רי"ב היה נוהג ללכת למודינא מדי שבוע בשבוע “להתוועד שמה על עניני הקהילה” (שם, מכתב י"ג). אפשר שביחסו זה לר"נ היה גם גורם אישי. בין רבני מודינא שבאותו זמן היה גם ר’ מנשה יהושע פאדובה, גיסו של באסאן, ואינו נמנע שהייחס בין שני הרבנים לא היה מן המשובחים ביותר, לפי שאביו של רמ"י, ר’ יהודה מצליח, היה לפנים רב ראשי במודינא, והבן חשב שהוא ראוי להאיצטלא שלבש ר"נ (עיין להלן).

יש אמנם מקומות במכתבי רמח"ל המורה לכאורה שזה לא חיבב את ר"נ. הוא כותב לרבו: “ימחול אם אזכירהו, של יתחבר — אם יוכל — עם הרב נתנאל כי הוא עודנו אומר אליו לבוא (לבוא אלי'? מ"ו); ולא ייטב בחברת הדרת כ”ת כל זר" (עמ' קי"ז, במכתב מן י"ג בניסן), וע"ש גם עמ' קי"ח והערה 270, אבל במכתבו מן ערב חג השבועות (עמ' קנ"א) הוא כותב לו: “וגם הרב נתנאל עוד כתב לי אשר, לעת יותר מהר יוכל (באפשרות ראשונה. מ"ו) יבא. באמת עתה כבר חפצת: יתאספו כל החכמים פעם אחת… ויסורו מעלי התלונות הרבות המתחדשות לבקרים”. כנראה פירושו של המכתב הראשון הוא, שרי"ב ישתדל לבוא בעת שר"נ אינו שם, לי שהראשון רוצה להיות בחברת רמח"ל לבדו.  ↩︎

את תשובתו הנמצאת בפחד יצחק (מראן ואילך: פ"י) ערך טומאת אהל (דף ע"ג) הוא מתחיל: במודינא עיר מולדתי.  ↩︎

בשנת ת"צ (בהקדמתו לספר מעבר יבק הנ"ל) הוא כותב: כי ברחמיו האריך ימי ושנותי, בטוי המורה שהיה אז כבן שבעים. על זה מורה גם העובדה שנתמנה לרב בשנת תמ"ה או תמ"ו (עיין תיכף להלן). להקדים את זמן לידתם גם כן לכאורה אינו מן הדין, לפי שהיתה לו בת שנישאת רק בשנת תק"א; עיין במכתבו של ר’ שמואל נחמני, חתנו ותלמידו של ר"נ, שפירסם פרענקיל (ס' היובל לכבוד מארכס עמ' 125); אמנם לא נאמר שם בפירוש שבתו היתה בתולה כשנישאת.  ↩︎

בתשובתו בשמש צדקה (מכאן ואילך: ש"צ) משבט, תפ"ו (חו"מ, סי' ט"ו) הוא אומר: שזה לי ארבעים שנה ויותר שאני ת"ל מורה הוראה בישראל, ובהקדמתו הנ"ל משנת ת"צ הוא כותב: שזה כמו ארבעים וחמשה שנים שאני דורש ברבים.  ↩︎

עובדה זו לא בפירוש איתמר, אלא מכיוון שהוא נתמנה לרב בשנת תמ"ה או תמ"ו, וקהילה אחרת שישמש בה באותו זמן אינה ידועה לנו, הסברא נותנת ששרת במודינא, במקום ששרת אביו שהיה סומא והיה צריך לעזרתו. יש סמוכין לזה בתשובה אחת בפ"י (אות ס', דף ק"מ) שבחתימתה נאמר: צעירי הצאן בני ישיבת מ(ר)[ד]נא בסדר לא תגע בו יד (= יתרו) הצעיר משולם בכ"מ בן ציון לוי זצ"ל מחתים ע"י המבורך בנו נתנאל הלוי יצ"ו. התשובה, שהיא בלא תאריך, נכתבה לא יאוחר משנת תמ"ה. היא לקוחה מס' עפר יעקב, שו"ת לר’ נתנאל סגרי, כ"י, עם הקדמה מאת המחבר, שממנה נראה שהספר כבר היה מוכן אז לדפוס, החתומה בצינטו “סדר וזאת התרומה, והשביע בצחצחות נפשך ליציר” (= תמ"ה). ההשערה היא קרובה שהתשובה היתה כתובה גם לא קודם לאותה שנה, לפי שר’ אברהם יוסף גראציאנו, שהיה רב ראשי במודינא ונפטר שם ביום השבת פ' חיי שרה תמ"ה, אינו חתום עליה. אבל אין מכאן ראיה גמורה שר"נ היה אז רב במודינא; [אפשר וגם קרוב לומר שההקדמה לע"י נכתבה בשנת ת"נ, אלא שסופר כה"י שכח לנקד על ההא של “והשביע”. באופן זה הרמז על האלפים הוא באופן הרגיל, ע"י האות הא, לא ע"י ניכוי של חמשה מהמספר הכולל. הוספה זו נכתבה לאחר שנסדר המאמר מ"ו].

הנני משתמש בהזדמנות זו להביע תודתי הנאמנה להנהלת בית הספרים שעל יד הסמינאר מיסודו של שכטר שאיפשרה לי את השימוש בכ"י עפר יעקב הנזכר.  ↩︎

יש לו משם תשובה (פ"י, אות ק, דף ק') משנת תע"א כמו שנראה מזמן תשובותיהם של המשיבים האחרים, וגם שאלה אחת מחשוון תע"ג (ש"צ, יו"ד, דף ס"ח). גם בתשובתו (שם, חו"מ, סי' ל') הוא כותב: בהיותי מורה הוראה בקק"י לוגו.  ↩︎

בפ"י, מהדורא בתרא, כ"י, קנין בית הספרים שעל יד היבריו יוניאן קולג', יש לו ד' תשובות משם מאותה שנה: בערבים: ישראלית הלכה והיתה לגוי לאשה, כלאים, פרוכחת, וקולית. התשובות הן כולן מן י"ג בסיוון תע"ג; בערך כלאים יש לו תשובה שניה משם מן ז, ליולי עש"ק פ' בלק (הדפים אינם מסומנים בכ"י). כנראה היה ר"נ שם איזה זמן קודם, לפי שר’ שמשון מורפורגו כותב: על שאלה הנ"ל (מן י"ב באייר, תע"ג) השיבוני מהר"ר זכריה מאורבינו ומהר"ר נתנאל הלוי (ש"צ, יו"ד, דף ע"ז). ר’ זכריה זה, הוא ר’ ידידיה זכריה בר’ יוסף ברוך שנמצא לו תשובה בפ"י (אות ק, דף ק'). ישנם לר"נ משם תשובות גם משנות תע"ד, תע"ו ותע"ח (ש"צ, או"ח דף כ"ז, פ"י אות ע, דף קנ"ה, שם מהדורא בתרא, ערך גדול הבית (משנת תע"ד); לאמפרונטי מכנהו בב' המקומות: הרב הגדול). גם תשובתו בש"צ (חו"מ, שאלה ל"ג) היא משם. אמנם הקהילה, שר"נ מצדד בזכותה בדין ודברים שהיו לה עם קהילה אחרת, נקראת שם חברון, אבל ר"י בריאל מגלה את המסכה הנסוכה וכותב: “וכל אחד מדבר בעד קהלו, הראשון (ר"נ. מ.ו.) שואל ומשיב בעד קהל חברון שהיא פיסארו” (שם, דף ל"ו, טור נ').  ↩︎

הוא חתום שם בתור עד על כתובה מן י' בטבת, תפ"ג, לאחר שבתי חיים בן יצחק מרני (יואל, ק"ס, תש"ו, עמ' 285, סי' 97). משנת תפ"ד יש ממנו משם תשובה בפ"י (אות ס, דף ט"ו; בכותרת “חננאל” במקום “נתנאל” עפ"י טה"ד). גם ר"י לאמפרונטי כותב שראה בשנת תפ"ד בפאדובה כתבי יד “במדרש כמהר”ר נתנאל נר"ו" (שם, אות ב, דף ס"א, טור א'). המאוחרת בתשובות ר"נ משם היא מן ב' באב תפ"ח (פ"י, אות ט, דף ע"ו).

לכאורה יש סתירה לזה מדברי ר"נ שכתב מפיסארו למורפורגו: ידיע ליהוי למר כי אני כמו כן בן ארבעים בלי בינה להוראה (ש"צ, יו"ד, דף צ'), אם כן היה בפיסארו לפחות בשנת תפ"ה, וצ"ל שמכיון שהיה מורה הוראה יותר משלשים שנה, התיר לעצמו להשתמש בחידוד זה.  ↩︎

בב' באב תפ"ח היה עדיין בפאדובה; מן כ"ט בכסליו תפ"ט יש כבר תשובה ממודינא (פ"י, אות ס, דף קמ"ד), שהוא חתום שם בראשונה ואחריו ר’ מנשה יהושע פאדובה.  ↩︎

ניפי (תג"י, עמ' 273, סי' ה'); מלבד זה ניפי מסדר שם את הקהילות באופן זה: פאדובה, לוגו, פיסארו, צינטו ומודינה, כנראה לפי שלא הקפיד על הסדר. אם הוא מונה את מודינא רק פעם אחת שלא במתכווין, או במתכווין, אי אפשר לדעת. מוטרא שנמשך אחרי ניפי בסדר הקהילות, אלא שקבע את מודינא בראשון (גם כן רק פעם אחת), השמיט את צינטו מכללן (מזכרת חכמי איטליה, עמ' 34). אבל קרובה ההשערה שלניפי היה לו מקור על זה, ושר"נ שימש אחרי פטירת אביו. ניפי מציין שם (גם בעמ' 321, ס’י ו') את העובדה שר"נ חתם ביחד עם רמ"ז ורנים אחרים בשנת תנ"ה, כלומר כשהיה עדיין צעיר לימים, את כתב הרבנות של ר’ שמואל ברוך בורגי.  ↩︎

