ושוב חוזר אלינו פרדריק בראון באחת הפנינות הקצרות שלו ולמה לנו להאריך בדיבור, כשתגובתם הנלהבת של קהל קוראי “פנטסיה 2000” מדברת בעד עצמה? מדי חודש בחודשו מקבלים אנו מכתבים מקוראים רבים המביעים את התפעלותם מסיפוריו הקצרים והקולעים של בראון – ודורשים עוד. אנחנו בהחלט שמחים לספק את הדרישה והפעם –
* * *
מיס מייסי ריחרחה באפה. “מדוע כולם מודאגים כל כך? הם לא עושים לנו כל רע, האין זאת?”
בערים, בכל מקום, היו האנשים נתונים בפאניקה מוחלטת. אך לא כך היה המצב בגינתה של מיס מייסי. היא הביטה בשלווה כלפי מעלה, לעבר דמויותיהם המפלצתיות, שני קילומטר גובהן, של הפולשים.
שבוע אחד לפני כן, נחתו חלליות שאורכן 150 קילומטר במרכז מידבר אריזונה. כאלף יצורים יצאו אז מן החלליות, ועתה הסתובבו על פני הארץ.
אך, כפי שציינה מיס מייסי, הם לא פגעו באיש. הם פשוט לא היו סובסטנטיבים מספיק על מנת להשפיע על האנשים. כשאחד מהם היה דורך עליך או על הבית בו נמצאת, היתה משתררת לפתע אפילה מוחלטת, ועד שלא היה מזיז את רגלו, לא יכולת לראות דבר, זה הכל.
הם לא הקדישו כל תשומת לב ליצורים האנושיים, וכל נסיון להקים עימם קשר נכשל – ממש כפי שנכשלו כל התקפות הצבא וחיל האויר שנערכו עליהם. פגזים שנורו לעברם התפוצצו בגוף הפולשים בלא לגרום להם כל נזק. אפילו פצצת־מימן שהוטלה על אחד מהם בזמן שחצה אזור מדברי, לא השאירה עליו כל רושם.
הם פשוט לא הקדישו לנו כל תשומת לב.
“וזו,” אמרה מיס מייסי לאחותה, שנקראה אף היא ‘מיס מייסי’, “היא ההוכחה לכך, שאין הם מתכוונים לעשות לנו כל רע, האין זאת?”
“אני מקווה, אמנדה.” אמרה אחותה של מיס מייסי, “אבל תראי מה הם עושים עתה.”
זה היה יום בהיר, או כך לפחות היה עד אותו רגע. השמים היו תכולים ובהירים, וראשיהם וכתפיהם הכמעט־אנושיים של הפולשים, שם בגובה שני קילומטר, נראו בברור מן הארץ. אך עתה הלך האויר והעכיר, כך ראתה מיס מייסי שעקבה אחרי מבטה של אחותה, המופנה אל על. כל אחד משני יצורי הענק שנראו מולם אחז בידו חפץ דמוי מיכל ומחפץ זה יצאו ענני חומר נוזלי כלשהו ואלה ירדו באיטיות לכיוון הארץ. מיס מייסי חזרה וריחרחה באפה. “הם מייצרים עננים. אולי זו הדרך בה הם משתעשעים. עננים אינם יכולים להזיק לנו. מדוע האנשים מודאגים כל כך?”
והיא חזרה לעבודתה.
“האם הדבר הזה שאת מתיזה הוא עשן נוזלי, אמנדה?” שאלה אחותה.
“לא,” ענתה מיס מייסי “זה קוטל חרקים.”
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.