במכתב שנתפרסם ב"ציון" שנה ב, עמ' 327, חלו שבושים רבים ובכמה מקומות השבושים מפריעים להבנת הענין, השתדלתי לתקן את המקומות המשובשים בדרך השערה לפי הענין, והיות שהתעודה המקורית נמצאת בספרית שוקן בירושלים, שלחתי למר א"מ הברמן את תיקוני והוא השווה עם המקור, והודיעני שברוב המקומות קלעתי אל המטרה, אך יש מקומות שהרגשתי את מקום התורפה אבל לא מצאתי התרופה הנכונה והוא בטובו הודיעני נוסח כתב־היד.

המקומות שתיקוני מתאימים לכתב־היד הנני כותב סתם; התיקונים שהנני מביא מכתב־יד על־פי הודעת הברמן הנני מציין בכוכב.

* עמ 327, שורה 23. “כי כל יצאתי”. צ"ל כי כן יצאתי.

שם שורה 26. “את אסרת התרתי”. צ"ל: את [אשר] אסרת התרתי. והכוונה שהתיר את החבילה ששלח לו.

עמ' 328 שורה 5. |האי כברא בהאי פחדא יתום". צ"ל האי גברא בהאי פחדא יתיב (השווה סנהדרין צה, ב).

שם שורה 12. “רבא דרבא”. צ"ל רובא דרובא.

* עמ' 330, שורה 3. “ודם דמים מלאו”. צ"ל ידם דמים מלאו.

שם, שורה 4. “ושכתי את הכל”. צ"ל ושכחתי את הכל.

שם, שורה 6. “וכמה נגידין”. צ"ל: לכמה נגידין.

* שם, שורה 11. “וכל השואלים”. צ"ל לכל השואלים.

* שם, שורה 14. “הוא יהיה לי למיל(?) ולמליץ”. צ"ל" לאיל ולמליץ (השווה תהלים כב, כ). ואף שגם בכתב־היד כתוב “לי”, נראה לי שזה מוסב על ר' דוב בוליחובר מקבל המכתב וצ"ל “לו”, וכן בשורה שאח"ז “יעזור ויושיע לי” צ"ל “לו”.

שם, שורה 28. “ומצאתי בין סומא”. ת"ל: בי' סימא, שפירושו מטמון.

עמ' 331, שורה 7. “לבל יקיף בחייב”. צ"ל: לבל יקיץ בחיים.

והנני לרשום גם שתי הערות לתוכן במכתב:

א. עמ' 329, שורה 14. “כתבתי באותה פעם השאלה והתשובה לאבי ז”ל והגיע המכתב הזה לידי הפרענק שר"י שהיה באותו זמן בפודהיץ לבער הקוצים הסובבים את השושנה העליונה רשעים המאמינים בש"ץ שר"י" וכו'. מו"ל המכתב הבין שפרנק היה בפודהיץ, ולא שם אל לב כי התפקיד “לבער הקוצים הסובבים את השושנה העליונה” וכו' אינו מתאים לפרנק. ויותר נראה שהכל מוסב על אביו של ר' חיים, והמאמר “והגיע המכתב הזה ליד הפרענק שר”י" בא באמצע כעין מאמר מוסגר, או שבאמת מקומו של מאמר זה הוא בעמ' 330, שורה 1, לפני המאמר “והלשין את א”א ז"ל לפני שר העיר" וכו'.

ב. עמ' 330, שורות 11–9, חסר בהם קשר הגיוני. ונראה שנתחלפו השורות וכצ"ל: “ואותי חבילי טרדין הקיפוני באין מופנה מכל צד ואפילו ממש לבלוע הרוק אין הזמן גרמא להשיב דבר דיבור על אופניו לכל השואלים אותי הן נמולים והן שאינם נמולים. גלל זה אי אפשר להעמיס עלי הניר הזה על צוארי להכניס ראשי במים עמוקים כזה. ולכן הנני והנני” וכו'.