ר' אפרים נפטר בשנת תפ"ח, בי"א באב (רשימה במחזור כ"י שנתפרסמה ע"י קלאר ב"עלים", שנה ג', עמ' 43), תאריך המתאשר גם ממקורות אחרים, ולכאורה לפי זה השערתנו שר"נ מלא את מקומו בתור רב ראשי אי אפשר לה להתקיים, לפי שגם ר’ יהודה מצליח פאדובה, רב ראשי במודינא, נפטר לפי דברי צונץ (ליטרטורגשיכטא ד' סינג' פואזי, עמ' 447) בי' באוגוסט של אותה שנה, תאריך שכמעט איש מהחוקרים לא הטיל בו ספק (רק שטיינשניידר במונטשריפט, 1898, עמ' 320, המביא את התאריך בשם מורטרא, מציג סימן השאלה אחריו). לפי זה לא היה ר’ אפרים רב ראשי כלל, ואי אפשר היה לר"נ למלא מקומו במשרה זו. אמנם בזמן האחרון פירסם ברנשטיין קינה של ר’ עמנואל חי ריקי על פטירת רי"מ, ובכותרת של אותה קינה נאמר שרי"מ “נתבקש בישיבה של מעלה חדש אב שנת התפ”ה" (“משירי ישראל באיטליה”, סי' קכ"ד), אבל מלבד שיש כאן הגדה כנגד הגדה, אפשר לתלות את השינוי, ‘ה’ במקום ‘ח’, בטה"ד, ויש גם קצת סמך לזה בדברי ברנשטיין המביא בהערותיו את התאריך של צונץ ואינו מעיר על הסתירה שבין שני התאריכים. אבל התאריך של צונץ הוא מוטעה בהחלט. כבר בשנת תפ"ו, ר’ מנשה יהושע פאדובה, בנו של רי"מ, מזכיר את אביו בברכת המתים (ש"צ, חו"מ, דף כ"ד), כן גם בב' תשובות אחרות שזמן כתיבתן היתה קדומה לתאריכו של צונץ (פ"י ערך בית הכנסת, דף כ"א, משנת תפ"ז, ושם ערך ספק, דף קי"ז, מן אייר תפ"ח), וצ"ל שבדברי צונץ נפלה טעות וצ"ל 1725 במקום 1728. באופן זה שני התאריכים הם מכוונים, לפי שי' באבגוסט של שנת 1725 = כ"ט באב, ואלו י' באבגוסט 1728 מתאים לו' באלול (לפי זה היה רמח"ל כבן י"ח כשקונן עליו את קינתו, ברנשטיין, שם, סי' קכ"ה). ומכיוון שבכ"ט בכסליו תפ"ט היה ר"נ שם כבר רב ראשי, היה הוא ממלא מקומו של ר’ אפרים שנפטר באב, תפ"ח.  ↩︎

ניפי כותב במקום הנ"ל בהערה 11: ובס' שירי זמרה דף (נ)[כ]“א ע”ב להמשכיל ר’ יצחק חי מוסאטי תלמידו נדפסה קינה לכבוד הרב ז"ל. גירונדי כותב: ונח נפשיה בליל שמורים שנת תקל"א (תג"י, עמ' 272, סי' י'), בוודאי גם כן על יסודה של אותה קינה, לפי שבפתיחתה בפרוזה נזכר “ליל שמורים” כזמן פטירתו של ר"נ (גירונדי מזכיר באמת את מוסאטי ואת ספרו, שם, עמ' 158, סי' נ"ג, אבל הזכרה זו אינה ראיה גמורה שהוא קרא את כל הספר: הוא אומר, למשל, שמוסאטי חי קרוב לתשעים שנה, ובהקדמת הס', שנדפס בחייו של המחבר, נאמר שכבר הגיע לגיל של תשעים ושש שנה. גם גירונדי כותב שם על מוסאטי: והיה תלמיד מהרב הגדול; שמו של הרב הגדול, נתנאל, נשמט בוודאי עפ"י טה"ד).

אבל כל הדבר מופרך מצידי צדדים: 1) מהקינה הנזכרת אין שום ראיה על זהותו של ר"נ, ואדרבה יש להביא משם קצת ראיה, שהוא אינו ר’ נתנאל שלנו; מוסאטי נולד באנקונא וישב בה כנראה כל ימי חייו, ואם היה רבו תושב עיר אחרת, היה בוודאי רומז ע"ז באיזה מקום בקינתו; ר"נ הלוי, רבו של מוסאטי, היה בוודאי איש אנקונא שלא נודע לנו ממקום אחר, 2) בס' שירי זמרה אין אף רמז קל לזמן פטירתו של הנספד. המלים האחרונות של הקינה “נתנו אל” אמנם נקוד עליהן, אבל כמובן הן רומזות לשמו של הנספד, לא לזמן פטירתו, חוץ מזה, הערך המספרי של המלים הוא תקל"ז, לא תקל"א. כנראה נתחלף לגירונדי הערך המספרי של “נתנאל”, שם הנפטר, במספר של שנת פטירתו.

