ב"ידיעות החברה לחקירת א"י ועתיקותיה" שנה יא, חוברת ג–ד, פירסם שמחה אסף כתבי־ארוסים מה"גניזה" שנכתבו בשנת ד"א תרצ"ג בדמשק.

בתעודות הללו נמצא הביטוי “חותם ערבון” הבלתי ידוע לנו ממקור אחר, ולכן התקשה א. בפירושו, הוא כותב: “הארוס נותן חותם ערבון לידי הארוסה או אפוטרופסה. ביטוי זה לא מצאנוהו במקום אחר, ומתקשה אני בפירושו. נראה, שהארוס היה נותן בשעת האירוסים סכום ידוע לערבון, תחילת פירעון, שהיה הולך, כנראה, לאיבוד במקרה שהיה חוזר בו, בשטר השני נאמר, שנתן חמשה־עשר זהובים ובשלישי נאמר, שנתן שבעה זהובים בעת ערבון זה”.

מדבריו נראה, שחשב כי “חותם ערבון” הוא כינוי להערבון שהארוס נותן לארוסתו. אבל אין טעם להמלה “חותם”, לכן נתקשה בפירושו.

ופלא שלא שם לב, כי בכל שלשת השטרות, נמצא הביטוי “חותם ערבון” לא רק בקשר עם הארוס, אלא גם בקשר עם באי כח הארוסה, האב או האפוטרופס. בשטר הראשון נאמר: “וקיבל עליה חותם ערבון זה… יהא עומד בצריכה עד עת כניסה על (=אל) בעלה”. בשטר השני: “וקיבל עליה… ערבון זה רב יעקב אביה חותם ערבון זה יהא עומד בצרכיה עד עת כניסתה על (=אל) בעלה”. בשטר השלישי: “וקיבל עליה חותם ערבון זה משה בן ניסי אפטרופוס של תאמה והיא ברשותו והוא עומד בצרכיה עד עת כניסתה עליו”.

מכל זה יוצא ברור, שאין הביטוי “חותם ערבון” קשור ישר עם נתינת ערבון.

את פירושו של הביטוי נבין אם נשים לב לעובדה, שהתקשרות שידוכין בצורה שהיא לפנינו בשטרות הנ"ל היו מכנים “ערבון”, כמובן, על שם הערבון שהארוס נותן. דבר זה אנו למדים מהביטוי: “וקידם בעת ערבון זה”, הנמצא בשטר השני והשלישי. על יסוד זה היה מכונה בפיהם גם השטר בשם “ערבון” ומעתה הפירוש הנכון של “חותם ערבון זה”: החותם על שטר ערבון זה.

לכאורה, הפירוש הוא פשוט וברור, אבל יש להעיר עליו, כי לפי זה היה על הארוס וב"כ הארוסה לחתום על השטר וחתימתם לא נמצא אף באחד משלשת השטרות הנ"ל.

אולי נוכל לשער, שבטפסים שנתנו לשני הצדדים, חתמו באמת הארוס וב"כ הארוסה, אבל בהעתק שבפנקס לא חתמו אלא העדים בלבד.