לפני זמן קצר היה מאורע גדול כאן. הרב המונקצ’אי הידוע, אדם שנלחם בכל מיני אמצעים, ביניהם מלשינות וחרם ועוד, נגד הכופרים למיניהם, היינו נגד הציוניסטן והמזרחיסטן ו…אגודת ישראל, והוא עכשיו עשה את המעשה הסימפטי ביותר בחייו, ושבק חיים. היתה תהלוכה גדולה, באו אוטובוסים עם חסידים ומעריצים מקרפטורוס ומסלובקיה ואפילו מהונגריה. ומיד אחרי מותו – ויש אומרים עוד לפני זה – פרצה מחלוקת חריפה בין אנשיו בקשר עם ה"בחירות" לכסא הרבנות, והעיר כמרקחה. ואני, הצעיר באלפי יהודה, היתה לי הזכות הגדולה ליהנות מזיו שכינתו בעוד בחיים חיתו. פעמים באתי לשולחנו הערוך בערבי שבתות והתענגתי על כבוד תורתו וחזיתי במחזה הנלבב איך החסידים חוטפים בידים את שיירי האוכל שלו והיה זה ראוי לצילום, אם כי כל הענין אינו בגדר של אסתיטיקה וחס מלהזכירו ב"שבוע הבריאות". ומתורתו כדאי להזכיר כמה מאמרות לתפארת, כגון זו, שהתורה עצמה הזהירה וגזרה שלא לעבוד לאותו באלפו"ר ימ"ש (בעל־פעור!!!). ועוד כתוב במפורש, שלא לנהות “אחרי לבבכם – נאך הערצל, ואחרי עיניכם – נאך קוק… ועוד כתוב בתורתנו הקדושה: הו כל צמא לכו למים, ופירושו בראשי תיבות צ’יוניסטען, מ’זרחיסטען, א’גודיסטען, לכו למים – ווערט דערטרונקען”. עד כאן לשונו הקדושה.

בתוך צלמוות זה קמו ונהיו הרבה נקודות־אור בצורת בתי־ספר עברים ואף גימנסיה עברית, הסתדרויות־נוער ואגודות ציוניות. אבל חזקים השרשים רק בין הנוער הרך, ואילו המבוגרים – כל כך שקועים בטומאת הברחת הגבולות וכל מיני פרנסות מפוקפקות ועלובות, והם כל־כך אפלים ומפגרים, שיש לקונן קינות ירמיהו ממש. דוקא עם אלה היה קל בשנים ההן של הפרוספריטי הציוני והניפוח אשר ניתן לזה בגולה, וקשה מאוד כיום. והדברים עתיקים. בגולה – כאשר בגולה.

וכך אנו מונים את הזמן בתוך הסביבה הזאת. לא ברעש המלאכה עכשיו, והרבה־הרבה כוחות משקיעים בביקורים בסניפי החלוץ והסתדרויות־הנוער, בהכנת והגשמת “מושבות” ובתעמולה בכתב ובעל־פה וב"עיבוד אינדיבידואלי" וכו' עד שזוכים לראות מספר בחורים ובחורות מישראל שהחליטו לעשות את הצעד המהפכני ולעזוב את משפחתם העלובה על־מנת לצאת להכשרה גופנית ותרבותית ממושכת באחת הפלוגות. חבלי יציאת מצרים, קשיים של שחרור עבדים.