על סיפון האניה “כנרת” ישבנו ושתינו קפה. האניה באה לחיפה לאחר שעשתה דרך ארוכה וקשה בחופי אפריקה המערבית, ומעכשיו תהלך בקו ישראל־אפריקה האקוַטוריאלית. לא כל מלח יכול לעבוד בקו הזה. ובעלי האניה, החברה “צים”, שמחים שיש להם בעל מקצוע: רב־החובל, מר פ. ויל, יהודי צרפתי, המוביל את האניה “כנרת”, עבד שמונה שנים באמניות צרפתיות בדרך המיגעת הזאת. בחוגי־הספנות הבילאומיים הוא נחשב כבעל מקצוע למימי “היבשת השחורה”.

הוא מסַפּר על מקומות רחוקים ועזובים. הרוחות הלוהטים והריחוק האיגוגרפי הבריחו מהם את כל האירופים שהיו שם אי־פעם. רק כושים, ילידי המקום, מחזיקים מעמד. ואם מזדמן מישהו לבן – הרי זה מאורע. מאורע כזה היה לו בנמל קטן בסנגל. נמצא שם איש אחד מאירופה, ששמח מאוד להיפגש עם אורחים מן האניה. זה זמן רב לא ראה אנשים “מן העולם הגדול”. הוא יושב בין הכושים יחיד ובודד. לאחר שיחה קלה נתגלה, כי רובינזון מודרני זה אינו אלא… יהודי מתל־אביב.

בין העולים מעיראק אתה מוצא פקידים מומחים למקצועות שונים. אבל לא תיארתי לי, שדוקא בין הטובים שבמומחים לחוק המוסלמי יהודים הם. אחד העולים משם מסַפּר: מיום שיצאו עורכי־הדין היהודיים מבגדד ועלו לישראל, נעשו קשים חייהם של כמה וכמה זוגות מוסלמיים, שביקשו להתגרש. כי רק המומחים היהודיים יכלו להעביר אותם דרך סבך חוקי־האישוּת של האיסלאם.

ולא רק לחוק המוסלמי. יש בארץ מומחים ל"משפט הכנסיתי" של הכנסיה הקתולית, מקצוע מסובך מאוד. אחד המומחים הוא חבר הכנסת, בוגר האוניברסיטה בברלין, מאנשי סיעת מפ"ם.

מסכנים העתונאים. הם לא ידעו איך לכתוב את שמה של אניה תורכית שהיתה לשיחת היום (זו שטבעה בסופה במימי חיפה, ועל סיפונה היו מלחים תורכיים וארבעה עריקים מישראל). סוף־סוף קיבלו את השם הרשמי של האניה – “גוצ’ומרמן”. שם קשה לביטוי, אבל זה השם המדויק, כפי שניתן בניירות התורכיים הרשמיים.

לאחר חקירה פרטית נתגלה, כי לאניה זו שני בעלים שותפים, היושבים באיסטמבול, ושעל שמם נקראת האניה. ובכן, השם האמיתי הוא: גוט (שותף ראשון) – קומרמן (השני). שני יהודים ממזרח־אירופה. אלא מה?

א' בשבט תשי"ב, 28.1.52