חיפה – משלט 🔗
הרבה שמות מזהירים יודעת ההיסטוריה של מלחמת־השחרור שלנו. כולם עטורי גבורה, הקרבה והוד, והם נמשכים לאורך כל המפה של ארץ־ישראל, למן מטולה ותל־חי ועד אילת. אולם מכולם התבלטה העיר חיפה ברושם הגדול, שעוררה בעולם כולו, כאשר נודע כי היא נכבשה על־ידי ה"הגנה". כל עתוני העולם ראו בשחרורה של עיר־הכרמל את המפנה הגדול במאבק־הדמים בין היהודים והערבים. אחד מעתוני אירופה הודיע, כי “המדינה היהודית כבר נכבשה בחיפה”.
הנמל המודרני היחיד בארץ נמצא בחיפה. אולם העיר הזאת כבר היתה אז, בתום הממשל הבריטי, מרכז לתעשיה הגדולה; צומת־דרכים לרכבת ולכבישים, המחברים את הארץ עם הצפון והדרום והמזרח; הנפט וזיקוק הנפט קשורים בחיפה; שדה־התעופה, חברות־ספנות, בתי־מסחר ומחסני־סחורות; “עודף” חקלאי וריכוז טכני־מקצועי – מה לא היה כאן? היה ברור, כי מי שישלוט בחיפה, ישלוט בעיר־הבירה הכלכלית של הארץ. ידעו זאת שני הצדדים, ולא פחות מזה – גם הצד השלישי, האנגלים. אלה עסקו ב"פינוי" שלטונם, בהעמסת סחורות וחיילים על האניות שהפליגו מחיפה. אולם הם עוד התערבו מפעם לפעם במהלך “המלחמה הקטנה”, ולרוב דוקא לצד הערבים…
ההתקפה 🔗
יומים לפני הפסח היתה “מלחמת־העמדות” הממושכת, שארכה חמישה חדשים – למלחמה גדולה, חריפה ומכרעת. האנגלים הסתלקו מרוב העמדות בחיפה, והשאירו לעצמם רק את שטח הנמל ואת הכביש המחבר את העיר התחתית עם הר־הכרמל.
נוצר, איפוא, מצב חדש – והיה צורך לנצל אותו מיד. אותו יום היו חילופי־יריות עזים. הרחובות הראשיים של חיפה היהודית היו נתונים לאש חזקה, אולם בכל אלה היתה הרגשה שהקרב הגדול עוד יבוא. ואמנם, הוא התחיל בחצות הלילה, בכמה קטעי־חזית בבת־אחת.
הנשק המועט, העייפות האיומה והקשיים הטופוגרפיים המיוחדים של חיפה, השוכנת במורדות, בואדיות – כל אלה לא הפריעו את הפעולה הגדולה, המתוכננת. אותו לילה, לאחר הרעשה כבדה, התקדמו כוחות ה־"הגנה" כמעט בכל החזיתות. פה ושם עוד עמדו בחורינו מוקפים מכל צד ומתגוננים בחירוף־נפש. משכונות העיר התחתית עוד הפגיז תותחן אנגלי את העמדה הקיצונית שלנו בהדר־הכרמל. אולם כאשר בא הבוקר – כבר זרחה שמש הנצחון. רוחם של הלוחמים הערבים נשברה כליל. המוני־המונים עזבו את השכונות הערביות, ורצו אל הנמל לחפש סירות ולברוח לעכו או לבירות בלבנון.
משא ומתן שלא נגמר 🔗
הערבים רצו לדעת מה רוצה מהם ה"הגנה", ומה תנאיה לכניעה מסודרת. ואז פנו אל “הצד השלישי”, אל הגנרל הבריטי, מפקד האזור, שיהיה הוא המתווך. הבריטים לא הכירו אז בהחלטת או"ם, שהמדינה היהודית צריכה לקום (ב־15 במאי, כלומר בעוד שלושה שבועות!), והם פנו אל ה"ג’ואיש אותוריטיס" – כלומר, השלטונות היהודיים – שם סתמי, לא־מחייב – שיודיעו, מה תנאי הכניעה. ומטה ה"הגנה" הודיע: כל הנשק הנמצא בידי הערבים יימסר לידי ה"הגנה" ויופקד במחסנים מיוחדים. שם יישמר על־ידי ה"הגנה" עד 51 במאי, היום שנועד להקמת המדינה היהודית. כל הזרים – סורים, לבנונים, עיראקים, אנגלים, גרמנים, יוגוסלבים שבין הלוחמים הערביים, יימסרו לידי ה"הגנה"; כל הערבים ייהנו מזכויות אזרחיות ומבטחון; השלטון בחיפה מסור בידי כוחות ה"הגנה".
אחר הצהרים באו נציגי הערבים אל הבית הגדול של עירית חיפה ושם התנהל המשא־ומתן בהשתתפות הגנרל הבריטי. מסביב לשולחנות ישבו נציגי שני הצדדים, ובראש השולחן – ראש העיריה היהודי הישיש, מר שבתאי לוי, וגנרל סטוקוול. בין המסובים היו כמה ממפקדי ה"הגנה", שיצאו רק עתה מן המחתרת. ביניהם גם “מוטקה” – כיום רב־אלוף מרדכי מקלף, ראש המטה הכללי של צבא ההגנה לישראל. לאחר שקרא הגנרל לפני הנאספים את מכתב ה"הגנה", הוא הוסיף כמה מלים. לדעתו, ההצעות הוגנות למדי, והערבים יכולים לקבל אותן בכבוד. אז ביקשו הערבים “הפסקה לשם התיעצות”. למעלה משעה חיכו להם, ואז באו רק אחדים מתוך המשלחת הגדולה שלהם, והודיעו כי על התנאים לא יחתמו והם מבקשים רק זאת: שיינתן להם בשקט לעזוב את העיר.
רק כאַלפים־שלושת אלפים מתוך חמישים־ששים אלף ערבים שהיו בחיפה החליטו להישאר, וביקשו חסות של המדינה היהודית העתידה לקום. ה"הגנה" החלה בסריקה קפדנית אחרי צלפים וחיילי כנופיות שניסו להסתתר. רבים מהם נעצרו, הובאו ל"בית־הסוהר הצבאי הזמני" בחצר של בית־הספר הערבי ברחוב הבורג' ושם נחקרו.
ובעיר הוכרז “שלטון עברי עצמאי”. שידורי ה"הגנה", שפעלו חדשים רבים במחתרת, התחילו להעביר אל התושבים היהודים (והערבים) את הוראות השלטון החדש. חלק 'מכוחות ה"הגנה" הפך ל"חיל־כיבוש", ושמר על השכונות שהתרוקנו בן־לילה. חלקים אחרים נצטווּ להכין את עצמם לפעולות חדשות. עוד היתה חיפה מוקפת. בטירה הקרובה היה מרכז של צבא מעיראק, ובעכו התרכזו כוחות פולשים מסוריה ומן הלבנון. ובנמל חיפה עוד היה הצבא הבריטי. אבל את חג־הפסח חגגנו מתוך בטחון גמור. המדינה היהודית כבר היתה עובדה קיימת בחיפה. וידענו, כשם שידע כל העולם: עוד שבועות מעטים ויונף דגל המדינה היהודית בכל הארץ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות