רק יחידי סגולה מבין משוררינו ופיטנינו הקדמונים זכו שיצירותיהם תקובצנה יחד ותתפרסמנה בקהל בתור חטיבה־מיוחדת. שיריהם ופיוטיהם של השאר מפוזרים במחזורים ובספרים שונים, וחלק הגון מהם נמצא עדיין בכתבי־יד הפזורים בספריות שונות.

בתור עבודת־הכנה מוקדמת שתאפשר אסיפת שיריו של כל משורר – מן הראוי הוא שתתפרסמנה בראשונה רשימות־מפורטות משיריו של כל משורר ופיטן.

אחד המשוררים הקדמונים, שאיכות שיריו וגם כמותם, נותנות לו את הזכות, ששיריו יאספו לקובץ מיוחד – הוא בלי־ספק, גאון ההלכה והשירה: ר' יצחק ב"ר יהודה אבן גיאת. ולכן שמחתי במצאי בחוברת האחרונה של הירחון “מזרח ומערב” (כרך ג, עמ' 358–352) רשימה מפורטת משיריו של ר' יצחק גיאת, מסודרת על־פי א"ב וכוללת שלש מאות ועשרה שירים, ואמרתי בלבי: רשימה כזאת יכולה לתת את הדחיפה הדרושה להוצאת כל שירי הרי"צ גיאת בספר מיוחד.

אולם כששמתי לב לרשימה מצאתיה בלתי־מספיקה מפני הלקויים הרבים שבה.

ר' יצחק גיאת היה נוהג, כידוע, לרמוז ברוב שיריו את שמו, פעם בקצרה ופעם בארוכה, לפעמים מרמז הסימן: שמו ושם אביו, כנויו ושם עירו: “יצחק ב”ר יהודה גיאת מאליסאני" (בפיוט “ובכן אאדיר אלהי אבי”). ולפעמים, בלא שם העיר: “יצחק בן יהודה גיאת” (“אעירה שחר אישוני לב”). ויש גם בשם עירו בלא הכנוי: “יצחק בן יהודה אליסאני” (“אבן שתיה בקדש הושתה”). ויש רק “יצחק גיאת”. כל השירים האלה שבהם נמצאים סימנים אלה– נחשבים לודאים שהם שייכים לרי"צ הידוע. לעומת זה, נחשבים למסופקים – אם אין ראיה או עדות־מיוחדת על שייכותם לר' יצחק גיאת – לא רק השירים שאין בהם כל סימן ורק נתיחסו באיזה מקור אליו, אלא גם השירים שיש בהם סימן “יצחק בן יהודה”, או “יצחק” לבד וגם “גיאת” לבד. כי כמה “יצחק” איכא בשוקא דפיטנים, והיו עוד משוררים שנקראו בשם “יצחק בן יהודה”, כמו: יצחק השנירי בר יהודה, ויצחק בר יהודה גירונדי. ואמנם אנו מוצאים שירים שבמקור אחד הם מיוחסים לר"י גיאת, ובמקורות אחרים לר' יצחק השנירי או לר' יצחק גירונדי. גם הכנוי “גיאת” אינו מיוחד רק לר' יצחק גיאת שלנו.

מסדר הרשימה שלפנינו הכניס ברשימתו, בצדק, גם את המסופקים. אבל עליו היה להבדיל בין דרגת אמיתות היחס של כל שיר ושיר. וראוי היה לו להביא את סימנו של כל שיר ושיר. והוא לא עשה ככה, אלא רשם את כולם באופן אחד, כאילו כולם ודאים הם. ובכל רשימתו הגדולה העמיד סימני שאלה(?) אלא על אחד־עשר שירים בלבד.

ישנם, כידוע, פיוטים שהם רק חלקים מקרובה. די להזכיר שבין פיוטי ר' יצחק גיאת נמצאת הקרובה “וארץ אכף לאלהי ואתחנן”, הכוללת יותר משלשים חלקים (השווה אוצר השירה והפיוט לדוידזון, אות ו 66). כמובן, שברשימה מפורטת כדאי להביא כל חלק במקומו, אבל על מסדר הרשימה לציין בכל חלק, שהוא שייך לקרובה פלונית, והמסדר שלפנינו לא עשה כך.

הבא להשתמש ברשימה כזאת, רצונו, בלי ספק, לדעת אם השיר שלפניו נדפס כבר והיכן נדפס, או הוא עדין בכתב־יד. ישנם שירים שגם בכתבי־יד אינם כבר והם נזכרים ברשימות רק על־פי התחלת השיר שנמצא מוזכר באיזה ספר, ועל מסדר הרשימה להבדיל ביניהם ולציין את כל זה. אך המסדר שלפנינו לא שם כלל לב לזה.

מסדר רשימה צריך להשתדל להשתמש בעצמו במקורות. הרשות בידו, כמובן, להשתמש ברשימות שונות בתור ספרי־עזר כדי למצוא את המקורות, ורק במקרים שאי־אפשר למצוא את המקור, מציינים איזו רשימה בתור מקור. אבל המסדר שלפנינו יסד את כל רשימתו על רשימות, מבלי לעיין כלל במקורות, ועל־ידי כך נכשל בהרבה שגיאות.

מפני שאין בידי הספרים הדרושים לעבודה זו איני מקבל עלי לבקר את כל שגיאותיו, אבל מוצא אני לנכון להעיר, לדוגמא, על אחדות מהן שהרגשתי בהן מדי עברי על הרשימה.

ברשימה אחת מצא פיוט המתחיל: “אאדיר אלהי אבי”, ורשם אותו באות א' (מס' 1); ברשימה אחרת מצא שוב פיוט המתחיל: “ובכן אאדיר אלהי אבי”, ורשם אותו באות ו' (מס' 77) מבלי להרגיש שזהו אותו הפיוט בעצמו. וכן הוא בפיוט: “ה' אבי עד” (מס' 9); “ובכן ה' ה' אבי עד” (מס' 79); “יה שמיה פדיום” (מס' 125); “יום שמיה פדיום” (מס' 156) – אינם אלא שתי נוסחאות מפיוט אחד ועוד כאלה.

המסדר הכניס לתוך הרשימה כמה פיוטים שסימנם מרמז מפורש על משורר אחר.

“איומתי יונה יעלת חן” (21) הסימן הוא “יצחק ב”ר ראובן".

“אלהי ישעך צמאתי” (30) הסימן הוא: “יצחק ב”ר ואליק".

“אלהי קדם נעלה על כל גבוהים” (32). ברשימה מ"חזונים" של דוידזון (מס 211) מפורש שהסימן הוא: “יצחק הקטן בן שמואל”. אך בזה נמשך המסדר שלנו אחרי דוידזון, שגם הוא טעה ורשם שמו ברשימת הפיטנים (עמ' סב) את הפיוט הזה בין פיוטי רי"צ גיאת ובין פיוטי ר' יצחק בן שמואל (שם ריש עמ' סג לא הביאו).

“אמת אבאר הלכות סכה” (42) המסדר לא הרגיש שגם צונץ וגם לנדסהוט חזרו מדעתם ויחסו אותו לר' יצחק השנירי (השווה עמודי העבודה עמ' 12).

“ברוך אשר אשש דוק וחוג” (63). הסימן הוא “יוסף ב”ר יצחק אבן אביתור".

לבסוף אעיר עוד, שלא כל הרשימות היו לפני מסדר הרשימה הנז'. הוא לא השתמש כלל, למשל, ברשימות שפרסם י"ד מרקון מחזור מנהג כפא בזכרון אברהם אליהו [הרכבי] (פטרבורג תרס"ט) ומהפיוטים הנמצאים בספר “שירים וזמירות ותשבחות” בהרבעון “דביר” (ספר א, ברלין תרפ"ג). כן נעלמו מהמסדר שירי רי"צ גיאת שנתפרסמו על־ידי דוידזון בכתבי האוניברסיטה (קדם ויהדות, ירושלים התרפ"ד).

הנני חושב שההערות הללו מספיקות כדי להוכיח שהרשימה הנז', שנדפסה ב"מזרח ומערב" הנז' טעונה בדיקה, או יותר נכון עבוד חדש.