מצד שני, בכותרת תשובתו של ר"נ בש"צ, ספר שנדפס בשנת תק"ג, הנ"ל בהערה 8, הוא כבר נזכר בברכת המתים. על זה שהוא נפטר לא יאוחר מתחילת תצ"ו יש קצת ראיה מהעובדה שהוא אינו חתום על גביית העדות בנדון רמח"ל שנגבתה ע"י רבעי מודינא בב' בכסליו של אותה שנה (“רמח”ל ובני דורו", עמ' ש"מ; שם חתום ראשון פנים חדשות: אברהם ידידיה בר’ מנחם שמשון בזילאה); הוא ג"כ אינו חתום על ההסכמה של רבני מודינא על הס' פרות גינוסר לר"ח ן' עטר, מן שילהי דחשוון של שנת תק"א (גם שם חתום ראשון אברהם ידידיה הנ"ל; לאחריו ר’ מנשה יהושע פאדובה שלא השתתף בגבה"ע הנזכרת מפני קורבתו לר’ ישעיה באסאן). בזמן האחרון פרסם פרענקיל את מכתבו של ר"ש נחמני הנ"ל בהערה 4, שנכתב באביב של שנת תק"א, ור"נ נזכר שם בברכת המתים והסיק מזה שר"נ נפטר לא יאוחר משנת תק"א. באמת ניכר מהמכתב שר"נ מת קודם לאותה שנה, לפי שכותב המכתב, חתנו ותלמידו, מדבר עליו כעל מת שכבר נשתכח מן הלב.  ↩︎

באמת זו היתה תקנה ישנה, התקנה הרביעית של תקאות פירארא משנת שי"ד, עיין בפ"י (אות תּ' דף קנ"ז ע"ב), “למען לא יקלו בכבוד רב המקום וימעיטו הודו ותפארתו אצל ההמון”, ועיין גם בספרו של פינקלשטיין “סלפגוברנמנט” וכו' (עמ' 301), אלא שהיו צריכים לעתים קרובות לחזור וליסד אותה, לפי שהיו רגילים לשכוח אותה; וגם לפעמים היתה תקלה, לפי שעשתה את רב המקום לדיקטאטור גמור.  ↩︎

זה כבר נראה מנטייתו לרמח"ל, עיין עמ' 131, גם מדברי “מי שאינו מניחם (תפלין בחוש"מ. מ"ו) עושה הטוב בעיני אלקים וכבר כתב בזה אריא דבי עילאי האר”י (ו)ז"ל" (ש"צ, או"ח, דף כ"ז). אנו מוצאים זה גם בפירוש: ר"ש נחמני במכתבו הנ"ל מכנהו: המקובל האלקי.  ↩︎

נירונדי כותב (תג"י, עמ' 272 סי' י' וע"ש גם עמ' 268 סי' קכ"ב הא') שבנו הרב הגדול מוהר"ר צבי הלך לדור בירושלים ויצא בשליחות מצווה. על יסוד המכתב של ר’ חיים ן' עטר (קלאר, ס' היובל לכבוד מארכס, עמ' 110) שבו נאמר: “והן עתה עולים עמנו לירושלים אשתו (של ר"ש נחמני, מ"ו) בחברת אמה ואחיה”, מזהה אותו פרענקיל (שם, עמ' 125) עם ר’ צבי הלוי הנזכר בין חכמי הישיבה של ר"ח ן' עטר ב"תולדות חכמי ירושלים" לפרומקין־ריבלין (ח"ג, עמ' 45).  ↩︎

אם השערתו של קלאר נכונה, היה גם ר"ש בן בתו של ר’ יהודה מצליח פאדובה, עיין בהסכמת ר’ מנחם עזריה פאדובה על הס' תולדות שמשון לר’ שמשון חיים נחמני. בכל פנים ההשערה היא קרובה ששניהם היו בני משפחת ר’ נחמן בן נחמן (= נחמני), מי שהיה רב ראשי במודינא קודם לאי"ש ג"ר. אבל החלטת יונה (השקפה הצרפתית, כרך 4, עמ' 113) שר’ נחמן היה אביו של ר’ שמשון היא מוטעית: ר’ נחמן נפטר בשנת תכ"ו (שם, עמ' 118, סי' 5) ור’ שמשון — בשנת תקל"ט “בין ע”ב לע"ג שנה" (תג"י, עמ' 325, סי' י"ו).  ↩︎

במכתבו של ר"ש נחמני הנ"ל הוא אומר על ר"נ" ואביו ג"כ צורבא מרבנן סגי נהורא. ע"י זה מתאשרת זהותו של שלום (“חלומותיו” וכו', עמ' ס"ג) שר’ משולם סגי נהור הנזכר בפנקסו של ר’ מרדכי אשכנזי הוא ר’ משולם שלנו. בדרך אגב, ר"ש נחמני מספר לנו שם שאביו היה תלמידו של ר’ משולם “אשר כל חכמי ישראל היו מתכנעים לפניו כקליפת השום” (אולי: מתדמים, השווה: כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום, בכורות נ"ח, ע"א).  ↩︎

ר' נתנאל סגרי כותב עליו בתשובתו בס' עפר יעקב (שנעתקה בפ"י אות ע, דף ע', ע"א), ספר שבשנת תמ"ה או ת"ג כבר היה מוכן לדפוס, “ומה טובו… אמרי שפר זקן שקנה חכמה כמהר”ר משולם הלוי נר"ו במודונא שלבו ראה הרבה חכמה ודעת".  ↩︎

מה שנאמר עליו אצל גירונדי (תג"י, עמ' 268, סי' קכ"ב הא') “מגאוני פאדובה” איני יודע לזה שום מקור, והוא בוודאי טה"ד (אמנם היה ר’ משולם הלוי אחר בפאדובה, עיין שם עמ' 34, סי' פ"ג).  ↩︎

יונה אומר כך במאמרו הנ"ל בדרך אגב (עמ' 116), אבל אינו מביא שום ראיה לזה. תשובת ר’ משולם הנ"ל גם כן לא תוכל לשמש ראיה חותכת ע"ז. אמנם מתשובתו של ר"נ הנ"ל אפשר להוכיח שר’ משולם היה רב כבר בימי חייו של “איש ג”ר". הוא עוסק שם בשאלה, אם יש להגיטו דין אהל לענין טומאה, כלומר אם הכהנים שבגיטו מותרים להישאר שם כשיש שם מת. בהזדמנות זו הוא מספר: “וכל עוד שהיה בחיים כמהר”ר אברהם גראציאנו זצוק"ל שהיה מאריה דאתרא היו איזה חכמים מערערים (על זה שהכהנים נשארים בבתיהם, או על זה שאינם נעשים תקונים בבנין הגיטו, באופן שלא יהיה לה דין אהל אחד. מ"ו) אבל לא נעשה שום חדוש (ר"ל, תיקון. מ"ו). ביום פטירתו שהיה ביום ש"ק פ' חיי שרה התמ"ה באו הכהנים אצל מעלת הרב אבי זצוק"ל לשאול את פיו והורה לאיסור… תעשה תיקון שבפתח הגיט"ו ההולך לשוק הבית… והסירו הרעפים וחתכו העצם" וכו', נראה מכאן שר"מ שימש ברבנות גם קודם לכן, שהרי תיכף לאחר פטירת “איש ג”ר" הורה הוראה.

לכאורה נראה שאפשר גם להוכיח מכאן שר"מ מילא מקומו של הרב הראשי הקודם, שהרי הכהנים פנו אליו בשאלתם ולא לרב אחר (בלא ספק היו כמה רבנים באותו זמן במודינא), בוודאי לפי שהיה שני במעלה להנפטר. אבל לא רק שאין זו הוכחה, לפי שמינוי לרב לא לעולם תלוי בחשיבותו של המועמד — יונה למשל מספר במאמרו הנ"ל שר’ נתנאל טרבוט ביקש בצוואתו שימנו את “איש ג”ר" במקומו לאחר פטירתו, אבל בני הקהילה לא שמעו לו ומינו איש אחר, יליד מודינא — בנדון שלנו אין זה גם בגדר השערה מיוסדת. העובדה עצמה, יסוד השערתנו, צריכה חקירה ודרישה. האומנם יתכן שהכהנים יפנו בשאלה בנדון מעשה בכל יום כזה? הרי ידעו שהנפטר התיר להם להשאר בבתיהם ואיך יקלו בכבודו בשעה שהיה עדיין מת מוטל לפניהם? אנו מוכרחים להניח שלא הכהנים פנו אל ר’ משולם, אלא הוא, שהיה בוודאי תמיד בכלל “איזה חכמים מערערים” בלבם על ההיתר, אבל שתק מפני הכבוד או מפני היראה, פנה אליהם ואסר להם להשאר בבתיהם, ובזה גרם באמת שהתיקונים הדרושים יעשו, ואם כן אין מכאן ראיה על חשיבותו.

אבל ראיה תעמוד להשערתנו זו ממקום אחר. בפ"י (אות ת, דף קנ"ז ע"ב), לאחר שהמחבר מביא את תקנת פירארא הנ"ל, הוא ממשיך לספר: ועפ"י הפסק הזה כתבו רבני מנטובה… אל פרנסי מודנא… על ענין חרם שהוטל מחכמי אנקונא… כדי שיטילו חרם על כל מי שידע או שמע איזה דבר מעסק… הנ"ל שיבא ויגיד את דבריו לכמהר"ר משלם לוי שבעיר מודנא (בס' “הוד אמת” הנ"ל, דף צ"ז ע"א, נעתק מכ"י של ר’ יצחק מאורבינו: לכמוהר"ר משולם… מ"ץ במודנא) בתוך ט"ו יום. התעודה היא משנת תמ"ה “לסדר ה' דבר טוב על ישראל” (פ' בהעלותך. מ"ו), כלומר כשמונה חדשים לאחר פטירתו של “איש ג”ר", וחתומה ע"י ד' רבני מנטובה ורמ"ז בראשם.  ↩︎

ר' משולם הלוי הנזכר ברשימת זוגות הממונים על התלמוד תורה במודינא (אסף, מקורות לתולדות החינוך בישראל, ח"ב, עמ' קפ"ב) הוא אחר ומאוחר לשלנו. בן זוגו הנרשם קודם לו הוא ר’ מנחם עזריה פאדווה, בנו הצעיר של רבי יהודה מצליח. אחיו הבכור של רמ"ע, ר’ מנשה יהושע, מכונה בשנת תע"ט, ט"ו שנה בערך לאחר פטירתו של ר’ משולם, “רך בשנים” (ש"צ, חו"מ, שאלה ל"ג, סי' י') ואי אפשר שאחיו הצעיר ישמש ביחד עם ר"מ ועוד ירשם קודם לו. גם ר’ אברהם מיכאל ראוויגו הנזכר באותה רשימה, אינו זה הידוע, בן זמנו של ר"מ שלנו, לפיכך אין להתפלא על זה שחתם בלועזית, עובדה שהעיר עליה אסף.  ↩︎

בשבת פ' עקב תי"ג אמר: בן ששה ושמונים שנה אנכי היום (“אוצר טוב”, ברלינר והופמן, 1887, עמ' 12), ובפתיחת קינה אחת על פטירתו נאמר: כי לקח אלקי' אותו… ביום ב' של ר"ה התי"ד (ד’ קויפמן, השקפה הצרפתית, כרך ל"ה, עמ' 259).  ↩︎

עיין במאמר יונה הנ"ל עמ' 115 ועמ' 118 סי' 5.  ↩︎

יום פטירתו נמצא גם בס' גבול בנימין (דרוש מ"ג) לר’ בנימין כהן. זה מתאים לשנת האזרחים 1684, לא 1685 כמו באנציקלופדיה האנגלית בערכים: גראציאנו ומודינא, ולא 1863 כמו באנציקל' יוד' בערך גראציאנו. עיין על אודותיו במאמרו הנ"ל של יונה.  ↩︎

הוא היה רב במודינא כבר בימי חייו של ר' משולם: בתשובה משנת תמ"ה, או ת"נ, הוא חתום עליה לאחר ר"מ (יש שם גם חתום שלישי). מצד השני אנו יודעים שהוא היה רב ראשי במודינא, ומכיון שרב ראשי אחר במודינא מאותו הזמן אינו ידוע לנו, ההשערה היא קרובה שהוא היה ממלא מקומו של ר"מ, ובנו של האחרון, ר’ נתנאל, שימש בקהילות אחרות, ורק לאחר פטירתו של ר’ אפרים כהן נקרא הוא לשמש במקום ששימש מלפנים אביו.

“מצליח” הוא שמו הפרטי ולא שם משפחתו. באיטליה שכיח שם זה בתור שם פרטי, למשל ר’ מצליח בן אלבצק מסיציליה, תלמידו של ר’ האיי גאון, ר’ מצליח עובדה (תג"י, עמ' 230, סי' י"ט), ר’ מצליח פיסארו, תלמידו של ר"י לאמפרונטי (עיין ברשימת מרגליות, סי' 384), ומצליח קורינאלדי, מי שהשתתף בהוצאת הכרך הג' של פ"י, בנדון דידן יש לנו גם עדות מפורשת ע"ז. בבית הספרים שעל יד הקולג' הנ"ל נשתמרה תעודה של קשר תנאים ממודינא משנת תע"ד עם חתימתו; הוא חותם שם: יהודה מצליח בכ"ר אברהם רפאל פאדווה. גם בנו חותם: מנשה יהושע בכמוהר"ר מצליח פאדווה (פ"י, אות בד, דף כ"א). הארכתי בזה לפי שבעל המאמר על אודותיו בהאנציקל' האנגלית תופס “מצליח” לשם משפחה, ופאדובה כנראה — לעיר מולדתו. כותרת המאמר היא: “מצליח, יהודה בן אברהם פאדווה”.  ↩︎

ר"א היה כנראה אוהב הקיצור וחתם רק שם אחד, בלא הוספת שם אביו, אבל ברשימת המחזור הנ"ל בהערה 12 הוא מכונה: אפרים אלידו וגם רחיד"א מכנהו במעגל טוב שלו (עמ' 91): אפרים אליאו. המו"ל אמנם הוסיף “בן” לפני “אליאו” אבל לא הודיע את מקורו של התיקון. אמנם כך נאמר בערך “מודינא” באנציקל' האנגלית, אבל שם הוא נמנה ב' פעמים: ר' אפרים בן אליאו מאוסטרא, בין הרבנים של המאה הי"ז, ור’ אפרים כהן בין הרבנים של המאה הי"ח, ואי מביאים ראיה מן רשימה משובשת כזו. ניפי כותב (תג"י, עמ' 325, סי' י"ו) שם משפחתו היה לפשיץ, דבר שלא מצאתיו במקום אחר (גם בתג"י עצמו בעמ' 5, סי' ו' לא נאמר כך). אולי נתחלף לניפי לרגע בינו ובין ר’ משה ליפשיץ, בוודאי גם כן יהודי מארצות המזרח (“מחינטשין” במעגל טוב, שם) שהיה רב במודינא; אנו מוצאים הסכמתו משם על הדפסת הס' פ"י משנת תק"י.

ר"א יצא מאוסטרא עיר מולדתו להולנד והיה שם מורה בישיבות הספרדים באמשטרדם ובהאג וכנראה חתם על סמך זה “ס”ט" בתשובתו בדברי יוסף לר"י אירגאס (סי' ל"ה). משם היה ברצונו לעלות לא"י ונתעכב באיטליה והיה שם לרב (כמו רמ"ז בשעתו; גם רב אחר מאוסטרא, ר’ נפתלי כהן אשכנזי, יצא לעלות לא"י קרוב לאותו זמן ונתעכב בקושטא ונפטר שם בשנת תע"ז). בשנת תע"ד אנו מוצאים אותו בוויניציא במקום שהסכים על הספרים הון עשיר ומעשה חושב לר’ עמנואל חי ריקי (אמנם בהסכמה על הספר האחרון, שהיה תח"י, נאמר שהיא משנת תע"ד (המספר תע"ד יוצא מתוך צירופי אותיות) ליצירה, אבל זוהי טה"ד דמוכח, לפי שההסכמה ניתנה ביום ו' ר"ח אב, ור"ח אב חל ביום ו' רק בשנת תע"ד, אבל לא בשנת תס"ט). משנת תע"ט כבר יש לנו תשובה ממנו ממודינא (ש"צ, חו"מ, שאלה ל"ג, דף ל"א). התשובה היא אחת מג' תשובות הבאות כאחד משם. הראשונה היא לר’ יהודה מצליח פאדובה “ר”מ ור"מ" (= ריש מתא וריש מתיבתא), השניה לו, והג' לר’ מנשה יהושע בנו של הראשון. גם על שאלה משנת תפ"ב (פ"י ערך אֵלם, מקיצי נרדמים, דף קס"ט וק"ע) באה תשובתו לאחר תשובת רי"מ. אבל כבר בתשובה משנת תפ"ז (מהשנים שבינתים אין בידינו תשובות ממנו עם ב' חתומים) הוא חתום ראשון ואחריו ר’ מנשה יהושע הנזכר. מענין שיש ממנו תשובה מן כ"ג בתמוז תפ"ח, כלומר כב' שבועות קודם פטירתו (פ"י, אות ט, דף ע"ו), אמנם הוא מתאונן בה שהוא חולה. הוא מת זקן ושבע ימים; כבר בכותרת התשובה משנת תפ"ב הנזכרת, הוא מכונה: זקן ונשוא פנים. ר’ מתתיהו נסים טירני כותב עליו בספרו הוד אמת (דף ק'): כהנא רבא דחריף טובא.

הוא לא נשא פנים לאיש אפילו כשזה היה מפורסם ובעל השפעה מרובה. הוא היה אחד מן ג' הרבנים שיצאוּ כנגד ר"ש מורפורגו בשאלה הנ"ל בעמ' 293. המעשה היה באנקונא שאחד משני הדיירים שגרו בבית אחד, הדייר העליון, קבע זיזין בכותלו היוצא לרשות הרבים ובזה האפיל על הדייר התחתון. האחרון מחה כנגד זה ותבע את העליון לדין. מורפורגו, בצירוף הבי"ד שלו, הצדיק משום מה את העליון, אבל הדייר התחתון השיג פסק לטובתו מר’ יעקב אבוהב, רב בוויניציא. מורפורגו לא יכול לעבור על הדבר בשתיקה ופנה אל הרבה רבנים שיחוו דעתם. כעשרים רבנים הסכימו לו מטעמים קלושים מאוד, (רב אחד עשה הפרש בין האפלה למיעוט אור!), והראשי שבהם היה מרא דאתרא ואין רשות לרבנים מקהילות אחרות לסתור הפסק שלו. צריך לזקוף את זכותו של מורפורגו (הבן) שהוא הדפיס כל התשובות.

