אַתֶּם יוֹדְעִים בֶּן כַּמָה דָנִי שֶׁלָנוּ?
בֶּן כַּמָה?
דָנִי שֶׁלָנוּ הוּא כְּבָר בֶּן שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְחָדְשַׁיִם.
בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁעֻזִי הוֹלֵךְ לְבֵּּית-הַסֵפֶר, וְאִמָא מַתְחִילָה לְטַאֲטֵא אֶת הַחֲדָרִים, יוֹצֵא דָנִי שֶׁלָנוּ לֶחָצֵר. הוּא בָּא לַפַּרְדֵס, יוֹשֵׁב לוֹ מִתַּחַת לְעֵץ וּמִבִּיט. בַּמֶה הוּא מַבִּיט? בְּהַכֹּל.
קַרְנֵי הַחַמָה לוֹחֲשׁוֹת סִפּוּרָן
לֶעָלִים הַיוֹשְׁבִים עַל צַמֶרֶת אִילָן.
וּפַרְפָּר שֶׁכְּנָפָיו נְקוּדוֹת בְּכָחֹל
יוֹצֵא עִם פִּרְחֵי הַגִנָה בְּמָחוֹל.
זֶהוּ. דָנִי שֶׁלָנוּ יוֹשֵׁב וּמַבִּיט. עֵינָיו פְּקוּחוֹת וְהוּא רוֹאֶה הַכֹּל. הַבִּיטוּ! הִנֵה שׁוּרָה שֶׁל נְמָלִים. שׁוּרָה אֲרֻכָּה אֲרֻכָּה. הוֹלְכוֹת הַנְמָלִים, אֵלוּ בְּכִווּן הָעֵץ וְאֵלוּ בְּכִווּן לַמְעָרָה. כְּמוֹ חַיָלִים הוֹלְכוֹת הֵן, כְּמוֹ הַחַיָלִים שֶׁרָאָה אֶתְמוֹל בִּ“דְבַר-הַשָׁבוּעַ”.
נְמָלִים הַהוֹלְכוֹת לְכִווּן הַמְעָרָה
נוֹשְׂאוֹת זֵרְעוֹנֵי עֲשָׂבִים וּשְׂעוֹרָה.
נְמָלִים הַהוֹלְכוֹת לְכִווּן הָאִילָן
חוֹזְרוֹת רֵיקָנִיוֹת לְחַדֵשׁ אֶת צֵידָן.
מַצְחִיק; נָכוֹן? לא, זֶה לֹא מַצְחִיק, זֶה מְעַנְיֵן, נוֹרָא מְעַנְיֵן! הוֹלְכוֹת הַנְמָלִים בְּשׁוּרָה יְשָׁרָה, זוֹ אַחַר זוֹ, בְּלִי לִתְעוֹת, בְּלִי לָצֵאת מִן הַשׁוּרָה. אֵין לָהֶן מְפַקֵד וְהַן הוֹלְכוֹת יָשָׁר, כְּמוֹ חַיָלִים.
דָנִי שֶׁלָנוּ מַכְנִיס אָצְבַּע לְפִיו. מוֹצֵץ וּמִסְתַּכֵּל, מוֹצֵץ וּמַבִּיט. אַף פַּעַם לֹא רָאָה עוֹד נְמָלִים הוֹלְכוֹת בְּשׁוּרָה.
(מָה אַתֶּם רוֹצִים: הוּא רַק בֶּן שָׁלשׁ שָׁנִים וְחָדְשַׁיִם!)
פִּתְאֹם הִשְׁגִיחַ: נְמָלָה אַחַת יָצְאָה מִן הַשׁוּרָה. נְמָלָה אַחַת, קְטַנָה, שְׁחוֹרָה. וַדַאי עוֹד לֹא לָמְדָה, כִּי אָסוּר לַעֲזֹב אֶת הַשׁוּרָה. אָסוּר, כִּי אֶפְשָׁר לָלֶכֶת לְאִבּוּד. הִנֵה הִיא רָצָה, מְחַפֶּשֶׂת, רוֹצָה לַחֲזֹר לַשׁוּרָה, אֲבָל אֵינֶנָה מוֹצֵאת. הִיא הוֹלֶכֶת וּמִתְרַחֶקֶת.
מִסְכֵּנָה, מַה יְהֵא עָלֶיהָ? הִיא עוֹד תִּתְעֶה בַּדֶּרֶךְ וְ…תָמוּת.
