א' אדר התקצ"ז .

לידידי המשכיל והנבון כמ"ר שמואל ליב הר הזהב שלום.

מכתבך קבלתי ביום אתמול, ומיד כתבתי לידיד נפשי החכם המופלא מוהר“ר שי”ר, ושלחתי לו חצי מסלולו לס' הנחמות והרשיתי אותו להוציא לאור כל מה שירצה מאגרותיו ומאגרותי, אך אמרתי לו כי לתת לפני המדפיס להדפיס או לפני המעתיק להעתיק טוב שיתן העתקה כתובה בכתיבה משקיט, שאתם בקיאים בו, ולא ההעתקה אשר כתב אלי בכתב רש“י, כי איננה באמת לא כתב רש”י ולא כתב משקיט, וקרוב מאוד לטעות בקריאתה, אשר על כן זאת עצתי שלא יבקש ממני שאשלח אליו אגרותיו, אך הוא יתן בידך ההעתקה הראשונה אשר בלא ספק נשארה אתו. ויהי מה אני כל חפצו אעשה. ואתה ידידי אם אתה בעצמך תעתיק אגרות זולתך להדפיס אותן, הִנֵה זהיר לבלתי עשות מעשיך בחפזון ובבהלה, ודע כי כבר כתבתי דברים מרים אל המליץ והמשורר הר“ר מאיר לעטעריס, והוא התנצל באמרו כי הכ”י אשר שֻלח אליו היה מלא טעיות וקשה לקרוא בו קצת מלות, והביא ראיה לדבריו כי אגרתי בפי' דברי הראב“ע היא לבדה שֻלְחה אליו באָריגינאל בכתב ידי, ע”כ יצאה נקיה משבושים יותר משאר המכתבים, וזה אמת. גם על שאר הענינים אשר האשמת אותו התנצל והצטדק, והנה הוא בכלל ידידַי.

ספרי מבוא לחכמת לה“ק כבר יצא לאור, והנני מצפה עובר ארח למסור אליו ג' ההעתקות ממנו, לידידינו החכמים המופלאים שי”ר וקראחמאל ולך.

אני עושה עתה בפירושי לישעיה תוספות ותקונים הרבה מאוד, גם אני מוסיף בתחלת כל נבואה תוכן ענינה בקצור –.

לא טובה עצתך ללכת מארצך עד ליוורנו לבית דפוס שמשון יינטילומו, כי יצא שכרך בהפסדך. גם ראוי שתדע כי בעיר ההיא נתינת הרשות להדפיס ספר עברי היא ביד יהודי, והוא וכל חכמי ליוורנו הם מכלל אנשים אשר מנהג אבותיהם בידיהם, ולפי דעתי הצענזור שלהם קשה יותר משל מומרים, הגידה נא לי (אם ידעת) אם אמת מה ששמעתי אומרים כי החכם יאסט המיר –.

התלמידים הלמדים בקאללעגיום בשנה הזאת חמשה, שנים מעיר Verona שנים מעיר Mantova, ואחד מן Montagnana, אשר בסביבות פאדובה, רובם משכילים ונבונים, והערותיהם מועלות לי הרבה בהגהת פרושַי על ישעיה ועל התורה ובכל מה שאני עושה, ושמותיהם יוָדעו לדור אחרון.

רבים הגידו לי כי החכם גייגער כתב בקורת על אוהב גר, אך ספרו לא בא עדיין לידי. אתמה עד אנה יאחר לכתוב בקורת על פירושַי לישעיה אשר הדפיס ראזענמיללער. תתן שלום לידידנו החכם הרופא הד"ר משה אשכנזי, אם הוא בעירך.

ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפש הכו“ח פה פאדובה א' אדר התקצ”ז.

ידידך שד"ל

כ“ה אדר ראשון התקצ”ז

לכבוד ידידי כרֵע כאח לי המליץ היקר והמשורר הנכבד

כמ"ר מאיר הלוי לעטעריס ברכה ושלום.

לששון ולשמחת לבבי היה לי מכתבך היקר מיום י"ב לחדש הזה. אשרי שדברתי על אזן שומעת, ואשריך אשר מצאת איש דובר באזניך דברי אמת.

חזק ואמץ ידיד נפשי חזק ואמץ מאד במלאכת השירים השקולים, וגם הנה מראשית בכורי מלאכתך אשר הבאת לפני מי לא ינבא כי עשה תעשה וגם יכול תוכל והיית הראשון לכל משפחות צפונה אשר ישיר שירים בלה"ק שקולים בפלס ומאזני משפט כאחיך אנשי ספרד ואיטליאה.

ואשא משלי ואֹמר.

דודי עלה הצלחה והיית לראש למשוררי כל משפחות צפון

יִכָּלְמו יחדו מליצי אשכנז קולם כקול נחש וכשפיפון

כי עָרְלה אזנם וגם חֻכָּם, כמו מֻכִּים בירקון ושדפון

מאיר! חזק אפוא וְאַל תִרְפֶה, וְאֵל כבוד ושם עולם לְךָ יצפון.

ועתה ידיד נפשי, הנני רואה כי מאהבתך אשר אהבת הדרך החדש אשר שמת בו פעמי שיריך, ומשמחתך ששמחת בו כמשוש חתן על כלה חדשה, מהרת מעשיך יותר מדי, וכתבת בימים אחדים שני השירים אשר שלחת אלי, ועוד עשרים אחרים אשר הזכרת באגרתך: וכל זה אמנם מוכרח וטבעי באדם המנסה את כחו במלאכה חדשה, ורואה כחו גדול ממה שהיה מדמה בלבו, כי כל נסיון חדש שהוא עושה מביא בלבו שמחה חדשה, לאמר: הלא כחך גדול; ועל כן לא ירפה ידו מהוסיף בחפזון נסיון על נסיון, כי על ידי כן הוא מוסיף לו שמחה על שמחה. כה יעשה העולל בהַחִילו לנסות כף רגלו הצג על הארץ, כי בראותו את עצמו יכול לעמוד על עמדו ולצעוד עשרה צעדים, ימהר יחישה פעמיו עד אשר יפול. כה עשה המלך העריץ, אחרי אשר מצאה כקן ידו לחיל העמים, לא השיב ידו מבלע, עד אשר נפל ולא הוסיף קום. והנה זה דבר טבעי באדם כקטון כגדול. אשרי אנוש אשר יוכיחנו אלוה, הנסיון יוכיח את העולל כי בחפזו יפול על כן ישמור ולא יפול עוד, והמלך העריץ לא הוכיחו הנסיון רק באחרונה להשמידו עדי עד. והנה נא ידיד נפשי (ומוסר שד"ל אל נא תמאס, כי הוא יכאיב ויחבש) בחפזך הבלעת הרבה שואים נעים אשר לא כדת, כגון וַתְּבקש הַשאול, ערְבה, מֵראות, מִשְמוע, הַסְכינה, מִמְסלותם; גם הפכת מלרע למלעל, ובחמדת תֵּבֵל תֶבֶל עשית! גם הרבה טורים עשית בטעם על החמישית ולא על הששית או על הרביעית, כמו שפוך דם רצחת, שא מרום עיניך, כוכבים יגיהו, כי תחל הארץ, תרגז מפניך, וזולתם לא מעט. ועתה ידיד נפשי אחרי אשר לא בדרך ארץ קניתי לי אהבתך, אך בדרך אמת ובתם לבבי, הנה נא ערבתי את לבי לתקן שני השירים אשר שלחת אלי, למען הראותך כי אין בשירים מעוות אשר לא יוכל לתקון, אם יהיה המשורר מתון במלאכתו. ואמנם לא אֹמר קבל דעתי, וחלילה לי מקצוף עליך ומגער בך אם תשוב ותשלח ידך לתקן את אשר חשבתי לתקן, כי לא היתה כוונתי אלא להראות לך כי כל רעיון אפשר לאמרו בכמה פנים, בלי שיהיה כבד המשקל כדאי לנעול השער בפני המשורר לגלות מחשבתו כאשר היא. גם אל תחשוב כי לפעמים החלפתי לשונך ללא צורך, רק להחליף את שלך בשלי, חלילה לי! רק בכל מקום אשר תראה אותי נוטה מעליך, תדע ותאמין כי מצאתי שם בדק, אם מפני משפטי המשקל ואם מפני משפטי הלשון, ובחכמתך בטחתי כי תמצא בכל דבר הסבה למה סרתי מאחריך, והחלפתי דבריך. ופן תאמר בלבבך כי זה שאני יועץ אותך להיות מתון במלאכת השירים, ולתקנם תקון אחר תקון, הוא למעוט ערכך בעיני, אמרתי לתת לפניך אות ומופת איך אני עושה גם אני בכתבי שירַי, ואיך הפרוץ והנמחק מרובה על העומד בהעתקה הראשונה שאני עושה, ולכוונה זאת אני שולח לך בתוך האגרת ההעתקה הראשונה אשר עשיתי מארבעת הבתים אשר שרתי לך בתחלת אגרתי זאת

ואחרי הדברים והאמת האלה אבאה לשאר דברי מכתבך היקר ואֹמר כי הספר אשר נדבה רוחך לשלוח אלי תוכל לשלוח אותו ע"י הרצים (par la diligence) בלי להוציא עליו הוצאות (sauf affraneation) ואני בשמחה אשלם שכר העגלה. ולענין השאלה אשר שאלת ממני, הנני מוכן למלא חפצך בכל אשר תשיג ידי, כי ידידי אתה, וידידיך אני, לא לפי הוראת המלה הזאת בדרך ארץ, אבל לפי הוראתה באמת ובשנים קדמוניות. ואולם שמע נא ידידי והואל להשיב מענה לאשר אני שואל אותך. האיש הזה דעליטש הידעת אותו פנים אל פנים? הכבר הסכים עמך להתחבר אליך במלאכת האנטאלאגיע אשר הזכרת? ומי משניכם יהיה המדבר בס' הזה? ומי הוא האיש הזה וכמה ימי שני חייו? היעשה מלאכתו לאהבת החכמה או לתקות בצע כסף? והנה נא לא אכחד ממך ידיד נפשי כי בראותי התחברותך אליו רחש לבי דבר רע, לאמר: אולי שכיר הוא האיש הזה להאדון די שמיד, והוא שכר אותו לחבר ס' בשבח בכורי העתים, למען יקפצו עליהם הקונים; והספק הזה מר לי מר, והוא יעכור כל שמחתי אשר שמחתי בשמעי ענין Dreigestirn אשר כתב בעמוד 93. כי אמנם כך הוא טבעי: אם כל גדולי הארץ יבאו וישתחוו לפני, אבל יעשו זה כמצווה ועושה, אם לתקות שכר ואם מיראת נזק, יהיה כל כבודם כאין בעיני, ולא אשמח בו כאשר אשמח אם אראה עני אחד נבזה וחדל אישים יהלל אותי מדעת עצמו ומהמית לבבו.

ולענין לשלוח לך שירים קדמונים יקרי המציאות, ראוי שתדע כי דברים הרבה שלחתי כבר לידידי הבחור המשכיל דוקעס, ואני לא אדע אם ידפיסם ואם לא, ולפי דבריו הנה ספרו כבר הוא תחת מכבש הדפוס, ולך איפא מה אעשה אחי, אם בא אחר וקדמך? ואם לא ידפיסם, תוכל לבקש אותם מידו. ומכל מקום לא אחדל לבקש עוד שירים אחרים יקרי המציאות ואשלחם אליך אם מן הקדמונים ואם מן האחרונים, ואם שלי ושל תלמידי. עוד צריך שתודיעני היכן יודפס הס', אם בוויען ואם בלייפציג, כי קצת מן השירים שהיה בדעתי לשלוח אליך, לא יֻתַּן הרשיון להדפיסם בעיר וויען. עוד זאת אבקש מאתך, לבלתי יבא באנטאלאגיע הזאת שום שיר אשכנזי הבלתי שקול בפלס ומאזני המשקל, אם לא שיהיה אחד מן הקדמונים. סוף דבר אם תחפוץ שתהיה ידי עמך ראוי שתודיעני דברים כהוייתם, מה תהיה תכונת הספר ומשפטיו לכל חקותיו, ואם כבר החלות במלאכה אם לא. והנה אנכי בסוף הדקדוק אשר כתבתי לתלמידי בלשון איטלקית כתבתי מאמר ארוך על השיר העברי הקדמון והאחרון, ואם אתה בקי בלשון איטלקית ותרצה לתרגמו אשכנזית ולתתנו בספרך אשלחהו אליך. ומי יתן והיה גם החכם דעליטש בקי בלשון איטלקית, כי אז אולי אחר זמן הייתי שולח לו ענינים אחרים בכ"י למען יתרגמם בלשון רומי וידפיסם שם בלייפציג. וגם האנטאלאגיע יותר טוב היה (מצד אחד) שתהיה כתובה רומית ולא אשכנזית, כי אז תהיה דבר השוה לכל המדינות.

ועתה אחת שאלתי מאתך ידידי לחפש בכל אשר תמצא ידך אם תמצא ס' Theologische Bibliothek של החכם Döderlein הנדפסת בלייפציג בשנת 1781, כי כתבו לי כי בחלק ראשון מן הספר ההוא בעמוד 806 כתוב החדוש שחדשתי אני על פסוק ואפי על תבליתם, והרבה בקשתי הס' הזה ולא מצאתיו. וגם בקשתי מהבחור המשכיל דוקעס שיבקשהו בביבליאטעק של הקיסר, ולא מצא אותו. בקש נא גם אתה, ואם תמצאהו, כתוב נא לי מלה במלה את כל הכתוב על הפסוק ההוא

בי ידידי קח לך כאשר תכתוב אלי נייר אחר שיוכל לעמוד ימים רבים בלי שיקרע במקומות הקיפול. ואתה ידיד נפשי שלום וכל אשר לך שלום כלב החותם פה פאדובה היום יום כ“ה באדר ראשון שנת התקצ”ז

ידידך ומכבדך

שד"ל

המשורר הנכבד החכם הרופא פראנקעל, דורש בשלומך ונסע לעיר רומי.

יען ידעתי כי יקרו בעיניך ובעיני כל חכמי אשכנז שירי מוהר“ר משה חיים לוצאטו ז”ל אמרתי אגלה אזנך כי יש לו עוד בכ"י ס' מגדל עז כעין לישרים תהלה, ומלא כמוהו ברכת ה‘, וזה שתי שנים מצא אותו איש פלוני מוכר ספרים אליעזר שמו וכנויו J. Cohen והביאו אלי והגיתי ממנו סיגי ההעתקה, ונקדתי אותו ועשיתי עליו כשמנים הערות לבאר דבריו הסתומים, והוא הבטיחני שימכרהו לאדון די שמיד למען ידפיסהו, על כן לא חשתי לשמור אצלי העתק לא מהס’ ולא מהערותי, ואחר זמן אמר לי הפולוני כי מכר אותו למוכר ספרים בעיר פרעסבורג (או בעיר פעסט, איני יודע בבירור) ואת שמו לא הגיד לי, רק אמר לי כי האיש קבל מקרוב כתר החברות. ועתה מי יתן ויעלה בידך ידידי להוציא הס' ממצפונו ולהוציאו לאור, כי יקר ונעים הוא באמת. ואתה שלום.

ידידך שד"ל.

י“ג ניסן התקצ”ז

לכבוד אדוני וידידי החכם היקר אדם מרטינעט ברכה ושלום

יקרת בעינַי, אדוני נכבדת ואני אהבתיך אחרי ראותי את ספרך תפארת ישראל אשר הבאת לפני, ואשר לא הגיע לידי רק זה חמשה ימים. ברוך טעמך וברוך אתה, אשר פנית אל הגוי הדל הזה. לתת כבוד לשמו, ולהראות העמים כי לא אבדו חכמים מישראל, ותבונה מבית יעקב. והנני רואה את ספרך זה טוב ומועיל בשלשה דרכים.

ראשונה רבה תועלתו לכל דורשי לשון יהודית כָערלים כַמולים, בְעָרְכו לפניהם מבחר מכתבים מכל מין ומין, מהם יראו וכן יעשו.

שנית מועיל להרבות האחוה בין העמים, הערלים והמולים, וזאת פעולת חסד, פעולת חכם ופילוסוף, פעולת אדם ראוי להקרא אדם. והמכיר יקרת המין האנושי בכללו, ולא יבדיל בין איש לאיש רק לפי מעשיו הטובים והרעים.

ושלישית יועיל להרחיב ולהלהיב בלבב בני ישראל אהבת לשונם, ולעוררם דברי דעת ואמרי נֹעם, בראותם מכתביהם לתהלה ולתפארת גם בקרב העמים. או אז! יקומו דברי אשר נִבֵאתי בחתימת כנורי לאמר: השפל גאותו נבזה בעיניו … עד סוף המזמור. אתה עתה ברוך ה‘, ישלם ה’ פעלך, ותהי משכרתך שלמה מעם ה' אלהי ישראל, אשר נדבה רוחך להיטיב לעמו; וגם אני הנני לך ידיד עולם, מוכן לשרתך בכל אשר תמצא ידי.

ואולם אם תשאלני מה אשפוט על בחינתך בבחירת הענינים אשר אספת בספרך, אֹמַר בְתָם-לבבִי כי רוב מה שבחרת, בחכמה ובהשכל בחרת; רק דבר אחד רע בעיני. והוא כי הרבית לאסוף אליך משירי האשכנזים, אשר שיריהם אינם באמת שירים, אחרי היותם שרוע וקלוט, זה בעל ארבע וזה בעל חמש, זה בעל אחת עשרה וזה בעל שתים עשרה, ומלבד זה (מפני קריאתם המשובשת) בין מלרע למלעיל לא יבדילו, ויחריזו תֵּבֵל עם תֶּבֶל, ורבות כהנה אשר על כן כמעט מאה עמודים מספרך לא ימתקו לְחִכֵּנו אנחנו אנשי איטליאה, ולא גם כן לְחֵך חכמי הערלים, אשר קריאתם בלשון הקודש כקריאת אנשי איטליאה וספרד. את הנראה בעיני אמרתי ולא כחדתי, ובטחתי כי את האמת תאהב, ולא שפתי חלקות. ועל דברי תהלה ותפארת אשר כתבת עלי בסוף ספרך מה אֹמַר, רק כי שמח לבי ויגל כבודי בהם, והיו לי לאות ולעד על אהבתך אותי. גם מאד שמחתי על אשר בחרת לאסוף אליך שלשת שירַי על יום התחיה, כי כן יקרו בעיני מאד.

ועתה אדוני וידידי היקר, הנני שולח אליך ספר איטלקי אשר הוצאתי לאור עתה מקרוב, וישמח לבי אם ימצא חן בעיניך.

חזק אפוא ידידי, וברכך ה' בכל מעשה ידך אשר תעשה, וחפץ ה' בידך יצלח. ואתה ידידי שלום וכל אשר לך שלום, כנפש הכותב וחותם בידים רפות וברכים כורעות מן המחלה אשר חליתי וַיְחַלְצֵנִי ה', פה פאדובה בראשון בשלשה עשר לחדש שנת התקצ"ז.

ידידך ועבדך

שד"ל

י“ג ניסן התקצ”ז

לידידי למה"ל שלום רב.

זה לי ששה שבועות שאני חולה, כי צבה ונתקשה החלק הימיני מצוארי, והוצרכו הרופאים לעשות בי פצע וחבורה ומכה טריה, ועדיין לא שבתי לאיתני, והנני חלש, והולך שחוח, כי עדיין שני חורים פתוחים בצוארי, ורטיה נתונה עליהם, וכל זה ימנעני מהלוך קוממיות.

בימי היותי שוכב על ערש דוי מדוכה ביסורין באוני מכתביך עם ס' החכם דעליטש, והיו לי למשיב נפש ולכלכל את מחלתי. והנני, ידידי, מוכרח לקצר מפני החולשה ומפני רבוי הטרדות אשר נקבצו עלי במשך ימי חליי.

וראשונה אֹמר כי מצאתי חכמת דעליטש רחבה מני ים, ובינתו ישר ועמוקה מאד, ואהבתו וחמלתו על ישראל ענין יקר, לא יאומן כי יסופר.

ועתה שא נא אם בלב תמים כדרכי ובלא שפת חלקות אֹמר אליך כי השתוממתי ונבהלתי איך מְלָאֲך לבך להתערב עם איש חכם כזה, ועל הכל אתמה איך כתבת אליו כי זה מימים ושנים יש באמתחתך ענינים נאותים לחלק שני מספרו. ומה אלה מטמוני מסתרים אשר באמתחתך? אם לא שירים שלך, כי אמנם שירי הקדמונים הבלתי נדפסים או יקרי המציאות, ידעתי כי רחוקה מציאותם מאד בארצות פולין ואשכנז. והנה לבי בטוח כי לא יחר אפך בי, אחרי מה שידעת מתמימותי, אך דע כי על כל פנים במקום שיש חלול השם אין אני חולק כבוד לבשר ודם. ועתה דע נא ידידי כי לבי יחיל בקרבי פן יקרה ח“ו כי החכם ההוא האוהב היהודים, אם יזדמן לפניו איש יהודי אשר יבא אליו בהבטחות גדולות ואח”כ לא יעצור כח למלא הבטחותיו כראוי, ועם זה יגלה מחשבתו כי מגמת פניו לבצע כסף, יתהפך לשונא היהודים. את אלה השב ידידי אל לבך.

ואני הנה ידי אתך לתמוך ימינך לאהבתי אותך, ולמען קדוש השם, והנני שולח אליך ספרי Prolegomeni ואתה תשלחהו אליו בשמי, ותודיעהו מה יקר הוא בעינַי נכבד ואני אהבתיו, אחרי ראותי את ספרו, ועם ספרי תשלח אליו שירת הראב“ע הרצופה פה, המתחלת נדוד הסיר אוני, אשר איש לא ידעה. ותודיעהו כי יש בידי שירי ר' משה ריאיטי, ואינם 1012 בתים, אך 1451, כי ההעתק אשר ביד החכם יש"ר חסר הוא, כי איננו מחזיק אלא ההיכל, ואמנם הס' כלו נקרא מקדש מעט, ויפרד לשלשה חלקים, אולם, היכל, דביר, אלא שהמחבר לא הספיק לגמור מלאכתו, ונשאר ההיכל בלתי נשלם, והדביר עדיין לא הוּחַל, וגם האולם נראה שאיננו שלם, אע”פ שכבר ראיתי שלש העתקות ממנו, וכלן שוות בזה. ואני אשלח לו לקוטים מהאולם וההיכל, ככל חפצו. ופעם אחרת אקוה שאוכל להודיעך ענינים אחרים יקרים מאד, שאינם עתה בידי, אך מיום אל יום אני מצפה להם, ואם תוחלתי לא תכזב גם מהם אקריב לפניו מנחה. והנה שלחתי אליך מאמרי על השיר העברי, ולא למען תעתיקהו (כאשר נדבה רוחך, ידידי), אלא למען תשלחהו אל החכם הנזכר, אשר ראיתי כי לשון איטלקית לא נעלמה ממנו, ותאמר לו בשמי שיעשה בו מה שלבו חפץ, ואם אולי ישפטהו ראוי לתת לו מקום בספרו, אל ידפיסהו אלא כאשר הוא בלשון איטלקית. ובָרְכֵהו בשמי. ודע כי חלילה לי לשלוח אליו משירַי, אחרי ראותי כי המכוון בחלק שני מספרו איננו אלא לדבר על שירי התלמוד והקדמונים.

