התמזל המזל ומערכת “פנטסיה 2000” מציגה בפעם הראשונה לפני קוראיה, סופר גדול – בספור קצר דווקא. וואן־ווגט, שעלילותיו אותן הוא מגולל בספריו, חובקות עולם וכרכים עבים, מסוגל גם לתמצת את יכולתו הסיפורית המעולה גם לממדים קצרים יותר – כמו סיפור זה שלפנינו. אנו משוכנעים שמנה זעירה זו רק תגרה את תאבונם של קוראינו להכיר את וואן־ווגט טוב יותר ואנו מבטיחים להשביע תאבון זה בהזדמנות הראשונה.
* * *
עמוק בקרביו של הכוכב המת, חרק המנגנון העתיק והיגע וגנח. שפופרת חיוורת היבהבה באור חלוש, ואט אט, כאילו נגד רצונו, זע המתג הראשי ממצב שלילי למצב חיובי. קול רחש־לחש נישא בחלל האויר, וסגסוגת הנחושת העתיקה נסוגה מעוצמת ההתקפה הנוראה. המתכת התקשחה לפתע, כשריריו של אדם שנחשפו להלם חשמלי בלתי ניסבל, ואז ניתק המתג ממקומו בקול חריקה ונפל, אפוף להבות, אל הרצפה מכוסת האבק.
לפני שניתק, הצליח המתג להניע גלגל אחד ויחיד.
מארג הדממה בחדר העתיק השתנה קמעה. הגלגל סבב בעצלות על גבי ציר מצופה שכבת שמן עבה, אשר בזכות היותה בחדר חתום ונעול כל אותו הזמן, החזיקה מעמד במשך מליון שנים. שלש פעמים סבב הגלגל על צירו, ואז התמוטטו תומכותיו והוא נפל ארצה. הגוש חסר הצורה שהיה פעם גלגל, סיים את חייו אל מול הקיר – אבק דק בחלקו וחסר תועלת.
לפני שהתמוטט, הסיט הגלגל ידית, אשר פערה פתח זעיר בתחתיתה של ערמת אורניום.
דרך הפתח, ניתן היה לראות ערימה נוספת של אורניום שהבהיק בברק של כסף עמום.
בנשימה קוסמית עצורה – הביטו שתי ערימות האורניום אחת בשנייה. הן זעו ונעו. החיים שזרמו מן האחת לשניה נזקקו לתקופת דגירה כלשהי. מבט אחד – והן הפכו לפעילות לוהטת. מה שהיה קודם לכן מתכת מוצקת – הפך לנוזל. הערמה העליונה נשפכה על זו התחתונה. המסה הלוהטת נשפכה במפלים קטנים לאורך תעלה לעבר חדר מיוחד. שם נאגרה, תססה, העלתה אדים והמתינה. היא חיממה קירות מבודדים וקרים אלה והפעילה זרם חשמלי. הזרם הגורלי פעם בדממה מבעד למערות העולם המת.
בכל התאים שבמערות המבצרים התת־קרקעיים נשמעו לפתע קולות. הבשורה נשפכה בקול צרוד מן הרמקולים בשפה שנשכחה זמן כה רב לפני כן, עד כי גם ההדים לעגו לצלילה. באלף חדרים, דיברו קולות מעבר רחוק עד אין קץ אל תוך הדממה, המתינו לתגובה ומשלא קיבלוה, ראו את הדממה המטופשת שהשתררה כהסכמה.
ואז הסתובבו מתגים באלף חדרים, גלגלים נעו והאורניום נשפך לתוך תאים מיוחדים לכך. דממה השתררה בזמן שהתהליכים האחרונים התבצעו כסידרם. מכונות אלקטרוניות שאלו אחת את השניה שאלות ללא מילים. אחד המחוונים הורה לכוון מסוים.
“שם?” שאלה שפופרת בעקשנות, “משם?”
המחוון המשיך להצביע לאותו כיוון.
השפופרת ששאלה את השאלה, חיכתה לתשובה במשך הזמן שהוקצב לה ואז סגרה מעגל. “שם!” אמרה במרץ לאלף מכשירים אלקטרוניים שהמתינו בתור. “העצם המתקרב יגיע ללא ספק משם!”
אלף המכשירים היו רגועים.
“מוכנים?” הם שאלו.
בחדרי המנגנונים שמאחורי תאי האורניום, הביעו אורות בצורה לקונית את נכונותם. והתשובה היתה קצרה ונוקשה. פקודה החלטית.
“אש!”
כאשר נמצאו כ־700 קילומטר מעל פני הקרקע, ניפנה פטר, חיוור וחמור סבר, לעבר גריסון.
“מה לעזאזל,” אמר בפראות, “זה היה צריך להיות?”
“מה? לא ראיתי כלום.”
“אני מוכן להישבע שראיתי ברקי אש נורים מלמטה. הם היו רבים כל כך עד כי לא הצלחתי לספור אותם. ואז היתה לי תחושה שמשהו חולף בחשכה על פנינו.”
גריסון נענע בראשו בהבעת רחמים. “השדונים הקטנים השיגו אותך סוף־סוף, חבר. אתה לא מסוגל לעמוד במתח של הנחיתה הראשונה על כוכב לכת. הירגע, ילדי, הירגע. כמעט הגענו.”
“אבל אני נשבע –”
“מטורף!”
מאות אלפי קילומטרים מאחוריהם, רעד כדור הארץ וגנח כאשר אלף פצצות סופר־אטומיות התפוצצו על פניו במטח רצוף אחד של רעם ועשן מיתמר.
ותוך שניות ספורות התפזר הערפל על פני הסטרטוספירה והסתיר את פרטי הקטסטרופה מעיניהם של הכוכבים הצופים מעל.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.