להרה"ח הנכבד מר פנחס גראייבסקי נ"י שלום וברכה.

היום נזדמנה לידי חוברת כה “מגנזי ירושלים” שכבודו הוציא לאור. נהנתי מאוד מהחומר החשוב לתולדות ארץ ישראל שמצאתי ב"ארבעת המכתבים" שנתפרסמו בחוברת זו, גם המבואות וההערות של ד"ר י' נכט מרחיבים דעתו של החוקר המתענין בתקופה עמומה זו.

ומפני שהנני מתיחס לחוברת זו בחבה וכבוד הנני מוצא לנכון לציין איזה תיקונים המפיצים יותר אור על איזה מקומות בהכתבים. והנני חושב שכ' ימצא מקום באחת החוברות הבאות לפרסם את תיקוני אלה:

א. עמ 12. “לומר די לצער הפרידה”. ומתוך דברי ד"ר נכט במבואו (עמ' 4) ניכר שחשב כי הכוונה לצער פרידת העולים מהגולה. ולדעתי הכוונה, לצער הפרידה שיש לעם ישראל על שנפרד כל כך הרבה זמן מארץ ישראל.

ב. עמ' 15. “מהקידוש(?) קיים לעולם”. ברור שצ"ל “מהקדוש קיים לעולם” והשווה סנהדרין צב.

ג. עמ' 22 בהערה. “י”ט חשון תקכ"ז צללי ((Sic בדמוש, לומר בכל יום". פלא שלא הציג סימן השאלה על המלה “בדמוש” שאין לה שום פירוש. ולי נראה שצ"ל “ב”ד מו"ש) היינו בית דין מורה שוה (על ב"ד מו"ש שבעיר פראג השוה מאמרי “לפתרון השמות בית דין מו”ש ומורה שוה" למעלה). והמלה “צללי” אפשר שנשתבשה מהמלה “תקנו” וכך צ"ל “י”ט חשון תקנו ב"ד מו"ש לומר בכל יום" וכו'.