דע ידידי כי החכם מרטינעט שלח לי ספרו במתנה, עם אגרת, בה יבקש שאתנהו במספר תלמידַי. על כן הנני שולח לך עקסעמפלאר אחר מספרי, חתום בחותמי (ואצל הספר יש גם אגרת), ואתה תשלחהו אליו מיד שתוכל, וכל ההוצאות אשר תוציא על משלוח שני הספרים האלה, עלי תהיינה, ותודיעני כל פרוטה ופרוטה שתוציא עליהם, ואני אשלם.

ואל האדון המדפיס תאמר כי אני שלחתי לו ספרי לאות ולעד על אהבתי אותו, על ספרי בה“ע וכרם חמד שהדפיס, אשר הודיעו טיבי בעולם, וע”כ אין מן הצורך שישיב לי דבר חלף מתנתי: ואמנם פן יחשוב זה לי לגאוה, כאלו אינני חפץ במתנתו, הנני שואל ממנו ס' ניר דוד.

ואתה ידידי שלום. פאדובה ערב פסח התקצ"ז.

ידידך הכותב בחפזון ובידים רפות וברכים כושלות

שד"ל

י“ח ניסן התקצ”ז

לכבוד הבחור המשכיל והנבון כמ"ר זלמן כוכב טוב שלום.

זה לי חדש וחצי שאני חולה, ועדיין לא שבתי לאיתני, על כן אחרה תשובתי אליך, וגם עתה מפני החולשה אצטרך לקצר. והנה נא צר לי על שהוכרחתי לעכב תשובתי יותר מדאי, ואולי אתה בטוח בלבך כי כבר שלחתי שני מאמריך לבעל כרם חמד להפיצם בישראל, ואני לא עשיתי כן, על כן הנני ממהר לכתוב אליך היום, בידים רפות וברכים כושלות, למען הודיעך כי אין דעתי נוחה כלל במאמרים ההם, וחלילה לי להיות מעיר לעזור להוציא לעז על דת יהודית, אחרי כל מה שאני רואה בעיני צרעת הפריצות והניאוף מתרבה והולכת בישראל אחר שהתחילו הנשים להשליך אחרי גוון הדת ההיא, או תאמר המנהג ההוא ואם על הגלוח אין לי לערער, עם כל זה אין דעתי נוחה גם במאמר ההוא, מפני מה ששלחת לשונך על רבני ארצך, והיה אפשר וראוי ומחויב לגלות דעתך בלי לדבר עתק על הרבנים. ואתה דע לך כי עם כל מה שנתעכבה תשובתי, עדיין יכול תוכל (אם תרצה) להפיץ מאמריך בכרם חמד, כי גם אני עדיין (מפני חליי) לא שלחתי מאומה. והא לך האדרעססע של בעל כרם חמד Herrn Samuel Leib Goldenberg in Tarnopol (Galizien) אתה עתה אם תרצה לשלוח, שלח, ואני לא אהיה לך לא לעזר ולא למסטין. ומכל מקום אם תרצה לשלוח, עבור שנית על מה שכתבת, והשתדל לטהר הלשון מקצת שבושים שפלטה קלמוסך כה וכה נגד דרכי לה"ק. ואם אולי תחפוץ שאחזיר לך מאמריך, אמהר אמלא שאלתך.

אשמח מאד אם אראה בעיני או בעיני אחד מבעלי בריתי הקרובים למקום מושבך (כגון המשורר הנכבד כמ“ר מאיר הלוי לעטעריס המגיה בדפוס האדון פאן שמיד בעיר וויען, או הבחור המשכיל כמ”ר יהודה ליב דוקעס איש פרעסבורג, המתגורר עתה בעיר וויען) את בלויי הסחבות אשר כתוב בהן פירושי על ואפי על תבליתם וכבר גם החכם המפואר מוה“רר שלמה ראזענטהאל כתב אלי כי מצא הפירוש ההוא בס' Theologische Bibliothek להחכם Döderlein ואני חפשתי הס' ההוא בכל מקום שידי מגעת, גם בעיר וויען בביבליאטעק של הקי”רה, ויבֻקַש הס' הזה ולא נמצא..

ובזה אשים קנצי למלין, ואתה שלום וביתך שלום הכו“ח פה פאדובה י”ח ניסן התקצ"ז,

אוהבך שד"ל

היום נולד בן זכר לידידי מוהר"ר הלל הכהן דע לא טאררע

י“ח ניסן התקצ”ז

לידידי המשכיל והנבון כמ"ר שמואל ליב הר הזהב שלום.

זה לי חדש וחצי שאני חולה, ועדיין לא שבתי לאיתני, ואתה תבין מה רבו טרדותי, מחמת רבוי האגרות אשר קבלתי בימי היותי מוטל על ערש דוי, ועתה בידים רפות וברכים כורעות אני משיב מעט מעט לכל אחת ואחת; לכן בעל כרחי הנני מקצר.

מי נתן בידך אגרתי לרב"ב המתחלת “את התרגזך אלי שמעתי”? השמר לך ואל תדפיס אותה. אך אם ישלה אליך רב"ב איזה דבר שיהיה מאגרותיו אלי, הרשות בידך להדפיס דבריו, ואני לא אחוש, אך אני מצדי לא אחדש עוד דין ודברים עמו. דע כי בכל מה שתאמר אלי נגד המשורר הנכבד מאיר הלוי לעטעריס, אינני מאמינך כי בחנתיו ונסיתיו.

הנני מקיים לך עצתי שלא תלך לליוורנו.

אגרת הבחור המשכיל יה“ש ותשובתי אליו תוכל להדפיסן, ובלבד שימחוק האחרונה מהערותיו לאגרתי, וימחוק ג”כ מאגרתו כל מה שנוגע לרב"ב, גם שִטָה אחת המסיימת “של מה בכך” כאשר כתבתי היום אל הבחור ההוא.

מעתה אתחיל להעתיק בשבילך לקוטים מאגרותי להחכם שי“ר, ובשוב התלמידים מבתיהם יסייעוני בהעתקה. מהר אשלח אליך חיי רמח”ל כתובים בתבונה והשכל מאת ידידי הבחור המחוכם כמ"ר יוסף אלמנצי.

ואתה שלום. פאדובה י“ח ניסן התקצ”ז.

ידידך שד"ל.

י“ח ניסן התקצ”ז.

לכבוד ידידי הבחור המשכיל והנבון כמ"ר יהושע העשיל שור שלום וברכה.

זה לי חדש וחצי שאני חולה, ועדיין לא שבתי לאיתני, ע"כ בעל כרחי אקצר.

לענין הערותיך אשר הוספת בשולי אגרתי אליך, הרשות בידך להדפיס השלש הראשונות, אך לא האחרונה, תגרום לקוראי הס' שיצחקו עליך ויאמרו: ראה זה נער מלא גאוה, אשר מלאו לבו לומר על רשד“ל ששכח מקרא מלא! וכי אין לרשד”ל ס' מאיר נתיב לראות בכמה מקומות נמצא שרש לון? ואיך לא דקדק הנער הזה בדברי רשד"ל שכתב כי לא מצאנו שֵם מָלוֹן מיוחס לבעלי חיים, ולא אמר שרש לוּן, או פֹעַל לוּן, אלא שם מָלוֹן.

על כן טוב תעשה לכתוב לבעל כ“ח שימחוק ההערה ההיא. גם תעשה הטוב והישר בעיני אם תמחוק באגרתך אלי מלות “ודרך כלל אומר לך כי מאד וכו' עד מדוע נריץ אגרות של מה בכך” וכן ג”כ תמחוק כל הנוגע לרב"ב.

ואתה דע לך כי כבר שלחתי לרב“ב לעיר פעסט כל אגרותיו אלי, גם שלחתי לו מנחה ספרי מבוא לחכמת לה”ק. גם אני ואחרים לפנַי פירשנו מדהבה כמו מרהבה, אך לא בענין גאוה, אלא בענין נגישה (דוגמת איך שבת נוגש), כי כן שרש רהב מורה באמת נגישה, כמו לך התרפס ורהב רעך, הפצר בו שישלם, וכן ירהבו הנער בזקן ענינו לדעתי הנער יפציר בזקן למען יקבל שררה. הספרים שתרצה לשלוח לי הלא יקל עליך לשלחם למעלת גיסך לעיר טריעסט, והוא ימסרם לחותני היושב שם .

בקורת החכם גייגער לא"ג לא ראיתי. אגרת מידידנו גאלדענטהאל לא קבלתי.

קבלתי ס' דעליטש. החכם הפראפעססאר בעיר במבערג, מרטינעט שמו, שלח לי ספרו (תפארת ישראל) מתנה, עם אגרת, בה יבקש ממנו שאשימהו במספר תלמידַי, עם היותו בעל אמונה אחרת. הס' הנ“ל הוא קרעסטאמאציע בלה”ק, מלוקטת מספרים חדשים ובהערות אשר בסוף הס' המחבר מרומם אותי. תתברך בשמי ידידנו הרופא ערטער, והוא יברך בשמי את החכם היקר מוהר"ר נחמן הכהן, אשר אני מצפה לראות חלק מספרו אשר הבטיחני.

ואתה שלום. פאדובה י“ח ניסן התקצ”ז.

ידידך שד"ל.

כ“ז ניסן התקצ”ז

לידיד נפשי ועטרת ראשי החכם המופלא כמוהר"ר שלמה יהודה ראפאפורט שלום

זה לי חדש וחצי שאני חולה, ועתה אני מתחיל להתחזק.

קבלתי זה ימים רבים מכתבך היקר, ולרבוי הטרדות אשר נאספו עלי בימי חליי לא אוכל עדיין להשיבך מענה.

אתה ידידי לסבות נכונות לאיש יושב בארצך לא תחפוץ תת ממכתביך בכרם חמד, ואני היושב בארץ אחרת ורחוק מן המגור אשר יגֹרת, לא אחדל מעשות רצון הכורם. והנה נא ראיתי טוב לשלוח לכרמו קצת ממה שכתבתי באגרותי אליך, לא אגרות שלמות, אלא ענינים נפרדים. ויען בקצת מאותם הענינים אני חולק עליך, ואתה לא תחפוץ להוציא לאור תשובותיך, לא מצאתי תחבולה להגיד העניינים ההם אלא בשלא אודיע למי נכתבו האגרות ההן, ואתה ידידי כאשר תגמור בדעתך לפרסם מכתבי חכמתך, תוכל להוציא גם תשובותיך על דברַי, ועד שלא תוציא תשובותיך לא יוודע מי האיש שאני חולק עליו.

ומכל מקום לא רציתי לעשות דבר בלתי ידיעתך, והנני שולח לך הדף הראשון מליקוטַי, למען תקראהו, ואם לא ירע בעיניך תשלחהו לידידנו הר הזהב. ואם אולי (ומי יתן) יישר בעיניך שיוודע כי לך נשלחו האגרות ההנה, תאמר אל הכורם שיוסיף בראש הדף אחר הזכרת שמי מלות לידיד נפשי ועטרת ראשי וכו' ככתוב באגרתי זאת. בי ידידי אל תאחר להודיעני מה תגמור בדעתך על כל אלה. ואתה ידידי שלום. פאדובה כ“ז ניסן התקצ”ז

ידידך שד"ל

לקוטים מאגרת י“ד שבט התקצ”א²:

היה נ“ל – וכן בענין תרגום ע' – דע נא ידידי היקר כי ידידי הבחור המשכיל וחכם כמ”ר יוסף אלמנצי (מסוחרי העיר הזאת ומגביריה) נתן בידי ס' כ“י על קלף, אשר אתו, יקר מאד, והוא ס' מחזור ויטרי לרבנו שמחה תלמידו של רש”י, שאלתיו ממנו לבדקו ולהודיעך מה נכלל בו. הס' הזה-חורפינו דבר.

כ"ה תמוז³

הנני מעתיק לפניך ידיד נפשי את אשר כתבתי זה שלש שנים על דבר ב“ש וב”ה

ז' אייר התקצ"ז

כ“ג אייר התקצ”ז

לידידי כמ"ר יהושע העשיל שור ברכה ושלום.

קבלתי מכתבך. אם תרצה להוציא לאור האגרת ההיא בכל מה שנוגע למזכרת החכם קינדרפריינד זצ“ל, טוב תעשה. אך כל מה שנוגע לעניין אמונת השארות הנפש, צריך שתסירהו, יען אם תניח הדברים ההם, אז אני מחוייב להשיב לך בלא משוא פנים (במקום שיש חלול השם), ואני מחויב לומר לך בתשובתי כי כל האומר הריני מאמין כך וכך, אבל אני מאמין כי משה רבנו לא היה מאמין כך, כבר גלה דעתו שהוא כופר בתורה מן השמים, והוא עושה בן עמרם חכם כשאר חכמים, והוא בלתי מאמין שהיה דבר ה' אליו כלל. כי איך יתכן שיהיה אדם מודה בנבואת משה רבנו, ועם כל זה יאמין דבר הפך מה שהיתה לפי דעתו אמונת משה רבנו? כל זה הייתי מוכרח להשיב לך נגד כל ישראל ונגד השמש ואני חלילה לי מהבאיש ריחך בעיני אנשי ארצך, ע”כ שמע בקולי איעצך, אל תוציא הדברים ההמה לאור, ואני פעם אחרת אשיב לטענותיך ביני-לבינך באהבה. א"כ אפוא אם תרצה לשלוח אגרתך אל הכורם זאת עשה, הסר משם מן “כבר באתני תשובה מהכורם” עד “ולבקש ממך שתשמיעני דעתך” עוד תסיר משם מן “ביד מי אשלח הספרים” עד “להציב לו ציון למשמרת עולם”,

תמחול לשלוח הדף הרצוף פה לידידנו הכורם, ותכתוב אליו שאם ימתין עוד מעט אשלח לו מכתבים רבים ונכבדים מאלה, ושידידי הבחור המשכיל וחכם כמ“ר יוסף אלמנצי התאחר להשלים מעשהו מפני שמת אביו, ובקרוב ישלים וישלח לו. גם תשאל ממנו אם ידידנו החכם המופלא מוהר”ר שי"ר שלח לו דף אחד כתיבת ידי.

תברך בשמי את החכם היקר מוהר“ר נחמן ותשאל ממנו אם קבל ספרי Prolegomeni על ידי האיש גוט, ותאמר לו שאם רצונו לשלוח אלי חלק מספרו בכתב משי”ט, אם תהיה הכתיבה ככתיבת אגרתו אלי, יעשה; אך אם אולי זה יגרום לו עכוב להדפסת הספר, ולא יחפוץ לשלוח אלי דבר, אהיה אוהבו ומכבדו כאשר בתחלה.

הבדלתך בין רפיון לעצלות ישרה בעיניי

ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה כ”ג אייר התקצ"ז

ידידך

כ“ז אייר התקצ”ז 1.

לידידי המשכיל ונבון כ"ש שמואל ליב הר הזהב שלום.

ביום י“ח ניסן שלחתי לך אגרת קטנה על ידי הבחור יה”ש מבראדי.

ביום כ“ז ניסן שלחתי לידידנו החכם המופלא מוהר”ר שי"ר דף א' לקוטים מאגרותי אליו, למען אם לא יהיה הדבר רע בעיניו, ישלחהו אליך לתת בכרמך. אקוה כי כבר שלח אותו אליך.

ביום כ“ז אייר שלחתי להבחור יה”ש דף כולל שלש אגרות, והוא ישלחהו אליך, ותטעהו בכרמך. ועתה הנני שולח אליך דף אחר, ואם תמתין לי עוד מעט אשלח אליך איזה מכתב יקר בעיני.

ידידי המשכיל וחכם כמר יוסף אלמנצי ימהר לשלוח אליך חיי רמח“ל, ומה טוב אם תשלח לבית הדפוס המכתב בכתיבת ידו ממש. ולא העתקתך. וכן אגרותי תשלחם בכתב ידי. כי כן תסיר מעליך אחריות כל ט”ס ולזות שפתים תרחיק ממך.

ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפש הכו"ח פה פאדובה

כ“ז אייר התקצ”ז.

ובתוך האגרת אגרתי לדוקס על מאמר השכל ואגרת ליה“ש י”ב אייר התקצ"ו

ידידך שד"ל

י“ב סיון התקצ”ז

י“ז סיון התקצ”ז

לידיד נפשי החכם המליץ והמשורר הנכבד כ"ש מאיר הלוי לעטעריס שלום רב.

אחרתי להשיב למכתבך היקר עד בוא אלי מכתב החכם דעליטש אשר לא הגיעני רק ביום אתמול. ועתה אגיד לך כי מאז ביום Februar 13 כתבו לי הוא דעליטש ורבו Julius Fürst אגרת מלאה אהבה וכבוד, ועמה שני ספרי החכם Fürst קשורים קשירה מפוארת, וס' החכם דעליטש (זה האחרון קשור בבראשירע, אולי נערי בית הדפוס המירו הטוב ברע, כאשר קרה לי זה שנתים ששלח לי החכם ראזענמיללער זצ"ל ס' ישעיה שלו עם הערותי, ואנשי הדפוס שלחו לי בטעות ס' שופטים, ואני כתבתי העניין לראז‘, ועתה ביום אתמול, אחרי מות הצדיק, בא אלי עם הספרים הנזכרים גם ס’ ישעיה). והנה שני החכמים ההמה יחדו מבקשים אהבתי ושואלים ממני שאשלח להם שירים קדמונים בלתי נדפסים, וגם משירי הכמוסים אתי, ומלבד זה מבקשים שאשלח אליהם דמות פני, וספור תולדותי בלה“ק. ועתה אחת שאלתי מאתך ידידי שתודיענו (אם ידעת) מה היה להחכם הזה Fürst שהמיר שמו Joseph Alsari, כי אמנם אם רצה לתרגם מלת אַלְשָר במלת Fürst, מה ראה להמיר יוסף ביוליוס? וזה מביא אותי להרהר אחריו, שמא כמו שהמיר שמו המיר ג”כ דתו. מהר ענני ידידי, כי לא אוכל לכתוב אליהם אם לא אדע לפני מי אני עומד. ותודיעני ג"כ אם אולי הגיעך מכתב מהחכם דעליטש שקבל ספרי Prolegomeni והכתבים הנספחים אליו.

צדקת ידידי בדבריך נגד קצת מהגהותי בס' מגדל עוז. מליצת מה לעשות למוד וכו' השכלת מאד בהבנתה, ואני מלמד זכות לעצמי, כי בשבעה ימים (ובקצתם ג"כ הייתי חולה) החלותי והשלמתי המלאכה ההיא, ואולי עתה שאני עושה המלאכה לאטי (כי העתק אחר מס' מגדל עוז מצאתי ביד הרופא דא לא וולטא ממנטובה ואני משיב יד עליו להגיהו), אולי גם אני הייתי מפרש המליצה כפירושך, ואולי ג“כ לא. ואמנם לפי פירושך (שהוא האמת) נ”ל לנקד לָמוּד והוא לשון חכמים. שָמֵחָה הוא כמו צָלֵחָה, אך זה וזה פעל עבר לנסתרת, לא שם התאר, ומאמר הלא שָמֵחָה אז אעלוז אינו אלא לדוחק המשקל, והוא נגד הדקדוק. נכונים דבריך על למצוא בשקר פשע, גם על לשאת גמול רשעי. קריאתך גם מבלי גָבוֹל לא תתכן בעיני. בענין אכחד ומר אצעק אעיין עוד. ומי יתן והיה אפשר לך להביא אליך עוד ס' מגדל עז ליום או ליומים, ותעתיק משם כל הגהותי, ואוכל לשום לבי עליהן בהגהתי אשר אני מגיה עתה מחדש.

ידידי, מה שאמרת בחפזה כי מנהג כתבי הקדש לתת ה“א הנקבה בסוף המאמר להטעים הקריאה הוא אמת ושקר. המנהג הוא להוסיף ה”א יתרה, לא ה“א הנקבה, כי בה”א הנקבה הטעם למטה. ים ודרום יְרָשָה הוא צווי, והה“א יתרה, לא לנקבה. וכן תנור בוֹעֵרָה וזולתם. אמנם וגדר אבניו נהרסה אינו מן השם, כי גדר הוא ג”כ לשון נקבה, כאשר מצאנו גדר הדחויה. ומדי דברי בענין לשון נקבה אעירך כי כמוני כמוך עשינו (באי הסלע) אֳנִי ל' זכר, והוא ל' נקבה, זולתי במקום אחד, מלכים א' י' י"א; וטוב להגיה ולעשותו ל' נקבה.

בעיני יפלא מאד מאד איך לא נמצא בביבליאטעק של דעדערליין מה שכתב לי החכם ר' שלמה ראזענטהאל מעיר פעסט שמצא בו על פסוק ואפי על תבליתם; ואולי הס' שראית חסר היה. עיין נא עוד בדבר.

השירים הבלתי נדפסים אשר בידי עתה, להעתיק מהם ולשלוח אל החכם דעליטש, הם:

קובץ גדול משירי ר' משה אבן עזרא (ס' התרשיש ושירים אחרים רבים) אשר קניתי עתה מקרוב בדמים יקרים.

שירים שונים למחברים קדמונים הנמצאים במחזור ויטרי כ"י.

ע' או פ' מצבות מעיר טוליטולע זה ת"ק שנה.

מקדש מעט לר"מ ריאיטי.

שירי החליפות לר"ש מאריני.

מגדל עז וקצת שירים אחרים לרמח"ל.

שירי ר' יצחק לוצאטו אחי אפרים.

שירים הרבה למשוררי איטאליא האחרונים.

שירים שלי ושל תלמידי שמואל חיים זלמן.

אם יזדמן לך לכתוב אל החכם דעליטש קודם שאכתוב אני אליו (כי לא אכתוב אליו עד בוא תשובתך אלי) תוכל לבשרו על זה, ובלבד שתכתוב כאלו אני הודעתיך הדבר קודם בוא אלי מכתבו, לבלתי יוודע לו ולרבו היותי מתמהמה להשיב למכתבם.

ואתה ידידי היקר שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה היום יום י”ז סיון התקצ"ז

אוהבך שד"ל

כ“ז סיון התקצ”ז

לידידי ואדוני החכם היקר החסיד הענו ירא את האלהים מרבים, כ“ש מוהר”ר שלמה ראזענטהאל שלום.

מכתבך היקר קבלתי ושמחתי בו, ועתה הנני כותב אליך שורותים אלה למען הודיעך כי מכ"ז המכונה J. Cohen הוא מכלל ידידי, ובחסדך בטחתי שאם תוכל להיות לו מעיר לעזור בשום עניין אשר יצטרך לו בסחורת הספרים לא תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות, כי האיש הזה הוא כְלִי חֵפץ לתורה ותושיה.

מקצה השמים מוצאו ותקופתו על קצותם להגדיל תורה ולהאדירה, לשבור רעבון המתאוים להשתעשע בדברי חכמים ומכתביהם, והוא הוציא חמודות מני חשך. יראו ישרים וישמחו, על כן כל המחזיק ידיו כמחזיק את התורה וכעושה נחת רוח לכל המחברים הקדמונים אשר שפתותם דובבות בקבר, ברוך הגבר המחליף כח ויעל אבר להוציא לאור חכמתנו ולפרסם בדור אחרון פעל פעלנו בימֵינו בימי קדם.

אתה עתה ידידי ואדוני היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה בחדש השלישי בכ”ז לחדש שנת התקצ"ז

ידידך ועבדך

שד"ל

כ“ז סיון התקצ”ז

לדידי נפשי ועטרת ראשי החכם המופלא מוהר“ר שי”ר ברכה ושלום

זה ימים רבים שלחתי אליך ולהר הזהב ולידידנו החכם היקר מוהר"ר נחמן הכהן ספרי Prolegomeni ועדיין לא ידעתי אם בא לידך, והנני תאב מאד לדעת משפטך עליו.

ועתה כבוא המכתב הזה אליך תדע כי המוביל אותו לפניך המכונה J. Cohen הוא מכלל ידידַי. ובחסדך בטחתי שאם תוכל להיות לו מעיר לעזור בשום ענין אשר יצטרך לו בסחורת הספרים לא תמנע טוב מבעליו, כי האיש הזה הוא כלי חֵפץ לתורה ותושיה, מקצה השמים מוצאו ותקופתו על קצותם להגדיל תורה ולהאדירה להפיץ מעינותיה חוצה, להביא בכל מדינה ומדינה ולכל חכם וחכם הספרים הצריכים אליהם והישרים בעיניהם, והוא הוציא חמודות מני חשך, יראו ישרים וישמחו, על כן כל המחזיק ידיו כמחזק את התורה וכעושה נחת רוח לכל המחברים הקדמונים אשר שפתותם דובבות בקבר ומברכים האיש המוציא לאור חכמתם ומפרסם בדור אחרון פֹעל פעלו בימיהם בימי קדם.

וגם עתה הנה הביא לפנַי הראב“ע על התורה כ”י נחמד ובו בספר שמות שני פירושים, הארוך והוא הנדפס, והקצר והוא שהיה לפני המוטוט (והפירוש הארוך הוא מזכיר אותו בכנוי השטה האחרת), והעתקתי ממנו המעט שיכלתי ביום או יומים שהיה כאן, ואם הייתי אני עשיר או הוא עשיר אין ספק שהיה הספר בא באוצרותי, ואולם הפי' הקצר להראב“ע על ס' שמות איננו שוה בנזק שהיה נמשך לתורה ולתושיה אם ח”ו הייתי אני עשיר או הוא היה עשיר, כי אז לא היה עוד מוכר ולא הייתי עוד מחבר ספרים. ישתבח המשפיל ומרים, הכל לטובת היצורים.

דע ידידי כי קניתי ס' התרשיש ושירים אחרים הרבה לר' משה אבן עזרא, ומתוכו נתברר לי שהיה שם אביו יעקב, לא יצחק כדעת קצת. שם מצאתי מצבת הרי“ף כמו שהיא בספר דרך תמים וקורא הדורות, ולא אדע אם נתעוררת אתה או אחרים על מבוכה גדולה הנמצאת על אודות יום מיתתו, כי לנסח סביוניטא נפטר ביום שבת י”א אייר, ולנסח דרך תמים והכ“י אשר בידי נפטר יום שלישי בשבת עשרה ימים לחדש אייר, וזה וזה לא יתכן, כי חדש אייר לא יתחיל באחד מימי אד”ו, והנה לנסח סביוניטא היה צריך שיהיה ר“ח יום ד' ולנסח האחר ביום א'. וכבר עשיתי חשבון וראיתי כי קביעות שנת תתס”ג הוא בש"ה והיה ר“ח אייר בשבת. והנה הראב”ד והיוחסין כתבו כי מת הרי“ף בניסן לא באייר; ואם נגיה ונאמר שמת בסיון, יתקיים נסח דרך תמים וכ”י שלי, שהיה יום שלישי בשבת עשרה ימים לחדש סיון. וא“ת למה לא תגיה ותאמר יום שלישי בשבת אחד עשר יום לחדש אייר? לזאת אשיב כי בכ”י שלי כתוב בפירוש בעשרה ימים, לא ביום י‘, ואם היה יום י“א היה צ”ל באחד עשר יום; גם בדרך תמים כתוב עשרה ימים. ורחוק בעיני שיטעה הסופר בכך להחליף אחד עשר יום בעשרה ימים. והיה אפשר לתרץ בדֹחק שבתחלה היה כתוב יום י"א, ואחד מן המעתיקים טעה והעתיק יום י’, ומעתיק אחר פירש וכתב בעשרה ימים; אך זה רחוק בעיני. חונֵי דעתך ידיד נפשי ועטרת ראשי, ואשמח בדבר שפתיך מישרים.

ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכותב וחותם פה פאדובה בחדש השלישי בכ"ז לחדשו

אוהב לאוהבו שמואל דוד לוצאטו לפ"ק.

כ“ז סיון התקצ”ז

לידידי הבחור המשכיל והנבון כמ"ר יהושע העשיל שור שלום

שורותים אלה אשר אנכי כותב אליך היום המכוון בהן להודיעך כי מכ“ז המכונה J. Cohen הוא מכלל ידידַי, והוא איש מועיל לחכמת תורתנו בשומו נפשו בכפו לסבוב את ארץ אדום ולעבור מעבר לים אל ארץ ישמעאל לקנות ולמכור ספרים, להביא בכל מדינה הספרים הנאותים והמבוקשים ליושביה, ולהוציא מטמוני מסתרים כתבים יקרים בלתי מצויים, ליהנות בהם בני תורה; על כן אהבתיו, ועל כן כתבתי אליך ידידי למען תדע שאם ידך תכון עמו בשום ענין שיצטרך לו בעניני מרכֻלתו, תעשה הטוב והישר בעינַי ותהיה ממצדיקי הרבים הנאהבים והנעימים בעיני אלהים ואדם, ובעיני הכו”ח פה פאדובה בחדש השלישי בכ“ז לחדש שנת התקצ”ז.

ידידך שד"ל.

שלום רב לידידינו החכם המופלא מוהר"ר נחמן הכהן והחכם הרופא המליץ

המפואר הר“ר יצחק ערטער הי”ו.

כ“ב תמוז התקצ”ז

לידידי המשכיל והנבון כמ"ר שמואל ליב גאלדענבערג שלום.

בתשעה לחדש הזה שלחתי אליך לקוטים מהפירוש הקצר להראב“ע על ס' שמות, והגדתי לך כי ידידי המשכיל וחכם הגביר כמ”ר יוסף אלמנצי לא ישלח אליך תולדות רמח“ל עד שיתברר לו שלא יהיה יגיעו לריק ושאף על פי שאדון שמיד לא ידפיס כרמך, תדפיסהו במקום אחר. ועתה בראותו אגרתך אלי מיום ה' לחדש הזה עם הבטחתך שאתה מוכן להוציא הס' לאור בקרוב, נתרצה ונתן בידי מלאכתו, והנני שולח אותה לך. והנני משביעך שתתן עיניך ולברך שלא תתּקלקל ותתחלף בתולדות האלה אפילו אות אחת. ידידי החכם המפואר יש”ר ישלח אליך בקרוב אגרת שכתבתי לו ותשובתו אלי. ואתה הוה זהיר להכניס בתוך אגרתי במקום המצויין את הדברים אשר הוספתי בסוף האגרת השייכים לעמוד ב' ממנה. הראיתי אגרתך למוהר“ר רמש”ג והוא יעשה כדברך. תלמידי מוהר"ר לאטאש וריגייו קבלו אגרתך, אך לעת עתה לא ישלחו לך דבר. הראשון עדיין הוא בבית הקצינים טרעוועס. מה שהשמטת מאגרתי לא היה בו דבר רע, כי לא נזכר שם שום אדם, וגם לא הוצאתי שם רע על שום אדם, רק אמרתי דבר המפורסם לכל רואה ספריהם, ולא היתה כוונתי להאשימם בזה, כי בהפך אם היה אדם אומר עליהם שהם מאמינים בדברים שנגד הטבע יהיה הדבר לחרפה ולקלס בעיניהם; רק היתה כוונתי להודיע מחשבותי שאינני מכללם, ולזה צר לי על מה שעשית, אבל סוף סוף ידעתי נאמנה כי כל מאי דעבדין מן שמיא לטב. והנה אם תהיה זאת תכונת ס' כרם חמד שלא יוכלו שלומי אמוני ישראל לחוות דעתם (במוסר ודרך ארץ) נגד מחבלי כרם ה' אין ספק כי אני ומתי מספר הנאמנים בברית אבותינו, נמשוך ידנו מכרמך לעולם.

עדיין לא הודעתני אם בא ספרי Prolegomeni לידך וליד ידיד נפשי ועטרת ראשי החכם המופלא מוהר“ר שי”ר אשר אני מתמהמה מכתוב אליו בהיותי מצפה שיכתוב לי משפטו על הס' ההוא; הודיעהו דבר זה, והודיענִי ג"כ אם שלח לך ממכתביו ומה שלח.

אתה שלום וכל אשר לך שלום כנפש הכו“ח פה פאדובה כ”ב תמוז התקצ"ז.

ידידך שד"ל

כ“ב תמוז התקצ”ז

לכבוד ידידי החכם מליץ ומשורר מפואר כמ"ר מאיר הלוי ברכה ושלום.

