היא נישאה לאיש כשמלאו לה שלשים ושש שנים.
משנתה השש עשרה ואילך חלמה על חיי נשׂואין. על בעל, בית, ילדים ואשר, על חיים שיש בהם מן הספוק והרוחה.
לא יפה אך חיננית ביותר, גוף מפותח יפה, בריאה וחזקה. בעלת הגיון צרוף ושוקל, פועלת בעלת הכרה, ובעלת נטיה גדולה לחיים חברותיים.
עד לשנתה העשרים ושבעה היתה בררנית ביותר, ולא מעטות היו ההצעות לנשואין שדחתה. אך מגיל זה ואילך – הרגישה שהיא הולכת ומזקינה לאט לאט, ושוב לא היו ההצעות וההזדמנויות שכיחות כמו קודם לכן.
יותר מהכל – היא אהבה את עצמה. האמינה משום מה שיש באפשרותה לתת אשר רב לגבר, היא האמינה גם ברגש האהבה והמסירות שׁבה. ולעתים מאד קרובות בכתה בדמעות מרות – על שאין על מי להערות את כל שפע הרוך והאהבה שנצטבר בה.
עברו שנים. מסכת שלמה של חלומות ומאוויים נארגו מסביב לדמותו של האהוב הנסתר – שיבוא. נוצרו מושגים מיוחדים, תוכנה תכנית מדוייקת של אורח חיים מלא רוך ואהבה ומסירות, נוצרה התקוה לקבל שילומים מלאים חלף שנות הבדידות והצפיה, חסר אך “האדם”.
לבסוף בא גם האדם. פתאום בא. מסביבה צהל הכל. בגאוה הרימה את ראשה ואת עיניה המבריקות אל המסובים בנשף החתונה, וכל ישותה הביעה רק את המשאלה היחידה: “אשר”.
עם צאת האורחים, כבשה את ראשה בחיקו של “האדם” ושפתיה דובבו המון מלים – לא מובנות לו. היה זה ספור מלא ערגה וכסופים כבירים מימי העבר, ובטוי לשמחה הגדולה שמלאה עתה את כל ישותה. הוא לא תפס בדיוק את מובנן של המלים הנאמרות – אך האמין שהכל נאמר לטובה.
עברו ימים. שוב לא היתה בודדה, אך שוב בכתה והזילה דמעות. היה “אדם” אך גז החלום… לא נתגשמה התכנית. האדם הקרוב והאהוב לא הסכים משום מה לחיות במסגרת התכנית הקבועה על ידה מראש. לא הסכים – משמע שלא נוחה היתה תכנית זו בשבילו. ועם כל ההתאמצות לא עלה בידו לשדלה ולמנוע את בכיה. נדמה היה לה שרמוה. היא לא היתה בשום פנים מסוגלה לתפוס את סבת סרובו לחיות לפי הכללים שנקבעו על ידה. והלא היא אהבה אותו! והלא כל מה שהיא עושה מכוון אך ורק לטובתו!
הגיעו ימים קשים. היא תבעה לעצמה זכויות דמיוניות שנוצרו עוד טרם הכירה אותו. טענה: שהוא מתנכר לה, שאינו אוהב אותה, שהוא בגד בעקרונות אלה – אשר רק היא האמינה בהם.
וכשצר לו המקום – קם והלך. הלך ולא חזר אליה עוד. הלך “האדם” וחזרה הבדידות. פסקה המציאות וחזר החלום. ושוב נטוו ונארגו חלומות ומאויים על אהבה, רוך, מסירות ושילומים…
גם עתה, עם רדת הדמדומים, היא פורשת לא אחת את שתי ידיה לחלל האויר כמוכנה לחבק, ושפתיה דובבות: לבי הלא מלא אהבה על גדותיו… בוא האדם וקחינה לך!… לך היא…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות