הביוגרפיה של רב מצויין זה, בן למשפחה מיוחסת, המעניין אותנו בייחוד כרבו ומגינו של רמח"ל, היא דלת חומר. כותבי תולדותיו לא השתמשו כל צרכם אף במעט הנמצא, ובשאלה, למשל, על דבר זמן לידתו ומקומה לא נגעו כלל, כאילו היתה זו אחד מן הד' דברים שהחקירה אסורה בהם, ובאמת יש לנו די חומר כדי לפתור אותה.

בנו של ר' ישעיה, ר' ישראל בנימין, מספר לנו בהקדמתו לס' תודת שלמים על אביו “והנער נער כעשרת הימים (משנגנז) [כשנגנז] הארון בעיר תהלה פאדובה”, כלומר כשנפטר ר’ ישראל חזקיה, אביו של ר’ ישעיה, היה זה נער כעשרת הימים. כשנצרף לידיעה זו את הידיעה שאביו של ר"י נפטר בשנת תמ"ד, נדע שר"י היה כעשרת הימים בשנת תמ"ד; המקור לידיעה אחרונה זו הוא אחד ממכתביו של ר’ יעקב אבוהב מן ב' באייר תע"ו לאונגר הכהן הנוצרי הגרמני שידע בדרך אגב לכתוב עברית, וז"ל: “ר’ שמואל (טה"ד במקום: ישראל [חזקיה]) באשאן היה רב בעיר וירונה… ואחר הלך להיות רב בעיר פאדובה ושם נפטר בשנת תמ”ד ועתה הלך במקומו בנו ר’ ישעיה באשאן" (נתפרסם ע"י לווינשטיין במונטסשריפט, כרך 48, עמ' 692¹. מפי אחת מכתובות איטליה שנתפרסמו ע"י יואל, אנו יודעים שבחשוון תמ"א כבר היה ר’ ישראל חזקיה רב בפאדובה (ק"ס, כ"ב, עמ' 285, סי’ 93).

נשאר לנו עוד לברר את פירושה של המליצה “כעשרת הימים”. לכאורה משמעותה: ימים ממש, לפי שכך היא פירושה בתנ"ך (ש"א כ"ה, ל"ח), ובכלל משמעות המלה ימים היא כך, כשאיזה מספר בא לפניה, אפילו לפי דעת המפרשים הקדמונים, רש"י וראב"ע, המבארים למשל “ימים” בהפסוקים: ימים או עשור (בראשית כ"ד, נ"ה). ימים תהיה גאולתו (ויקרא כ"ה, כט) — שנה, אבל בכ"ז אין ספק שכאן הכוונה לשנים². מלבד הטעם של שיקול הדעת, שר’ ישראל בנימין לא היה טורח להודיע לנו פרט בלתי חשוב זה, שהרי מה הפרש יש אם אביו נשאר יתום כשהיה בן עשרה ימים, בן עשרים או שלושים יום; הוא היה אומר באופן זה שאביו נשאר יתום ימים אחדים לאחר הכנסו בבריתו של אברהם אבינו, וכדומה. מלבד זה, הוא אומר בפירוש באותה הקדמה עצמה: בתוך העיר וירונה אשר בתוכה זה (אביו, מ"ו) יולד שם, ואם היה ר"י בן עשרת ימים כשנפטר אביו, היתה לידתו בפאדובה, במקום שאביו דר כבר בשנת תמ"א. זכינו לדין שר’ ישעיה בסאן נולד בווירונה בשנת תל"ד או תל"ג.

