באחת מתשובותיו של ר' יצחק אור זרוע (חלק א, סי' תשד"מ) הוא דן בדבר היתר של אשה שבעלה נהרג “סמוך לעיר טוליטולא”. ואמרתי לחקור אם שם העיר “טוליטולא” במקום הזה מדויק, כי קשה הדבר בעיני, שמספרד יפנו בשאלה לר' יצחק אור זרוע, מה שלא מצאתי דוגמא לזה במקום אחר. גם שמות החכמים השואלים, ר' יחזקיהו ור' יצחק נותנים מקום לפקפק בשם העיר, כי מצאתי שגם הרא"ש ענה תשובה לשני החכמים הנז' (שו"ת הרא"ש, כלל נב סי' ה), ושם מדובר על ענין שקרה בצרפת, משמע שהחכמים הנזכרים ישבו בצרפת. ולומר שחכמים אלה ישבו בזמן ה"אור זרוע" בספרד ובזמן הרא"ש בצרפת – אין הדבר נראה.

אך מלבד הפקפוקים הנזכרים יש עוד ראיות שאי אפשר לקיים הגירסה “טוליטילא”. מתוך דברי ר' יהודה ב"ר משה הכהן (בסוף התשובה אחרי חתימת האור זרוע) ניכר, שהמשא ומתן ביניהם היה דבר רגיל, וכי ישבו בשתי ארצות קרובות זו לזו. גם ממה שנמצא בתוך התשובה: “ולא היה שום אכסניא בעיר שיצא מן העיר באותו יום רק הוא” נראה שזה קרה בעיר קטנה שאפשר לדעת כל האכסנאים ולא בעיר רבת כמו טוליטולא. וראיה עוד יותר חזקה הוא מזה שהאור זרוע אומר שם בין שאר דבריו “דאין ערבים וגבעונים בינינו” (השוה יבמות עא, ב) וזה אינו מתאים כמובן לספרד הערבית, אפילו בתקופות ובמקומות שמשלו בהם נוצרים. גם שם העד הנזכר שם “יודמן הכהן” נותן מקום לפקפק אם זה היה בספרד.

לכן נראה לי לשער, שהדבר קרה בצרפת בעיר טול וכן היה הנוסח העיקרי באור זרוע, ורק במקרה נפלה איזה נקודה על השם טול, והמעתיק חשב את הנקודה לסימן של ראשי תיבות, והשלים מדעתו “טוליטולא”.¹

על שרידי המלבושים של ר' שלמה מלכו    🔗

במשך דורות השתמרו חלק ממלבושי ר שלמה מלכו באחד מבתי הכנסיות (“פנחס־שול”) שבעיר פראג. ר' יום טוב ליפמן הלר ב"דברי חמודות" (הלכות קטנות להרא"ש, הלכות ציצית סוף סי' כה), בדברו על המנהג שהציציות תהיינה לבנות ולא צבועות “ואפילו בטלית קטן שהוא ממיני צבעונים לא ראיתי מימי אחד שיהא מצוייץ רק בציצית לבן ולא צבוע ואע”ג דאין קפידה בצבע כלל", הוא מוסיף ואומר: “ומ”מ פה ק"ק" פראג בבהכ"נ דפינחס שהייתי רגיל בה קודם שנתמניתי לאב"ד² יש ארבע כנפות ממשי בצבע ירוק כחלמון ביצה וכן הציציות שבו ג"כ ממשי ירוק כחלמון ביצה, והובא לכאן מרעגנשבורק, והוא של הקדוש רבי שלמה מלכו הי"ד, עוד שני דגלים שלו וגם סרגינוס שקורין קיטל".

בתקופת שבתי צבי שמשו בגדי הקדוש מלכו, וביחוד הארבע כנפות שלו, נושא לסיפורי נפלאות, ומאמיני שבתי צבי השתדלו למצוא בהם רמזים למשיחיותו של שבתי צבי ולקביעת שנת הגאולה.

פרופ' ג' שלום פרסם ב"ציון" (שנה עשירית, עמ' 144–145)³ מכתב שנכתב בשנת “תכ”ו לפ"ק שנה ראשונה למלכות משיחנו". והכותב מודיע: “חדוש גמור ומוחלט, יען כי יש קהלה אחת קדושה ל”ה פרסאות רחוקה מכאן ושמה פראגה, והיה שם כמעט כב' מאות שני' לשעבר איש קדוש ר' שלמה מלכו וקק"י פראגה יש כמה בתי כנסיות וא' שמה כנסת מנחה (צ"ל פנחס) ובאותו בה"כ בתוך החומה אצל ארון הקודש מונחי' המלבושי' של הקדוש הנ"ל דהיינו מנטי"ל וקיט"ל וד' כנפות ובכל שנה ושנה ביום שמחת תורה שלנו היו מניחים המלבושי' הנ"ל בבה"כ על השלחן והיו הולכי' טף ונשים לראות המלבושי' הנ"ל רק הד' כנפות לא היו מניחי' לראות כי היו שמות הקודש מרוקמי' עליו ממשי והשמות הנ"ל מפוזרי' ומפורדי' ולא קרבו זה אל זה".

עד כאן שתי התעודות מאשרות זו את זו ומשלימות זו את זו בכמה פרטים, מכאן ואילך מתחיל הכותב לספר נפלאות: “וגם פעם א' היה רוצה השמש מבה”כ לכתוב ולהעתיק השמות הקודש הנ"ל ונתעוור. ועוד גם הגאון מקק"י פראגה מהר"ר ליפמאן בעל תוספת יו"ט שבאותו פעם ובזמן שהיה אב"ד בקק"י פראגה סמך על חסידותו הוא רוצה להעתיק השמות ולכתבם וסייע לו חסידותו שלא נשאר ניזוק. אבל הנייר וקסת הסופרים שלו נסתתמו ונעלמו מעיניו באופן שלא נודע עד היום היכן הלכו. לכם גזר מיד האב"ד הנ"ל בגזרת נח"ש (נידוי, חרם, שמתא) לבלתי יעמוד עוד שום אדם לגשת לקרות את השמות הקדושי' הנ"ל וכ"כ לבלתי יעתיקם ולכן לא היו מעיזים עוד לגשת ולראות השמות הקדושי' הנ"ל". ובכל זאת הוא מעתיק אח"כ את השמות. והוא מוסיף כי באו כתבים מארם צובא שהגיע עת רצון להעתיק השמות והעתיקו וגם פירשו אותם בהתאם לעניני שבתי צבי.

ובסוף הוא מוסיף עוד פרטים: “עוד השם של אלקי' הוא מרוקם ממשי אדום וזה מורה על דין והשם של ה' הוא מרוקם ממשי כרכומי”. למה נרקם ה' בצבע כרכום, אינו נותן טעם, וכדאי לציין, שבקטע שפרסם יעקב מן בספרו Texts and Studies (ח"א, עמ' 40־39). מסופר על הופעת שמות בדרך פלא על טלית, ושם מודגש גם כן ש"הכתיבה היתה בזעפרן", היינו כרכום.