כשהלכתי הביתה עצר אותי שוטר.
שמע־נא, אמר. בתחנה יושב בחור צעיר, המבקש לו מפלט ממשהו. אולי מרעב, מבדידות, מהתקפת שגעון. עשה לי טובה, אולי תרגיע אותו.
השעה היתה מאוחרת, והשנה שנת משבר.
לקחתי את הבחור לטיול. הוא אינו רוצה ללכת הביתה. בימים של אבטלה ממושכת ובלילות ללא־שינה הבין את המצב לאמיתו.
ראיתי – אמר לי – והנה ההגדרה האיומה ביותר שיש לו לאדם היא “בודד”. מי שהיה בקיבוץ יודע מהו הרגש שאופף את האדם בצאתו את השער. כמה יתומים אנחנו. ואם אקים משפחה – הרי גם בני יהיו אומללים. יודע אתה, יש יתומים מאב ומאם, יש יתמות קשה עוד יותר מסבא וסבתא, יתומים קטנים שלו, כמה חסר להם מן הטבעי, האלמנטרי, האנושי.
והנה אני – הוסיף – מחפש דרך להימלט מן הבדידות, והן גם אתה בודד, ושני בודדים אינם ההיפך מבדידות. אתה חושב, שאני מטורף. ואכן, כל עצמה של הבדידות אינו אלא טירוף אחד גדול.
וכאשר אני מתקרב ליאוש, אני מבין כי הקללה הזאת יהודית היא. אני רואה את העם ההולך בודד ומיותם. ואנחנו, צעירים שלו, מנתקים את קשרינו עם המשפחות ומביאים את בדידותנו עד הקצה – כדי לשתול את עצמנו כאן, ליד קברם של אברהם אבינו ושרה אמנו. ועד שייקלט השתיל – – –
ואנחה כבדה של הבודד התגלגלה בדממת הלילה.
דצמבר 1947
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.