גם פרטים אחרים של תולדותיו צריכים השלמה. כותבי תולדותיו אומרים למשל סתם שהוא היה רב בריגייו, ובאמת היה שם רב שתי פעמים: קודם רבנותו בפאדובה ולאחריה. אבל נלך נא לפי הסדר. כנראה מהקדמת בנו הנ"ל, נשאר ר"י בפאדובה לאחר פטירת אביו. מי היה רבו שם אין אנו יודעים. עפ"י סברה היה זה ר’ יצחק חיים כהן מהחזנים (יחכ"ם) שהיה שם רב באותו זמן, אבל לא רק שאין לנו אפילו צל של ראיה על זה, אדרבה יש קצת סמוכים שהוא לא היה תלמידו. הכהן אונגר הנ"ל, לאחר שלמד מר’ יעקב אבוהב שרי"ב הוא רב בפאדובה, פנה בשנת תע"ח בשאלה אל הרב יחכ"ם על אודות ר’ בנימין כהן וגם “אם מהר”ר ישעיה חבר איזה ספר?“; יחכ”ם ענה לו על שאלתו השנייה בקיצור נמרץ: מוהר"ר ישעיה באסן לא חיבר [שום] ספר (שד"ל, אוצר נחמד, שנה ג, עמ' 136, 138). בלא הוספת שום מלה המורה על יחס אישי, כגון: מי שהיה תלמידו, וכדומה לזה. אנו יודעים רק שבסוף שנת תנ"ד או בתחילת השנה שלאחריה הלך ר"י למנטובה במקום שלמד אצל ר’ משה זכות ואצל ר"י בריאל. בנו כותב בהקדמתו הנ"ל על ר"י: ויטוש משכן שלו [השין סגולה] לגור… בקריה נאמנה מנטובה אדם אחד מאלף… המקובל האלקי כמהר"ר משה זכות זצוק"ל… ויהי שם שלש שנים… ללקט אור"ות משני צדדין… וזאת ליהודה… כמהר"ר יהודה בריאל זצוק"ל. ר"י עצמו ג"כ כותב: ועיני ראו ולא זר ג' שנים רצופות מהרמ"ז ז"ל מניחם [את התפילין] תמיד במנחה מדי יום ביום וגם בע"ש בעת קריאת הפרשה שמות³ (תודת שלמים, ח"ב שאלה כ"ז); כידוע נפטר רמ"ז ביום ב דסוכות, תנ"ח (גבול בנימין לר’ בנימין כהן). ר"י גם הספיד את רמ"ז, הספד שנשאר בכ"י (רשימת כה"י של הבודליאנה לנויבואר, ס’י 991).

בהקדמתו הנ"ל מספר ר' ישראל בנימין שאביו הלך ממנטובה לווירונה ולמד שם אצל ר’ מרדכי באסאן קרובו “משם נסע פה העיר ריגייו… ושב לאחוזתו לרבות האשה… אבי אמי מורתי תמ”א [= תבורך מנשים אמן] כמהר"ר בנימין הכהן זצוק"ל… ויהי טוחן בבית האיס"ורין בו בפרק אחד דיני ממונות בדרישה וחקירה ללמד את בני־יהודה… אותו יום יום ידרושון". ר’ ישראל בנימין, בנו של ר’ ישעיה, נולד בשנת תס"א; לפי זה בא ר’ ישעיה לריגייו בשנת ת"ס, נשא שם אשה⁴ והרביץ שם תורה במשך זמן ידוע. בשנות ת"ע ותע"א אנו מוצאים אותו עוד הפעם שם. מאביב של שנת ת"ע יש ממנו תשובה משם בס' שו"ת אורח לצדיק לר’ אברהם חיים רודריגוס, ליוורנו תק"מ (דף מ"ה). בפחד יצחק ערך בר מתא ישנן שתי תשובות בנדון המס שהטילה קהלת ריגייו על הסוחרים ממנטובה שבאו שמה על היריד. האחת היא מר’ בנימין כהן מריגייו מפ' ויקרא תע"א, והשנית מר’ ישעיה בלא מקום ותאריך, לפי שהוא חשב אותה לטפלה לתשובת חותנו ולפיכך אינה צריכה לסימנים מיוחדים, ובאמת כשר’ יצחק לאמפורנטי מדבר עליהם (שם) הוא אומר: מדי עברי בעיר ריגייו ומדי דברי שם עם.. הרב… כמהר"ר בנימין הכהן ועם… הרב כמהר"ר ישעיה בסאנו חתנו המרביצים תורה בעיר ההיא הראו לי תשובתם על הנדון, הרי שהוא חושב את ב' התשובות לאחת.