הרשות ניתנה לשער שר' אפרים שימש באופן בלתי רשמי בתור רב ראשי במודינא משנת תע"ט ואילך, בעת שהרב הראשי הרשמי, ר’ יהודה מצליח, כבר היה חולה ולא היה יכול למלא את כל ההתחייבויות הכרוכות במשרה זו, ובנו, רמ"י, אף כי שימש שם ברבנות, לא היה ראוי למלא את מקום אביו משום גילו הצעיר. רי"מ מספר לנו בתשובתו משנת תע"ט הנזכרת: “יודע(י) כל שער עמי… והיסורין שסבלתי… וכחי הראשון סר מעלי ואיני יכול לסבול כובד העיון בספרים”. בסוף התשובה הוא אומר: “וכבר האריכו למעניתם בנדון זה החכם כמוה”ר אפרים הכהן נר"ו ובני… ואליהם אני נושא את נפשי“. תשובות לרי”מ העוסקות במשא ומתן בהלכה לאחר אותו זמן אינו ידועות לכותב טורים אלו. התשובה הקצרה משנת תפ"ב הנ"ל אינה מכילה שם מו"מ בהלכה. בפסק שלו משנת תפ"ד (מים רבים לר’ רפאל מילדולה יו"ד שאלה ז') נאמר עליו: כתב בקיצור… והבטיח שיכתוב על הענין בארוכה בשעת הכושר (הוא הוכרח אולי לכתוב בעצמו את תשובתו, לפי שבנו, שהשיב גם כן בנדון זה, פסק להפך מדעת אביו “להלכה אבל לא למעשה”). התשובה השניה מאותה שנה (פ"י, אות ס', דף י"ד) היא אולי כולה לבנו, אלא שמפני הכבוד אמר בחתימתה: מכתיב וחותם גם בשם מעלת אביו.

הדבר הוא טבעי שבשנת תפ"ה, לאחר פטירתו של רי"מ, נתמנה ר' אפרים לממלאי מקומו באופן רשמי.  ↩︎

בשנת ת"ג היה אביו בוודאי כבר במודינא, ובשנת תע"ט היה הוא עדיין רך בשנים, א"כ הסברא נותנת שנולד במודינא. משנת תק"י נמצאת הסכמתו על הדפסת הספר פ"י בראשם של ג' הרבנים המסכימים משם; גם ניפי מכנהו ר"מ ור"מ דק"ק מודנה (תג"י, עמ' 239, סי' י"ג). מן י"ז בכסליו תקכ"ד יש לו תשובה בשו"ת “טעם זקנים” לר’ שבתי אלחנן מהזקים (או"ח, ח"א, סי' ל"ה; כ"י של בית הספרים שעל יד הקולג' הנ"ל); לאחריה באה תשובת ר’ שמשון נחמן (= נחמני) משם באותו נדון עצמו.  ↩︎

לכותב טורים אלו אין ידוע רב ראשי אחר במודינא מאותו הזמן, ע"כ הוא משער שרד"ך מלא את מקום רמ"י פאדובה, אבל כמובן אי אפשר לומר כך בבטחה; ר’ יעקב חיים בר’ ראובן ן' יחיא בהקדמתו להס' זרע אמת לר’ ישמעאל כהן מספר שרד"ך היה רב ראשי במודינא ושר’ ישמעאל מלא את מקומו. בכ"י קנין בית הספרים של הקולג' הנ"ל המכיל “דרושים והספדים בעברית ובאיטלקית שדרש ר’ מזל טוב מודינא” יש הספד על ר"ד “אב”ד ור"מ" שנפטר “ביום ט' לחדש אלול שנת **התקצ”ב**".  ↩︎

עיין בהערה הקודמת. שנות הולדתו ומותו נמצאות למשל ב"כנסת ישראל" לפין, (עמ' 674). לפי זה הידיעה בתג"י (עמ' 5, סי' ו') שר’ ישמעאל למד תורה מפי ר’ אפרים הכהן, שכמו שראינו נפטר בשנת תפ"ח, היא טעות גמורה, ואפשר נתחלף לו בין ישמעאל לדוד.  ↩︎

בכ"י הנזכר בהערה 30 וכן בסדור “קול ששון” לליל שביעי של פסח שרמ"ט הו"ל בשנת תקל"ח נמצא גם שם אביו. בכ"י יש דרשה מכ"ז בתשרי תקכ"ח ומעיוה"כ תקפ"ה; לבד מזה נמצא בבית הספרים הנזכר כ"י המכיל קונטרס שלו על בבא קמא משנת תקכ"א וארבעה כרכים מספרו “פירורי לחם” הנזכר בתג"י, הגנות על שלחן ערוך אורח חיים ויורה דעה. ניפי אומר שהוא מלא מקום ר’ ישמעאל כהן (תג"י, עמ' 261, סי' ק"ג). – בספר “זכר דוד” לבנו ר’ דוד זכות, שנדפס בשנת תקצ"ז, הוא נזכר בשער בברכת המתים. מהתעודות שפירסם יואל (ק"ס שנה כ"ב, עמ' 283 סי' 72) משמע שבחשוון תקצ"ב לא היה כבר בחיים.  ↩︎

גירונדי בתג"י (עמ' 284, סי' ו' וסי' ח'). בהקדמתו לדרושי ר’ ישמעאל כהן שהוציא סאנגוויניטי בשנת תקצ"ז בשם “שפת אמת”, הוא כבר מכונה רב של קהילת מודינא; גם מהתעודה של יואל הנ"ל, משמע כך. במקום האחרון כותב גירונדי: “ועלה לשמים זקן ושבע ימים זה שלש שנים”. גירונדי נפטר בי"ג בטבת תרי"ב (עיין תג"י בסופו).  ↩︎