הידיעה, שנתפרסמה בכל העתונים, היתה ידיעה על תאונת־דרכים. זקן עבר את הכביש, ומכונית עברה ודרסה אותו. “חדשה” מן הרגילות בימינו. א הפעם פורסמה בכל העתונים במקום מיוחד – בגלל שמו של הזקן שנפגע. שמו היה חיים נחמן ביאליק. פשוט מאוד.
דברים “פשוטים” כאלה, מפליאים ומשעשעים, כבר נזדמנו לי לא פעם. אני מכיר את יהודה הלוי, והוא אינו משורר ולא פילוסוף, אלא סבל בנמל. וכן הכרתי את יצחק ניוטון, והוא לא ידע ולא־כלום ממדעי הפיסיקה, כי היה סוחר בשאריות־אריגים וחובב חזנות. ובתל־אביב יש פקיד במוסד ושמו דוקא ליאון טרוצקי. בבית־חרושת ללבנים עובד פועל בשם מאיר דיזינגוף, וברשימות הבוחרים לכנסת אפשר היה למצוא אנשים אחדים בשם הצנוע חיים וייצמן… כל אחד מכם, יכול להיזכר בשמות כאלה, של מכירים וסתם מַכּרים. עולי תימן יזכרו, שהם שמעו על אחד ישעיה בן־אמוץ, ויוצאי אנגליה, כלום אינכם מכירים מישהו – לא מיניסטר ולא מי־שהיה מיניסטר, בשם הרברט מוריסון? בספר־הטלפונים של ניו־יורק ודאי נתקלו האמריקאים בשמות כגון תיאודור רוזולט או תומס אדיסון או ג’ורג' ושינגטון. הכרתי בפראג יהודי, סוחר אמיד, ושמו היה דוקא אדוארד בנש. ופעם קרה, שהפקידה של אותו סוחר שלחה מברק לוינה, לבית־מלון ידוע, כי ד"ר אדוארד בנש עומד לבוא לוינה ליומים ומבקשים להכין בשבילו חדר הדוּר שבו יוכל לקבל אנשים הרוצים להיפגש אתו. אַל־נא תשאלו מה היה. העתונאים לא רצו להאמין, כי הענין פשוט כל־כך וד"ר בנש זה איננו אותו ד"ר בנש. ואם אתם מעולי אירופה המרכזית, הרי ודאי יימא בין מכיריכם לפחות אחד ששמו זיגמונד פרויד, או לפחות קרל מרכס אחד. אגב, בירושלים יש דוקא קרל מרכס, דומני מהנדס לחשמל. ושמעתי מסַפּרים כי הוא נוהג להציג את עצמו כך: אני קרל מרכס, אמנם בלי הקפיטל….
אצלנו בישראל הענין פשוט ביותר. אפשר לקחת כל שם ולרשום אותו בממשלה בתשלום פעוט של כמה גרושים בלבד. חברי, קצין בצה"ל, אמר לי: “אם ייוָלד לי בן, אקרא אותו בשם כזה, שיעזור לו לעשות את דרכו בין הבריות. ארשום אותו, למשל, בשם קונסול. תאר לך איזה רושם יעשה הדבר, כשייכנס לאיזה מוסד, ויציג את עצמו: קונסול קולינסקין”… לא רציתי לאכזב את חברי. אני מכיר כמה בחורות, כולן בשם שרה וגברים בשם מלך, או בר־כוכבא. והאמינו לי, אין זה עושה כל רושם. נתנחם, איפוא, בהרגשה הטובה בלבד, שכל אדם חפשי להחליף את שמו כרצונו. במעט הפרוטות של דמי־ההרשמה יכול אתה לשנות את שמך למשה רבנו, או לאדם הראשון, למהטמה גנדי או לדוב יוסף. זה יהיה מקורי, אבל לא תכליתי. בעד זה לא יוסיפו לך אפילו נקודה אחת.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.