עגמה נפשי בראותי באגרתך הראשונה המקרה הרע אשר קרך עם איש מודע לאשתך, ומה אוכל לדבר אליך על זאת? המקום ימלא חסרונך, ומעצבונך ינחמך, ומי יתן והייתי יכול לתקוע בלבך אמונתי – כל מה דעבדין מן שמיא לטב – ומי יתן וראית אותי בשנת תקע“ט, כאשר נגנב לאדוני אבי חצי רכושו, ונשארנו ימים ושנים בלחם צר, ואני הייתי עמל מן בקר עד ערב לְהָסֵב סביב סביב קורת בית הבד להוציא הלביבות מן הדפוס, ואבי ואחותי לשים הבצק, והיינו משתכרים בזה ט”ו קרייצר או כ' ליום, ואנחנו עם זה שמחים וטובי לב, ואני אז לא חדלתי מחִבור השירים ומהבדלת הנרדפים. וה' יחזק את לבך ויאמץ את רוחך, ותהיה דעתך צלולה לעבוד עבודתך ולא תַרְפֶהָ. גם איעצך ידידי שתשתדל (אם אפשר) שלא תהיה האבדה והגנבה סבה למחלוקת ותחרות בינך ובין אשת חיקך חלילה; ואם לשמירת השלום והאהבה עם אשת בריתך תיטיב פנים לבוגד בך ותסלח לו, אשרך וטוב לך! זכור אל תשכח: טוב פת חרבה ושלוה בה, טוב ארוחת ירק ואהבה שם. לא ליועץ לך נתתני, ויעצתיך; כי ידעתני וידעתיך, אהבתני ואהבתיך.

הגהתך במגדל עז להחליף בגד במגד נכונה מאד, כן יחליף ה' לך הבגד אשר בגדו בך במגד ארץ ומלואה ורצון שוכני סנה, לכסף ולזהב ולמגדנות; וגם ממגד גרש ירחים תתברך, במלאת ירחי לדת אשתך, בטרם תחיל תלד, אם זכר אם נקבה, תמים יהיה לרצון בעיני כל רואיו, ותשמח בו כל ימי חייך שאנן ושלו עם אשתך ישמרה האל.

שמחתי מאד כי שלחת מגדל עז לדעליטש, וחסד גדול תעשה לי אם תשלח לי הערותי. אני אין לי הערות אחרות, רק, מקרוב הניפותי ידי שנית אל המלאכה ההיא, ואחרי תֻמה אראה איזו תכשר, הראשונה או האחרונה. חליפות מאריני ארוכות מאד, ולא אוכל להעתיק לך חליפה אחת שלמה, אך לבלתי השיב פניך ריקם אעתיק לך קצת שמיניות מִסִפור Narcyssus (ספר שלישי, שמינית קע"ז). לא אדע מה אחשוב על דבר ס' דעדערליין ועל דבר הזקן ונשוא פנים ר' שלמה ראזענטהאל איש פעסט. לא ראיתי לא שמעתי ולא ידעתי מה הוא ספר תפוח זהב לרומאנעללי.

לא יכלתי להתאפק מכתוב אל דעליטש עד בוא אגרתך השניה, וכתבתי לו ולפירשט אגרת קטנה בלשון רומי עם כ“ה פיוטים לר”ש גבירול ר' יהודה הלוי ראב“ע וקדמונים אחרים שהעתקתי ביגיעה גדולה מס' מחזור ויטרי, והבטחתים להוסיף ולשלוח להם שירים יקרים; והנני עמל בשמחה במלאכה זו, להעתיק מהס' הנ”ל ולהגות סיגיו הרבים; גם אנה ה' לידי וקניתי חמשה ספרים כתובים בכתיבת היהודים אשר בארצות המערב, ואחר יגיעה רבה לִמַדתי את עיני לקרוא בהם, ומצאתי בהם פיוטים ושירים רבים להמשוררים היקרים הנ“ל, ואת הכל אשלח מעט מעט לשני החכמים הנ”ל.

ואבואה לאגרתך השניה. שַמֵחַ שמחתני במה שבשרתני על אודות החכם פירשט.

ידידי הבחור המשכיל וחכם הגביר כמ"ר יוסף אלמנצי הראני אגרתך אליו תכף בבואה, ומיד השיב לך תשובה ונתן אותה בידי, למען אספח אותה לאגרתי בכתבי אליך, ואני לא כתבתי לך מהיום ההוא עד היום הזה, על כן לא באה אליך עד היום.

ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכו“חפה פאדובה כ”ב תמוז התקצ"ז.

ידידך שד"ל.

אַתֶּם יְערים שֹמְרֵי משׁמרת

אֵלים וְאלונים אֲשׁר נִטָעוּ

מימֵי קְדומים בהֲדר תפארת

אף עִקְבות שׁרשׁם שְׁאול נָגעו

כל רז וְכל סוד אֲהבה נסתרת

מִבין עֳפאים יום לְיום תשמעו

הַאִם יְדעתם מִיְמות הארץ

חמדה כְחמדתי פְרוצה פָרץ?

מה זר מְאד חשׁקי אֲשׁר חמדתי

כי אְעֶמוד עליו וְהוא איננו

עת לחֲבוק אחשוב בְשׁוא נלכדתי

כי כחֲלום יעוף וְסר ממנו

משׁגֶה בְידי הוא וְלא כִחדתי

כי שׁוא תְּמונתו וְכי אֶראנו

אותו אֲבקש ואני נשאתי

אִתּי מְשׁוגתי ולא מצאתי.

ולבעֲבור ירבה כְאב לבנו

מי זה וְאיזה הוא אֲשׁר פוגע

בָנוּ לְבל נקצור קְציר חֶשְׁקֵנוּ?

לא הר וְלא נהר וְים מונע

חומה וְדלת אין הֲלום בינינו

רק לֲעלוז יַחדו לְהשתרע

אשא לְבבי פה אֱלֵי כפים

ובעֹכְרַי היו רסיסי מים

כי אם לְנַשׁק לו אֲני פניתי

יוֹשיט לְגנדי פיו וְישקני

על אֲהבתו כאֲשׁר בכיתי

גם הוא לְעֻמתי בְכי יַראני

יפה וְנעים אותְךָ ראיתי

כראות פְני מלאךְ. אֲהה חָנֶנִי

צא מיְּאור, אח לי, עֲזוב מֵי שָׁחו

גשׁ נא הֲלום נתעלְסה באחו.

על מה אֲהה לא נִתְּקו רגלים

ולנַחֲמני אֵחֲרו עד הנה?

בחוּר אֲני עָנֹג יְפה עינים

אלַי תְשׁואות חן הֲלא תִרבינה

מַראות כְבודי וַהֲדר אפים

כל העֲלמות כאֲשׁר תצפינה

רִשְׁפֵי יְדידוֹת בָעֲרוּ ממני

רק אַתְּ תְמאן בי וְתזניחני

למצוא חֲנינה עוד בְךָ בטחתי

כי חן וְחסד קִדְמו פניך

גם אם זְרועותי לְךָ שִטחתי

אלי תְפָרֵש את זְרועותיך

תשחק וְתשׁמח אם אֲני שמחתי

תשיב לְקול בכיי בְדמעתך

אף אַתְּ תְדבר אם נְאֻם אביע

אךְ באֱמת אין קול ואין משמיע

הה כי מְזמותי כְבר הכירו

כי אַתְּ תְמוּנתי אֲשׁר נשׁקפתי

פנים כְזהר הזְבול יזהירו

הם כוכְבי נִשְׁפִי אֲשׁר נכספתי

אם להֲבות אשׁ ממְך הבעירו

כליל לְאִשַׁי אַלְלַי! שׂרַפתי

האור אֲשר מִנִי בְךָ הופיע

יָשׁוּב וְשַׁלְוָתִי אֲהה יכריע

כמה בְחמדת אהֲבה נואלתי

למצוא יְדיד נפשי נְחוץ ממני

אוי לי בְתמהון לב לְמי הוחלתי

אוהב וְאהוב הִנְנִי הִנֶנִי

מה זאת אֲבקשׁ עוד והתנפלתי

אם תאֲותי בי לְהשביעני

רָעָב וְשָבָע בי אֲהה נפגשׁו

ככה בְאולתם עֲשירים רֹשו,

לוּ מִגְוִיָה זאת בְחיל נֶעכָרֶת

אפשיט תְמונתי, וְאמצאנה

בדמוּת גְוית אֹהֲבי נשׁארת

אֹכַל פְרי חשׁקי בְחפצי הנה

אך אהֲבה קשׁה מְאד סוררת

כי לא אֱהי נפרד וְסר ממנה

איךְ נִשְׁבְעה דודים אֲני ואתה

אם עור וְגוף אחר שְׁנינו עתה

—————

כ“א באב התקצ”ז

ח' אלול התקצ"ז

לידידי המליץ והמשורר הנכבד כ"ש מאיר הלוי לעטעריס ברכה ושלום

זה לי חדש ימים קבלתי מכתבך היקר, ואחרתי עד כה להשיבך דבר, כי מצפה הייתי יום יום לראות ספר חקרי לב, ולראות השמחה אשר בשרתני בה, ולהודות לך עליה, וגם הייתי מצפה תשובה מהחכמים פירשט ודעליטש, והייתי רוצה להגיד לך דבריהם, ומלבד כל זה תלמידי בקשו ממני בימים האלה לפרש להם ס' איוב, ונתתי לבי אל המלאכה הכבדה הזאת וכמעט שכחתי בעבורה כל שאר ענינים. ועתה הראני ידידי הגביר יו“אל אגרתך אליו ותשובתו אליך, ולא יכלתי להתאפק עוד מכתוב אליך, ומיד לקחתי בידי שיריך אשר שלחת אלי ועשיתי בהם קצת תקונים ככל אשר שאלת ממני, והנם לוטים בתוך האגרת. תחלת מעשיך בהעתקת אסתר לראַצין יקרה ונכבדת, יחזק ה' ידך להשלימה! ואתה ידידי חזק ותתחזק להתגבר על היתד, יען אם הוא ישופך ראש, אתה תשופנו עקב. וזכור אל תשכח כי גם בראש תבה, אם אין אחריה שוא, ליתד תחשב. גם לַמֵד אזניך על דבר מקומות העמדת הטעם אשר הם בתנועה הששית, או ברביעית ובשמינית. אך רואה אני כי זה יקשה עליך מאד, אם לא תלמד את פיך לקרוא בקריאה האיטלקית והספרדית, ובהבדלת המלרע והמלעיל, כראוי; ועל דבר זה נכרת ברית למשוררי לה”ק במילת הלשון ובמילת האזן, כי כל עוד שתהיה קריאתם משובשת, תהיה אזנם כבדה משמוע נעם השיר. והנני מודה לך במאד מאד על הערותי למגדל עז אשר העתקת לי, והנני מניף ידי שנית על המלאכה ההיא, ועשיתי חציה, והרבה הערות חדשות הוספתי, וגם את שמך הזכרתי לשבח בשנים שלשה מקומות. –

והנה זה לי חדש וחצי שכתבתי אל החכמים פירשט ודעליטש והעתקתי להם כ"ה שירים ממחזור ויטרי, והמה לגדולי המשוררים הקדמונים, ושאלתי אותם הֲבאו לידם ספרי Prolegomeni ושירת נדוד הסיר אוני, ומאמרי על המשקל, ועדיין לא הגיעתני תשובה; והנני דואג שמא אגרתי או אגרתם אבדה בדרך; ואתה ידידי מהר וכתוב אלי מה ידעת על אודותם, הֲקבלו מכתבי אם לא, ואם מה ששלחתי להם משירי הקדמונים רצוי להם אם אין; כי למה זה אני עמל להעתיק להם עוד שירים אחרים, אם לא אדע שיוציאום לאור עולם?

שמח לבי בראותי כי בדעתך לחדש נעורֵי בני הנעורים, וכן אשמח אם תוכל לספח אליהם גם שירי ידידי הגביר יו“אל אם מעט ואם הרבה, כפי אשר תשיג ידך; כי יש בהם דברים טובים, והמחבר ידידי הנ”ל הוא מן השרידים אשר אין כהם אחד מעיר בדור הזה ובפרט באיטליאה, אוהבי לשוננו והוגים בה וכותבים בה, עם היותו מסוחרי הארץ, על כן לו נאוה תהלה, כי איה ביננו כנען בידו מאזני משקל לעשות שירים אהב?

והנני שולח לך תשורה קטנה, שיר שעשיתי בראש החדש הזה, הוא יום הֻלַדתי, יום מלאת לי ל“ז שנה, כמנין הב”ל.

הבל ימי, רוח חיי בארץ,

עד אן יתעה לבי אחר ההבל.?

ארבה כבוד ושם לקצות הארץ,

את כלם ישא רוח יקח הבל.

נער הייתי גם נקלֶה בארץ,

מאסתי תַעְלולים, שנאתי הבל,

רחקתי מֵעֶדְנה, תַעְנוגות ארץ,

לכסף לזהב אמרתי הבל.

עשיתי לי שם ותהלה בארץ,

גָדַלתי; אז כמעט בִיוֵן ההבל

נפלתי, ואחמוד מחמדי ארץ.

הורני נא, אתְּ יום לִדְתִי, כי הבל

ימי, כי חדל אני, גר בארץ,

כי הבל כל אדם, כי הכל הבל.

ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפש הכו“ח פה פאדובה ח' אלול התקצ”ז.

ידידך שד"ל.

ו' תשרי התקצ"ח

ט' תשרי התקצ"ח

י“ד תשרי התקצ”ח

כ“ז תשרי התקצ”ח

לכבוד החכם המפורסם כ“ש מוהר”ר יעקב אויערבאך שלום.

מן היום אשר יצא לאור ספרי אשר כתבתי בלשון איטלקית להיות מבוא לחכמת לה“ק, היה בלבי לשלוח אותו לקצת מגדולי חכמי אשכנז, ובפרט אליך אדוני ואל החכמים המפורסמים יאסט, צונז וגייגער, אך להיות מושבכם חוץ לגבול ממלכת הקיר”ה לא מצאתי עד הנה דרך ישרה למלא תשוקת לבבי. והנה היום באני מכתב מאת ר' שמואל ליב נאלדענבערג, בו הודיעני כי אתה אדוני היקר עומד כעת בקרית מלך רב, וויען, ושהחכם גייגער כתב לאדוני כי אִוְתה נפשו לראות ספרי הנזכר, על כן חשתי ולא התמהמהתי, והנני שולח לאדוני ארבעה עקסעמפלערע ממנו, אחד מהם יהיה לאדוני מנחה מאת עבדו, ואת האחרים ימחול אדוני וישלחם אל החכמים הנזכרים יאסט, צונן וגייגער, אם לא יכבד עליו הדבר. ואני תְחִנה לפני אדוני ורעיו, אם אולי ראו או יראו באיזה מכתב עתי היוצא כה וכה בערי אשכנז הזכרה ובַקָרָה על אודות ספרי הנ“ל או על אודות פירושי לישעיה אשר הדפיס החכם ראז' ע”ה, אם בשבח ואם בגנות, ימהרו נא ויגלו את אזני, ואם אפשר ישלחו לי הדף הכולל הבקרה, באגרת על ידי הרצים בדבר המלך; וזה כי בעיר אשר אני יושב בה לא יראו ולא ימצאו מצייטשריפטען אשר בלשון אשכנז רק אחד או שנים, וכבר יצא דבר בלייפציגער ליטעראטור צייטונג (1832 1 Februar) על מאמרי אוהב גר, ואני לא ידעתי עד מקץ שנתים ימים.

ואתה אדוני היקר שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה כ”ז תשרי התקצ"ח.

עבדך שד"ל

ספחתי אל הספרים מראה דמות פני, ארבעה מהם לארבעתכם החכמים היקרים הנ“ל, והחמישי לידידי המליץ המפואר והמשורר היקר כמ”ר מאיר הלוי לעטעריס, המגיה בדפוס האדון פאן שמיד בעיר וויען, ימחול אדוני לשאול לו לשלום ולברכו בשם אוהבו התמים.

ב' חשון התקצ"ה

לידידי רמה"ל שלום רב

השמחה אשר הוחלתי עד בוש כמעט נהפכה לי לתוגה. ולמה זה עשיתם מעשיכם כמתגנבים, ולא גליתם את אזני, ואז הייתי ממהר להשלים ולשלוח לכם הערותי מזוקקות מן השגיאות אשר נכשלתי בהן בחפזי בפעם הראשונה. ועתה לא נשאר לי כי אם להוחיל לה' שיודפס הס' פעם שנית צרוף ומזוקק על פי הערותי האחרונות, ועם חיי רמח“ל אשר כתב ידידנו יוא”ל בגלוי תעלומות הרבה מתוך הרבה כ“י, והנה הם עתה תחת מכבש הדפוס בכרם חמד ח”נ. עוד זאת לא אוכל לכחד תחת לשוני כי רע בעיני מאד שָלְחֲךָ הס' כדרך האגרות, עד שהוצרכתי לשלם f. 4. 12 C. M בעד ס' שמחירו 30.1.f הנשלח לי במתנה.

על דבר התעודה אשר תבקש צריך אני לשאול את פי דירעקטאר הקאללעגיום, ואקוה כי לא ימאן.

ועל דבר העתקת שירי החליפות אצטרך רשות ממי שהס' בידו, ועכ"פ לא אשלחהו אליך, אך אצוה להעתיקו, ואודיעך תחלה כמה היא ההוצאה.

ס' בני הנעורים מוגה על ידי ידידנו יוא“ל, וספרו הגיון בכנור, מסרתי לידידך הרופא טראממעלשלעגער ההולך למסעיו לארץ גאליציען דיך וויען, והוא ימסרם לידך. טוב תעשה אם תשלח רשימת המדפיס על דבר הכסף, ואז ימהר ידידנו יוא”ל לתת לכסף מוצא.

שלחתי דמות פנַי (mon portrait) אל החכם Dr. Auerbach שימסרה אליך. קבלת אותה? ראה נא אם אתה ורעך החכם דעליטש תוכלו לעזור לי במכירת ספר Prolegomeni באשכנז, כי עדיין לא מכרתי אחד מהם בארצותיכם ואם היה הס' נודע שמה אולי היה נמכר.

גם לזאת צר לי כי ראיתי החכם דעליש מזכיר ספרי הנ"ל כאלו איננו כולל רק רשימת ספרי הדקדוק, והעלים עינו מן היסודות החדשים אשר יסדתי לחכמת הלשון; ועד היום כלו עיני למצוא לספרי קורא מבין שישפוט את דברי ויודיעני אם אמת המה אם שקר. אך ימים ידברו. –

ואתה ידידי שלום פאדובה ב' מרחשון התקצ"ח

ידידך שד"ל.

י“ח חשון התקצ”ח

כ“ד חשון התקצ”ח.

עוד זה מדבר וזה בא ויאמר גם אני אל יום טוב באתי, יום טוב שלום וחכמתו שלום, דע כי שירים רבים בלתי נודעים הקרה ה' לפני, הנחמדים מזהב אך הם למשוררי ספרד (גבירול, יהודה הלוי, גיאת, משה ואברהם בני עזרא ואחרים), ולא לחכמי אשכנז. השמת לבך אל יום מיתת הרי“ף? כי לנסח סביונטא מת בשבת י”א אייר, ולנסח דרך תמים מת בשלישי בשבת עשרה ימים לחדש אייר, וזה וזה שקר, כי חדש אייר לא יתחיל בימי אד“ו. ובדקתי ומצאתי כי קביעות שנת תתס”ג היה בש“ה, ואם נאמר שמת הרי”ף לא באייר כלשון המצבה, ולא בניסן כדברי הראב“ד והיוחסין אלא בסיון, אז יתקיים נסח דרך תמים שמת בשלישי בשבת בעשרה לחדש. ואדוני שלום כנפש הכו”ח פה פאדובה בשמיני בכ"ד לחדש

ידידך דאקטר צונץ! (לפ"ק) ועבדך שד"ל

ה' כסלו התקצ"ח

מאיר, כפי כן פיך

תאמר – ומי יתן ויצדק פיך!

וִיהִי! ודרך אָרֶץ.

תמאס לעולמים ותשליך ארץ.

מֵהַחֲלִיק שים ידך על פיך;

כלבבך כן פיך.

תצעד בזעם ארץ,

תדוש באף גאים ורשעי ארץ.

אז מַחֲמָאוֹת פיך

(כי מָתְקוּ מִצוּף נעימות פיך)

יִהיו לִכבוד לך בכל הארץ,

יהיו לרצון גם ליוצר ארץ.

אם תחזיק כושל בתורת פיך,

אם נשברי לבב יְאַמֵץ פיך,

תחמול ולא תבזה קְטַנֵי ארץ,

תוכח במישרים לְעַנְוֵי ארץ;

אם חֹטְאים תשיב בְנֹעַם פיך,

אם זוללים תַּחכִּים, ומהם פיך

יָקָר וְטוֹב יוציא: “חֲזק בארץ”

יאמר אדון הארץ;

"דַבֵר, ואנכי אֱהִי עם פיך:

מאיר, כְפִי תהיה; כפי כן פיך"

אם אמרתי כי אוחילה לה' שיחזור המגדל ויודפס, אין זה למען יודפס בלי תולדותיך, אלא שיודפס עם תולדות ידידנו יוא“ל, כי בהן דברים רבים לקוחים מכ”י בלתי ידועים, ועוד מפני הערותי האחרונות, אשר פסלתי בהן את הראשונות, כגון בסוף הס' בפעם הראשונה אמרתי כי אשר תאכלנה הוא זכר במקום נקבה, ובפעם האחרונה ראיתי כי הלשון מדוקדק, והדבור מוסב לשלום (שלום! פרי הסרך אשר תאכלה); וכן בטור לתת לבב שלום אהובה בגד, מצאתי בכ"י האחרון אֲהָבֵי בגד, וכן נכון בלא ספק. ועל הכל צר לי על כמה וכמה שבושים שנפלו בדפוס הזה, וארשום לפניך מעט מזער מהם.

עמוד 10 טור 34 הֵד רָם צ"ל הֵדָם

11 1 כל עוף כנף מלת כנף יתרה

– 13 ידידַי ידידים

12 4 אך אומרה האומרה

– 22 איש אל איש

13 2 כאיל תערוג מלת תערוג יתרה

19 16 כבר עתה כבר

21 7 אָני איני

28 18 ידעתי רדפתי

29 1 עמר עפר

30 3 אשר אוכלה אבל לא אוּכְלה

31 25 יגיעתי יגונותי

32 17 יום ימים

34 14 הזה כזה

37 3 מה להם פת לחם

39 3 כפיך חמס כפיך

– 33 שבטים שפטים

40 6 פְשָעַי פִשְעִי

49 2 סלה המה

53 24 הסר ש' ומי אליך

סִפֵר כבר כל אלה?

ע' שמעי; אבל כל

אשר דברת זה

שמעה אזני, ולא

אמרתי גם לך בטרם

זאת

57 2 בנדוד בגדול

61 4 אשר כבר אשר נפשו כבר

62 29 כי בוגדה בו שולמית כי בו שלומית בוגדה

73 18 בחכמה בחכמתו

– 35 ולא אתם יודעת לא אתם אהה יודעת

76 17 ולא ולוֹ

83 29 פרא נער פרא

– 30 ואין הבין נער ואין הבין

84 19 פְשָעַי פִשְעִי

הן אלה קצות שבושי המגדל, ושאריתם רבים מאד הנם כתובים לפני בגליון גדול, וכבר עלה בדעתי לשלוח אותם להרב אברהם גייגער למען יפרסמם בצייטשריפט שלו, ואחרי כן נחמתי, ואמרתי על כל פשעים תכסה אהבה. גם חרה לי כי כתבת לדעליטש (והוא הדפיס) כי עשית שירים במשקל ישר לבקשת שד“ל, כאלו חסד עשית לי לעזוב דרך פתלתול וללכת דרך ישרה. גם רע בעיני הכזב שכתבת לדעליטש (והוא הדפיס) שאני שלחתי לך ההעתק, ולא הגדת הדבר כמו שהיה; וזה מביא אותי לחשוד שמא אתה שאלת המגדל מבעליו לשום עינך עליו ובעקבה ובחפזון (לזכות את הרבים) העתקת אותו, על כן באו בו כל כך שבושים; ואחרי כן להעלים העקבה אמרת כי אני שלחתיו אליך. ואם היית גולה את אזני הייתי שולחו אליך באמת עם הערותי האחרונות, והיה בידך העתק מוגה בלי שתיגע להעתיקו. דעליטש לא קרא ספרי Prolegomeni, כי לא הזכיר בין ספרי תרגום התפלה שהזכרתי בעמוד 100, ואתה אם היה כבוד חברך חביב עליך כשלך, הנה בשעה שהבאתי לפני דעליטש (והוא הדפיס) רשימה ממה שחברת ועדיין לא יצא לאור, היה לך לשאול ממני רשימת מה שחברתי ולא יצא לאור, שהוא באמת כפלי כפלים בכמות ובאיכות ממה שהדפסתי. וכל זה אני אומר לך לא להיותי חושש או קוצף לדברים אלה, כי באמת דברים קלים הם בעיני; אך נ”ל כי אין ראוי לאוהב להעלים מאוהבו דבר קטון או גדול מכל הנוגע לאהבתם. וסוף סוף איננו אוהב על פי דרך ארץ, ואתה יואל אלוה ותמאס בה לעולמים, ויהיה כפי כן פיך. ואתה ידידי אם בדרך ארץ דרכך, התחשוב שיצדק בדרך ארך להוציא לאור מלאכת מחבר בלי רשותו, כאשר עשית בהערותי? באמת אינני בקי במשפטי ד"א, אבל שאלתי את פי החכמים ואמרו לי כי זה אסור והוא אצלם לאו דאורייתא.

בקיץ שעבר הקרה ה' לפני וקניתי שירים הרבה כ“י לגדולי המשוררים הקדמונים, מחזור מכל השנה (חסר קצת) בארבעה חלקים, כתוב באפריקא, כולל פיוטים רבים ונחמדים בלתי ידועים באיברופא, וס' התרשיש לר' משה אבן עזרא 1210 בתים, 2420 טורים, ודיואן (Diwan) לר' משה הנ”ל, יותר מעשרת אלפים טורים, והיה בדעתי לשלוח מהשירים ההם להחכם דעליטש לקרעסטאמאציאה שהיה בדעתו להוציא, כמו שהחלותי לשלוח לו מפיוטי מחזור ויטרי. ועוד צויתי לאוהבַי לחפש בארצות אפריקא, ולאסוף אלי מטמוני מסתרים לנכבדי משוררי ספרד. ואחרי אשר ראיתי החכם ההוא כנִחָם ממחשבתו, עשיתי לקוטים מהספרים ההמה וכתבתים באגרות לידידנו החכם המפורסם יש"ר, ואקוה שתצאנה לאור.

וזה אני מגיד לך לבלתי עשות מעשי כמתגנב וכבוגד בהחכם הנזכר; ומכל מקום אם יחפוץ החכם ההוא להוציא מחשבתו מן הכח אל הפעל, עוד הרבה נשאר אתי שלא הבאתי באגרות הנ“ל, ואוכל לתת לו די מחסורו. השירים האלה הקדמונים הרבה עמלתי ואעמול בשמחה בהעתקתם והגהתם, לרוב חביבותם אצלי. לא כן שירי החליפות אשר שאלת ממני, אשר אינם רק העתקת הבלי הגוים, ואין בהם national רק הלשון, וגם הלשון איננו מן המובחר, אין בלבי לאבד עליהם זמני אם לא בשכר הבטלה. והנה השירים ההם הם 850 ottave, 6800 מורים, והנה המלאכה ארוכה, לא לבד על הסופר המעתיק, כי גם עלי המגיה. ואם הייתי רשאי לשלוח אליך הס' שתעתיקהו הייתי עושה, אך בעליו מאן ימאנו ורק למעני יעשו להניח לי שאצוה להעתיקו פה בעיר הזאת. והנה שכר ההעתקה בכתב רש”י (לפי מה ששִלַמתי העתקת המגדל, אשר הוצאתי בה.(.f 5, ½, C. M) יעלה 12 f בקירוב. ואמנם יותר טוב היה להעתיקו מעיקרא בכתב מרובע, שיוכל להנתן אל המדפיס, בלי שתצטרך להעתיקו שנית. שכר ההעתקה בכתב מרובע יעלה 16.f בקירוב. ואמנם שכר ההגהה להנקדן המובהק הוא 3.kr לכל ottave והם ½42.f לכל הספר. והיה אם תחפוץ בדבר, תגלה את אזני, ואני אקבל את הכסף מיד ידידנו יוא"ל, מן הכסף אשר עליו לשלוח לך להדפסת הגיונו בכנור – ואמנם אם תשאלני עצתי על הדבר הזה, אֹמר כי אין הס' ההוא ראוי שיודפס כלו, אלא הספורים המובחרים שבו, אשר אלקט ממנו אם תחפוץ, ובכן תמעט ההוצאה, וכבוד המחבר ירבה.

ודע כי אני העירותי את לב ידידנו יוא“ל לדרוש ולחקור אחרי כל הנמצא בכ”י לבעל שירי החליפות (אשר היה רופא ומ"ץ פה זה מאה שנה), ולכתוב תולדותיו, והוא שמע בקולי ואחור לא נסוג, ופשפש ומצא כתבים הרבה להרב הנזכר (בהם כל פרקי אבות בשיר), גם האריגינאל של שירי החליפות, עם חלופי נסחאות הרבה, וענינים רבים ממה שכתב ושכתבו לו: והנה הוא עוסק עתה בחבור תולדות החכם ההוא בחריצות נמרצת, כאשר עשה בתולדות רמח"ל. והיה אם תגמור בדעתך להוציא לאור שירי החליפות ישלח אליך חנם את מלאכתו, ואם לא ידפיסנה במקום אחר.

הרופא טראממעלשלעגער היה ללעג ולקלס בעיר הזאת על אודות אגרתך, אך לא מפני מה שלא הרבית בשבחיו, אלא מפני עקלקלותיו. כי בא האיש ביתה ידידנו יוא“ל ומסר לו ס' קול שחל אשר שלחת אליו, ובקש ממנו דמי הפארטא, ויען יוא”ל ויאמר אקרא תחלה את אגרת רמח“ל לראות מה ידבר לי, ויקרא את אגרתך העברית, וירא והנה אין בה שום רמז שישלם דמי ההובאה, ויאמר אל הרופא: הנה אנכי לא בקשתי הס' הזה מאת רמח”ל, אך הוא שלחו אלי למען אתעסק בו להנאתו ולטובתו; ועתה קרא נא אתה מה כתב אליך, ואם אמר שאשלם, הנני אשלם. ויאמר הרופא בלבו: איך יבין האיטלקי הערל הזה את דברי האגרת הכתובה בלשון אשכנז? וימהר ויקרא בקול גדול את דברי אגרתך אליו, ואזני יוא“ל קשובות לקול הקורא. ויהי כשמוע יוא”ל את דבריך אשר אמרת לבלתי יקח מידו את כסף ההבאה, כי אתה תשלם לו בשובו אל עירך. ויתמה ויאמר: נ“ל שאין רצונו שאשלם דבר. ופני הרופא חפו, ויען ויאמר אל יוא”ל: סלוח תסלח אדוני, כי בתחלה לא קראתי האגרת, רק הבטתי בה בחפזון, וישלחהו יוא“ל בשלום. לא היו ימים מעטים ויבאו אנשים וישאלו את פי יוא”ל ואת פי על אודות הבחור ההוא ומדותיו, וַנַגֵד להם על פי הדבר הזה: ומה' היתה נסבה שתתעורר, אתה להדפיס ס' בני הנעורים למען עשה כיום הזה להציל בתולת ישראל מכף מעול וחומץ; אשר אולי בעל בני הנעורים לא עשה בכל ימי חייו מצוה גדולה כזאת, רב אשר הציל במותו מאשר הציל בחייו, אע“פ שהיה רופא; ואם היה הענין בהפך, והיה הדפסת ספרו סבה להויית הזווג ההוא, הייתי אומר: רב אשר המית במותו מאשר המית בחייו, אע”פ שהיה רופא.

ואתה ידידי אם אולי דאגת שמא הוא הוציא דבתך רעה אלי, משיחו וכעסו עליך, דע כי לא היה מזה לא דבר ולא חצי דבר.

אתה עתה ידידי תוכל למסור ס' הגיון בכנור אל הצענזור, ובתוך כך תשלח לנו את הרשום בדפוס שטרויס; ולתקן את השירים אל תשלח ידך אם לא תגלה ראשונה את אזננו. ובמאמר: חקי תנה יום יום להטריפני, אינני רואה צורך לתקן, אחרי אשר מצאנו ואכלו את חקם אשר נתן להם פרעה. והיה כי תבא על הדפסת הס' תשגיח שיסודרו המחברות הן בבני הנעורים והן בהגיון בכנור, על פי המספרים הרשומים בראש כל מחברת, תחלה השיר שנרשם עליו א, ואחריו השיר שנרשם עליו ב, וכן כלם.

ידידי מוהר"ר הלל הכהן דעללא טאררע יש בידו שירים רבים לשמואל לשמואל רומאנילי, ובתוכם העתקת la Merope del Maffei ed il Temistocle di Metastasio ואם תחפוץ בהם ישלחם אליך.

אם אפשר לך לשלוח אלי הדפים מהצייטשריפטען הכוללים בקרה על מעשי ידי, יהיה לי לנחת רוח, וגם לתועלת, כי מכל אדם אני למד, וכבר חזרתי בי מכמה דברים שכתבתי והדפסתי, וגם ממה שפירשתי בישעיה, וכבר בקשתי זה מד' אויערבאך (מי ומה הוא, לא ידעתי) וגם אתה דבר אליו על זאת; ובלבד שלא תשלחו אלי גם שניכם – הצייטונג של פיליפסזאהן נמצא בוויען? ראית אותו? יש בו דברים טובים? כמה מחירו?

ולבלתי תבא לפניך האגרת ריקה מכל דבר חכמה, אציג לפניך פירוש שני מקראות בישעיה כ“ג יו”ד. ל“ז כ”ה.

עוד זאת אביא לפניך, והיא השיר על הגבהת ספר תורה להחכם המפורסם ריססער אישר תרגמתי זה שלש שנים.

¹²זאת התורה, העדות הנבחרת).

ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום. וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה ה' כסלו התקצ”ה

ידידך שד"ל

כ“א כסלו התקצ”ה