דָנִי שֶׁלָּנוּ רִחֵם עָלֶיהָ. הִתְכּוֹפֵף וְאָמַר לָהּ:
נְמָלָה, נְמָלָה שְׁחוֹרָה, חִזְרִי, חִזְרִי לַשׁוּרָה.
אֲבָל הַנְמָלָה לֹא שָׁמְעָה. אוּלַי גַם לֹא הֵבִינָה. כִּי הִיא הוֹסִיפָה לָרוּץ, הוֹסִיפָה לְחַפֵּשׂ אֶת אַחְיוֹתֶיהָ. כּמְעַט וּמָצְאָה אֶת הַשׁוּרָה. אֲבָל – טִפְּשֹׁנֶת שֶׁכְּמוֹתָהּ – פִּתְאֹם שׁוּב הִתְרַחֲקָה. הִתְרוֹצְצָה הַמִסְכֵּנָה. בְּוַדַאי גַם קָרְאָה לְאַחְיוֹתֶיהָ, אֲבָל זֶה הָיָה כָּל-כָּךְ בְּשֶׁקֶט וְדָנִי שֶׁלָנוּ לֹא שָׁמַע אֶת דְבָרֶיהָ.
מַה לַעֲשׂוֹת? הִבִּיט דָנִי שֶׁלָנוּ לְמַעְלָה:
קַרְנֵי הַחַמָה מַמְשִׁיכוֹת סִפּוּרָן
לֶעָלִים הַיוֹשְׁבִים עַל צַמֶרֶת אִילָן.
הִבִּיט דָנִי שֶׁלָנוּ לַגִנָה:
פַּרְפָּר שֶׁכְּנָפָיו נְקוּדוֹת בְּכָחֹל
מַמְשִׁיךְ עִם פִּרְחֵי הַגִנָה הַמָחוֹל.
וְהַנְמָלָה הַקְטַנָה, הַמִסְכֵּנָה, טֶרֶם מָצְאָה אֶת השׁוּרָה.
מַה לַעֲשׂוֹת? חָשַׁב דָנִי שֶׁלָנוּ, חָשַׁב חָזָק חָזָק וְלֹא מָצָא עֵצָה:
אִם יִקַח אוֹתָהּ בְּאֶצְבְּעוֹתָיו – יְמָעֵךְ אוֹתָהּ. הִיא כָּל-כָּךְ קְטַנְטֹנֶת. אִם יְסַמֵן לָהּ שְׁבִיל – הִיא תִּבְרַח מִמֶנוּ, כִּי תְּפַחֵד…
פִּתְאֹם עָלְתָה הַנְמָלָה עַל עָלָה צָהֹב וְקָטָן שְׁנָפַל מִן הָעֵץ. מַהֵר מַהֵר תָּפַשׂ דָנִי שֶׁלָנוּ בֶּעָלֶה, הֵרִים אוֹתוֹ קָרוֹב קָרוֹב לְשׁוּרַת הַנְמָלִים. יָרְדָה הַנְמָלָה מִן הֶעָלֶה וְנִכְנְסָה יָשָׁר לְתוֹךְ הַשׁוּרָה, אֶל אַחְיוֹתֶיהָ.
הִבִּיט בָּהּ דָנִי שֶׁלָנוּ – וְשָׂמַח. עֵינָיו זָהֲרוּ מֵרֹב הַשִׂמְחָה. אֲבָל לֹא עָבַר רֶגַע – וּכְבָר לֹא יָכֹל לְמְצֹא אוֹתָהּ בְּתוֹךְ הַשׁוּרָה הָאֲרֻכָּה, בַּיִן אַחְיוֹתֶיהָ הָרַבּוֹת.
אֲפִילוּ תּוֹדָה לֹא אָמְרָה לוֹ, טִפְּשֹׁנֶת שֶׁכָּזֹאת… אֲבָל דָנִי לֹא שָׂם לֵב, כָּל כָּךְ שָׂמַח…
&&& פַּרְפָּר הַתְּכֵלֶת
“שָׁלוֹם, אִמָא!”
“שָׁלוֹם, רָמִי!”
“שָׁלוֹם, אַבָּא!”
“שָׁלוֹם, רָמִי. הֱיֵה יֶלֶד טוֹב.”
רָמִי הוֹלֵךְ לְבֵית-הַסֵפֶר.
טוֹבָה שְׁעַת בֹּקֶר זוֹ. אֵין הָרַגְלַיִם עֲיֵפוֹת עֲדַיִן מֵרִיצָה בְּמִגְרַשׁ-הַמִשְׂחָקִים, וְהֵן קַלוֹת כָּל-כָּךְ, כְּאִלוּ הוֹלְכוֹת מֵעַצְמָן. אֵין הָעֵינַיִם עֲיֵפוֹת מִקְרִיאָה וּכְתִיבָה, וְהֵן גוֹמְעוֹת בְּצִמָאוֹן אֶת הַבֹּקֶר הַבָּהִיר. גַם הָרֹאשׁ צָלוּל כְּמוֹ מַיִם זַכִּים בַּכּוֹס.
טוֹבָה שְׁעַת בֹּקֶר זוֹ! רָמִי הוֹלֵךְ לְבֵית-סֵפֶר.
הַבֹּקֶר כֻּלוֹ שָׂמֵחַ עִם רָמִי בְּיַחַד. הַבְּרוֹשִׁים מְנִיעִים אֲמִירֵיהֶם לְבִרְכַּת שָׁלוֹם. הָרוּחַ מְבַדֶרֶת אֶת תַּלְתַּלָיו הַבְּהִירִים. הַצִפֳּרִים וְהַפְּרָחִים מְשַׁגְרִים אֵלָיו שִׁירָה וּבְשָׂמִים. אֲפִילוּ הַשֶׁמֶשׁ נְעִימָה, וְאֶפְשָׁר לְהַבִּיט בָּהּ יָשָׁר בָּעֵינַיִם.
רָמִי הוֹלֵךְ לְבֵית-הַסֵפֶר, לְכִתָּה אָלֶף. בִּשְׁתֵּי יָדָיו מַחֲזִיק רָמִי צִנְצֶנֶת.
אֶתְמוֹל אָמְרָה נוֹעָה הַמוֹרָה, כִּי מִי שֶׁיִמְצָא בַּבַּיִת אוֹ בֶּחָצֵר דָבָר מְעַנְיֵן: אֶבֶן יָפָה, פֶּרַח נָדִיר אוֹ תּוֹלַעַת צִבְעוֹנִית, כָּל דָבָר מְעַנְיֵן, יָבִיא זֹאת לַכִּתָּה; כָּל הַיְלָדִים יִרְאוּ וְיַבִּיטוּ, וְנוֹעָה תְּסַפֵּר עַל כָּךְ וְתַּסְבִּיר לְכֻלָם.
וְאֶתְמוֹל אַחֲרֵי צָהֳרַיִם נִכְנָס לַחֶדֶר פַּרְפַּר. פַּרְפַּר כָּזֶה עוֹד לֹא רָאָה רָמִי מִיָמָיו. אֲפִילוּ אַבְנֵר, אָחִיו הַגָדוֹל, הוֹדָה כִּי לֹא רָאָה דֻגְמָתוֹ. הַפַּרְפַּר הָיָה גָדוֹל כָּל-כָּךְ וְיָפֶה כָּל-כָּךְ, כְּאִלוּ יָצָא מִתּוֹךְ סֵפֶר-הַתְּמוּנוֹת וְהִתְחִיל לְרַחֵף בַּחֶדֶר. כַּנְפֵי הַפַּרְפַּר הָיוּ מְשׁוּחוֹת בִּתְכֵלֶת הָרָקִיעַ, וְנִקוּדִים-נִקוּדִים אֲדֻמִים זְרוּעִים עַל הַתְּכֵלֶת. וּמְשׁוֹשִׁים הָיוּ לוֹ לַפַּרְפַּר מֵעַל לְרֹאשׁוֹ, כְּמוֹ שְׁתֵּי קַרְנַיִם זְעִירוֹת.
רִפְרֵף הַפַּרְפַּר בִּדְמָמָה בַּחֲלַל הַחֶדֶר, מָצָא אֶת הָאוֹר הַשׁוֹפֵעַ מִן הַחַלוֹן, אֲבָל הַשִׁמְשָׁה חָסְמָה בְּעַד דַרְכּוֹ. חָבְטוּ כַּנְפֵי הַפַּרְפַּר בַּמַחְסוֹם הַשָׁקוּף, וְלֹא יָכֹל הָיָה לָצֵאת.
“נָצוּד אוֹתוֹ!” אָמַר אַבְנֵר, וְהִכְנִיס אֶת הַפַּרְפַּר לְתוֹךְ צִנְצֶנֶת-זְכוּכִית. סָגַר מִלְמַעְלָה בַּמִכְסֶה וְנָתַן אוֹתוֹ לְרָמִי:
“בְּוַדַאי תִּרְצֶה לְהָבִיא זֹאת מָחָר לַכִּתָּה, נָכוֹן?”
שָׂמַח רָמִי, מְאֹד שָׂמַח: זֶה יִהְיֶה בְּוַדַאי הַדָבָר הַיָפֶה בְּיוֹתֵר. אֲפִילוּ נוֹעָה הַמוֹרָה תֹּאמַר כָּזאת.
רָמִי הוֹלֵךְ לְבֵית-הַסֵפֶר. צִנְצֶנֶת בְּשְׁתֵּי יָדָיו, שֶׁלֹא תִּשָׁמֵט אַרְצָה. הוּא עוֹצֵר בְּדַרְכּוֹ וְשׁוּב מַבִּיט בַּפַּרְפַּר: כַּמָה יָפֶה הוּא; כַּמָה נִפְלָאוֹת כְּנָפָיו!
– אֲבָל מַדוּעַ אֵין הַכְּנָפַיִם מְרַפְרְפוֹת? הֲרֵי בַּבַּיִת כֵּן רִפְרְפוּ. אוּלַי הוּא עָיֵף כְּבָר…
נִזְכָּר רָמִי, כֵּיצַד חָבְטוּ הַכְּנָפַיִם בִּזְכוּכִית-הַחֲלוֹן, וְיָדַע: הוּא חָפֵץ הַחוּצָה, אֶל הַגַן, אֶל הַפְּרָחִים. וְנִזְכָּר רָמִי, כֵּיצַד חָבְטוּ כְּנָפַיִם אֵלוּ בְּדָפְנוֹת הַצִנְצֶנֶת, וְשׁוּב יָדַע: הוּא חָפֵץ הַחוּצָה, אֶל הַדְרוֹר!
וְעַתָּה אֵין הַכְּנָפַיִם חוֹבְטוֹת עוֹד. הֵן עֲיֵפוֹת. וְאוּלַי אָבְדָה מֵהֶן הַתִּקְוָה לְהֵחָלֵץ מִן הַכֶּלֶא הָאַכְזָר?…
נַעֲשׂוּ פִּתְאֹם עֵינָיו שֶׁל רָמִי עֲצוּבוֹת, מְבֻיָשׁוֹת: פַּרְפַּר מִסְכֵּן! וּפִתְאֹם יָדַע רָמִי מֶה עָלָיו לַעֲשׂוֹת:
הוּא פָּתַח אֶת מִכְסֵה הַצִנְצֶנֶת וְהָפַךְ אוֹתָהּ אֶל כַּף יָדוֹ הַפְּשׁוּטָה. עָלָה הַפַּרְפַּר אֶל יָדוֹ שֶׁל רָמִי; מַשַׁב-רוּחַ עֲבָרוֹ. נִרְעֲדוּ הַכְּנָפַיִם, וְהִתְחִילוּ סוֹפְגוֹת אֶת אֲוִיר-הַשֶׁמֶשׁ, אֶת רֵיחַ הַגַן וּפְרָחָיו. הוֹשִׁיט רָמִי אֶת יָדוֹ:
[ציור – קבוצה 2, קובץ 27]
“שָׁלוֹם, פַּרְפַּר נָאֶה. שָׁלוֹם!”
…וְכַאֲשֶׁר אִי-אֶפְשָׁר הָיָה עוֹד לְהַבְדִיל בֵּין כַּנְפֵי-הַתְּכֵלֶת שֶׁל הַפַּרְפַּר וּבֵין שְׁמֵי-הַבֹּקֶר, שׁוּב הִמְשִׁיךְ רָמִי דַרְכּוֹ לְבֵית-הַסֵפֶר. הַצִנְצֶנֶת שֶׁבְּיָדוֹ הָיְתָה רֵיקָה, אֲבָל רָמִי יָדַע:
זֶה הָיָה הדָבָר הַנָאֶה בְּיוֹתֵר. אֲפִילוּ נוֹעָה תֹּאמַר זֹאת!
[ציור – קבוצה 2, קובץ 28]
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.