העובדה שר"י שימש בשנת תע"ו כבר ברבנות בפאדובה ידועה ממקורות שונים: ממכתבו של ר’ יעקב אבוהב הנ"ל, מתשובה משם מאותה שנה שנדפסה בפחד יצחק ערך אונס (אמנם הפרט הוא שם: לשנת ולסדר ולא יטמאו את מחניהם, כלומר משנת תמ"ו, אבל ברור שזהו טה"ד ושגם הלמד של “ולא” צריכה להיות נמנית לפי שבשנת תמ"ו היה רי"ב עדיין נער) ומהשיר שחיבר באותה שנה לכבוד איש אחד שגמר את חוק למודיו בהמכללה בפאדובה (ד’ קויפמן בההשקפה הצרפתית 39, עמ' 133), אבל יש מקור אחד שבו נמצא הזמן בדיוק. בכה"י סי' 991 של רשימת נויבויאר הנ"ל יש דרוש שבכתובתו נאמר: למודי לשמיני עצרת עת"ה בוירונא בפרק נסיעתי משם להרביץ תורה בקהל קדושים ק"ק פאדובה יע"א; הקובץ הוא כתיבת ידו של ר’ ישעיה. ר’ ישעיה היה רב בפאדובה עד שנת תפ"ב; בשנת תפ"ג היה כבר שוב רב בריגייו. ברשימת נויבואר הנזכרת סיק 993, נרשם מכתב מאותה שנה שכתב ר"י מריגייו לר’ גבריאל דילריאו. המקור לידיעה הראשונה הוא בהשקפה ראשונה מקור אכזב. בין ההסכמות על הס' הון עשיר לר’ עמנואל חי ריקי נמצאת אחת שאמנם בכותרתה נאמר שהיא מהרב של פאדובה, אבל המסכים הוא: יביח"ב, והתאריך הוא תע"ב, ולכאורה מה ענין שמיטה אצל הר סיני? אבל כבר גילה ניפי (תנ"י, עמ' 151) שיביח"ב הוא ר"ת: ישיעה בן ישראל חזקיה בסאן. ההסכמה אי אפשר לה להיות משנת תע"ב, לפי שהחבור הראשון של ריקי, מעשה חושב, נתחבר בשנת תע"ד, כמו שהוא בעצמו אומר על השער של אותו ספר. והון עשיר הוא החיבור השלישי שלו (אמנם על הס' הון עשיר נמצאת גם הסכמה של ר’ אפרים כהנא משנת תע"ד, אבל ההסכמה היא על הס' דקדוקי עניות “הנקרא עתה הון עשיר”; ברור שהמלים האחרונות ניתוספו לאח"כ ע"י המחבר או ע"י המדפיס; הס' הון עשיר נדפס בשנת תצ"א, ודקדוקי עניות הוא המהדורה הראשונה שלו. עכ"פ היה זה בשנת תע"ד). בחרתי בשנת תפ"ב מפני ב טעמים: א) התאריך של ההסכמה: חמישי בשבת וכל אשר בו בקדש למב"י צודק גם בשביל שנת תפ"ב, ב) ההסכמה של ר’ יעקב אבוהב על הספר, המקבילה לזו של ר"י, היא מאותה שנה⁵. זמן פטירתו של ר"י אמנם נודע בקירוב. בשו"ת שמש צדקה לר"ש מורפורגו (ח"א דף נ"ב, טור ד) יש הסכמה קצרה ממנו על הפסק של ר"ש מורפורגו מיום ו פ' ויחי, תצ"ט; די רוסי כותב בדיציאנאריאו שלו שהוא נפטר בשנת 1739. התאריך המדויק הוא ב בניסן, תצ"ט. ברשימת נויבואר הנזכרת סי' 992 נרשם הספד על אביו של מחבר הקובץ שנפטר ביום הנזכר. אמנם ברשימת נויבואר נאמר שהקובץ הוא אוטוגראף של ר’ ישעיה, אבל ברור שזהו טעות לפי שר’ ישראל חזקיה, אביו של ר’ ישעיה, נפטר בשנת תמ"ד, לא תצ"ט; באותו קובץ נמצא גם הספד על ר’ ניסים פואה שנפטר בר"ה ת"ק, כלומר לאחר פטירתו של ר’ ישעיהו. הקובץ נכתב לפי זה לא ע"י ר’ ישעיה, אלא ע"י בנו ר’ ישראל בנימין, כמו כה"י 996־995 שבאותה רשימה.

מהערים שר"י שימש בהן ברבנות ידועות לנו רק פאדובה וריגייו, אבל גיסו ר’ מנשה יהושע פאדווה כותב בהסכמתו לס' תודת שלמים הנ"ל: די הוה רעיה מהימנא דישראל בכמה דוכתי ובק"ק ריגייו בפרטא. אמנם קסוטו כותב באנציקל' יוד' בערכו שהיה רב בצינטו, בפירארא ובריגייו, אבל מכיוון שפאדובה לא נזכרה שם, ההנחה היא קרובה שפירארא היא טה"ד במקום פאדובה (המקור לצינטו אינו ידוע לי).

כדאי אולי להביא עוד פרט קטן מתולדותיו. בחורף של שנת תצ"ז היה ר"י חולה בווירונה, ולפי דברי ר"ש מורפורגו בהסכמתו על הס' תודת שלמים הנ"ל, היה חליו כבד; עיין בס' הנזכר, ח"ב ס’י א' וג'.

הבה נסכם נא את דברינו. ר' ישעיה נולד בווירונה בשנת תל"ג או תל"ד. כשהיה עדיין ילד עקרו הוריו את דירתם לפאדובה. בשנת תמ"ד מת עליו שם אביו. בשנת תנ"ד בערך עזב את פאדובה והלך למאנטובה. הוא למד שם לפני ר’ משה זכות ור’ יהודה בריאל. משנת תנ"ח, שנת פטירתו של רמ"ז, הלך ממאנטובה לווירונה ולמד שם איזה זמן לפני ר’ מרדכי בסאן, קרובו. בשנת ת"ס בערך בא לריגייו ולקח לו לאשה את בת ר’ בנימין כהן, ג"כ תלמידו של רמ"ז, הרב דמתא. העובדה שרב"ך בחר בו לחתן לבתו מורה על תכונות נפשו הנעלות. יתרונות אחרים לא היו לו; הוא היה יתום וגם בוודאי לא בעל נכסים. על אודות מקום מגוריו בין השנים תס"א, השנה שנולד לו בנו היחיד, לת"ע אין לנו שום ידיעה. אינו נמנע ששימש במשך אותו זמן ברבנות בקהילה אחת או בקהילות אחדות. בכל פנים בשנת ת"ע היה כבר בריגייו. בתחילת שנת תע"ה התעכב בווירונה, ונשתמרה לנו דרשתו משם, ונסע אז משם לפאדובה, במקום ששימש ברבנות עד שנת תפ"ב. בשנת תפ"ג אנו מוצאים אותו שוב בריגייו; הוא שימש שם ברבנות עד יום פטירתו בב' בניסן תצ"ט. מפ' ויחי של אותה שנה נשתמרה לנו תשובה קצרה ממנו בעניין הלכה. הוא היה מקובל. רבו בקבלה היה בוודאי רמ"ז. בחורף תצ"ז היה חולה אנוש בווירונה.

אי אלו שרטוטים של פרצופו הרוחני של ר"י ימצא הקורא במאמרו של וילנסקי “אידינטיפיקאטיאן” וכו' בהשקפה האנגלית (כרך 38, עמ' 189).