בין ראשי־תיבות השונים שאנו רגילים למצוא בנוסחאות של שטרות ופתרונן ידוע, מצאתי ר"ת אחד שפתרונו בלתי ידוע. שאלתי לחכמים שונים ואין פותר אותו, והוא ראשי התיבות “מ”ך".
עד עתה מצאתי ר"ת זה בשטרות מעטים, ומעניין, שכל השטרות הללו נכתבו בירושלים בשנים שבין תקפ"ה לאלף הששי עד שנת תרע"ב. השווה השטרות שנתפרסמו על ידי ר"פ גריבסקי: גנזי ירושלים, חלק א', עמ' לא; זכרונות קדומים, עמ' 4–5; זכרונות חובבים ראשונים, חוברת יא, עמ' 26, 31; מ"ד גאון, יהודי המזרח בא"י, חלק א, עמ' 270, 272; בקטים שפירסם א' ריבלין בס' היובל “אמת ליעקב”, לכבוד הרב פרימן, עמ' 157, 160; בפרוזבול שפירסם בדהב בסוף מחברתו תוספת שביעית.
בכל השטרות הנזכרים בא תמיד ראשי התיבות “מ”ך" בקטע המטפל בקניין הסודר, ביחד עם עוד ראשי תיבות: “בקגו”ש במדל"ב מ"ך". והנה ראשי התיבות “בקגו”ש" פתרונו ידוע – בקנין גמור ושלם, וכן ידוע פתרון “במדל”ב" – במנא דכשר למקניא ביה, ומקורו בתלמוד (בבא מציעא מז, א): “כמאן כתבינן האידנא במנא דכשר למקניא ביה”.
בספר הנוטריקון לר"מ הלפרין מצאתי 26 פתרונים לראשי התיבות “מ”כ", ואין אחד מהם מתאים לענייני שטרות בכלל ולקניין סודר בפרט. ואם יאמר אדם שפתרונו “מקנת כסף” או “מקנת כספו”, אינו אלא טועה, כי לעניין קניין סודר אין כל יתרון בזה, שהכלי או הסודר שקונים בו הוא קניין כספו של הקונה (השווה רמב"ם ה' מכירה פרק ה, הלכה ז; חושן משפט סי' קצה סעיף ג).
והנה כאשר התבוננתי בנוסחאות השטרות שבהם מצאתי ראשי התיבות “מ”ך", ראיתי שבכולם צד אחד (ולפעמים שני הצדדים) הוא יותר מאיש אחד. ועלה בדעתי, שהפתרון המתאים הוא “מיד כולנו” או “מיד כולם”. היינו, שקיבלו את הקניין מיד כל המשתתפים בהתקשרות. אך פיקפקתי אם השערתי נכונה, כי גם הלשון “מיד כולנו” אינו מצוי בשטרות ולא היה ידוע לי שטר שבו נמצא הלשון “מיד כולנו”.
שוב מצאתי בכתבי ההתקשרות של מקובלי ירושלים, שנכתבו בירושלים באותה התקופה שבה נכתבו השטרות הנזכרים, את הנוסח: “ובקגו”ש במדל"ב מיד כולנו". כתבי ההתקשרות של מקובלי ירושלים נתפרסמו כמה פעמים בספרים שונים, ונוסח זה נמצא בכתב ההתקשרות משנת “את עמו”1 ובכתב ההתקשרות משנת תקי"ח.
פתרון זה של ראשי התיבות “מ”ך" נתקבל על־ידי חכמים שונים (השוה רבעון ירושלים, שנה א' עמ' קלה הערה 31; ושם עמ' קפז הערה 83; לוח ירושלים לשנת תש"ח, עמ' קצט הערה 1).
והנה נתפרסמו כמה שטרות חדשים מכתבי־יד, ונתברר כי השימוש בראשי תיבות “מ”ך" היה נפוץ יותר ממה ששיערתי מקודם. ובשטר אחד (ירושלים שם, עמ' נו) מצאתי “מ”ך" כתוב ביוד, היינו “מי”ך", וזה מחזק את הפתרון “מיד כולנו”.
אך לעומת זה מצאתי שטרות שכתוב בהם “בלשון מ”כ" (ירושלים שנה ג, עמ' קמב–קמג) ובקיצור “בל”מ" (שם, עמ' קמה). ונוסח זה אינו סובל הפתרון “מיד כולנו”. וחפשתי פתרון אחר לראשי תיבות “מ”ך" ומצאתי בשטר אחד (סיני, שנה יד, חוברת ה–ו, עמ' שיד) שכתוב בו: “קנין גמור מעכשיו כראוי במנא דכשר למקניא ביה” וכו'. מעתה נראה, שהיו סופרי שטרות שכתבו “מ”ך" וכוונתם היתה “מעכשיו כראוי”, ול"מעכשיו" מתאים “לשון מעכשיו”.
ולא אמנע מלהעיר, כי הצירוף “מעכשיו כראוי” אינו מוצלח ביותר, בייחוד לא מוצלח הצירוף שניהם יחד בר"ת אחד, אבל ברור הדבר, שהשתמשו בנוסח זה.
והרושם שלי מהשטרות שראיתי, כי היו סופרים שכיוונו ב"מ"ך" ל"מיד כולנו" ויש שכוונתם היתה “מעכשיו כראוי”, ולא תמיד אפשר להכריע בין שני הפתרונות של ראשי התיבות “מ”ך".
-
החכמים שפירסמו כתב ההתקשרות משנת “את עמו”, חשבו שנכתב בשנת תקי"ז, וזה גרם לכמה שיבושים וסיבוכים בסדר כתבי ההתקשרות ובתולדות המקובלים חברי האגודה, וכבר הוכחתי בראייות ברורות, כי הכתב משנת “את עמו” נכתב בשנת תקי"ב והוא הכתב הראשון להתייסדות אגודת המקובלים. השווה מאמרי [“לתולדות חבורת המקובלים בירושלים” להלן במדור “ארץ ישראל”]. ↩︎
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות