יפ"ו וב"ו, ועד"א ולרא"ם ח"ש בש"א לח' אייר ש' תרנ"ו, פה עיה"ק ירושת"ו, והשו"ב קיים".
(יהודי המזרח בארץ ישראל, ירושלים תרפ"ח, עמ' 270).
ב. “באופן שכל מה שיעשה לטובה כ”ו עיקו"ת הנ"ז, עשוי רצוי ומקובל עלינו, באלו נו"ן מידינו ממש. מלבד שנוכל לומר לו לתקוני יתך ולא לעוותי אלא כך אנו אומרים לו, זיל דון זכי וסב לעצמך והנפר לגרמך ולחולקך וכל מאי שמתעני מן דינא וכו'. והכל דלא וב"ו ודלא וב"ו בב"י וב"ע ובפ"י וב"ו לדק הרשב"א זלה"ה, וחו"ח וב"ו בחו"ח וב"ו ולא יב"ו ולא יפ"ו וב"ו. כל הנ"ל, נו"ן בקגו"ש במדל"ב אך כתחז"ל לאשר ולקיים כהנז"ל, ועד"א ולרא"ם בעה"ח פעה"ק ירושת"ו בש"א לחדש ניסן ש' התרע"ב ליצ"י. בא ס"ט ו’ה’א’ר’כ’ת’ם ימים לפ"ק, והכל שו"ב ואמיץ ונכון וקיים".
(שם עמ' 272).
הקורא בוודאי יחשוב, שאין כל פתרון לקטעים הללו ויעלה על דעתו, שאין אלו הקטעים אלא “קמיעות”, שהסופרים כתבו בסוף השטרות בתור סגולה להצלחת העניין הכתוב בשטר.
אך כדי לגלות את הסוד של הקטעים הנ"ל די לציין בכל מקום שנדפס “וב”ו", צריך לומר “וכו” סימן הקיצור. שגיאה זו העוברת כחוט השני בשני הקטעים הפריעה את הבנת הדברים. אך המעתיק נכשל בעוד כמה שגיאות והנני רואה צורך להעתיק את שני הקטעים בסגנון הרגיל בשטרות:
א. “כל זה נעשה בקגו”ש במדל"ב מ"ך1 כתחז"ל שקנו אחרים מידינו. לאשר ולקיים כל הנ"ל בלתי שו"ש בע"ו2 והכל דלא וכו'3 בבי' וכו' ובפי' וכו' הרשב"א4 זלה"ה. וחו"ח וכו' כחו"ח וכו'5 ולא יבו' וכו' ולא יפו' וכו'6 ועד"א ולרא"ם ח"ש7 בש"א8 לח' אייר ש' תרנ"ו. פה עיה"ק ירושת"ו. והשו"ב קיים"9.
ב. “באופן שכל מה שיעשה לטוב כו' עיקו”ת10 הנז' עשוי רצוי ומקובל עלינו כאלו נו"ן11 מידינו ממש מבלי12 שנוכל לומר לו לתיקוני מיניני יתך ולא לעוותי אלא כך אנו אומרים לו זיל דון זכי13 וסב לעצמך והנפק לגרמך ולחולקך, וכל דמתעני לך מן דינא וכו'14 והכל דלא וכו' ודלא וכו' בבי' וכו' ובפי' וכו' לד' הרשב"א זלה"ה וחו"ח וכו' כחו"ח וכו' ולא יבו' וכו' ולא יפו' וכו. כל הנז"ל נו"ן15 בקגו"ש במדל"ב מ"ך כתחז"ל לאשר ולקיים כהנז"ל, ועד"א ולרא" בעה"ח פעה"ק ירושת"ו בש"א לחדש ניסן ש' התרע"ב ליצי'16 בא ס"ט17 וה’א’ר’כ’ת’ם' ימים לפ"ק, והכל שו" ואמיץ ונכון וקיים".
הנני חושב, שבהעתקה זו למרות הקיצורים וראשי התיבות, הרגיל בשטרות יקרא הדברים ויבינם. אך למען קוראים בלתי רגילים, מצאתי לנכון לציין כמה מקומות במספרים ולהעיר עליהם בהערות לפי סדר המספרים.
-
= בקניין גמור ושלם במנא דכשר למקניה ביה, השווה בבא מציעא מז, א. על הר"ת “מ”ך" השווה מה שכתבתי בעוד מספר פסקאות ↩︎
- צריך לומר: בעו' (ולא “בו”ע") ופתרונו: בלתי שום שנוי בעולם. ↩︎
- = והכל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי, השווה בבא בתרא מד, ב. ↩︎
-
= בביטול כל מודעי ומודעי דאתי מגו מודעי, השווה תוס' ערכין כא, ב, ד"ה האי, ובפיסול כל העדים שיעידו שמסר מודעה לדעת הרשב"א, הרשב"א הוא שחידש לשון זה בשטרות, כי לדעתו ביטול מודעה לבד לא סגי, ורק פיסול עדי מסירת המודעה מועיל, השווה שו"ת הרשב"א סי' תקעג ובמגיד משנה ה' גירושין פרק ו, הלכה יט. ↩︎
- = וחומר וחוזק שטר זה כחומר וחוזק כל שטר דנהיגי בישראל (נוסח ידוע בשטרות). ↩︎
-
= ולא יבוטל (וכו') ולא יפוסל ולא יוגרע כחו מחמת שום ריעותא או גריעותא בעולם מכל מה שהפה יוכל לדבר והלב לחשוב ולהרהר, רק הכל יהא נידון ונדרש לטובת ולזכות בעל השטר ולעולם ידו על העליונה ויד המערער על התחתונה (נוסח ידוע בשטרות). ↩︎
- = ועל דבר אמת ולראיה מהימנא חתמנו שמנו. ↩︎
-
יש שנהגו לסמן התאריך לפי שליש החודש, שליש א או מפורש ראשון, שליש ב או מפורש שני וגם שליש אמצעי ושליש אחרון. מנהג זה נזכר כבר בשולחן ערוך (חושן משפט, סי' מג, סעיף יט). וכשכתבו תאריך כזה בראשי תיבות “בש”א", קשה לדעת אם הכוונה לשליש א', לשליש אמצעי או לשליש אחרון. ↩︎
- = והכל שריר וברור וקיים. ↩︎
- = כוללות עיר קדשנו ותפארתנו. ↩︎
- = כאלו נעשה ונגמר (או: נכתב ונחתם). ↩︎
- מהמשך הדברים ומתוך השוואה לשאר שטרות יוצא ברור, שצריך לומר “מבלי” במקום “מלבד”, והמקור הוא בקדושין מב, א. ↩︎
- זיל דון וזכי ואפיק לנפשך, השווה בבא קמא ע, א. ↩︎
- “כיון דכתיבה ליה כל דמתעני מן דינא קבילית עלי – שליח שויה” (בבא קמא, שם). ↩︎
- = כל הנזכר לעיל נעשה ונגמר (או: נכתב ונחתם). ↩︎
- = ליצירה. ↩︎
- = “סימן טוב”, והכוונה שמצאו רמז טוב לפרט השנה בזה שהוא עולה בגימטריא “והארכתם” ימים. ↩︎
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות