כָּךְ הִתְחִיל הַדָבָר: אֶתְמוֹל הִרְשָׁה הָרוֹפֵא לְרָמִי לְרֶדֶת מִן הַמִטָה, כִּי הַחֹם כְּבָר יָרַד לְגַמְרֵי. בְּשָׁעָה עֶשֶׂר הִרְשְׁתָה לוֹ אִמָא גַם לָצֵאת וּלְטַיֵל עַד הַשַׁעַר, אֲבָל לֹא לְצֵאת לְרְחוֹב. שֶׁמֶשׁ הַבֹּקֶר שָׁלְחָה אֵלָיו בְּרָכָה חֲמִימָה. הַצִפֳּרִים נִתְּרוּ לִכְבוֹדוֹ עַל עַנְפֵי הָעֵץ. אֲפִילוּ הַנֶהָגִים חִיְכוּ אֵלָיו מִתּוֹךְ הַמְכוֹנִיוֹת.

הִנֵה הוֹלֶכֶת לָהּ אִמָא שֶׁל עוֹדֵד. הִיא חוֹזֶרֶת בְּוַדַאי מִן הַשׁוּק. אֲבָל מִי הוּא זֶה הַהוֹלֵךְ עַל יָדָהּ וְנוֹשֵׂא אֶת הַסַל הַגָדוֹל, הַכָּבֵד? יֶלֶד הוּא זֶה, יֶלֶד שְׁחַרְחַר. אֲבָל רָמִי אֵינֶנוּ מַכִּיר אוֹתוֹ. נִכְנְסוּ הַשְׁנַיִם, אִמָא שֶׁל עוֹדֵד וְהַיֶלֶד, לַמִסְדְרוֹן אֲשֶׁר מִמוּל וְנֶעֶלְמוּ בְּתוֹכוֹ.

אַחֲרֵי כַּמָה רְגָעִים יָצָא הַיֶלֶד מִן הַמִסְדְרוֹן. הַיָדַיִם בַּכִּיסִים, הַפֶּה שׁוֹרֵק. הָלַךְ הַיֶלֶד וְהִתְקָרֵב אֶל רָמִי, וְרָמִי חִכָּה לוֹ עַל יַד הַשַׁעַר.

“אַתָּה מַכִּיר אֶת אִמָא שֶׁל עוֹדֵד?” שָׁאַל רָמִי אֶת הַיֶלֶד.

“מַה פִּתְאֹם שֶׁאַכִּיר אוֹתָהּ?”

“אָז לָמָה סָחַבְתָּ אֶת הַסַל שֶׁלָהּ?”

רָמִי אוֹהֵב לְשְׁאוֹל. הוּא רוֹצֶה לָדַעַת הַכֹּל, לְהָבִין הַכֹּל.

“זֹאת הִיא הַפַּרְנָסָה שֶׁלִי.”

“מַה זֶה פַּרְנָסָה?”

רָמִי שְׁמַע כַּמָה פְּעָמִים אֶת הַמִלָה הַזֹאת. עַכְשָׁו הוּא רוֹצֶה לְהָבִין אוֹתָהּ.

“אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ מַה זֶה פַּרְנָסָה? אֲנִי סוֹחֵב סַלִים שֶׁל הָאֲדוֹנוֹת מִן הַשׁוּק, וְהֵן מְשַׁלְמוֹת לִי כֶּסֶף. אֲנִי נוֹתֵן אֶת הַכֶּסֶף לְאִמָא, וְהִיא קוֹנָה בּוֹ אֹכֶל לְכָל הַמִשְׁפָּחָה. זאת הִיא הַפַּרְנָסָה. עַכְשָׁו מַבִין?”

“כֵּן, מֵבִין. אֲבָל מָה אוֹמֶרֶת הַמוֹרָה? הִיא מַרְשָׁה?”

“אֵיזוֹ מוֹרָה? אֵין לִי שׁוּם מוֹרָה עַל הָרֹאשׁ…”

“אֵיךְ זֶה? אַתָּה לֹא הוֹלֵךְ לְבֵית-הַסֵפֶר?”

הִבִּיט בּוֹ הַיֶלֶד הַשְׁחַרְחַר, הִבִּיט וְשָׁתַק. לֹא עָנָה. רק עֵינָיו הָיוּ עֲצוּבוֹת, כָּל כָּךְ עֲצוּבוֹת…

פִּתְאֹם הִתְנַעַר וְאָמַר: “דַי, צָרִיךְ לָלֶכֶת!”

“חַכֵּה”, אָמַר רָמִי, “עוֹד לֹא אָמַרְתָּ לִי אֵיךְ קוֹרְאִים לְךָ.”

“סְעַדְיָה קוֹרְאִים לִי.”

“וְלִי קוֹרְאִים רָמִי.”

סְעַדְיָה פָּתַח אֶת הַשַׁעַר וְיָצָא.

“תָּבוֹא גַם מָחָר. טוֹב?” קָרָא רָמִי אַחֲרָיו,

“אָבוֹא.” הֵשִׁיב סְעַדְיָה וְנֶעֱלַם בֵּין אַנְשֵׁי הָרְחוֹב.

כָּכָה הִתְחִיל הַדָבָר…

לְמָחֳרָת בָּא סְעַדְיָה בַּשֵׁנִית. הַפַּעַם בָּא לְבַד. בְּלִי גְבֶרֶת, בְּלִי סַל. שָׁתְקוּ בַּתְּחִלָה.

סְעַדְיָה הִבִּיט אֶל עֲצֵי הַגַן. אֶל הַסַפְסָלים, אֶל הַפְּרָחִים, וְשָׁאַל:

“וְכָל זֶה – שֶׁלָכֶם?”

אַחַר-כָּךְ הִתְיַשְׁבוּ עַל הַסַפְסָל. סְעַדְיָה הוֹצִיא מִכִּיסוֹ תַּפּוּחַ-עֵץ, חָתַךְ אוֹתוֹ בְּאוֹלָרוֹ לְשְׁנֵי פְּלָחִים וְנָתַן אֶת הַחֵצִי הָאֶחָד לְרָמִי.

“קַח, תֹּאכַל. סָחַבְתִּי אֶת זֶה בַּשׁוּק.” סְעַדְיָה צָחַק. רָמִי נָגַס בַּתַּפּוּחַ, לָעַס אוֹתוֹ בְּשֶׁקֶט. כִּמְהַרְהֵר. פִּתְאֹם שָׁאַל:

“אֲבָל אֲנִי לֹא מֵבִין: לָמָה אַתָּה לֹא הוֹלֵךְ לְבֵית-הַסֵפֶר?”

“אֵין כֶּסֶף בַּבַּיִת בִּשְׁבִיל דְבָרִים כָּאֵלֶה. צָרִיךְ לַעֲבֹד. צָרִיךְ פַּרְנָסָה. מֵבִין?”

“לֹא כָּל-כָּךְ… אֲבָל אַתָּה רוֹצֶה לִלְמֹד, נָכוֹן?”

שוּב נַעֲשׂוּ עֵינָיו שֶׁל סְעַדְיָה עֲצוּבוֹת.

"בֶּטַח רוֹצֶה. מִי שֶׁלוֹמֵד – חָכָם, וְיָכוֹל לְהַרְוִיחַ יוֹתֵר. אַתָּה יוֹדֵעַ? נִסִים מוֹכֵר-הָעִתּוֹנִים סִפֵּר לִי, כִּי הַמֶּמְשָׁלָה הוֹצִיאָה חֹק חָדָשׁ, שֶׁכָּל הַיְלָדִים צְרִיכִים לָלֶכֶת לְבֵית-הַסֵפֶר. הֵם יִלְמְדוּ בְּלִי כֶּסֶף. אֲבָל אֲנִי לֹא מַאֲמִין שֶׁזֶה יִהְיֶה.

רָמִי גָמַר לֶאֱכֹל אֶת מַחֲצִית הַתַּפּוּחַ. שָׁתַק רֶגַע וְאַחַר-כַּךְ אָמַר:

“וַאֲנִי אוֹמֵר לְךָ, שֶׁכָּל הַיְלָדִים צְרִיכִים לְלֶכֶת לְבֵית-סֵפֶר. אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁלֹא יֵלְכוּ לְבֵית-הַסֵפֶר?”

“כֵּן, אֶת זֶה גַם אֲנִי אוֹמֵר,” אָמַר סְעַדְיָה וְנִגֵב אֶת הָאוֹלָר בְּשַׁרְווּלוֹ. “אֲבָל אַתָּה רוֹאֶה: בְּבָתֵּי-הַסֵפֶר כְּבָר הִתְחִילוּ לִלְמֹד וַאֲנִי מוֹסִיף לִסְחֹב אֶת הַסַלִים שֶׁל הָאֲדוֹנוֹת. כָּכָה זֶה: מַה שֶׁרוֹצִים זֶה לְחוּד, ומַה שֶׁמֻכְרָחִים – גַם-כֵּן לְחוּד.”

סְעַדְיָה הֶחֱזִיר אֶת הָאוֹלָר לְכִיסוֹ וְקָם.

“שָׁלוֹם, רָמִי!” אָמַר וְחִיַךְ, “אוּלַי בְּכָל זֹאת נִפָּגֵשׁ פַּעַם בְּבֵית-הַסֵפֶר.”

קָפַץ סְעַדְיָה מֵעַל לַשַׁעַר וּכְבָר הָיָה בָּרְחוֹב.

רָמִי נִשְׁאַר יוֹשֵׁב עַל הַסַפְסָל. הוּא קָטַף עָלֶה והִבִּיט בּוֹ זְמַן רַב. הוּא הִרְהֵר בְּמַשֶׁהוּ חָשׁוּב; עֵינָיו הָיו רְצִינִיוֹת, עֲצוּבוֹת כִּמְעַט.

עַד שֶׁפִּתְאֹם הִתְחִיל לְחַיֵךְ…

וְכָכָה נִגְמֵר הַסְפּוּר: אַחֲרֵי אֲרוּחַת הַצָהֳרַיִם נִכְנַס רָמִי לְחֶדְרוֹ וְסָגַר אֶת הַדֶלֶת. הוֹצִיא מַחְבֶּרֶת מִיַלְקוּטוֹ וְיָשֵׁב לִכְתֹּב. כָּתַב, מָחַק וְשׁוּב כָּתַב, וּלְבַסוֹף הֶעְתִּיק הַכֹּל עַל נְיָר נָקִי. זֶה הָיָה מִכְתָּב וְכָכָה הָיָה כָּתוּב בּוֹ:

אֶל שַׂר-הַחִנוּךְ שֶׁל מְדִינַת-יִשְׂרָאֵל!

אֲנִי רוֹצֶה לִכְתּוֹב לְךָ, כִּי זֶה נָכוֹן מְאֹד שֶׁהֶחְלִיטוּ שֶׁכָּל הַיְלָדִים צְרִיכִים לְלְמוֹד בְּבֵית-הַסֵפֶר, כָּל הַיְלָדִים שֶׁבָּאָרֶץ. אֲבָל תִּרְאֶה: הַלִמוּדִים כְּבָר הִתְחִילוּ, וּסְעַדְיָה וְנִסִים עוֹד לֹא לוֹמְדִים; הָאֶחָד סוֹחֵב סַלִים בַּשׁוּק, וְהַשֵׁנִי מוֹכֵר עִתּוֹנִים. וּמִי יוֹדֵעַ? בֶּטַח יֵשׁ עוֹד אֲחֵרִים כְּמוֹהֶם, שֶׁאֵין כֶּסֶף בַּבַּיִת שֶׁלָהֶם, וְהֵם עוֹבְדִים בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה. וְאַתָּה יוֹדֵעַ, הֵם דַוְקָא רוֹצִים לִלְמוֹד! רָאִיתִי אֶת זֶה בְּעֵינָיו שֶׁל סְעַדְיָה.

אֲנִי מְבַקֵשׁ מִמְךָ כִּי תַעֲשֶׂה מַהֵר, שֶׁהֵם יֵלְכוּ לְבֵית-הַסֵפֶר כְּדֵי שאוּכַל לִרְאוֹת אֶת סְעַדְיָה וְהַחֲבֵרִים שֶׁלוֹ בְּבֵית-הַסֵפֶר בְּקָרוֹב. אָז אֲנִי אֲבַקֵשׁ מִן הַמוֹרָה לָשֶׁבֶת בַּכִּתָּה עַל יַד סְעַדְיָה. הוּא נָתַן לִי חֲצִי תַפּוּחַ שֶׁסָחַב בַּשׁוּק. אֲבָל אִם הוּא יֵלֵךְ לְבֵית-הַסֵפֶר, הוּא כְּבָר לֹא יַעֲבוֹד בַשׁוּק וְלֹא יִסְחוֹב.

תַּעֲשֶׂה זֹאת. אֲנִי מְבַקֵּשׁ מְאֹד מְאֹד. רָמִי

כָּכָה כָּתַב רָמִי.

אֲבָל מַה לַעֲשׂוֹת כְּדֵי שֶׁהַמִכְתָּב יַגִיעַ אֶל שַׂר-הַחִנוךְ? גַם אֶת זֶה הִתְבַּיֵשׁ רָמִי לְשְׁאֹל. שׁוּב יָשַׁב וְחָשַׁב, וְחָשַׁב עַד שֶׁמָצָא (תָּמִיד אִם רָמִי חוֹשֵׁב יָפֶה, הוּא מוֹצֵא אֶת הַדֶרֶךְ הַנְכוֹנָה): הוּא יָבִיא אֶת הַמִכְתָּב אֶל הַמוֹרָה שֶׁלוֹ, וְהִיא בֶּטַח תַּדַע אֵיךְ לִשְׁלֹחַ אֶת הַמִכְתָּב, שֶׁיַגִיעַ בֶּאֱמֶת אֶל שַׂר-הַחִנוּךְ.

– מָה עוֹשֶׂה דָנִי עַל הַגַג? – שָׁאֲלָה הַיוֹנָה אֶת הָאַנְקוֹר.

– בֶּאֱמֶת שֶׁאֵינֶנִי יוֹדֵעַ, – הַשִׁיב הָאַנְקוֹר – לִפְנֵי עֶשֶׁר דַקוֹת טִפֵּס וְעָלָה עַל הַגַג, וּמֵאָז הוּא יוֹשֵׁב בְּמָקוֹם אֶחָד וּמַבִּיט סְבִיבוֹ.

אוּלַי מְחַכֶּה הוּא לְמִישֶׁהוּ? – שִׁעֲרָה הַיוֹנָה. אַךְ מִשוּם שֶׁהָיְתָה טְרוּדָה, לֹא חִכְּתָה לִתְשׁוּבָה, פָּרְשָׂה כְּנָפַיִם וְעָפָה לַשֹׁבַךְ.

אִלוּ הָיָה דָנִי מֵבִין אֶת שְׂפַת הַצִפֳּרִים וַדַאי שֶׁהָיָה מֵשִׁיב לַיוֹנָה וְלָאַנְקוֹר עַל תְּמִיהָתָם זוֹ. וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר לָהֶם:

– אֲנִי מְחַכֶּה כָּאן לְבוֹא רֹאשׁ-הַשָׁנָה. כִּי הַיוֹם מִסְתַּיֶמֶת שְׁנַת תשי“ג, וְרֹאשׁ-הַשָׁנָה תשי”ד צָרִיךְ לָבוֹא. כָּךְ סִפְּרָה מִירָה הַגַנֶנֶת. אָז שָׁאַלְתִּי אֶת מִירָה: אֵיךְ יוֹדְעִים מָתַי בָּא רֹאשׁ-הַשָׁנָה? וּמִירָה עָנְתָה: לִפְנוֹת עֶרֶב, עִם שְׁקִיעַת הַשֶׁמֶשׁ, תָּחֵל הַשָׁנָה הַחֲדָשָׁה.

הֶחְלִיט דָנִי לְקַדֵם אֶת בּוֹאָהּ שֶׁל הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה; לִרְאוֹת אֶת שְׁקִיעַת הַחַמָה וְאֶת רֹאשׁ-הַשָּׁנָה הַבָּא לָעוֹלָם. זֶה מֻכְרָח לִהְיוֹת מַרְאֶה מְעַנְיֵן. אֲבָל אֶת הַיָם וְאֶת הַחַמָה הַשׁוֹקֵעַת בּוֹ אֶפְשָׁר לִרְאוֹת רַק מֵעַל הַגַג הַשָׁטוּחַ. עָלָה דָנִי בְּסֻלָם עַל הַגַג, יָשַׁב עַל יָד הַמַעֲקֶה וְשָׁלַח עֵינַיִם סַקְרָנִיוֹת מִסָבִיב.

אַחֲרֵי הַצָהֳרַיִם נִקָה אַבָּא בְּמַגְרֵפָה אֶת הֶחָצֵר. אֵצֶל הַשְׁכֵנִים סִיְדוּ אֶת הַדִירָה. נוֹשֵׂא הַמִכְתָּבִים נִכְנַס לֶחָצֵר וּמָסַר לְאַבָּא מַעֲטָפוֹת קְטַנוֹת: בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ-הַשָׁנָה. אַחַר-כָּךְ אָמַר נוֹשֵׂא הַמִכְתָּבִים: “שָׁנָה טוֹבָה!” וְאַבָּא הֵשִׁיב: “שָׁנָה טוֹבָה וּמְבֹרֶכֶת.”

אָכֵן, מַרְגִישׁ דָנִי רֵיחַ שֶׁל חַג בָּאֲוִיר. נִרְאֶה, שֶׁרֹאשׁ-הַשָׁנָה הוֹלֵךְ וְקָרֵב. יֵשׁ לְהַבִּיט הֵיטֵב לְצַד מַעֲרָב, אֶל הַיָם.

לְאַט-לְאַט יוֹרֶדֶת הַשֶּׁמֶשׁ וּקְרֵבָה לַיָם. צֶבַע זָהָב לָהּ, לַשֶׁמֶשׁ. מִן הַיָּם עוֹלִים לְקְרַאת הַשֶׁמֶשׁ עֲנָנִים קְטַנִים, וְהֵם קְרֵבִים אֵלֶיהָ וּמְכַסִים אוֹתָהּ בְּמָסָךְ וָרֹד. לְרֶגַע קָט כִּסְתָה אַפְלוּלִית קַלָה אֶת הָאָרֶץ, וְדָנִי מַרְגִישׁ: זֶהוּ הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַשָׁנָה הַחוֹלֶפֶת. לְאַחַר רֶגַע נִפְתַּח מָסַךְ-הָעֲנָנִים; חָזְרָה הַשֶׁמֶשׁ לְהָאִיר אֶת הָאָרֶץ, אֶת הָעֶרֶב. וְדָנִי מַרְגִישׁ וְיוֹדֵעַ: זוֹהִי שֶׁמֶשׁ חֲדָשָׁה – שֶׁמֶשׁ שֶׁל רֹאשׁ-הַשָׁנָה. עַכְשָׁו בָּא רֹאשׁ-הַשָׁנָה לָעוֹלָם. אֶפְשָׁר לְשְׁמֹעַ אֶת מַשַׁק כְּנָפָיו. גַם קוֹלוֹת צְעָדִים נִשְׁמָעִים.

אֲבָל הָיוּ אֵלֶה צְעָדָיו שֶׁל אַבָּא, שֶׁעָלָה אֶל הַגַג וְשָׁאַל: “מָה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּאן, דָנִי?”

– אנִי רוֹאֶה אֵיךְ רֹאשׁ-הַשָׁנָה בָּא אֵלֵינוּ.

חִיַךְ אַבָּא וְרָצָה לוֹמַר: שְׁטֻיוֹת. אֶת רֹאשׁ-הַשָׁנָה אִי-אֶפְשָׁר לִרְאוֹת. רַק לְהַרְגִישׁ אֶפְשָׁר. אַךְ הוּא לֹא אָמַר דָבָר. הוּא רַק שָׁאַל: “מֵאַיִן רוֹאֶה אַתָּה אֶת רֹאשׁ-הַשָׁנָה ?”

הִצְבִּיעַ דָנִי אֶל הַיָּם וְאָמַר: “הִנֵה, מִשָׁם.”

הִבִּיט אַבָּא בְּכַדּוּר הַזָהָב הַטוֹבֵל בַּיָם, הִבִּיט בִּצְעִיף הָעֲנָנִים הַוָרֹד, נִזְכָּר בִּימֵי הַיַלְדוּת שֶׁלוֹ וְאָמַר:

– כֵּן, דָנִי, גַם אֲנִי רוֹאֶה…

אַבָּא אָמַר לְאִמָא: “מַה קָרָה לְרָמִי שֶׁלָנוּ? הוּא נַעֲשָׂה כָּל כָּךְ שָׁקֵט. כִּמְעַט אֵין שׁוֹמְעִים אוֹתוֹ.” הֵשִׁיבָה אִמָא לְאַבָּא: “נָכוֹן. גַם אֲנִי הִשְׁגַחְתִּי בְּכָך. אֶתְמוֹל אָפִיתִי עוּגָה, וְרָמִי אֲפִילוּ לֹא בָּא לַמִטְבָּח, לֹא בִּקֵשׁ: אִמָא, תְּנִי לִי כַּפִית רִבָּה. אִמָא, תְּנִי לִי צִמוּק. אִמָא, תְּנִי לִי אֱגוֹז, רַק אֶחָד!”

הִבִּיטוּ אַבָּא וְאִמָא זֶה בָּזֹאת, חִיְכוּ בְּזָוִיוֹת הָעֵינַיִם וְאָמְרוּ: רָמִי שֶׁלָנוּ נַעֲשָׂה שָׁקֵט. מַה יוֹם מִיוֹמַיִם?…"

וְלֹא יָדְעוּ לְהָשִׁיב. וְלֹא יָדְעוּ אַבָּא וְאִמָא, כִּי רָמִי שֶׁלָהֶם שוֹמֵר בְּתוֹכוֹ סוֹד.

אִם סוֹד עוֹטֵף הַלֵּב, אֵין זְמַן לְהִשְׁתּוֹבֵב,

אָז שׁוֹכְחִים הַכֹּל, אֵין חֵשֶׁק לֶאֱכֹל.

וְסוֹד זֶה, הוּא שֶׁמַּעֲסִיק אֶת רָמִי, כָּל כָּךְ מַעֲסִיק… עַד שֶׁאֲפִילוּ לֹא בָּא לַמִטְבָּח, לֹא בִּקֵשׁ מֵאִמָא כַּפִּית רִבָּה, אוֹ אֱגוֹז. אַף לֹא אֶחָד.

הַדָבָר הִתְחִיל בַּשָׁבוּעַ שֶׁעָבַר, כְּשֶׁאַבְנֵר אָחִיו חָזַר מִבֵּית-הַסֵפֶר (אַבְנֵר כְּבָר לוֹמֵד בְּכִתָּה ה' וְזֶה בַּקוֹמָה הַשְׁנִיָה!). וְכָכָה אָמַר אַבְנֵר לְרָמִי: “אַתָּה יוֹדֵעַ? בְּעוֹד שְׁבוּעַיִם יִהְיֶה לְאִמָא יוֹם הֻלֶדֶת. אֲנִי אָבִיא לָהּ מַתָּנָה.”

“מַה תָּבִיא?” שָׁאַל רָמִי וְהִבִּיט בְּאָחִיו הַגָדוֹל.

“זֶה סוֹד!” הֵשִׁיב אַבְנֵר וְהִבִּיט בְּרָמִי כָּכָה, כְּאִלוּ רָצָה לְהַגִיד לוֹ: אֲנִי אָבִיא מַתָּנָה לְאִמָא. אֲנִי! וְאַתָּה מָה? אַתָּה תִּינוֹק…"

אֲבָל בְּיוֹם רִאשׁוֹן יָדַע רָמִי, כִּי גַם הוּא יָבִיא מַתָּנָה לְאִמָא, וְאוּלַי מַתָּנָה יָפָה לֹא פָּחוֹת מִזוֹ שֶׁל אַבְנֵר אָחִיו.

כִּי לְאִמָא שֶׁל רָמִי יִהְיָה יוֹם הֻלֶדֶת,

לְאִמָא שֶׁלוֹ אֲהוּבָה.

וּמַה הוּא יָבִיא לָהּ לְיוֹם הַהֻלֶדֶת?

הִנֵה הִיא, הִנֵה הַתְּשׁוּבָה:

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן עָשׂוּ הַיְלָדִים גִנָה חֲדָשָׁה בַּגַן: קֹדֶם עָדְרוּ בְּמַעְדְרִים, אַחַר-כָּךְ גָּרְפוּ בְּמַגְרֵפוֹת,

אַחַר-כָּךְ זָרְעוּ זֵרְעוֹנֵי פְּרָחִים, וּלְבַסוֹף גַם הִשְׁקוּ אֶת הֵגִנָה בְּמַיִם מִן הַמַּשְׁפְּכִים.

וּמִירָה הַגַנֶנֶת אָמְרָה: “אִם נַשְׁקֶה אֶת הֵגִנָה כָּל יוֹם, יִהְיוּ לָנוּ בְּעוֹד שְׁבוּעַיִם פְּרָחִים בְּגִנָהּ.” וּכְשֶׁהָלַךְ רָמִי הַבַּיְתָה, הָיוּ לוֹ שְׁנֵי זֵרְעוֹנֵי פְּרָחִים בְּכִיס הַסִנָר. הוּא בִּקֵשׁ, וּמִירָה נָתְנָה לוֹ. נִכְנַס רָמִי לַמַחְסָן

הָאַפְלוּלִי שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַבַּיִת (בַּלַּיְלָה הוּא לֹא נִכְנַס לְשָׁם אַף פַּעַם!…), וּבְפִנַת הַמַחְסָן מָצָא עָצִיץ קָטָן וְרֵיק. מִלֵא רָמִי אֶת הֶעָצִיץ אֲדָמָה תְּחוּחָהּ, שֶׁלָקַח מִתַּחַת לְעֵץ הַרִמוֹן, וְטָמַן בָּאֲדָמָה אֶת שְׁנֵי הַזֵרְעוֹנִים. לְבַסוֹף הִשְׁקָה רָמִי אֶת הֶעָצִיץ מַיִם וְאָמַר:

תִּשְׁתּוּ, זְרָעִים, תִּרְווּ הַמַיִם

וְתִפְרְחוּ בְּעוֹד שְׁבוּעַיִם.

– טוֹב?…

אֶת הָעָצִיץ הִסְתִּיר רָמִי בְּפִנַת-מַחֲבוֹא (אֵיפֹה? – אַל תִּשְׁאֲלוּ: סוֹד!) כְּדֵי שֶׁאַף אֶחָד לֹא יִמְצָא אוֹתוֹ, אַף אֶחָד! רַק רָמִי לְבַדוֹ יָדַע אֶת הַמָקוֹם הַזֶה. וְזֶה דַוְקָא הָיָה מָקוֹם גָלוּי לַשֶׁמֶשׁ אֲבָל נִסְתָּר מֵעֵין אָדָם. כָּל יוֹם הָיָה רָמִי מַשְׁקֶה אֶת הֶעָצִיץ מַיִם, מְחַכֶּה שֶׁהַזְרָעִים יִנְבְּטוּ. הוּא כָּל-כָּךְ רָצָה שֶׁכְּבָר יִנְבְּטוּ… כָּל הַזְמַן חָשַׁב עַל הֶעָצִיץ, עַל הַסוֹד. לָכֵן גַם נַעֲשָׂה רָמִי שָׁקֵט, כָּל-כָּךְ שָׁקֵט, עַד שֶׁאַבָּא וְאִמָא הִתְפַּלְאוּ. הֵם לֹא הָיוּ רְגִילִים לִרְאוֹת אֶת רָמִי כָּל-כָּךְ שָׁקֵט…

אַחֲרֵי שְׁלֹשָׁה יָמִים הֵצִיצוּ מְתּוֹךְ אַדְמַת הֶעָצִיץ שְׁנֵי עַלְעַלִים עֲנֻגִים וּזְעִירִים. הָיוּ הֶעָלִים כְּמוֹ שְׁנֵי תִּינוֹקוֹת פְּעוּטִים בַּעֲרִיסָה. שָׂמַח רָמִי, כָּל-כָּךְ שָׂמַח! הִשְׁקָה רָמִי אֶת הָעָלִים הַזְעִירִים וְאָמַר לָהֶם:

תִּשְׁתּוּ, עָלִים, תִּרְווּ הַמַיִם וְתִפְרְחוּ בְּעוֹד שְׁבוּעַיִם

– תִּפְרְחוּ?..

כָּל יוֹם, הִשְׁקָה רָמִי אֶת הֶעָלִים הַיְרֻקִים, הַזְעִירִים. כָּל יוֹם גָדְלוּ הֶעָלִים עוֹד קְצָת, עוֹד “טִפָּה”, עוֹד טֶפַח. וּבְיוֹם הַשַׁבָּת כְּבָר הָיוּ בֶּעָצִיץ שְׁנֵי שְׁתִילִים קְטַנִים. עַל גִבְעוֹל הַשָׁתִיל הָאֶחָד הָיוּ חֲמִשָׁה עָלִים; עַל גִבְעוֹל הַשָׁתִיל הַשֵׁנִי הָיוּ שִׁשָׁה עָלִים. הִשְׁקָה רָמִי אֶת שְׁנֵי הַשְׁתִילִים הַקְטַנִים וְאָמַר לָהֶם:

תִּשְׁתּוּ, עָלִים, תִּרְווּ הַמַיִם וְתִפְרְחוּ בְּעוֹד שְׁבוּעַיִם.

– תִּפְרְחוּ נָא!…

יוֹם הַהֻלֶדֶת שֶׁל אִמָא הָלַךְ הָלוֹךְ וְקָרֵב: עוֹד אַרְבָּעָה יָמִים, עוֹד שְׁלשָׁה יָמִים. עוֹד יוֹמַיִם…

הַשְׁתִילִים בֶּעָצִיץ הָלְכוּ וְגָדְלוּ, אֲבָל טֶרֶם פָּרְחוּ. חָשַׁשׁ רָמִי שֶׁלָנוּ. לִבּוֹ הַקָט הָלַם, כְּאִלוּ כַּדוּר קַפְצָן הָיָה בְּתוֹךְ חָזֵהוּ:

מַה יִהְיֶה אִם… אִם הָעָצִיץ לֹא יַסְפִיק לְפְרֹח עַד יוֹם הַהֻלֶדֶת?

בְּיוֹם שִׁשִׁי נִכְנֵס אַבְנֵר לַחֶדֶר וּבְיָדוֹ חֲבִילָה גְדוֹלָה, אֲרוּזָה בִּנְיָר כָּחֹל. הֶחְבִּיא אַבְנֵר אֶת הַחֲבִילָה בָּאָרוֹן, הִבִּיט בְּרָמִי וְאָמַר: “רָאִיתָ? זֹאת הַמַתָּנָה. אַל תִשְׁאַל כְּלוּם: סוֹד…”

בָּרַח רָמִי הַחוּצָה, אֶל הַמַחְסָן. כָּרַע וְהִתְכּוֹפֵף מֵעַל לֶעָצִיץ וְרָאָה: שְׁתֵּי פְּקָעוֹת מִתְנוֹסְסוֹת עַל גּבְעוֹלֵי הַשְׁתִילִים; פְּקַעַת יְרֻקָה וּסְגוּרָה בְּרֹאשׁ הַשָׁתִיל הָאֶחָד, פְּקַעַת יְרֻקָה וּסְגוּרָה בְּרֹאשׁ הַשָׁתִיל הָאַחֵר. הַאִם יָנֵצוּ הַפְּקָעוֹת עַד יוֹם הַמָחָר? הִשְׁקָה רָמִי אֶת הַפְּקָעוֹת וְלָחַשׁ לָהֶן, בִּקֵשׁ, הִתְחַנֵּן:

תִּשְׁתּוּ, שְׁתִילִים, תִּרְווּ אַחִים

וְעַד מָחָר הֱיוּ פְּרָחִים.

– אֲנִי כָּל-כָּךְ מְבַקֵשׁ!…

בְּבֹקֶר יוֹם הַמָחֳרָת נָשְׁקָה שֶׁמֶשׁ שַׁבָּתִית בִּקְצֵה אפוֹ שֶׁל רָמִי וְלָחֲשָׁה לוֹ: “קוּמָה, יֶלֶד! הַיוֹם יוֹם הַהֻלֶדֶת שֶׁל אִמָא!”

נֵעוֹר רָמִי, קָפַץ מִמִטָתוֹ וְחָשׁ אֶל פִּנָתוֹ. רָץ יָחֵף וְהַפִּיגָ’מָה מִתְנוֹפֶפֶת בְּרוּחַ הַבֹּקֶר.

בְּלֵב הוֹלֵם (לֹא לֵב, אֶלָא כַּדוּר!) פָּתַח רָמִי אֶת דֶלֶת הַמַחְסָן: הַאִם פָּרְחוּ הַפְּרָחִים?

*

אַחֲרֵי אֲרֻחַת הַבֹּקֶר גָמְרָה אִמָא לִשְׁטֹף אֶת כְּלֵי הָאֹכֶל וְנִכְנְסָה אֶל הַחֶדֶר. אַבָּא הוֹצִיא אֶת מַתָּנָתוֹ: סֵפֶר גָדוֹל, סֵפֶר הָדוּר, מֵאֵת סוֹפֵר אֶחָד שֶׁאִמָא אוֹהֶבֶת תָּמִיד תָּמִיד לִקְרוֹא בּוֹ.

אַבְנֵר הֵבִיא אֶת מַתְּנָתוֹ שֶׁלוֹ: תְּמוּנַת נוֹף גְדוֹלָה, תְּמוּנָה בִּצְבָעִים שֶל צַיָר אֶחָד יְדוּעַ שֵׁם.

אֲבָל –

“רָמִי… אֵיפֹה רָמִי שֶׁלָנוּ?” שָׁאֲלָה אִמָא.

“בֶּאֱמֶת, אֵיפֹה רָמִי שֶׁלָנוּ?” שָׁאַל גַם אַבָּא.

אַבְנֵר שָׁתַק…

וְהִנֵה נִפְתְּחָה הַדֶלֶת. בַּפֶּתַח עָמַד רָמִי. שְׁתֵּי יָדָיו הַקְטַנוֹת, אֲשֶׁר עָפָר לַח דָבוּק בָּהֶן, הֶחֱזִיקוּ בְּעָצִיץ. מֵעַל הֶעָצִיץ הִבִּיטוּ אֶל הַחֶדֶר וְיוֹשְׁבָיו שְׁנֵי פְּרָחִים רַעֲנֵנִים, פְּרָחִים אֲשֶׁר זֶה עַתָּה הֵחֵלוּ לִפְרֹחַ: הַפֶּרַח הָאֶחָד כָּחֹל, כְּעֵין הַשָׁמַיִם הַטְהוֹרִים; וְאָחִיו – אָדֹם וְלוֹהֵט, כְּעֵין הַשֶׁמֶשׁ בִּשְׁקִיעָתָהּ.

קָרַב רָמִי אֶל אִמָא וְנָתַן לְיָדֶיהָ אֶת הֶעָצִיץ הַפּוֹרֵחַ:

“הִנֵה, אִמָא. הֵבֵאתִי לָךְ מַתָּנָה לְיוֹם הַהֻלֶדֶת…”

[ציור – קבוצה 1, קובץ 20]

כְּשֶׁמָלְאוּ לְדָנִי שָׁנִים כְּמִסְפַּר הָאֶצְבָּעוֹת בְּכַף ידוֹ הָאַחַת, קָנְתָהּ לוֹ אִמָא אוֹפַנַיִם. חָזַר אַבָּא מִן העֲבוֹדָה וְתִיק נֶהָגִים עַל כְּתֵפוֹ; וּכְשֶׁרָאָה אֶת האוֹפַנַיִם הַחֲדָשִׁים הָאֲדֻמִים אָמַר: “דָנִי מַמְשִׁיךְ עַכְשָׁו אֶת מַסֹרֶת הַמִשְׁפָּחָה.”

כִּי אַבָּא שֶׁל דָנִי נֶהָג בְּ“אֶשֶׁד”. כְּשֶׁעָלָה אַבְנֵר, האָח הַגָדוֹל, לְכִתָּה ו' קִבֵּל אוֹפַנַיִם גְדוֹלִים עַל שְׁנֵי גַלְגַלִים. עַכְשָׁו קִבֵּל דָנִי, שֶׁהוּא הַקָטָן בַּמִשְׁפָּחָה, (אִמָא אוֹמֶרֶת: “בֶּן הַזְקוּנִים שֶׁלִי…”) אוֹפַנַיִם קְטַנִים. יֵשׁ לָהֶם דַוְקָא שְׁלֹשָׁה גַלְגַלִים.

כְּבָר נוֹדַע לָכֶם שֶׁאַבָּא שֶׁל דָנִי נֶהָג בְּ“אֶשֶׁד”: יֵשׁ לוֹ אוֹטוֹבּוּס גָדוֹל, וְנִכְנָסִים לְתוֹכוֹ הֲמוֹן אֲנָשִׁים בְּבַת אַחַת – אוּלַי שְׁלֹשִׁים, אוּלַי אַרְבָּעִים. כָּל בֹּקֶר יוֹצֵא אַבָּא לַעֲבוֹדָה וּמַסִיעַ אֲנָשִׁים וִילָדִים מִתֵּל-אָבִיב לְחֵיפָה וּמֵחֵיפָה לְתֵל-אָבִיב; בָּעֶרֶב חוֹזֵר אַבָּא מֵעֲבוֹדָתוֹ וּמֵבִיא לְדָנִי הַרְבֵּה כַּרְטִיסִים, בִּצְבָעִים שׁוֹנִים, וְכֻלָם מְנֻקָבִים.

בְּשַׁבָּת לוֹקֵחַ אַבָּא אֶת אַבְנֵר וְאֶת דָנִי אֶל הָאוֹטוֹ שֶׁלוֹ. דָנִי יוֹשֵׁב עַל כִּסֵא הַנֶהָג, אוֹחֵז בַּהֶגֶה, מַדְלִיק ומְכַבֶּה אֶת הַפַּנָסִים וּמְצַפְצֵף בַּצוֹפָר. אָז מַפְנִים כָּל הָאֲנָשִׁים בַּסְבִיבָה אֶת רֹאשָׁם, לְרְאוֹת מִיהוּ הַצוֹפֵר.

אַבְנֵר כְּבָר יוֹדֵעַ לְהַדְלִיק אֶת הַמָנוֹעַ. אַבָּא אוֹמֵר, שֶׁאִם אַבְנֵר יַעֲלֶה בְּסוֹף הַשָּׁנָה לְכִתָּה ז' בְּלִי בְּחִינוֹת – הוּא יַתְחִיל לְלַמֵד אוֹתוֹ לִנְהֹג.

אַבָּא מַסִיעַ נוֹסְעִים. גַם אַבְנֵר מַסִיעַ נוֹסְעִים עַל האוֹפַנַיִם שֶׁלוֹ. בְּשַׁבָּת יוֹצְאִים אַבְנֵר וְגִיוֹרָא לְרָמַת-גַן לְטַיֵל. אַבְנֵר יוֹשֵׁב על הַכִּסֵא, גִיוֹרָא יוֹשֵׁב לְפָנִים, עַל “הָרָמָה” (הַמִסְגֶרֶת). וְכָךְ הֵם נוֹסְעִים. אֲבָל פַּעַם רָאָה אַבָּא אֵיךְ הִסִיעַ אַבְנֵר שְׁנֵי נוֹסְעִים בְּבַת אַחַת: אֶת גִיוֹרָא, כְּרָגִיל, לְפָנִים, וְאֶת אַמְנוֹן – מֵאָחוֹר, מֵעַל הַ“סַבָּל”.

בָּעֶרֶב אָמַר אַבָּא לְאַבְנֵר: "אִם אֶרְאֶה אוֹתְךָ שׁוּב נוֹסֵעַ כָּךְ – אֶקַּח מִמְּךָ אֶת הָאוֹפַנַיִם.

אַבָּא אָמַר עוֹד מַשֶׁהוּ, וְאַבְנֵר הִבְטִיחַ.

עַכְשָׁו יֵשׁ גַם לְדָנִי אוֹפַנַיִם, אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לְהַסִיעַ עֲלֵיהֶם יְלָדִים. יֵשׁ מָקוֹם רַק לְיֶלֶד אֶחָד.

אַחֲרֵי שֶׁאָמַר דָנִי “תּוֹדָה” לְאַבָּא-אִמָא, יָצָא עִם אוֹפַנָיו הַחֲדָשִׁים הָאֲדֻמִים הַחוּצָה. הוּא רָכַב עֲלֵיהֶם בַּמִדְרָכָה, מֵעַמוּד הַחַשְׁמַל שֶׁמִּמוּל הַשַׁעַר עַד עַמוּד הַחַשְׁמַל עִם הַפַּנָס. אַחַר-כָּךְ הִסְתּוֹבֵב וְנָסַע חֲזָרָה. כְּשֶׁהִתְחִיל דָנִי אֶת הַסִבּוּב הַשֵׁנִי, רָאָה פִּתְאֹם אֶת עֻזִי עוֹמֵד עַל-יַד עֵץ הַבְּרוֹשׁ וּמַבִּיט בּוֹ, מַבִּיט וְשׁוֹתֵק. רַק עֵינָיו שֶׁל עֻזִי סִפְּרוּ כִּי הוּא מְקַנֵא, גַם הוּא חָפֵץ לִרְכַּב עַל הָאוֹפַנַיִם.

“מַה לַעֲשׂוֹת?” חָשַׁב דָנִי, “הָאוֹפַנַיִם שֶׁלִי קְטַנִים; יֵשׁ בָּהֶם מָקוֹם רַק לְיֶלֶד אֶחָד, וְאֵינֶנִי יָכוֹל לְהַרְכִּיב”. פִּתְאֹם חָדְלוּ רַגְלָיו לְהָנִיעַ אֶת הַפֶּדָלִים. זֶה הָיָה לְרֶגַע אֶחָד בִּלְבַד; הוּא יָדַע מַה לַעֲשׂוֹת. נָסַע דָנִי עַד לְעֻזִי, יָרַד מִן הָאוֹפַנַיִם וְאָמַר בְּשֶׁקֶט: “קַח, עֻזִי. תִּסַע גַם אַתָּה קְצָת. אֲנִי אָנוּחַ בֵּינָתַיִם…”

זָהוּ רָמִי. הִנֵה הוּא יוֹשֵׁב וְכוֹתֵב מִכְתָּב. וְזֶהוּ הַמִכְתָּב

לְדוֹד חַיִים הַטוֹב, שָׁלוֹם! אַתָּה זוֹכֵר בְּוַדַאי כִּי בְּשַׁבָּת הַבָּאָה יִהְיֶה לִי יוֹם הֻלֶדֶת. אֲנִי אֶהְיֶה כְּבָר בֶּן שֶׁבַע. וַאֲנִי מְבַקֵשׁ מְאֹד כִּי תָבוֹאוּ כֻּלְכֶם לַחֲגִיגָה. אַתָּה, הַדוֹדָה אֶסְתֵּר וְגַם יוֹרָם. וְהִבְטַחְתָּ פַּעַם לְהָבִיא לִי צִבְעֵי מַיִם. תָּבוֹאוּ וְגַם אַבָּא וְאִמָא יִשְׂמְחוּ וַאֲנִי אֲחַכָּה לָכֶם נוֹרָא. רָמִי

אֶת הַמִכְתָּב הַזֶה יִשְׁלַח רָמִי בְּעַצְמוֹ אֶל הַדוֹד חַיִים. בַּדֹאַר יִשְׁלַח אוֹתוֹ. הַדוֹד חַיִים גָר בְּחֵיפָה וְעוֹבֵד בַּנָמָל. הַדוֹד חַיִים גָבֹהּ וְחָזָק וְגִבּוֹר. הוּא מוּצָק כְּמוֹ בַּרְזֶל. כְּשָׁהָיָה רָמִי בַּגָן, אָהַב הַדוֹד חַיִים לְהָרִים אוֹתוֹ בְּיָד אַחַת וּלְהוֹשִׁיבוֹ עַל הַכָּתֵף שֶׁלוֹ.

עָבְרָה שָׁנָה וְהַדוֹד חַיִים לֹא בָּא לְבַקֵר אֶת רָמִי וְהוֹרָיו. וְרָמִי רוֹצֶה שֶׁהַדוֹד יָבוֹא, רָמִי אוֹהֵב לַעֲמֹד עַל יַד דוֹד כָּזֶה וּלְחַפֵּשׂ אֵיפֹה הוּא נִגְמָר; וְרָמִי אוֹהֵב לָשֶׁבֶת עַל כָּתֵף מוּצָקָה כָּזֹאת וְלִהְיוֹת יוֹתֵר גָבֹהּ מֵאַבָּא וְלִנְגֹעַ בַּתִּקְרָה. וְרָמִי רוֹצָה שֶׁכָּל הַחֲבֵרִים יִרְאוּ שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ לוֹ דוֹד כָּזֶה חָזָק וְגִבּוֹר, וְלֹא סְתָם אָמַר עַד עַכְשָׁו: “תִּרְאֶה, אֲנִי אֲסַפֵּר לַדוֹד שֶׁלִי, וְהוּא יַעֲשֶׂה מִמְךָ חוֹל טָחוּן…”

רָמִי הֶחְלִיט לִשְׁלֹחַ מִכְתָּב לַדוֹד חַיִים. זֶהוּ הַמִכְתָּב שֶׁקְרָאתֶם בְּרֵאשִׁית הַסִפּוּר, רָמִי לֹא גִלָה לְאַבָּא וּלְאִמָא, כִּי חוּא שׁוֹלֵחַ מִכְתָּב אֶל הַדוֹד. פִּתְאֹם תִּפָּתַח הַדֶלֶת, וְהַדוֹד הַגָבֹהּ יִתְכּוֹפֵף בַּפֶּתַח, יִכָּנֵס וְיַעֲמֹד בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר, וְאַבָּא וְאִמָא יַגִידוּ בְּיַחַד: “אֵיזוֹ הַפְתָּעָה!” וְהַדוֹד חַיִים יֹאמַר בְּקוֹלוֹ הֶעָבֶה: “נוּ, כְּשֶׁמְקַבְּלִים מִכְתָּב שֶׁכָּזֶה, מֻכְרָחִים לָבוֹא!” וְאַבָּא לֹא יָבִין וְיִשְׁאֵל: “אֵיזֶה מִכְתָּב?” אָז הַדוֹד יֹאמַר: “נוּ… הַמִכְתָּב שֶׁל רָמִי שֶׁלָכֶם!” וְאִמָא תֹּאמַר: “אֵיזוֹ הַפְתָּעָה! גַם רָמִי כְּבָר שׁוֹלֵחַ מִכְתָּבִים…”

כָּל הַבֹּקֶר הָיָה רָמִי נִרְגָשׁ כְּאִילוּ עוֹמְדִים לָתֵת לוֹ מַתָּנָה חֲשׁוּבָה. הֲלֹא זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהוּא צָרִיךְ לִשְׁלֹחַ בְּעַצְמוֹ מִכְתָּב בַּדֹאַר; וְכָל דָבָר הַנַעֲשֶׂה פַּעַם רִאשׁוֹנָה מְעוֹרֵר הִתְרַגְשׁוּת.

בַּדֶרֶךְ מִבֵּית-הַסֵפֶר נִכְנָס רָמִי לַדֹאַר וְעָמַד בְּסוֹף הַתּוֹר. לְפָנָיו נִצַב אִישׁ גָבֹהּ שֶׁשָּׁלַח מִכְתָּב רָשׁוּם בְּדֹאַר-אֲוִיר לְאַרְגֶנְטִינָה. לְאַחַר שֶׁהָאִישׁ הַגָבֹהּ הָלַךְ, קָרַב רָמִי לָאֶשְׁנָב וְהִתְרוֹמֵם עַל קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתָיו…

“כֵּן, יֶלֶד?” שָׁאַל פְּקִיד-הַדֹאַר וְהִבִּיט אֶל רָמִי.

“כַּמָה… כַּמָה עוֹלָה מִכְתָּב לְאַרְגֶנְ… לְחֵיפָה?” שָׁאַל רָמִי וְכִמְעַט שֶׁהִתְבַּלְבֵּל.

“אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ פְּרוּטוֹת.” הֵשִׁיב פְּקִיד-הַדֹאַר וְחִיֵךְ. (לָמָה חִיֵךְ? אוּלַי נִחֵשׁ, כִּי זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שׁוֹלֵחַ רָמִי מִכְתָּב?).

הוֹצִיא רָמִי מִכִּיסוֹ שְׁנֵי מַטְבְּעוֹת נוֹצְצִים בְּנֵי עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ פְּרוּטוֹת וְהֶעֱבִירָם דֶרֶךְ הָאֶשְׁנָב. תְּמוּרָתָם קִבֵּל בּוּל חָדָשׁ, בְּלִי חוֹתֶמֶת, וְחָמֵשׁ פְּרוּטוֹת עֹדֶף.

עַתָּה נוֹתְרוּ בְּכִיסוֹ עוֹד חָמֵשׁ פְּרוּטוֹת, וּבָהֶן קָנָה מַעֲטָפָה לְבָנָה בַּקְיוֹסְק שֶׁל הָרוֹכֵל הַיָשִׁישׁ שֶׁבְּפִינַת הָרְחוֹב.

אחֲרֵי הַצָהֳרַיִם נִסְגַר רָמִי בְּחֶדְרוֹ. כְּבָר אַתֶּם יוֹדְעִים, כִּי זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שׁוֹלֵחַ רָמִי בְּעַצְמוֹ מִכְתָּב.

כָל אֶחָד יֵשׁ לוֹ שָׁעָה, שֶׁבָּהּ הוּא עוֹשֶׁה מַשֶׁהוּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. אַחַר-כָּךְ הוֹפֵךְ הַדָבָר לְהֶרְגֵל. אַךְ אֶת הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה זוֹכְרִים תָּמִיד. פַּעַם רִאשׁוֹנָה שֶׁכָּזוֹ הִגִיעָה עַכְשָׁו לְרָמִי.

הַדוֹד חַיִים גָר בְּחֵיפָה, בִּרְחוֹב הֶרְצְל, בַּיִת מִסְפָּר 1. זוֹהִי כְּתֹבֶת שֶׁקֵל לִזְכֹּר אוֹתָהּ וְרָמִי יוֹדֵעַ אוֹתָהּ בְּעַל-פֶּה. אֶת הַכְּתֹבֶת יֵשׁ לִכְתֹּב בִּכְתָב נָקִי עַל הַמַעֲטָפָה. אֲבָל לַמַעֲטָפָה יֵשׁ שְׁנֵי צְדָדִים; וְעַל אֵיזֶה צַד צְרִיכָה לָבוֹא הַכְּתֹבֶת?

רָמִי אֵינֶנוּ רוֹצֶה לְשְׁאֹל; הוּא רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת הַפְתָּעָה לְאַבָּא וּלְאִמָא. וְרָמִי מַחְלִיט בְּעַצְמוֹ וְכוֹתֵב אֶת הַכְּתֹבֶת בְּאוֹתוֹ צַד, שֶׁבּוֹ יַכְנִיס אֶת הַמִכְתָּב וְיַדְבִּיקְ אֶת הַמַעֲטָפָה. כִּי גַם הַדוֹד חַיִים יִפְתַּח מֵאוֹתוֹ צַד אֶת הַמַעֲטָפָה, וְיִרְאֶה כִּי הִיא נִשְׁלְחָה אֵלָיו. בַּצַד הַשֵׁנִי מַדְבִּיק רָמִי אֶת הַבּוּל, וְעַל יָדוֹ הוא כּוֹתֵב מִי הִדְבִּיק אֶת הַבּוּל: “רָמִי, כִּתָּה ב', רָמַת-גַן…”

אַחַר כַּךְ יוֹרֵד רָמִי וְשָׂם אֶת הַמִכְתָּב בְּתֵבַת-הַדֹאַר הָאֲדֻמָה לְיַד תַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּסִים….

אַחֲרֵי יוֹמַיִם, כְּשֶׁהִתְכּוֹנֵן רָמִי לָרֶדֶת לֶחָצֵר, רָאָה אֶת נוֹשֵׂא הַמִכְתָּבִים נֶעְצָר עַל-יַד הַשַׁעַר. נוֹשֵׂא

הַמִכְתָּבִים הוּא יְדִיד הַמִשְׁפָּחָה.

“הַיוֹם, רָמִי, יֵשׁ מִכְתָּב גַם בְּשְׁבִילְךָ,” אָמַר הַדַוָר וְחִיֵךְ.

הַפְתָּעָה שֶׁכָּזוֹ! – חָשַׁב רָמִי וְרָץ לְקַבֵּל אֶת הַמִכְתָּב. בַּלֵב הָיְתָה שׁוּב הַרְגֶשָׁה שֶׁל “פַּעַם רִאשׁוֹנָה”: מִכְתָּב ראשׁוֹן, וְעָלָיו כָּתוּב הַשֵׁם “רָמִי”…

אֲבָל מִיָד הִכִּיר רָמִי אֶת הַמַעֲטָפָה וְקָרָא:

“הֲלֹא זֶהוּ הַמִכְתָּב שֶׁלִי אֶל הַדוֹד חַיִים”.

“אֲבָל הַכְּתֹבֶת הִיא אֵלֶיךָ”, אָמַר הַדַוָר וְהֶרְאָה בְּאֶצְבָּעוֹ עַל הַמִלִים הַכְּתוּבוֹת עַל-יַד הַבּוּל.

עַכְשָׁו הַבִין רָמִי הַכֹּל:

“בַּמָקוֹם הַזֶה הָיִיתִי צָרִיךְ לִכְתֹּב אֶת הַכְּתֹבֶת לַדוֹד חַיִים; וְלֹא בַּצַד הַשֵׁנִי”…

“נָכוֹן, רָמִי” – אָמַר נוֹשֵׂא הַמִכְתָּבִים – “כִּי בַּצַד הַשֵׁנִי שֶׁל הַמַעֲטָפָה כּוֹתְבִים מִי שָׁלַח אֶת הַמִכְתָּב…”

הָיְתָה שְׁתִיקָה שֶׁל מַחֲשָׁבָה וַהֲבָנָה. אַחַר-כָּך שָׁאַל רָמִי:

“וּמִמִי הַמִכְתָּב הַשֵׁנִי?”

“מִן הַדוֹד חַיִים…” הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה.

יָדָיו שֶׁל רָמִי הִתְחִילוּ מַשְׁקוֹת אֶת הַפְּרָחִים בַּגִנָה וּמֹחוֹ חָזַר עַל דְבָרָיו שֶׁל נוֹשֵׂא-הַמִכְתָּבִים.

וּבָעֶרֶב סִפֵּר אַבָּא לְרָמִי: “הַדוֹד חַיִים כּוֹתֵב כִּי הוּא הֶחְלִיט לָבוֹא לְיוֹם הַהֻלֶדֶת שֶׁלְךָ, וְיָבִיא לְךָ מַתָּנָה: צִבְעֵי-מַיִם.”

… כְּאִלוּ סִפֵּר הַמִכְתָּב מֵרָמַת-גַן לַמִכְתָּב מֵחֵיפָה, מֶה הָיְתָה מִשְׁאַלְתּוֹ שֶׁל רָמִי…

הָרִבּוּעַ הַזָהֹב שֶׁצִיְרָה הַשֶׁמֶשׁ עַל הַקִיר נֶעְלַם פִּתְאֹם. דָנִי הִתְקָרֵב לַחַלוֹן וְהִדְבִּיק אֶת אַפּוֹ וּמִצְחוֹ לַזְגוּגִית. בֶּאֱמֶת, הַשֶׁמֶשׁ הִתְחַבְּאָה מֵאֲחוֹרֵי עָנָן אָפֹר, וְהַצֵל שֶׁל הֶעָנָן מְכַסֶה עַכְשָׁו אֶת כָּל הָאָרֶץ, הַבָּתִּים וְהָעֵצִים. וּבַשָׁמַיִם הוֹלֵךְ הָעָנָן וּמְכַסֶה אֶת כָּל הַכְּחוֹל. עֵץ הַבְּרוֹשׁ שֶׁעַל-יַד הַשַׁעַר הִתְחִיל מַתְנוֹדֵד, כְּאִלוּ יָד עֲנָקִית דָחֲפָה אוֹתוֹ פִּתְאֹם, וּשְׁתֵּי צִפֳּרִים שֶׁעָמְדוּ עַל חוּט הַחַשְׁמַל זִנְקוּ פֶּתַע לְתוֹךְ הָאֲוִיר וְנֶעֶלְמוּ מֵעֵינָיו שֶׁל דָנִי. רֵיחַ מְשֻׁנֶה עָמַד בָּאֲוִיר. דָנִי הִרְגִישׁ כִּי מַשֶׁהוּ חָשׁוּב צָרִיךְ עַכְשָׁו לְהִתְרַחֵשׁ. מַה זֶה?…

פִּתְאֹם – טִפָּה קְטַנְטֹנֶת נִדְבְּקָה אֶל הַזְגוּגִית, בְּדִיוּק מוּל קְצֵה אַפּוֹ שֶׁל דָנִי. בְּלִי לַחֲשֹׁב הִרְחִיק דָנִי אֶת פָּנָיו מִן הַחַלוֹן, אֲבָל הַטִפָּה נִשְׁאֲרָה דְבוּקָה לַזְגוּגִית. וְעַל יָדָהּ – עוֹד טִפָּה, וְעוֹד אַחַת, וְעוֹד אַחַת.

אִמָא נִכְנְסָה מִן הַמִטְבָּח לַחֶדֶר. דָנִי רָאָה אוֹתָהּ (תָּמִיד הוּא מַרְגִישׁ כְּשֶׁאִמָא נִכְנֶסֶת לַחֶדֶר) וְקָרָא:

“הַבִּיטִי, אִמָא. זֶה גֶשֶׁם, נָכוֹן?”

אִמָא הִבִּיטָה דָרֶךְ הַחַלוֹן וְאָמְרָה: “כַּמָה טוֹב. הָאִכָּרִים יִשְׂמְחוּ מְאֹד.” פִּתְאֹם נִזְכְּרָה: “הַכְּבִיסָה שֶׁלָנוּ!” וּמִהֲרָה לָצֵאת הַחוּצָה. בֶּאֱמֶת, נִזְכַּר דָנִי, – בַּבֹּקֶר הָיְתָה כְּבִיסָה. אִמָא כִּבְּסָה גַם אֶת הַחֻלְצָה שֶׁלוֹ עִם כִּתְמֵי הַגְלִידָה (זֶה רָפִי דָחַף אוֹתוֹ, וְאִמָא כָּעֲסָה קְצָת). הַכְּבִיסָה עֲלוּלָה לְהֵרָטֵב מִן הַגֶשֶׁם. צָרִיךְ לָרוּץ, לַעֲזֹר לְאִמָא לְהַכְנִיס אֶת הַכְּבִיסָה הַבַּיְתָה. וְדָנִי מִהֵר הַחוּצָה וְהִשְׁאִיר אֶת הַדֶלֶת פְּתוּחָה.

בַּחוּץ הוֹלְכוֹת הַטִפּוֹת וְרַבּוֹת, וְאִמָא מְסִירָה מַהֵר מַהֵר אֶת הַלְבָנִים מִן הַחֶבֶל. רָאֲתָה אִמָא אֶת דָנִי עוֹמֵד עַל יָדָהּ וְהֵבִינָה. הִיא נָתְנָה בְּיָדָיו אֶת הַלְבָנִים שֶׁהִסְפִיקָה לְהוֹרִיד, וְדָנִי תָּפַס אוֹתָם (אֶת כֻּלָם). רָץ אִתָּם הַבַּיְתָה (אַתֶּם זוֹכְרִים: הַדֶלֶת הָיְתָה פְּתוּחָה) וְשָׂם אוֹתָם עַל הַסַפָּה. שׁוּב יָצָא, וְשׁוּב קִבֵּל מֵאִמָא חֲבִילַת כְּבִיסָה. הַגֶשֶׁם הָיָה כְּבָר יוֹתֵר חָזָק מִקֹדֶם, אֲבָל לֹא כָּל-כָּךְ. יֵשׁ לְמַהֵר.

כְּשֶׁנִסָה דָנִי לָצֵאת בַּפַּעַם הַשְׁלִישִׁית, הָיָה כְּבָר הַגָשֶׁם בְּתָקְפּוֹ. לְרֶגַע אָמַר דָנִי לַחֲזֹר, כִּי זֶה לֹא כָּל-כָּךְ נָעִים לָרוּץ בְּגֶשֶׁם שֶׁכָּזֶה (כִּמְעַט שֶׁאָמַר: אִמָא לֹא מַרְשָׁה…). טִפָּה אַחַת – אוֹ שְׁתַּיִם – נִכְנְסוּ דֶרֶךְ הַצַוָארוֹן וְגָלְשׁוּ לוֹ עַל גַבּוֹ. וּבִכְלָל, נָעִים יוֹתֵר לְהִיוֹת עַכְשָׁו בַּבַּיִת. אֲבָל דָנִי נִזְכַּר: הֲלֹא אִמָא בַּחוּץ, הִיא מְחַכָּה לוֹ, וְהַכְּבִיסָה…

וְדָנִי רָץ הַחוּצָה. אִמָא גָמְרָה כְּבָר לְהוֹרִיד אֶת כָּל הַכְּבִיסָה, וּבְיָדֶיהָ הָיְתָה חֲבִילָה עֲנָקִית שֶׁל כָּל הַבְּגָדִים.

“בָּאתָ בְּדִיוּק בַּזְמַן.” – אָמְרָה אִמָא וְנָתְנָהּ בְּיָדָיו חֵלֶק מִן הַכְּבִיסָה, כִּמְעַט אֶת הַחֵצִי. הָיָה לוֹ קָשֶׁה מְאֹד לְהַחֲזִיק אֶת הַכֹּל; עַל יַד הַדֶלֶת נָפְלָה לוֹ חֻלְצָה שֶׁל אַבָּא, אֲבָל הִיא לֹא הִתְלַכְלְכָה, כִּי זֶה הָיָה כְּבָר כִּמְעַט בַּכְּנִיסָה. וַאֲפִילוּ אִמָא אָמְרָה:

“בָּרוּךְ הַשֵׁם, הַכֹּל עָבַר בְּשָׁלוֹם.”

אַחֲרֵי שֶׁנִגְבָה אִמָא אֶת דָנִי שׁוּב עָמַד מוּל הַחַלוֹן וְהִבִּיט הַחוּצָה. הַזְגוּגִית כְּבָר הָיְתָה רְטֻבָּה כֻּלָהּ. הֲמוֹן טִפּוֹת יָרְדוּ עָלֶיהָ בְּבַת-אַחַת. אֶת הַחוּץ אִי אֶפְשָׁר כִּמְעַט לְרְאוֹת; הַכֹּל הָיָה מִטֻשְׁטָשׁ. וְדָנִי שָׁאַל: “זֶה הַגֶשֶׁם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַשָׁנָה, נָכוֹן, אִמָא?”

“נָכוֹן, דָנִי”, – אָמְרָה אָמָא – “וְקוֹרְאִים לוֹ: הַיוֹרֶה.”

אחֲרֵי רֶבַע שָׁעָה בְּעֵרֶךְ פָּסַק הַגֶשֶׁם לָרֶדֶת וְאַחֲרֵי רֶבַע שָׁעָה נוֹסָף יָצְאָה הַשֶׁמֶשׁ מֵאֲחוֹרֵי הָעֲנָנִים. אַחֲרֵי שֶׁלָבַשׁ דָנִי סְוֶדֶר (אֶת זֶה שֶׁסָרְגָה אִמָא כְּשֶׁהָיְתָה בְּבֵית-הַבְרָאָה), הִרְשְׁתָה אִמָא לָצֵאת לֶחָצֵר. בַּחוּץ הָיָה רֵיחַ כָּזֶה שֶׁל גִנָה אַחֲרֵי שֶׁהִשְׁקוּ אוֹתָהּ. הַבְּרוֹשׁ עָמַד רַעֲנָן, נָקִי וְעַלִיז, כְּאִלוּ יָצָא מִתּוֹךְ מִקְלַחַת. עַל יַד הַבְּרוֹשׁ עָמַד עֻזִי, בְּמַגָפַיִם.

“זֶה הָיָה הַיוֹרֶה. אַתָּה יוֹדֵעַ?” אָמַר עֻזִי.

“וְאַתָּה יוֹדֵעַ, לָמָה קוֹרְאִים לוֹ ‘הַיוֹרֶה’?” שָׁאַל דָנִי.

“לָמָה?”

“כִּי זֶה הַגֶשֶׁם הָרִאשׁון.”

פִּתְאֹם כָּבָה הַחַשְׁמַל. וְלֹא רַק בַּחֲדַר-הַשֵׁנָה שֶׁל הַיְלָדִים, אֶלָא בְּכָל הַקִבּוּץ כֻּלוֹ: בַּחֲדַר-הָאֹכֶל שֶׁל הַגְדוֹלִים, בְּחַדְרֵי הַמְגוּרִים שֶׁל כָּל הַהוֹרִים, בַּמַזְכִּירוּת, וַאֲפִלוּ בַּלוּלִים וּבָרֶפֶת. פִּתְאֹם כָּבָה לוֹ הַחַשְׁמַל וְנַעֲשָׂה חֹשֶׁךְ. לֹא רָאוּ עוֹד מִטוֹת, לֹא תְּמוּנוֹת עַל הַקִירוֹת וְלֹא יְלָדִים. רָאוּ רַק חַלוֹן פָּתוּחַ, וּבוֹ שָׁמַיִם עִם כּוֹכָבִים, וְשָׁמְעוּ קוֹלוֹת. כִּי הַיְלָדִים עוֹד לֹא יָשְׁנוּ.

“מִי סָגַר אֶת הַחַשְׁמַל?” שָׁאַל הַקוֹל שֶׁל דָנִי.

“בֶּטַח נִקְרַע אֵיזֶה חוט.” אָמַר הַקוֹל שֶׁל עֻזִי.

“אֵיפֹה נִקְרַע הַחוּט?” שָׁאַל שׁוּב קוֹלוֹ שֶׁל דָנִי.

לא יָדַע קוֹלוֹ שֶׁל עֻזִי מַה לַעֲנוֹת – וְשָׁתַק. אֲבָל הַקוֹל שֶׁל עָמוֹס אָמַר:

“אִם זֶה חוּט בַּקַו הָרָאשִׁי, אָז בֶּטַח חשֶׁךְ גַם בְּכָל הַמוֹשָׁבָה.”

“מִי קָרַע אֶת הַחוּט?” שָׁאֵל שׁוּב קוֹלוֹ שֶׁל דָנִי.

“מֵעַצְמוֹ נִקְרַע. בֶּטַח הָיָה קְלְקוּל.” אָמַר קוֹלוֹ שֶׁל עָמוֹס (אַבָּא שֶׁל עָמוֹס עוֹבֵד בַּמַסְגֵרִיָה).

“אָז לָמָה לֹא מְתַקְנִים?” שָׁאַל הַקוֹל (אַתֶּם יוֹדְעִים כְּבָר שֶׁל מִי, שֶׁל דָנִי!)

“סַבְלָנוּת. בֶּטַח יָצְאוּ כְּבָר לְתַקֵן.” אָמַר קוֹלוֹ שֶׁל… (נִחַשְׁתֶּם שֶׁל מִי? שֶׁל עָמוֹס!)

עַכְשָׁו שֶֶׁקֶט בַּחֲדַר הַיְלָדִים. חֹשֶׁךְ וְשֶׁקֶט. דָנִי שׁוֹכֵב, מַבִּיט לְמַעְלָה וְחוֹשֵׁב: אִם כָּבָה הָאוֹר – אָז נִדְלָק הַחֹשֶׁךְ? וּמַה יָכֹל הַחֹשֶׁךְ לַעֲשׂוֹת? אֲבָל הַחֹשֶׁךְ אֵינֶנוּ עוֹשֶׂה כְּלוּם וְדָנִי מַמְשִׁיךְ לְשְׁאֹל…

“מָה עוֹשִׂים עַכְשָׁו הָאֲנָשִׁים, בְּחֹשֶׁךְ שֶׁכָּזֶה?”

שׁוּם קוֹל לֹא עָנָה; אֲבָל כָּל יֶלֶד הִתְחִיל מְהַרְהֵר, בַּמֶה עוֹסְקִים הַגְדוֹלִים בְּרֶגַע כָּזֶה, בְּחֹשֶׁךְ כָּזֶה: בַּחֲדַר הָאֹכֶל הַדְלִיקוּ וַדַאי מְנוֹרוֹת-נֵפְט, וְהַחֲבֵרִים מַמְשִׁיכִים לֶאֱכֹל, וּצְלָלִיוֹת מָאֳרָכוֹת נָעוֹת עַל הַקִירוֹת. חֲבֵרִים אֲחֵרִים יָצְאוּ וַדַאי מֵחַדְרֵיהֶם לְשֶׁבֶת עַל הַדֶשֶׁא, לִסְפֹּר אֶת הַכּוֹכָבִים. שָׂרָה הַלוּלָנִית יוֹצֵאת עִם פַּנָס בְּיָדָהּ לְרְאוֹת מַה שְׁלוֹם

הָאֶפְרוֹחִים. וְהַטֶנְדֶר שֶׁל הַחַשְׁמַלָאִים יָצָא מִן הָעִיר לְחַפֵּשׂ אֶת מְקוֹם הַקִלְקוּל.

“אוֹוֹרְרְר…” נִשְׁמַע פִּתְאֹם קוֹל בּוֹכֶה מַחֲדַר-הַשֵׁנָה שֶׁל הַגַנוֹן. וּבֶאֱמֶת – שֶׁיִהְיֶה כְּבָר אוֹר!

בְּזֶה הָרֶגַע חָזַר הַחַשְׁמַל וְנִדְלַק. לְרֶגַע הִתְכַּוְצוּ הָעֵינַיִם מִשִׁפְעַת הָאוֹר, כְּאִלוּ זָרְחָה עֲלֵיהֶם שֶׁמֶשׁ גְדוֹלָה. גַם בְּכָל הַקִבּוּץ חָזַר הַחַשְׁמַל לְהָאִיר, לִשְׁפּוֹךְ אֶת אוֹרוֹ עַל מִטוֹת וִילָדִים, לְגָרֵשׁ בְּאוֹרוֹ צְלָלִים וּפְחָדִים.

לֹא עָבְרוּ שָׁלשׁ דַקוֹת. וְרִנָה הַמְטַפֶּלֶת נִכְנְסָה.

“עַכְשָׁו, יְלָדִים – לִישׁוֹן.” אָמְרָה רִנָה. – “לַיְלָה טוֹב!” הוֹסִיפָה, וְכִבְּתָה אֶת הַחַשְׁמַל.

שוּב “נִדְלַק” הַחֹשֶׁךְ. דָנִי עָצַם אֶת עֵינָיו חָזָק-חָזָק וּפְקָחָן. כֵּן, חֹשֶׁךְ בַּחֶדֶר. אֵין רוֹאִים מִטוֹת וּתְמוּנוֹת עַל הַקִירוֹת. רַק דֶרֶךְ הַחַלוֹן הַפָּתוּח נִבָּטִים שָׁמַיִם וְכוֹכָבִים, וְחַלוֹן שֵׁנִי, שֶׁאוֹר נוֹגֵהַּ בּוֹ.

כָּל הַלַיְלָה חָבַט הַגֶשֶׁם עַל גַג בֵּית-הַיְלָדִים. נִתַּךְ הַגֶשֶׁם עַל הַקִבּוּץ, וְאוּלַי גַם עַל הָעֵמֶק כֻּלוֹ. הִרְוָה אֶת הַשָׂדוֹת, הִשְׁקָה אֶת גִנַת בֵּית-הַסֵפֶר, ויָצַר בֹּץ בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ מִדְרָכָה.

עִם שַׁחַר, בְּשָׁעוֹת שֶׁבֵּין הַלַיְלָה וְהַבֹּקֶר, נָשְׁבָה רוּחַ חֲזָקָה וְגֵרְשָׁה אֶת הָעֲנָנִים. כְּשֶׁעָלְתָה הַשֶׁמֶשׁ הָיוּ הַשָׁמַיִם תְּכֻלִים וּמַבְרִיקִים, וּבָאֲוִיר נִשָׂא בֹּשֶׁם שֶׁל עָלִים רְטֻבִּים.

הָיָה זֶה יוֹם שֶׁל שִׂמְחָה. שָׂמְחוּ הַחֲבֵרִים הַגְדוֹלִים עַל גֶשֶׁם-הַבְּרָכָה שָׁיָרַד; שָׂמְחוּ הַיְלָדִים לְרְאוֹת אֶת הַגִנָה נוֹבֶטֶת; הַכֶּלֶב נֶאֱמָן דִלֵג בְּשִׂמְחָה מִיֶלֶד לְיֶלֶד; וַאֲפִילוּ שְׂדֵרַת הַבְּרוֹשִׁים הִשִׁירָה טִפּוֹת עַלִיזוֹת מַעֲנָפֶיהָ… וְנוֹעָה הַמוֹרָה אָמְרָה בְּשִׂמְחָה לְיַלְדֵי הַכִּתָּה:

“הַיוֹם, יְלָדִים, נֵלֵךְ לְטַיֵל לַיַעַר”.

עַד גַן הַיָרָק נִסְעוּ הַיְלָדִים בְּעֲגָלָה הַגְדוֹלָה הַשְׁטוּחָה. עֻזִי יָשַׁב עַל-יַד מוֹישֶׁה הָעֶגְלוֹן וְנָהַג בְּעַצְמוֹ אֶת הַסוּסִים בַּמוֹרָד. עַל-יַד גַן-הַיָרָק יָרְדוּ הַיְלָדִים, עָבְרוּ אֶת הַכֶּרֶם וְאַחַר-כָּךְ חָצוּ אֶת הַוָדִי. אַחֲרֵי הַוָדִי מַתְחִיל הַיַעַר, הַמְכַסֶה אֶת כָּל הַגְבָעוֹת, עַד שַׁלְשֶׁלֶת-הֶהָרִים הַשְׁכֵנָה.

הָעֵצִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שְׂרוּפִים, וְהִזְכִּירוּ לַיְלָדִים את יְמֵי-הַיְרִיוֹת, לֵילוֹת הַהַאֲפָלָה, וְאֶת אַבָּא שֶׁבָּא עִם רוֹבֶה לוֹמַר “לַיְלָה טוֹב”

אַחֲרֵי כַּמָה דַקוֹת הָיוּ הַיְלָדִים בַּיַעַר עַצְמוֹ, בֵּין עֵצִים גְבוֹהִים, שֶׁהִסְתִּירוּ אֶת הַשֶׁמֶשׁ. צֵל כָּבֵד הָיָה בַּיַעַר, כְּמוֹ אַחֲרֵי הַשְׁקִיעָה. תְּחִלָה שָׁתְקוּ הַיְלָדִים כֻּלָם, אֲפִילוּ דָן הַפַּטְפְּטָן. כִּי הַיַּעַר נִרְאָה רְצִינִי וְשׁוֹתֵק; הָיְתָה בּוֹ דְמָמָה כְּבֵדָה וְהַיְלָדִים פָּחֲדוּ לְגָרֵשׁ אוֹתָהּ.

נוֹעָה הַמוֹרָה – הִיא שֶׁדִבְּרָה רִאשׁוֹנָה. הִיא אָמְרָה רַק: “כָּאן, יְלָדִים, נֵשֵׁב וְנֹאכַל”.

יָשְׁבוּ הַיְלָדִים עַל הָעֵשֶׂב הָרַךְ וְהַלַח וְאָכְלוּ פְּרוּסוֹת לֶחֶם בְּמַרְגָרִינָה וְתַפּוּחֵי-זָהָב מְקֻלָפִים.

הִתְרַגְלוּ הַיְלָדִים לַיַעַר, עַד שֶׁלֹא נִרְאָה עוֹד רְצִינִי כָּל-כָּךְ. הֵם הִרְגִישׁוּ עַצְמָם טוֹב בֵּין הָעֵצִים, דִבְּרוּ וְצָחֲקוּ וְהָיוּ שׁוּב עַלִיזִים וְשׁוֹבָבִים.

עָמוֹס, גִיוֹרָא וְאִילָן שִׂחֲקוּ בְּ“אִנְדִיָאנִים” וְטִפְּסוּ עַל הָעֵצִים (לְעָמוֹס הָיָה אַחַר-כָּךְ קֶרַע בְּמִכְנָסָיו), רָחֵל וַעֲטָרָה קָלְעוּ שַׁרְשְׁרוֹת יְרֻקוֹת מִמַחֲטֵי הָאֹרֶן. יְלָדִים אֲחֵרִים שִׂחֲקוּ בְּמַחֲבוֹאִים (אַחֲרֵי שֶׁהִבְטִיחוּ שֶׁלֹא יִתְרַחֲקוּ) וְנוֹעָה הָלְכָה עִם קְבוּצַת יְלָדִים לְרְאוֹת אִם יֵשׁ כְּבָר פִּטְרִיוֹת בַּיַעַר.

“פִּטְרִיוֹת גְדֵלוֹת רַק בַּיַעַר?” שָׁאַל רָמִי.

“לִפְעָמִים גַם בְּשָׂדֶה” – עָנְתָה נוֹעָה – “אֲבָל בְּעִקָר בְּיַעַר”.

“אֶפְשָׁר לִשְׁתֹּל פִּטְרִיוֹת בַּגִנָה?” – הִמְשִׁיךְ רָמִי לִשְׁאֹל.

“לֹא, רָמִי. אִם תִּשְׁתֹּל פִּטְרִיָה – הִיא תִּבֹּל.” – אָמְרָה נוֹעָה וְחִיְכָה. – פִּטְרִיָה אֵינֶנָה צֶמַח רָגִיל. אֲסַפֵּר עַל כָּךְ בַּכִּתָּה."

“הַפִּטְרִיָה גְדֵלָה בְּעִקָר בַּיַעַר…” אָמַר רָמִי וְעֵינָיו הָיוּ רְצִינִיוֹת.

אַחֲרֵי כַּמָה רְגָעִים מָצָא רָמִי אֶת הַפִּטְרִיוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת. פִּטְרְיָה אַחַת גְדוֹלָה וְשָׁלֹשׁ קְטַנוֹת צָמְחוּ בְּתוֹךְ רִפּוּד שֶׁל מַחֲטֵי-אֹרֶן נְשׁוּרִים. אַחַר-כָּךְ מָצְאוּ יְלָדִים אֲחֵרִים פִּטְרִיוֹת נוֹסָפוֹת מִתַּחַת לָעֵצִים, בֵּין מַחֲטֵי-אֹרֶן.

כְּשֶׁלֹא נִמְצְאוּ עוֹד פִּטְרִיוֹת, הִתְאַסְפוּ הַיְלָדִים מֵחָדָשׁ וְיָשְׁבוּ מִסָבִיב לְנוֹעָה הַמוֹרָה. כְּשֶׁנַעֲשָׂה שֶׁקֶט, סִפְּרָה נוֹעָה אֵיךְ נָטְעוּ הַחֲבֵרִים אֶת הַיַעַר הַזֶה עַל גְבָעוֹת, שֶׁהָיוּ תְּחִלָה חֲשׂוּפוֹת מֵעֵצִים.

פִּתְאֹם, בְּאֶמְצַע הַסִפּוּר, קָרָא גִיוֹרָא:

“וְאֵיפֹה רָמִי?”

הִבִּיטוּ הַיְלָדִים סְבִיבָם, וּבֶאֱמֶת לֹא רָאוּ אֶת רָמִי. הוּא לֹא יָשַׁב בֵּינֵיהֶם.

“מִי רָאָה אֶת רָמִי לְאַחֲרוֹנָה?” שָׁאֲלָה נוֹעָה.

“אֲנִי רָאִיתִי אוֹתוֹ יוֹשֵׁב מִתַּחַת לְעֵץ אֶחָד.” אָמַר אֵיתָן.

קָמוּ הַיְלָדִים כֻּלָם וְיָצְאוּ לְחַפֵּשׂ אֶת חֲבֵרָם הָאוֹבֵד.

“רָ–מִ–י!!!” קָרְאוּ הַיְלָדִים בְּמַקְהֵלָה. רָמִי לֹא עָנָה. וְרַק נַחֲלִיאֵלִי אֶחָד הִשִׁיק כְּנָפָיו בְּבֶהָלָה בֵּין הָעֵצִים.

הִתְפַּזְרוּ הַיְלָדִים בֵּין הָעֵצִים, וְהַשֵׁם “רָ–מִ–י” הִדְהֵד מִדֵי פַּעַם בַּיַעַר. “אֵיפֹה הוּא יָכֹל לִהְיוֹת?” שָׁאַל כָּל יֶלֶד אֶת עַצְמוֹ.

“הִנֵה הוּא!” קָרָא אֵיתָן לִבְסוֹף; הוּא מָצָא אֶת הָעֵץ, וְרָמִי הוֹסִיף לִהְיוֹת תַּחְתָּיו. מִיָד הִקִיפוּ אוֹתוֹ

כָּל הַיְלָדִים.

הוּא עָמַד בִּמְקוֹמוֹ, רֹאשׁוֹ מוּרָד וְיָדָיו הַקְטַנוֹת (וּקְצָת גַם מִכְנָסָיו) הָיוּ מְכֻסוֹת אֲדָמָה שְׁחוֹרָה וְלַחָה. לְרַגְלָיו, עַל-יַד גֶזַע הָאִילָן, הָיוּ שְׁתוּלוֹת פִּטְרִיוֹת רַבּוֹת בְּשׁוּרוֹת יְשָׁרוֹת.

“לָמָה נֶעְלַמְתָּ, רָמִי?” שָׁאֲלָה נוֹעָה. אַחַר-כָּךְ רָאֲתָה גַם הִיא אֶת שׁוּרוֹת הַפִּטְרִיוֹת, חִיְכָה וְהוֹסִיפָה:

“מָה רָצִיתָ לַעֲשׂוֹת כָּאן?”

רָמִי שָׁתַק. עֵינָיו הָיוּ מֻשְׁפָּלוֹת אֶל הַשֶׁטַח הַקָטָן אֲשֶׁר מִתַּחַת לָעֵץ. אַחַר-כָּךְ אָמַר בְּלַחַשׁ:

“רָצִיתִי לַעֲשׂוֹת כָּאן מַשְׁתֵּלָה שֶׁל פִּטְרִיוֹת כִּי… בַּגִנָה הֵן לֹא יְכוֹלוֹת לִגְדוֹל… רַק בַּיַעַר…”

אַתֶּם יוֹדְעִים בֶּן כַּמָה דָנִי שֶׁלָנוּ?

בֶּן כַּמָה?

דָנִי שֶׁלָנוּ הוּא כְּבָר בֶּן שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְחָדְשַׁיִם.

בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁעֻזִי הוֹלֵךְ לְבֵּּית-הַסֵפֶר, וְאִמָא מַתְחִילָה לְטַאֲטֵא אֶת הַחֲדָרִים, יוֹצֵא דָנִי שֶׁלָנוּ לֶחָצֵר. הוּא בָּא לַפַּרְדֵס, יוֹשֵׁב לוֹ מִתַּחַת לְעֵץ וּמִבִּיט. בַּמֶה הוּא מַבִּיט? בְּהַכֹּל.

קַרְנֵי הַחַמָה לוֹחֲשׁוֹת סִפּוּרָן

לֶעָלִים הַיוֹשְׁבִים עַל צַמֶרֶת אִילָן.

וּפַרְפָּר שֶׁכְּנָפָיו נְקוּדוֹת בְּכָחֹל

יוֹצֵא עִם פִּרְחֵי הַגִנָה בְּמָחוֹל.

זֶהוּ. דָנִי שֶׁלָנוּ יוֹשֵׁב וּמַבִּיט. עֵינָיו פְּקוּחוֹת וְהוּא רוֹאֶה הַכֹּל. הַבִּיטוּ! הִנֵה שׁוּרָה שֶׁל נְמָלִים. שׁוּרָה אֲרֻכָּה אֲרֻכָּה. הוֹלְכוֹת הַנְמָלִים, אֵלוּ בְּכִווּן הָעֵץ וְאֵלוּ בְּכִווּן לַמְעָרָה. כְּמוֹ חַיָלִים הוֹלְכוֹת הֵן, כְּמוֹ הַחַיָלִים שֶׁרָאָה אֶתְמוֹל בִּ“דְבַר-הַשָׁבוּעַ”.

נְמָלִים הַהוֹלְכוֹת לְכִווּן הַמְעָרָה

נוֹשְׂאוֹת זֵרְעוֹנֵי עֲשָׂבִים וּשְׂעוֹרָה.

נְמָלִים הַהוֹלְכוֹת לְכִווּן הָאִילָן

חוֹזְרוֹת רֵיקָנִיוֹת לְחַדֵשׁ אֶת צֵידָן.

מַצְחִיק; נָכוֹן? לא, זֶה לֹא מַצְחִיק, זֶה מְעַנְיֵן, נוֹרָא מְעַנְיֵן! הוֹלְכוֹת הַנְמָלִים בְּשׁוּרָה יְשָׁרָה, זוֹ אַחַר זוֹ, בְּלִי לִתְעוֹת, בְּלִי לָצֵאת מִן הַשׁוּרָה. אֵין לָהֶן מְפַקֵד וְהַן הוֹלְכוֹת יָשָׁר, כְּמוֹ חַיָלִים.

דָנִי שֶׁלָנוּ מַכְנִיס אָצְבַּע לְפִיו. מוֹצֵץ וּמִסְתַּכֵּל, מוֹצֵץ וּמַבִּיט. אַף פַּעַם לֹא רָאָה עוֹד נְמָלִים הוֹלְכוֹת בְּשׁוּרָה.

(מָה אַתֶּם רוֹצִים: הוּא רַק בֶּן שָׁלשׁ שָׁנִים וְחָדְשַׁיִם!)

פִּתְאֹם הִשְׁגִיחַ: נְמָלָה אַחַת יָצְאָה מִן הַשׁוּרָה. נְמָלָה אַחַת, קְטַנָה, שְׁחוֹרָה. וַדַאי עוֹד לֹא לָמְדָה, כִּי אָסוּר לַעֲזֹב אֶת הַשׁוּרָה. אָסוּר, כִּי אֶפְשָׁר לָלֶכֶת לְאִבּוּד. הִנֵה הִיא רָצָה, מְחַפֶּשֶׂת, רוֹצָה לַחֲזֹר לַשׁוּרָה, אֲבָל אֵינֶנָה מוֹצֵאת. הִיא הוֹלֶכֶת וּמִתְרַחֶקֶת.

מִסְכֵּנָה, מַה יְהֵא עָלֶיהָ? הִיא עוֹד תִּתְעֶה בַּדֶּרֶךְ וְ…תָמוּת.

דָנִי שֶׁלָּנוּ רִחֵם עָלֶיהָ. הִתְכּוֹפֵף וְאָמַר לָהּ:

נְמָלָה, נְמָלָה שְׁחוֹרָה, חִזְרִי, חִזְרִי לַשׁוּרָה.

אֲבָל הַנְמָלָה לֹא שָׁמְעָה. אוּלַי גַם לֹא הֵבִינָה. כִּי הִיא הוֹסִיפָה לָרוּץ, הוֹסִיפָה לְחַפֵּשׂ אֶת אַחְיוֹתֶיהָ. כּמְעַט וּמָצְאָה אֶת הַשׁוּרָה. אֲבָל – טִפְּשֹׁנֶת שֶׁכְּמוֹתָהּ – פִּתְאֹם שׁוּב הִתְרַחֲקָה. הִתְרוֹצְצָה הַמִסְכֵּנָה. בְּוַדַאי גַם קָרְאָה לְאַחְיוֹתֶיהָ, אֲבָל זֶה הָיָה כָּל-כָּךְ בְּשֶׁקֶט וְדָנִי שֶׁלָנוּ לֹא שָׁמַע אֶת דְבָרֶיהָ.

מַה לַעֲשׂוֹת? הִבִּיט דָנִי שֶׁלָנוּ לְמַעְלָה:

קַרְנֵי הַחַמָה מַמְשִׁיכוֹת סִפּוּרָן

לֶעָלִים הַיוֹשְׁבִים עַל צַמֶרֶת אִילָן.

הִבִּיט דָנִי שֶׁלָנוּ לַגִנָה:

פַּרְפָּר שֶׁכְּנָפָיו נְקוּדוֹת בְּכָחֹל

מַמְשִׁיךְ עִם פִּרְחֵי הַגִנָה הַמָחוֹל.

וְהַנְמָלָה הַקְטַנָה, הַמִסְכֵּנָה, טֶרֶם מָצְאָה אֶת השׁוּרָה.

מַה לַעֲשׂוֹת? חָשַׁב דָנִי שֶׁלָנוּ, חָשַׁב חָזָק חָזָק וְלֹא מָצָא עֵצָה:

אִם יִקַח אוֹתָהּ בְּאֶצְבְּעוֹתָיו – יְמָעֵךְ אוֹתָהּ. הִיא כָּל-כָּךְ קְטַנְטֹנֶת. אִם יְסַמֵן לָהּ שְׁבִיל – הִיא תִּבְרַח מִמֶנוּ, כִּי תְּפַחֵד…

פִּתְאֹם עָלְתָה הַנְמָלָה עַל עָלָה צָהֹב וְקָטָן שְׁנָפַל מִן הָעֵץ. מַהֵר מַהֵר תָּפַשׂ דָנִי שֶׁלָנוּ בֶּעָלֶה, הֵרִים אוֹתוֹ קָרוֹב קָרוֹב לְשׁוּרַת הַנְמָלִים. יָרְדָה הַנְמָלָה מִן הֶעָלֶה וְנִכְנְסָה יָשָׁר לְתוֹךְ הַשׁוּרָה, אֶל אַחְיוֹתֶיהָ.

הִבִּיט בָּהּ דָנִי שֶׁלָנוּ – וְשָׂמַח. עֵינָיו זָהֲרוּ מֵרֹב הַשִׂמְחָה. אֲבָל לֹא עָבַר רֶגַע – וּכְבָר לֹא יָכֹל לְמְצֹא אוֹתָהּ בְּתוֹךְ הַשׁוּרָה הָאֲרֻכָּה, בַּיִן אַחְיוֹתֶיהָ הָרַבּוֹת.

אֲפִילוּ תּוֹדָה לֹא אָמְרָה לוֹ, טִפְּשֹׁנֶת שֶׁכָּזֹאת… אֲבָל דָנִי לֹא שָׂם לֵב, כָּל כָּךְ שָׂמַח…

&&& פַּרְפָּר הַתְּכֵלֶת

“שָׁלוֹם, אִמָא!”

“שָׁלוֹם, רָמִי!”

“שָׁלוֹם, אַבָּא!”

“שָׁלוֹם, רָמִי. הֱיֵה יֶלֶד טוֹב.”

רָמִי הוֹלֵךְ לְבֵית-הַסֵפֶר.

טוֹבָה שְׁעַת בֹּקֶר זוֹ. אֵין הָרַגְלַיִם עֲיֵפוֹת עֲדַיִן מֵרִיצָה בְּמִגְרַשׁ-הַמִשְׂחָקִים, וְהֵן קַלוֹת כָּל-כָּךְ, כְּאִלוּ הוֹלְכוֹת מֵעַצְמָן. אֵין הָעֵינַיִם עֲיֵפוֹת מִקְרִיאָה וּכְתִיבָה, וְהֵן גוֹמְעוֹת בְּצִמָאוֹן אֶת הַבֹּקֶר הַבָּהִיר. גַם הָרֹאשׁ צָלוּל כְּמוֹ מַיִם זַכִּים בַּכּוֹס.

טוֹבָה שְׁעַת בֹּקֶר זוֹ! רָמִי הוֹלֵךְ לְבֵית-סֵפֶר.

הַבֹּקֶר כֻּלוֹ שָׂמֵחַ עִם רָמִי בְּיַחַד. הַבְּרוֹשִׁים מְנִיעִים אֲמִירֵיהֶם לְבִרְכַּת שָׁלוֹם. הָרוּחַ מְבַדֶרֶת אֶת תַּלְתַּלָיו הַבְּהִירִים. הַצִפֳּרִים וְהַפְּרָחִים מְשַׁגְרִים אֵלָיו שִׁירָה וּבְשָׂמִים. אֲפִילוּ הַשֶׁמֶשׁ נְעִימָה, וְאֶפְשָׁר לְהַבִּיט בָּהּ יָשָׁר בָּעֵינַיִם.

רָמִי הוֹלֵךְ לְבֵית-הַסֵפֶר, לְכִתָּה אָלֶף. בִּשְׁתֵּי יָדָיו מַחֲזִיק רָמִי צִנְצֶנֶת.

אֶתְמוֹל אָמְרָה נוֹעָה הַמוֹרָה, כִּי מִי שֶׁיִמְצָא בַּבַּיִת אוֹ בֶּחָצֵר דָבָר מְעַנְיֵן: אֶבֶן יָפָה, פֶּרַח נָדִיר אוֹ תּוֹלַעַת צִבְעוֹנִית, כָּל דָבָר מְעַנְיֵן, יָבִיא זֹאת לַכִּתָּה; כָּל הַיְלָדִים יִרְאוּ וְיַבִּיטוּ, וְנוֹעָה תְּסַפֵּר עַל כָּךְ וְתַּסְבִּיר לְכֻלָם.

וְאֶתְמוֹל אַחֲרֵי צָהֳרַיִם נִכְנָס לַחֶדֶר פַּרְפַּר. פַּרְפַּר כָּזֶה עוֹד לֹא רָאָה רָמִי מִיָמָיו. אֲפִילוּ אַבְנֵר, אָחִיו הַגָדוֹל, הוֹדָה כִּי לֹא רָאָה דֻגְמָתוֹ. הַפַּרְפַּר הָיָה גָדוֹל כָּל-כָּךְ וְיָפֶה כָּל-כָּךְ, כְּאִלוּ יָצָא מִתּוֹךְ סֵפֶר-הַתְּמוּנוֹת וְהִתְחִיל לְרַחֵף בַּחֶדֶר. כַּנְפֵי הַפַּרְפַּר הָיוּ מְשׁוּחוֹת בִּתְכֵלֶת הָרָקִיעַ, וְנִקוּדִים-נִקוּדִים אֲדֻמִים זְרוּעִים עַל הַתְּכֵלֶת. וּמְשׁוֹשִׁים הָיוּ לוֹ לַפַּרְפַּר מֵעַל לְרֹאשׁוֹ, כְּמוֹ שְׁתֵּי קַרְנַיִם זְעִירוֹת.

רִפְרֵף הַפַּרְפַּר בִּדְמָמָה בַּחֲלַל הַחֶדֶר, מָצָא אֶת הָאוֹר הַשׁוֹפֵעַ מִן הַחַלוֹן, אֲבָל הַשִׁמְשָׁה חָסְמָה בְּעַד דַרְכּוֹ. חָבְטוּ כַּנְפֵי הַפַּרְפַּר בַּמַחְסוֹם הַשָׁקוּף, וְלֹא יָכֹל הָיָה לָצֵאת.

“נָצוּד אוֹתוֹ!” אָמַר אַבְנֵר, וְהִכְנִיס אֶת הַפַּרְפַּר לְתוֹךְ צִנְצֶנֶת-זְכוּכִית. סָגַר מִלְמַעְלָה בַּמִכְסֶה וְנָתַן אוֹתוֹ לְרָמִי:

“בְּוַדַאי תִּרְצֶה לְהָבִיא זֹאת מָחָר לַכִּתָּה, נָכוֹן?”

שָׂמַח רָמִי, מְאֹד שָׂמַח: זֶה יִהְיֶה בְּוַדַאי הַדָבָר הַיָפֶה בְּיוֹתֵר. אֲפִילוּ נוֹעָה הַמוֹרָה תֹּאמַר כָּזאת.

רָמִי הוֹלֵךְ לְבֵית-הַסֵפֶר. צִנְצֶנֶת בְּשְׁתֵּי יָדָיו, שֶׁלֹא תִּשָׁמֵט אַרְצָה. הוּא עוֹצֵר בְּדַרְכּוֹ וְשׁוּב מַבִּיט בַּפַּרְפַּר: כַּמָה יָפֶה הוּא; כַּמָה נִפְלָאוֹת כְּנָפָיו!

– אֲבָל מַדוּעַ אֵין הַכְּנָפַיִם מְרַפְרְפוֹת? הֲרֵי בַּבַּיִת כֵּן רִפְרְפוּ. אוּלַי הוּא עָיֵף כְּבָר…

נִזְכָּר רָמִי, כֵּיצַד חָבְטוּ הַכְּנָפַיִם בִּזְכוּכִית-הַחֲלוֹן, וְיָדַע: הוּא חָפֵץ הַחוּצָה, אֶל הַגַן, אֶל הַפְּרָחִים. וְנִזְכָּר רָמִי, כֵּיצַד חָבְטוּ כְּנָפַיִם אֵלוּ בְּדָפְנוֹת הַצִנְצֶנֶת, וְשׁוּב יָדַע: הוּא חָפֵץ הַחוּצָה, אֶל הַדְרוֹר!

וְעַתָּה אֵין הַכְּנָפַיִם חוֹבְטוֹת עוֹד. הֵן עֲיֵפוֹת. וְאוּלַי אָבְדָה מֵהֶן הַתִּקְוָה לְהֵחָלֵץ מִן הַכֶּלֶא הָאַכְזָר?…

נַעֲשׂוּ פִּתְאֹם עֵינָיו שֶׁל רָמִי עֲצוּבוֹת, מְבֻיָשׁוֹת: פַּרְפַּר מִסְכֵּן! וּפִתְאֹם יָדַע רָמִי מֶה עָלָיו לַעֲשׂוֹת:

הוּא פָּתַח אֶת מִכְסֵה הַצִנְצֶנֶת וְהָפַךְ אוֹתָהּ אֶל כַּף יָדוֹ הַפְּשׁוּטָה. עָלָה הַפַּרְפַּר אֶל יָדוֹ שֶׁל רָמִי; מַשַׁב-רוּחַ עֲבָרוֹ. נִרְעֲדוּ הַכְּנָפַיִם, וְהִתְחִילוּ סוֹפְגוֹת אֶת אֲוִיר-הַשֶׁמֶשׁ, אֶת רֵיחַ הַגַן וּפְרָחָיו. הוֹשִׁיט רָמִי אֶת יָדוֹ:

[ציור – קבוצה 2, קובץ 27]

“שָׁלוֹם, פַּרְפַּר נָאֶה. שָׁלוֹם!”

…וְכַאֲשֶׁר אִי-אֶפְשָׁר הָיָה עוֹד לְהַבְדִיל בֵּין כַּנְפֵי-הַתְּכֵלֶת שֶׁל הַפַּרְפַּר וּבֵין שְׁמֵי-הַבֹּקֶר, שׁוּב הִמְשִׁיךְ רָמִי דַרְכּוֹ לְבֵית-הַסֵפֶר. הַצִנְצֶנֶת שֶׁבְּיָדוֹ הָיְתָה רֵיקָה, אֲבָל רָמִי יָדַע:

זֶה הָיָה הדָבָר הַנָאֶה בְּיוֹתֵר. אֲפִילוּ נוֹעָה תֹּאמַר זֹאת!

[ציור – קבוצה 2, קובץ 28]

“שָׁלוֹם, אִמָּא!”

“שָׁלוֹם, רָמִי!”

“שָׁלוֹם, אַבָּא!”

“שָׁלוֹם, רָמִי. הֱיֵה יֶלֶד טוֹב”.

רָמִי הוֹלֵךְ לְבֵית-הַסֵפֶר.

טוֹבָה שְׁעַת בֹּקֶר זוֹ. אֵין הָרַגְלַיִם עֲיֵפוֹת עֲדַיִן מֵרִיצָה בְּמִגְרַשׁ-הַמִשְׂחָקִים, וְהֵן קַלוֹת כָּל-כָּךְ, כְּאִלוּ הוֹלְכוֹת מֵעַצְמָן. אֵין הָעֵינַיִם עֲיֵפוֹת מִקְרִיאָה וּכְתִיבָה, וְהֵן גוֹמְעוֹת בְּצִמָאוֹן אֶת הַבֹּקֶר הַבָּהִיר. גַּם הָרֹאשׁ צָלוּל כְּמוֹ מַיִם זַכִּים בַּכּוֹס.

טוֹבָה שְׁעַת בֹּקֶר זוֹ! רָמִי הוֹלֵךְ לְבֵית-הַסֵפֶר.

הַבֹּקֶר כֻּלוֹ שָׂמֵחַ עִם רָמִי בְּיַחַד. הַבְּרוֹשִׁים מְנִיעִים אֲמִירֵיהֶם לְבִרְכַּת שָׁלוֹם. הָרוּחַ מְבַדֶרֶת אֶת תַּלְתַּלָיו הַבְּהִירִים. הַצִפֳּרִים וְהַפְּרָחִים מְשַׁגְרִים אֵלָיו שִׁירָה וּבְשָׂמִים. אֲפִלוּ הַשֶׁמֶשׁ נְעִימָה, וְאֶפְשָׁר לְהַבִּיט בָּהּ יָשָׁר בָּעֵינַיִם.

רָמִי הוֹלֵךְ לְבֵית-הַסֵפֶר, בִּשְׁתֵּי יָדָיו מַחֲזִיק רָמִי צִנְצֶנֶת.

אֶתְמוֹל אָמְרָה נוֹעָה הַמוֹרָה, כִּי מִי שֶׁיִמְצָא בַּבַּיִת אוֹ בֶּחָצֵר דָבָר מְעַנְיֵן: אֶבֶן יָפָה, פֶּרַח נָדִיר אוֹ תּוֹלַעַת צִבְעוֹנִית, כָּל דָבָר מְעַנְיֵן – יָבִיא לַכִּתָּה; כָּל הַיְלָדִים יִרְאוּ וְיַבִּיטוּ, וְנוֹעָה תְּסַפֵּר וְתַסְבִּיר לְכֻלָם.

וְאֶתְמוֹל אַחֲרֵי הַצָהֳרַיִם נִכְנַס לַחֶדֶר פַּרְפָּר. פַּרְפָּר כָּזֶה עוֹד לֹא רָאָה רָמִי מִיָמָיו. אֲפִלוּ אַבְנֵר, אָחִיו הַגָדוֹל, הוֹדָה כִּי לֹא רָאָה דֻגְמָתוֹ. הַפַּרְפָּר הָיָה גָדוֹל כָּל-כָּךְ וְיָפֶה כָּל-כָּךְ, כְּאִלוּ יָצָא מִתּוֹךְ סֵפֶר-הַתְּמוּנוֹת וְהִתְחִיל לְרַחֵף בַּחֶדֶר. כַּנְפֵי הַפַּרְפָּר הָיוּ מְשׁוּחוֹת בִּתְכֵלֶת הָרָקִיעַ, וְנִקוּדִים-נִקוּדִים אֲדֻמִים זְרוּעִים עַל הַתְּכֵלֶת. וּמְשׁוֹשִׁים הָיוּ לוֹ לַפַּרְפָּר מֵעַל לְרֹאשׁוֹ, כְּמוֹ שְׁתֵּי קַרְנַיִם זְעִירוֹת.

רִפְרֵף הַפַּרְפָּר בִּדְמָמָה בַּחֲלַל הַחֶדֶר, מָצָא אֶת הָאוֹר הַשׁוֹפֵעַ מִן הַחַלוֹן, אֲבָל הַשִׁמְשָׁה חָסְמָה בְּעַד דַרְכּוֹ. חָבְטוּ כַּנְפֵי הַפַּרְפָּר בַּמַחְסוֹם הַשָׁקוּף, וְלֹא יָכוֹל הָיָה לָצֵאת.

“נָצוּד אוֹתוֹ!” אָמַר אַבְנֵר, וְהִכְנִיס אֶת הַפַּרְפָּר לְתוֹךְ צִנְצֶנֶת-זְכוּכִית. סָגַר מִלְמַעְלָה בַּמִכְסֶה וְנָתַן אוֹתוֹ לְרָמִי:

“בְּוַדַאי תִּרְצֶה לְהָבִיא אוֹתוֹ מָחָר לַכִּתָּה. נָכוֹן?”

שָׂמַח רָמִי, מְאֹד שָׂמַח: זֶה יִהְיֶה בְּוַדַאי הַדָבָר הַיָפֶה בְּיוֹתֵר. אֲפִלוּ נוֹעָה הַמוֹרָה תֹּאמַר כָּכָה.

רָמִי הוֹלֵךְ לְבֵית-הַסֵפֶר. צִנְצֶנֶת בִּשְׁתֵּי יָדָיו, שֶׁלֹּא תִּשָׁמֵט אַרְצָה. הוּא עוֹצֵר בְּדַרְכּוֹ וְשׁוּב מַבִּיט בַּפַּרְפָּר: כַּמָה יָפֶה הוּא; כַּמָה נִפְלָאוֹת כְּנָפָיו!

‘אֲבָל מַדוּעַ אֵין הַכְּנָפַיִם מְרַפְרְפוֹת? הֲרֵי בַּבַּיִת כֵּן רִפְרְפוּ. אוּלַי הוּא עָיֵף כְּבָר…’

נִזְכָּר רָמִי, כֵּיצַד חָבְטוּ הַכְּנָפַיִם בִּזְכוּכִית-הַחַלוֹן, וְיָדַע: הוּא חָפֵץ הַחוּצָה, אֶל הַגָן, אֶל הַפְּרָחִים. וְנִזְכָּר רָמִי, כֵּיצַד חָבְטוּ כְּנָפַיִם אֵלוּ בְּדָפְנוֹת הַצִנְצֶנֶת, וְשׁוּב יָדַע: הוּא רוֹצֶה הַחוּצָה: אֶל הַחֹפֶשׁ!

וְעַתָּה אֵין הַכְּנָפַיִם חוֹבְטוֹת עוֹד. הֵן עֲיֵפוֹת. וְאוּלַי אָבְדָה מֵהֶן הַתִּקְוָה לְהֵחָלֵץ מִן הַכֶּלֶא הָאַכְזָר?..

נַעֲשׂוּ פִּתְאֹם עֵינָיו שֶׁל רָמִי עֲצוּבוֹת, מְבֻיָשׁוֹת: פַּרְפָּר מִסְכֵּן! וּפִתְאֹם יָדַע רָמִי מֶה עָלָיו לַעֲשׂוֹת:

הוּא פָּתַח אֶת מִכְסֵה הַצִנְצֶנֶת וְהָפַךְ אוֹתָהּ אֶל כַּף יָדוֹ הַפְּשׁוּטָה.

עָלָה הַפַּרְפָּר אֶל יָדוֹ שֶׁל רָמִי; מַשַׁב-רוּחַ עֲבָרוֹ. נִרְעֲדוּ הַכְּנָפַיִם, וְהִתְחִילוּ סוֹפְגוֹת אֶת אֲוִיר-הַשֶׁמֶשׁ, אֶת רֵיחַ הֵגָן וּפְרָחָיו. הוֹשִׁיט רָמִי אֶת יָדוֹ:

“שָׁלוֹם, פַּרְפָּר נָאֶה. שָׁלוֹם!”

…וְכַאֲשֶׁר לֹא הָיָה עוֹד אֶפְשָׁר לְהַבְדִיל בֵּין כַּנְפֵי-הַתְּכֵלֶת שֶׁל הַפַּרְפָּר וּבֵין שְׁמֵי-הַבֹּקֶר, שׁוּב הִמְשִׁיךְ רָמִי דַרְכּוֹ לְבֵית-הַסֵפֶר. הַצִנְצֶנֶת שֶׁבְּיָדוֹ הָיְתָה רֵיקָה, אֲבָל רָמִי יָדַע:

זֶה הָיָה הַדָבָר הַנָאֶה בְּיוֹתֵר, אֲפִלוּ נוֹעָה תֹּאמַר זֹאת!

לְאַט לְאַט יוֹרָדֶת הַשֶׁמֶשׁ אֶל קַו הַגְבוּל שֶׁבֵּין אֶרֶץ וְשָׁמַיִם. עוֹד רֶגַע וְהִיא תִּתְחַבֵּא מֵאַחוֹרֵי צַמֶרֶת הָאֶשְׁכּוֹלִית, אַחַר-כָּךְ תֵּרֵד וְתִכָּנֵס מֵאֲחוֹרֵי הַגַג הָאָדֹם – וְדַי. הַחֹשֶׁךְ יִתְפַּשֵׁט, כְּאִלוּ אֲוִיר שָׁחוֹר יוֹצֵא מִבַּלוֹן עֲנָקִי, וּמְכַסֶה אֶת הָעוֹלָם, וְתִהְיֶה אֲפֵלָה.

דָנִי עוֹדוֹ מִסְתַּתֵּר בַּמַחְסָן וְאֵינֶנוּ יוֹצֵא. וּבֶאֱמֶת, כֵּיצַד יוּכַל לְהִכָּנֵס כָּךְ הַבַּיְתָה? הַכְּתֹנֶת הַלְבָנָה הַחֲדָשָׁה וְהַמִכְנָסַיִם הָאֲפֹרִים הַחֲדָשִׁים מְלֻכְלָכִים כָּל-כָּךְ! רַק בַּבֹּקֶר לָבַשׁ אוֹתָם. אִמָא הֵבִיאָה אוֹתָם אֲרוּזִים בַּחֲבִילָה יָפָה, עִם צִיוּרִים בִּצְבָעִים. וְהוּא, דָנִי, מָחָא כַּף וְאָמַר: “מָחָר, אִמָא, אֶתְלַבֵּשׁ בְּעַצְמִי; טוֹב?” וּכְשֶׁהָלַךְ הַבֹּקֶר לְבֵית-הַסֵפֶר הָיְתָה הַרְגָשַׁת חַג בְּלִבּוֹ. תָּמִיד, בְּלָבְשׁוֹ בֶּגֶד חָדָשׁ – כְּאִלוּ חַג בָּעוֹלָם וּבְכָל הַגוּף, וְטוֹב.

בַּצָהֳרַיִם חָזַר דָנִי מִבֵּית-הַסֵפֶר וְחָצָה אֶת הַמִגְרָשׁ הָרֵיק. וְהִנֵּה שְׁלוּלִית בְּדַרְכּוֹ, וּמַיִם זוֹרְמִים מִן הַצִנוֹר. וַדַאי עֲגָלָה עָבְרָה וְהַגַלְגַלִים שָׁבְרוּ אֶת הַצִנוֹר. הַמַיִם פּוֹרְצִים בְּקוֹל שָׁאוֹן דַק, קוֹלְחִים וְנִקְוִים בְּתוֹךְ הַשְׁלוּלִית. מַדוּעַ אֵין בָּאִים לְתַקֵן? הֲלֹא חֲבָל עַל הַמַיִם!

פִּתְאֹם מָצָא דָנִי אֶת עַצְמוֹ עַל הַצִנוֹר; לֹא זָכַר אֲפִילוּ מָתַי עָלָה עָלָיו. וַדַאי גַם לָכֶם קָרָה, שֶׁלֹא הִרְגַשְׁתֶּם כֵּיצַד – וְאַתֶּם כְּבָר בֶּחָצֵר וְהַמַדְרֵגוֹת אַחֲרֵיכֶם; אוֹ שֶׁלֹא זְכַרְתֶּם אֵיךְ – וְהַבְּגָדִים כְּבָר עַל הַכִּסֵא וְאַתֶּם בַּמִטָה. קוֹרֶה כָּזֹאת לִפְעָמִים, לֹא כֵן? גַם מָצָא דָנִי אֶת עַצְמוֹ עוֹמֵד פִּתְאֹם עַל הַצִנוֹר.

“אוֹי, הַבְּגָדִים הַחַדָ…” נִזְכַּר דָנִי פֶּתַע; אַךְ טֶרֶם סִיֵם לַחֲשֹׁב בַּחֲרָדָה, כִּי בְּגָדִים חֲדָשִׁים הוּא לוֹבֵשׁ, וְהַשְׁלוּלִית מְזֹהֶמֶת – וְשׁוּב מָצָא אֶת עַצְמוֹ בְּמָקוֹם חָדָשׁ: בְּתוֹךְ הַשְׁלוּלִית, דַי! הַמִכְנָסַיִם הַאֲפֹרִים וְהַחֻלְצָה הַלְבָנָה אֵינָם חֲדָשִׁים כְּמִקֹדֶם…

וּמַה יִהְיֶה עַכְשָׁו? דָנִי מִסְתַּתֵּר בַּמַחְסָן וְאֵינֶנוּ יוֹדֵעַ מַה לַעֲשׂוֹת. וּבֶאֱמֶת, כִּיצַד יוּכַל לְהִכָּנֵס כָּךְ הַבַּיְתָה? אֵין הוּא מְפַחֵד לְהִכָּנֵס, דָנִי אֵינֶנוּ פַּחְדָן. אֲבָל אִמָא תִּצְטַעֵר בְּוַדַאי וְכָל-כָּךְ קָשֶׁה לִרְאוֹת עֵינַיִם שֶׁל אִמָא, כְּשֶׁהֵן מַבִּיטוֹת בְּךָ וְהֵן עֲצוּבוֹת…

אֲבָל מַה יִהְיֶה עַכְשָׁו? הַמַחְסָן צוֹנֵן, וְחָשׁוּךְ, וּבַבַּיִת אוֹר, וְאִמָא יוֹשֶׁבֶת, בְּוַדַאי, מוּל הַחֲלוֹן וּפָנֶיהָ חֲרֵדוֹת; וְאַבָּא פּוֹסֵעַ מִקִיר אֶל קִיר וְאוֹמֵר: “מַה זֶה קָרָה פִּתְאֹם עִם הַיֶלֶד?” וְהַמַחְסָן חָשׁוּךְ, וְצוֹנֵן. וְכוֹכָב רִאשׁוֹן מַתְחִיל מֵצִיץ מִן הָאֶשְׁנָב הַגָבוֹהַּ. אַחַר-כָּךְ כְּבָר לֹא הָיָה דָבָר.

וּפִתְאֹם – אוֹר עַל הַתִּקְרָה. וְהוּא, דָנִי, שׁוֹכֵב בְּמִטָתוֹ, וְהַמִטָה בְּתוֹךְ חֶדְרוֹ שֶׁלוֹ. וּבֹקֶר בַּחֶדֶר, וְעַל הַכִּסֶא – הַחֻלְצָה הַלְבָנָה וְהַמִכְנָסַיִם הָאֲפֹרִים, וְהֵם נְקִיִים. מְגֹהָצִים, חֲדָשִׁים…

אַחַר-כָּךְ יָשַׁב דָנִי אֵצֶל הַשֻׁלְחָן, שֶׁמַפָּה חֲדָשָׁה פְּרוּשָׂה עָלָיו. אִמָא עָמְדָה מֵאָחוֹר וְשָׁתְקָה, וְאַבָּא יָשַׁב מִמוּל וְדִבֵּר מִלִים רַבּוֹת וּשְׁקֵטוֹת…

– קַר בַּחוּץ. – אָמְרָה אִמָא לִפְנֵי שֶׁיָצְאָה מִן הַחֶדֶר. – הִתְכַּסֵה הֵיטֵב, רָמִי.

הֵרִים רָמִי אֶת הַשְׂמִיכָה עַד סַנְטֵרוֹ, הִבִּיט אֶל הַתִּקְרָה, הִקְשִׁיב וְחָשֵׁב. הָרוּחַ נִגְנָה בַּחוּץ אֶת זֶמֶר הַסוּפָה; צַמֶרֶת הַשְׂדֵרָה רָעֲשָׁה. וְרָמִי עָצֵם אֶת עֵינָיו וְהִתְחִיל לוֹחֵשׁ:

“אַחַי, גִבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל! הַיּוֹם יוֹצְאִים אַתֶּם לַקְרָב עַל חֵרוּת עַמֵנוּ. אָמְנָם, מְעַטִים אָנוּ וְאוֹיְבֵינוּ רַבִּים, אֲבָל…” הַיֶלֶד הַשׁוֹכֵב בַּמִטָה אֵינֶנוּ רָמִי עַכְשָׁו, כִּי אִם יְהוּדָה הַמַכַּבִּי. כָּזֶה הוּא עַכְשָׁו, כִּי כָזֶה יִהְיֶה בְּהַצָגַת-חֲנֻכָּה שֶׁל הַכִּתָּה. הַיוֹם חִלְקוּ אֶת הַתַּפְקִידִים וּמָחָר תִּהְיֶה הַחֲזָרָה הָרִאשׁוֹנָה. אַחֲרֵי-הַצָהֳרַיִם הִתְחִיל רָמִי לִלְמֹד אֶת תַּפְקִידוֹ בְּעַל-פֶּה. הוּא אוֹהֵב אֶת תַּפְקִידוֹ זֶה, וְכָל הַיְלָדִים מְקַנְאִים בּוֹ. כִּי הוּא יְהוּדָה הַמַכַּבִּי.

…אֲנִי יְהוּדָה הַמַכַּבִּי. אֲנִי עוֹמֵד עַכְשָׁו עַל רֹאשׁ הָהָר וְקוֹרֵא לְכָל הָעָם לָצֵאת לַמִלְחָמָה. מִכָּל הַכְּפָרִים נוֹהֲרִים אֵלַי הָאֲנָשִׁים. הֵם מַחֲזִיקִים בִּידֵיהֶם חֲנִיתוֹת, מוֹטוֹת וְקִלְשׁוֹנִים.

עַל הָהָר שֶׁמִמוּל חוֹנֶה צְבָא הָאוֹיֵב. אֲנָשָׁיו לוֹבְשִׁים כָּפִיוֹת עַל רֹאשָׁם. הֵם דוֹמִים לְעַרְבִים. וְיֵשׁ לָהֶם תּוֹתָחִים. גַם טַנְקִים יֵשׁ לָהֶם. וְגַם אֲוִירוֹנִים; הַרְבֵּה אֲוִירוֹנִים. וַאֲנַחְנוּ מְעַטִים, וְנִשְׁקֵנוּ דַל. רַק לִי יֵשׁ אֶקְדָח אֶחָד. אֲנִי מבִּיט בַּאֲנָשַׁי. הֵם נִפְחָדִים בְּמִקְצָת. אֲבָל אֲנִי עוֹמֵד עַל רֹאשׁ-הָהָר… לא: אֲנִי רוֹכֵב עַל סוּס, וַאֲנִי קוֹרֵא בְּקוֹל רָם:

“אַחַי, גִבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל! הַיוֹם יוֹצְאִים אָנוּ לְהִלָחֵם עַל חֵרוּת עַמֵנוּ. אָמְנָם, מְעַטִים אָנוּ וְאוֹיבֵינוּ רַבִּים, אֲבָל…” – אֵיךְ זֶה הָלְאָה? – “אֲבָל… אַל תִּירָאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ, כִּי לָנוּ הַנִצָחוֹן!”

בְּקוֹל תְּרוּעָה יוֹצְאִים חַיָלֵי הַמַכַּבִּי לַקְרָב. קָשָׁה הָיְתָה הַמִלְחָמָה. אֲבָל יְהוּדָה הַמַכַּבִּי (הוּא רָמִי) נוֹתֵן אֹמֶץ בַּאֲנָשָׁיו. הוא צוֹעֵד בְּרֹאשׁ הַחַיָלִים. הוּא עוֹלֶה עַל טַנְק אֶחָד וְכוֹבֵשׁ אוֹתוֹ. הוּא מְכַוֵן אֶת הַטַנְק אֶל תּוֹךְ הָאוֹיֵב. וְהָאוֹיֵב בּוֹרֵחַ. וְשׁוּב דוֹהֵר רָמִי (אוֹ יְהוּדָה הַמַכַּבִּי; אֵין הֶבְדַל) על סוּס. אַחַר-כָּךְ הוּא טָס בַּאֲוִירוֹן. וְהוּא, וְכָל אֶחָיו הָרַבִּים גִבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל, מְגָרְשִׁים אֶת הָאוֹיֵב מִן הָאָרֶץ. וּלְבַסוֹף הוּא מֵנִיף אֶת דֶגֶל-הַשִׁחְרוּר עַל גַג בית-הַמְקְדָשׁ…

כָּל הָעָם אוֹהֵב אוֹתוֹ. בְּתוֹךְ הָעָם הַזֶה הוּא מוֹצֵא גַם אֶת אַבָּא וְאִמָא שֶׁלוֹ, אֶת חֲבֵרָיו וְאֶת המוֹרָה… וְכֻלָם מַבִּיטִים בּוֹ בְּאַהֲבָה וּבְהַעֲרָצָה. אֵלֶה קוֹרְאִים לוֹ רָמִי וַאֲחֵרִים קוֹרְאִים לוֹ “יְהוּדָה הַמַכַּבִּי”… * אַחַר-כָּךְ מְאִירָה שֶׁמֶשׁ גְדוֹלָה יָשֶׁר בָּעֵינַיִם וְהָעֵינַיִם שֶׁל רָמִי נִפְקָחוֹת. עַל הַשֻׁלְחָן עוֹמֶדָת הַחֲנֻכִּיָה הַחֲדָשָׁה וְעַל הַדַרְגָשׁ, לְיַד הַמִטָה, מֻנָחִים הַמַדִים שֶׁל יְהוּדָה הַמַכַּבִּי. וְהַיוֹם תִּהְיָה הַחֲזָרָה הָרִאשׁוֹנָה.

בְּדֶרֶךְ כְּלָל מַצְלִיחַ עָמוֹס לְהָבִין דְבָרִים דֵי מַהֵר. תְּחִלָה הוּא מִתְבּוֹנֵן בְּמַה שֶׁהַגְדוֹלִים עוֹשִׂים וְשׁוֹמֵעַ מָה הֵם מְדַבְּרִים; אַחַר-כָּךְ הוּא מַעֲבִיר כָּל זֹאת דֶרֶךְ הַ“מְסַנֶנֶת” שֶׁבְּתוֹךְ רֹאשׁוֹ וּמַתְחִיל לְהָבִין מַהוּ הָעִנְיָן שֶׁעָסְקוּ בּוֹ. אֲבָל הַפַּעַם הַזֹאת אֵין הוּא מֵבִין דָבָר.

נֵה יוֹשֶׁבֶת עֲטָרָה אֲחוֹתוֹ עַל הָרִצְפָּה בַּמִרְפֶּסֶת וּמְצַיֶרֶת בִּצְבָעִים עַל דַפֵּי נְיָר קְטַנִים.

– מָה אַתְּ עוֹשָׂה, עֲטָרָה? – שׁוֹאֵל עָמוֹס.

וְהִיא: – אֲנִי מְצַיֶרֶת כַּרְטִיסִים לְרֹאשׁ-הַשָׁנָה.

וְהִנֵה עוֹמֵד עָמוֹס בֶּחָצֵר, עַל-יַד הַגָדֵר. מִמוּל עוֹבֵר אִילָן

חֲבֵרוֹ.

– יָבוֹאוּ אַלֵינוּ אוֹרְחִים לְרֹאשׁ-הַשָׁנָה. – אוֹמֵר אִילָן – דוֹדִי גִיוֹרָא; אַתָּה יוֹדֵעַ? הוּא חַיָל בַּנֶגֶב!

וְאַחֲרִי הַצָהֳרַיִם אָמַר אַבָּא לְאִמָא: – רֹאשׁ-הַשָׁנָה מִתְקָרֵב, צָרִיךְ לְסַיֵד אֶת הַבַּיִת וְלִצְבֹּעַ אֶת הַגדֵר.

וּלְאַמְנוֹן אָחִיו אָמַר אַבָּא: – וְאַתָּה אַל תִּשְׁכַּח לְנַקוֹת אֶת הֶחָצֵר.

בְּדֶרֶךְ כְּלָל מֵבִין עָמוֹס דְבָרִים דֵי מַהֵר. אֲבָל הַפַּעַם אֵינוֹ מַבִין בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן: מִי זֶה רֹאשׁ-הַשָׁנָה? עֲטָרָה מְצַיֶרֶת לִכְבוּדוֹ כַּרְטִיסִים צִבְעוֹנִיִים; אֶל אִילָן בָּא אוֹרֵחַ; וּמְסַיְדִים לִכְבוֹדוֹ אֶת הַבַּיִת. וּמְנַקִים אֶת הֶחָצֵר. ראשׁ הַשָּׁנָה הוּא כְּנִרְאֶה מִישֶׁהוּ חָשׁוּב. אֲבָל מִי?

מְטַיֵל עָמוֹס בֶּחָצֵר. וְהוּא קְצָת מְרֻגָז עַל עַצְמוֹ, וּקְצָת עָצוּב עַל שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִי זֶה רֹאשׁ הַשָׁנָה.

מַה זֶה רֹאשׁ הוּא יוֹדַעַ: לְאַבָּא וּלְאִמָא יֵשׁ רֹאשׁ. וְגַם לַצִפּוֹר לֶחָתוּל. בַּצֵל שֶׁלוֹ הוּא רוֹאֶה אֶת הָרֹאשׁ שֶׁל עַצְמוֹ… מַה זֶה שָׁנָה הוּא גַם כֵּן מֵבִין: זוֹהִי מִשְׁפָּחָה גְדוֹלָה שֶׁל יָמִים. וְיֵשׁ בָּהּ הַרְבֵּה שַׁבָּתוֹת, וְקַיִץ חַם וְחֹרֶף קַר, וּסְתָו וְאָבִיב, שֶׁהֵם לֹא כָּל כָּךְ חַמִים וְלֹא כָּל כָּךְ קָרִים. אֲבָל מַה זֶה וּמִי זֶה רֹאשׁ הַשָׁנָה הֶחָשׁוּב?

הִנֵה, מִשׁוּם כָּךְ טִיֵל עָמוֹס עַל פְּנֵי הֶחָצֵר בְּפָנִים עֲצוּבוֹת, עַד שֶׁהִגִיעַ לְעֵץ הַתַּפּוּחַ. עָמַד עָמוֹס עַל יַד הַתַּפּוּחַ, יָשַׁב מִתַּחַת לָעֵץ, נִשְׁעַן אֶל גִזְעוֹ, וְהֵרִים עָלֶה יָבֵשׁ מִן הָאָרֶץ. זֶה הָיָה סִימָן שֶׁעָמוֹס חושב מַחֲשָׁבוֹת עֲמֻקוֹת.

– עַל מָה אַתָּה חוֹשֵׁב, עָמוֹס?

עֵץ-הַתַּפּוּחַ, הוא שֶׁשָׁאֵל שְׁאֵלָה זוֹ. הִבִּיט הָעֵץ וְחַיֵךְ בְּצַמַרְתּוֹ.

– כֻּלָם בַּבַּיִת מְדַבְּרִים עַל רֹאשׁ-הַשָׁנָה, וַאֲנִי אֵינֶנִי יוֹדֵעַ מִי זֶה. – אָמַר עָמוֹס וּבְעֵינָיו צָּעִיף דַק וְרָטֹב. רֶגַע אֶחָד שָׂרַר שֶׁקֶט. וְאַחַר-כָּךְ:

– לא יָדַעְתִּי כִּי גַם בְּנֵי-אָדָם חוֹגְגִים אֶת רֹאשׁ-הַשָׁנָה! – אָמַר הַתַּפּוּחַ וּפָרַשׂ אֶת בַּדֵי עֲנָפָיו בִּתְמִיהָה גְדוֹלָה. עַכְשָׁו הִתְחִיל עָמוֹס מֵבִין: רֹאשׁ-הַשָׁנָה הוּא שֵׁם שֶׁל חַג. חוֹגְגִים אוֹתוֹ, כְּנִרְאֶה בַּיוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַשָׁנָה. כִּי רֹאשׁ וְרָאשׁוֹן הֵן שְׁתֵּי מִלִים דוֹמוֹת. עַכְשָׁו הִגִיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל עָמוֹס לְהִתְפַּלֵא:

– מָה, גַם לָעֵצִים יֵשׁ רֹאשׁ-הַשָׁנָה?

– בְּוַדַאי! – הַשִׁיב הַתַּפּוּחַ וְהֵנִיעַ אֶת צַמַרְתּוֹ בַּחֲשִׁיבוּת – אַחֲרֵי הַחֹרֶף הָאָרֹךְ, שֶׁבּוֹ כָּל הָאִילָנוֹת יְשֵׁנִים, בָּאָה הַשֶׁמֶשׁ וּמְלַטֶפֶת אוֹתָנוּ. וְאָז אֲנַחְנוּ מתְעוֹרְרִים וְיוֹדְעִים: שְׁנַת-הָאִילָנוֹת הַחֲדָשָׁה מַתְחִילָה. לִכְבוֹד הֶחָג אֲנַחְנוּ מִתְקַשְׁטִים בְּשִׂמְלָה שֶׁל פְּרָחִים וּבִמְעִיל שֶׁל עָלִים וּמְבָרְכִים אִישׁ אֶת אָחִיו בְּשָׁנָה טוֹבָה, שְׁנַת פֵּרוֹת מְתוּקִים.

עַכְשָׁו הִרְגִישׁ עָמוֹס כִּי הוּא מֵבִין גַם מָה זֶה רֹאשׁ-הַשָׁנָה שֶׁל הָאֲנָשִׁים:

– בְּרֹאשׁ-הַשָׁנָה נִגְמָר הַחֹפֶשׁ הַגָדוֹל וְהַיְלָדִים הוֹלְכִים לַגַן וּלְבֵית-הַסֵפֶר. בְּרֹאשׁ-הַשָׁנָה נִגְמָר הַקַיִץ וּמַתְחִיל הַסְתָו, לִכְבוֹד הֶחָג אֲנַחְנוּ מְנַקִים אֶת הֶחָצֵר וּמְסַיְדִים אֶת הַבַּיִת, וַאֲחוֹתִי מְצַיֶרֶת כַּרְטִיסֵי-בְּרָכָה.

לא הָיָה עוֹד עָמוֹס עָצוּב. הוּא שָׂמַח, כְּאִלוּ מָצָא דָבָר חָשׁוּב מְאֹד. נָכוֹן: הוּא מָצָא אֶת הַתְּשׁוּבָה לַשְׁאֵלָה. קָם עָמוֹס, אָמַר שָׁלוֹם וְתוֹדָה לַתַּפּוּחַ וְנִכְנַס אֶל חַדְרוֹ. הוּא נִגַשׁ לָאָרוֹן הַקְטָן שֶׁלוֹ וְהוֹצִיא מִתּוֹכוֹ אֶת כָּל הַצַעֲצוּעִים, אֶת סִפְרֵי הַתְּמוּנוֹת וְגַם אֶת נַעֲלֵי-הַהִתְעַמְלוּת.

– מָה אַתָּה עוֹשֶׂה, עָמוֹס? – שָׁאֲלָה אִמָא שֶׁנִכְנְסָה לַחֶדֶר.

– אֲנִי מְסַדֵר חֲגִיגָה לַצַעֲצוּעִים לִכְבוֹד רֹאשׁ-הַשָׁנָה. – אָמַר עָמוֹס בַּחֲשיבות.

על-יַד הַחַלוֹן עָמַד עֵץ הַתַּפּוּחַ וְחִיֵךְ…

בְּשָׁעָה שֶׁהָרַדְיוֹ דִּבֵּר עַל “תַּחֲזִית מֶזֶג-הָאֲויר”, נִכְנֵס רָמִי לְמִטָתוֹ. עַל הַכִּסֵא שֶׁלְפְנֵי הַמִטָה מֻנָח הָיָה סֵפֶר-תְּמוּנוֹת חָדָשׁ, וְרָמִי הִתְחִיל לְעַלְעֵל בּוֹ. אַחֲרֵי אַרְבָּעָה דַפִּים נִכְנְסָה אִמָא לַחֶדֶר וְיָשְׁבָה עַל הַכִּסֵא. עֵינֶיהָ שֶׁל אִמָא הָיוּ רַכּוֹת וְטוֹבוֹת.

“גָמַרְתָּ לַעְדֹר אֶת הַגִנָה?” שָׁאֲלָה אִמָא (כִּי אַחֲרֵי הַצָהֳרַים הֵכִין רָמִי גִנָה).

“גָמַרְתִּי אֲפִילוּ לִזְרֹעַ אוֹתָהּ”. הֵשִׁיב רָמִי וְיָדוֹ סָגְרָה אֶת סֵפֶר-הַתְּמוּנוֹת.

“גַם הִשְׁקִיתָ?” הוֹסִיפָה אִמָא לִשְׁאֹל.

“הִשְׁקִיתִי שְׁלֹשָׁה מַשְׁפְּכִים”, אָמַר רָמִי. “וְעַכְשָׁו אֲנִי מְקַוֶה שֶׁיֵרֵד גֶשֶׁם”.

אִמָא שָׁתְקָה וְחִיְכָה. אַחַר-כָּךְ הִבִּיטָה בְּרָמִי בְּעֵינַיִם מְלַטְפוֹת וְשָׁאֲלָה: רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ סִפּוּר?"

עֵינָיו שֶׁל רָמִי הִבְרִיקוּ. יוֹדַעַת אִמָא לְסַפֵּר, וְהִיא מְסַפֶּרֶת אוֹתָם בְּשֶׁקֶט, בְּמִלִים שְׁלֵווֹת וְחַיוֹת, עַד שֶׁרָמִי יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת הַסִפּוּרִים מַמָשׁ בְּעֵינָיו. פַּעַם סִפְּרָה אִמָא עַל עֹפֶר אַיָלִים שֶׁגָדַל בַּיַעַר; פַּעַם אַחֶרֶת סִפְּרָה אֵיךְ יוֹרֵד הַטַל עִם שַׁחַר עַל הָאֲדָמָה. וְגַם עַכְשָׁו תְּסַפֵּר אִמָא סִפּוּר.

“עַל מָה תְּסַפְּרִי?” שָׁאַל רָמִי. וְאִמָא אָמְרָה בְּשֶׁקֶט: “עַל טִפָּה שֶׁל גֶשֶׁם”.

רָמִי שָׁכַב עַל גַבּוֹ. עֵינָיו הִבִּיטוּ אֶל שְׂפָתֶיהָ שֶׁל אִמָא, כְּאִלוּ רָצָה לְרְאוֹת אֶת הַמִלִים היוֹצְאוֹת מִפִּיהָ. הוּא הִקְשִׁיב, הִקְשִׁיב. וְהַסִפּוּר הִתְחִיל:

"בַּעֲרִיסָה רַכָּה שֶׁל עָנָן, מְכֻסָה בְּשְׂמִיכָה רַכָּה שֶׁל עָנָן, שָׁכְבָה לָהּ טִפָּה קְטַנָה וְיָשְׁנָה שֵׁנָה עֲמֻקָה. יָמִים רַבִּים יָשְׁנָה. כִּי טוֹב הָיָה לָהּ לְמַעְלָה, בָּעֲרִיסָה הַלְבָנָה וְהָרַכָּה שֶׁשָׁטָה בַּשָּׁמַיִם. אֲבָל יוֹם אֶחָד הִתְעוֹרְרָה הַטִפָּה הַקְטַנָה מִשְׁנָתָהּ. קַר נַעֲשָׂה לָהּ בָּעֲרִיסָה, וְהָעֲרִיסָה עַצְמָהּ לֹא הָיְתָה עוֹד לְבָנָה, כִּי אִם אֲפֹרָה. וּבְאוֹתוֹ רֶגַע הִרְגִישָׁה, כִּי הָעֲרִיסָה גַם צָרָה בִּשְׁבִילָהּ. “אֵינֶנִי יְכוֹלָה עוֹד לְהִשָׁאֵר כָּאן!” קָרְאָה, פָּנְתָה הַטִפָּה לֶעָנָן שֶׁשָׁמַר עָלֶיהָ וְאָמְרָה: “מַרְגִישָׁה אֲנִי, כִּי הִגִיעָה הַשָׁעָה לָצֵאת מִן הָעֲרִיסָה; חָסֵר לִי כָּאן מַשֶׁהוּ; אַצֵא לִי לָעוֹלָם הָרָחָב, אֲחַפֵּשׂ מָקוֹם אַחַר. וּלַי אֶמְצָא מַה שֶׁחָסֵר לי…” יָצְאָה הַטִפָּה מִתּוֹךְ עֲרִיסַת הֶעָנָן, וְצָנְחָה לְתוֹךְ חֲלַל-הַאֲוִיר. רִחֲפָה הַטִפָּה בֶּחָלָל הָרָחָב וְהֶעָמֹק וְהִרְגִישָׁה אֶת עַצְמָהּ חָפְשִׁיָה כַּצִּפּוֹר. וְהִיא לֹא יָדְעָה, כִּי הִיא צוֹנַחַת מַטָה-מַטָה, הִיא רַק אָמְרָה: “מַה טוֹב לְרַחֵף בַּחֲלַל הָאֲוִיר”.

הִבִּיטָה הַטִפָּה סְבִיבָהּ וְרָאֲתָה עוֹד טִפּוֹת כְּמוֹתָהּ מְרַחֲפוֹת כָּמוֹהָ – יוֹרְדוֹת, יוֹרְדוֹת, יוֹרְדוֹת… וּפִתְאֹם הִרְגִישָׁה, כִּי הִיא גָמְרָה לְרַחֵף. וְאוֹתוֹ רֶגַע יָרְדָה עַל תֶּלֶם שֶׁל עֲרוּגָה"…

הִפְסִיקָה אִמָא לְרֶגַע אֶת סִפּוּרָהּ, כְּאִלוּ רָצְתָה לוֹמַר כִּי הִגִיעָה לְסוֹפוֹ שֶׁל פֶּרֶק. רָמִי שָׁכַב עַתָּה עַל צִדוֹ, וְרֹאשׁוֹ נִשְׁעַן עַל כַּף יָדוֹ. כְּשֶׁרָאָה כִּי אִמָא הִפְסִיקָה אֶת הַסִּפּוּר, נָשָׂא אֶת עֵינָיו אֵלֶיהָ וְשָׁאַל: “וּמֶה הָיָה הָלְאָה?”

“אוֹתוֹ זְמַן”, הוֹסִיפָה אִמָא לְסַפֵּר, "יָשַׁן גַרְעִין קָטָן בַּעֲרִיסַת-הָאֲדָמָה, מְכֻסֶה שְׂמִיכָה שֶׁל רְגָבִים. קָטָן הָיָה הַגַרְעִין, וְשָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת, וַאֲפִילוּ יָמִים, יָשַׁן בַּעֲרִיסַת-הָאֲדָמָה, כִּי טוֹב הָיָה לוֹ שָׁם, טוֹב וָחַם. חָלַם הַגַרְעִין, וְהִנֵה הוּא שָׁתִיל רַעֲנָן וְלוֹ עָלִים יְרֻקִים, וּמֵעָלָיו שָׁמַיִם תְּכֻלִים וְשֶׁמֶשׁ מְאִירָה. טוֹב הָיָה לוֹ, וְנִדְמֶה לוֹ כִּי דָבָר לֹא חָסֵר בְּעוֹלָמוֹ.

וּפִתְאֹם הִתְעוֹרֵר הַגַרְעִין מִשְׁנָתוֹ – אוּלַי מִפְּנֵי שֶׁקֵר הָיָה לוֹ. וְאוּלַי מִפְּנֵי שֶׁלֹא יָכוֹל עוֹד לִישׁוֹן. הִתְעוֹרֵר וְרָאָה כִּי הוּא עוֹדֶנוּ גַרְעִין קָטָן. כִּי הוּא נָח עֲדַיִן בַּעֲרִיסַת-הָאֲדָמָה וּמֵעָלָיו שְׂמִיכַת-רְגָבִים. וְאָז הִרְגִישׁ כִּי עֲרִיסָתוֹ כְּבָר צָרָה בִּשְׁבִילוֹ. “אֵינֶנִי יָכוֹל עוֹד כָּךְ!” קָרָא.

פָּנָה הַגַרְעִין לְרִגְבֵי הָאֲדָמָה שֶׁעָלָיו וְאָמַר: "אֵינְנִי חָפֵץ עוֹד לִישׁוֹן. אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְרוֹמֵם, לְשְׁלֹחַ אֶצְבָּעוֹת יְרֻקוֹת כְּלַפֵּי מַעְלָה, לִפְקֹחַ עֵינַיִם יְרֻקוֹת מוּל הַשָׁמַיִם; רוֹצֶה אֲנִי לְרְאוֹת אִם תְּכֻלִים הַשָׁמַיִם וְאִם הַשֶׁמֶשׁ מְאִירָה. רוֹצֶה אֲנִי לִרְאוֹת אִם נְכוֹנִים הַדְבָרִים שֶׁחָלַמְתִּי. נִסָה הַגַרְעִין לְהִתְרוֹמֵם, אֲבָל הִרְגִישׁ כִּי אֵינֶנוּ יָכוֹל. הוּא הָיָה עוֹד חַלָשׁ מִדַי.

אוֹתוֹ רֶגַע נָפְלָה טִפַּת הַגֶשֶׁם עַל הָרֶגֶב שֶׁכִּסָה אֶת הַגַרְעִין. שָׁקְעָה הַטִפָּה בֵּין גַרְגְרֵי הָרֶגֶב, חִלְחֲלָה מַטָה עַד שֶׁנִפְגְשָׁה בַּגַרְעִין.

“אוֹתְךָ חִפַּשְׂתִּי”, אָמְרָה הַטִפָּה בְּשִׂמְחָה אֶל הַגַרְעִין הַקָּטָן.

“וְלָךְ חִכִּיתִי!” אָמַר הַגַרְעִין, וְהִרְגִישׁ פִּתְאֹם כֹּחַ בְּכָל גּוּפוֹ.

שָׁתָה הַגַרְעִין אֶת הַטִפָּה וְהִרְגִישׁ כִּי הִגִיעָה שְׁעָתוֹ, כִּי יָכוֹל הוּא לְגְדוֹל. לְאַט-לְאַט הִתְּחִיל שׁוֹלֵחַ אֶצְבָּעוֹת כְּלַפֵּי מַעְלָה".

*

…חָפְצָה אִמָא לְהוֹסִיף עוֹד מִלִים אֲחָדוֹת וּלְסַיֵם אֶת הַסִפּוּר, אֲבָל פִּתְאֹם רָאֲתָה וְהִנֵה עֵינָיו שֶׁל רָמִי עֲצוּמוֹת. הֵבִינָה אִמָא כִּי רָמִי אֵינֶנוּ שׁוֹמֵעַ עוֹד אֶת דְבָרֶיהָ; הִיא כִּבְּתָה אֶת הַחַשְׁמַל, נָשְׁקָה לוֹ עַל מִצְחוֹ וְחֶרֶשׁ יָצְאָה מִן הַחֶדֶר.

גם היּוֹם פָּתַח עָמוֹס אֶת הַחַלוֹן וְהִבִּיט אֶל הַבֹּקֶר הַמִתְעוֹרֵר. צִפּוֹר עָמְדָה עַל הַשְׁבִיל וְקָרְאָה לִבְנָהּ לָבוֹא אֵלֶיהָ. אַךְ הַגוֹזָל לֹא בָּא; הוּא הוֹסִיף לְנַתֵּר בְּשִׂמְחָה וְהִרְגִישׁ מְאֹד – אוּלַי בַּפַּעַם הָרָאשׁוֹנָה בְּחַיָיו – אֶת טַעַם הַחֹפֶשׁ. וְאָז נִזְכַּר עָמוֹס: נָכוֹן, היוֹם הִתְחִיל הַחֹפֶשׁ.

מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת בְּבֹקֶר רִאשׁוֹן שֶׁל חֹפֶשׁ? רֵאשִׁית חָכְמָה יֵשׁ לְצֵאת לְחַפֵּשׂ דָבָר מְעַנְיֵן לַעֲסֹק בּוֹ. בְּפִנַת הַמַחְסָן מָצָא מוֹט חָלָק, שֶׁעָלָיו הִתְנוֹסֵס הַדֶגֶל בְּיוֹם הָעַצְמָאוּת.

– שָׁלוֹם, סוּס! – אָמַר עָמוֹס לַמוֹט – אֶרְכַּב עָלֶיךָ לְחַפֵּשׂ הַרְפַּתְקָאוֹת.

כְּדֵי שֶׁהַסוּס יִהְיֶה דוֹמֶה לְסוּס אֲמִתִּי לָקַח עָמוֹס קַרְטוֹן וְגָזַר מִמֶנוּ רֹאשׁ עִם שְׁתֵּי אָזְנַיִם. בְּתוֹךְ הָרֹאשׁ נָקַב עַיִן אַחַת, הַיוֹצֶרֶת שְׁתֵּי עֵינַיִם אִם מַבִּיטִים מִשְׁנֵי הַצְדָדִים. לְבַסוֹף חִבֵּר אֶת הָרֹאשׁ לַמוֹט, וִינַסֶה מִישֶׁהוּ לוֹמַר לוֹ שֶׁאֵין זֶה סוּס!

ועַכְשָׁו – דִיוֹ! – לַדֶרֶךְ, לָצוּד הַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁל מַמָשׁ. חָצֵר גְדוֹלָה וּרְחָבָה מִשְׂתָּרַעַת מוּלוֹ, וְהִיא מְכִילָה בְּתוֹכָהּ עוֹלָם גָדוֹל וְרָחָב, אִם רַק יוֹדְעִים לְהִסְתַּכֵּל כָּרָאוּי.

תַּחֲנָה רָאשׁוֹנָה הָיְתָה הַמִדְשָׁאָה שֶׁבֵּין הַקִיר עִם שְׁנֵי הַחַלוֹנוֹת וּבֵין הַגָדֵר עִם הָעַמוּד הֶעָקֹם. שָׁם מִתַּחַת לַדֶקֶל, שָׁכַב יוֹאָב, אָחִיו הַגָדוֹל, וְקָרָא בְּסֵפֶר.

– דִיוֹ! דִיוֹ! – קָרָא עָמוֹס בְּקוֹל רָם, כְּדֵי שֶׁהַסוּס יָרוּץ מַהֵר וּכְדֵי שֶׁיוֹאָב יִרְאֶה אוֹתוֹ.

– הֵי, עָמוֹס, לְאָן אַתָּה דוֹהֵר בְּמְהִירוּת שֶׁכָּזֹאת? – קָרָא אַליו יוֹאָב, וְהֶעֱבִיר אֶת עֵינָיו מִן הַסֵפֶר אֶל אָחִיו הַקָטָן.

– אֲנִי מְחַפֵּשׂ הַרְפַּתְקָאוֹת אֲנִי – הַשִׁיב עָמוֹס בְּקוֹל מְקֻטָע שֶׁל פָּרָשׁ בְּשִׂיא דְהִירָתוֹ – אוּלַי יֵשׁ אֶצְלְךָ הַרְפַּתְקָאוֹת מַתְאִימוֹת בִּשְׁבִילִי?

– בֶּטַח! הֲמוֹן הַרְפַּתְקָאוֹת. וְכֻלָן מְקֻפָּלוֹת בְּתוֹךְ הַסֵפֶר הַזֶה.

– אֵיזֶה סֵפֶר זֶה, לְמָשָׁל? – שָׁאַל עָמוֹס, שֶׁלֹא אָהַב כָּל-כָּךְ סְפָרִים בְּרֶגַע זֶה.

– שְׁמוֹנִים אֶלֶף מִיל מִתַּחַת לַמַיִם. כָּתַב אֶת זֶה ז’וּל וֶרן. זֶהוּ סֵפֶר עָצוּם!

– זֶה לֹא בִּשְׁבִילִי. – הֵשִׁיב עָמוֹס – עוֹד לֹא לָמַדְתִּי לִסְפֹּר כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה.

הוּא דָפַק אֶת סוּסוֹ וְדָהַר הָלְאָה. הָעַמוּד הֶעָקֹם שֶׁל הַגָדֵר הָיָה כְּבָר מַאֲחוֹרָיו.

– הִזָהַר שֶׁלֹא תִּפֹּל מִן הַסוּס! – קָרָא אַחֲרָיו יוֹאָב, וְשָׁב אֶל הַקַפִּיטַן נֶמוֹ, שֶׁחִכָּה לוֹ בְּתוֹךְ הַסֵפֶר.

בְּאֶמְצַע הַדְהִירָה הִשְׁגִיחַ פִּתְאֹם עָמוֹס, כִּי מַשֶׁהוּ לֹא רָגִיל הָיָה בַּפְּגִישָׁה הַזֹּאת. אֲבָל מָה? רֶגַע… זֶהוּ! מַדוּעַ שָׁכַב יוֹאָב בַּבֹּקֶר עַל הַדֶשֶׁא בִּמְקוֹם לְ… אֲבָל מַדוּעַ שֶׁלֹא יִשְׁכַּב עַל הַדֶשֶׁא? הֲלֹא חֹפֶשׁ הַיּוֹם! וּבַחֹפֶשׁ אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת וּמֻתָּר לַעֲשׂוֹת מַה שֶׁרוֹצִים.

כְּשֶׁמָצָא עָמוֹס אֶת הַתְּשׁוּבָה הַמַתְאִימָה – הִגִיעַ לְגַן-הַיָרָק. שָׁם גָחֲנָה עֲטָרָה וְקָטְפָה עַגְבָנִיוֹת.

– דִיוֹ! דִיוֹ! – קָרָא עָמוֹס בְּקוֹל רָם (מַדוּעַ?)

– עָמוֹס חַבּוּב! – אָמְרָה עֲטָרָה וְהִזְדַקְפָה, אַף נִגְבָה אֶת מִצְחָה – לְאָן אַתָּה דוֹהֵר בְּבֹקֶר חַם שֶׁכָּזֶה?

– אֲנִי מְחַפֵּשׂ הַרְפַּתְקָאוֹת, אֲנִי. – הֵשִׁיב עָמוֹס כִּמְעַט לְלֹא נְשִׁימָה (הוּא עָבַר כְּבָר מֶרְחָק הָגוּן). אוּלַי אֶצְלֵךְ יֵשׁ הַרְפַּתְקָאוֹת מַתְאִימוֹת בִּשְׁבִילִי?

– הַרְפַּתְקָאוֹת אֵין לִי. אֲבָל עַגְבָנִיָה תּוּכַל לְקַבֵּל.

• לָמָה לֹא? – אָמַר עָמוֹס – זֶה יוֹתֵר טוֹב מִשׁוּם-דָבָר. וְגַם הַסוּס יָנוּחַ, יִשְׁתֶּה מַיִם וְיוּכַל לְדְהֹר הָלְאָה.

הַתַּחֲנָה הַשְׁלִישִׁית קָרְצָה מֵרָחוֹק. הָיְתָה זוֹ הָרֶפֶת. אַבָּא עָמַד עַל-יַד הַפֶּתַח וְהוֹצִיא זֶבֶל בִּמְרִיצָה. הוּא הָיָה לָבוּשׁ מַגְפַיִם וְגוּפִיָה, כְּתֵפָיו הָיוּ שְׁזוּפוֹת וּשְׂעִירוֹת. הָאַפְלוּלִית שֶׁיָצְאָה מִתּוֹךְ הָרֶפֶת הָיְתָה מְעֹרֶבֶת בְּסִכּוּיִים לְהַרְפַּתְקָאוֹת מְעַנְיְנוֹת. הוא כִּוֵן אֶת סוּסוֹ אֶל פֶּתַח הָרֶפֶת וְשָׁעַט בִּדְהָרָה. הַפַּעַם לֹא אָמַר “דִיוֹ”, כִּי אַבָּא רָאָה אוֹתוֹ וְזֶה הָיָה מְיֻתָּר בְּהֶחְלֵט.

– עֲצֹר, עָמוֹס! – קָרָא אַבָּא – אָסוּר לְהַכְנִיס סוּסִים לָרֶפֶת.

– לַסוּס שֶׁלִי אֲנִי מַרְשֶׁה. הוּא לֹא יַבְהִיל אֶת הַפָּרוֹת. – אָמַר עָמוֹס לְאַבָּא וְנִכְנַס לְתוֹךְ הָאַפְלוּלִית שֶׁמִמוּל.

הַפָּרוֹת מַעֲלוֹת-הַגֵרָה הִפְנוּ אֵלָיו רָאשִׁים גְדוֹלִים. הָיוּ לָהֶן עֵינַיִם מֵימִיוֹת וּשְׂפָתַיִם מֻקָפוֹת קֶצֶף לָבָן. הֵן נִפְנְפוּ זְנָבוֹת אֲרֻכִּים וְגֵרְשׁוּ לְהָקִוֹת רַבּוֹת שֶׁל זְבוּבִים עַקְשָׁנִיִים. תְּנוּפָה אַחַת – וְהַזְבוּבִים נִמְלָטִים; הֲפוּגָה קְצָרָה – וְשׁוּב הֵם חוֹזְרִים. עוֹמֵד לוֹ זְבוּב שָׁחֹר וּמַבְרִיק עַל גַבָּהּ שָׁל פָּרָה, מַשְׁקִיעַ רֹאשׁ עֲגַלְגַל וְשׁוֹלֵחַ אֶת עָקְצוֹ אֶל הָעוֹר הַמַרְטִיט.

בָּרֶפֶת נָח עָמוֹס מְעַט. הוּא הֵעִיף עֵינַיִם בּוֹלְשׁוֹת לְעֵבֶר שַׂקֵי-הַמִסְפּוֹא הַגְבוֹהִים שֶׁנֶעֶרְמוּ בַּפִּנָה, לְעֵבֶר הַצִפֳּרִים שֶׁנְקְהֲלוּ עַל-יַד הַתִּקְרָה וְעָשׂוּ מַעְגָלִים בָּאֲוִיר.

– וּבְכֵן, סוּס, נַמְשִׁיךְ דַרְכֵּנוּ. – אָמַר עָמוֹס לְאַחַר שֶׁסִיֵם לָנוּחַ וְהִתְכּוֹנֵן לְחַדֵשׁ אֶת הַדְהָרָה.

…וְכָאן אֵרְעָה הַרְפַּתְקָה. מֵרֹב מְהִירוּת הִתְחַלֵק עָמוֹס עַל מִדְרֶכֶת-הַבֶּטוֹן וְהִשְׁתַּטַח בְּתוֹךְ תְּעָלַת-הַזֶבֶל. הָיְתָה זֹאת הִתְחַלְקוּת מֻשְׁלֶמֶת, וּשְׁנִיוֹת אֲחָדוֹת נִשְׁאַר עָמוֹס שָׁכוּב בְּתוֹךְ הַתְּעָלָה. הוּא הִרְגִישׁ צִנָה וּרְטִיבוּת דְבִיקָה וְרֵיחוֹת מְסַחְרְרִים. הַפָּרָשׁ הָאַדִיר הָיָה מֻפְתָּע כָּל-כָּךְ שֶׁשָׁכַח לִבְכּוֹת.

הַנְפִילָה עָשְׂתָה, כַּנְרְאֶה רַעַשׁ, כִּי פִּתְאֹם נִכְנַס אַבָּא לָרֶפֶת. כְּשֶׁרָאָה אֶת בְּנוֹ שׁוֹכֵב לֹא בְּמִטָתוֹ כִּי אִם בְּמָקוֹם מְנֻגָד בְּהֶחְלֵט לַמִטָה – מִהֵר אֵלָיו וְחִלֵץ אוֹתוֹ מִצָרָתוֹ.

– רוּץ מַהֵר לְהִתְרַחֵץ! – אָמַר לוֹ אַבָּא וְהִבִּיט אֵלָיו בְּעַיִן אַחַת עֲצוּבָה וְעַיִן שְׁנִיָה צוֹחֶקֶת.

זאת הָיְתָה הַרְפַּתְקָה! לְאַט לְאַט קָם עָמוֹס, לָקַח אֶת הַסוּס הַנֶאֱמָן שֶׁחִכָּה לוֹ בְּסַבְלָנוּת, וְהָלַךְ בְּעֶצֶב אֶל הַבֶּרֶז שֶׁבֶּחָצֵר. תְּחִלָה פָּשַׁט אֶת בְּגָדָיו, אַחַר-כָּךְ רָחַץ אֶת יָדָיו וְרַגְלָיו וּפָנָיו. וּלְבַסוֹף פָּנָה עָרוּם הַבַּיְתָה. עַכְשָׁו דָמָה כִּמְעָט לְאִידִיאַנִי שֶׁמָצָא בְּגָדִים שֶׁל אִישׁ לְבָן.

עַל הַמִרְפֶּסֶת יָשְׁבָה אִמָא וְקָלְפָה תַּפּוּחֵי-אֲדָמָה. כְּשֶׁרָאֲתָה אֶת עָמוֹס – נִבְהֲלָה קְצָת וְגַם צָחֲקה קְצָת וְשָׁאֲלָה:

– מַה קָרָה, עָמוֹס?

עָמוֹס הִשְׁעִין אֶת הַסוּס לַקִיר (לֹא הָיָה צֹרֶךְ לִקְשֹׁר אוֹתוֹ) וְאָמַר:

“אַבָּא צוֹדֵק: אָסוּר לְהַכְנִיס סוּסִים לָרֶפֶת.”

אֵיזֶה חֹם לוֹהֵט יָרַד הַבֹּקֶר מִן הַשָׁמַיִם! כְּאִלוּ הַקִבּוּץ כֻּלוֹ, וְאוּלַי כָּל הָעוֹלָם, הוּא מַאֲפִיָה עֲנָקִית אַחַת, וְהָאֲנָשִׁים – כִּכָּרוֹת לֶחֶם נֶאֱפוֹת… חֹם שֶׁכָּזֶה, אֲפִילוּ לְתוֹךְ הַצֵל הוּא נִכְנָס, וְאֵינוֹ נוֹתֵן מְנוּחָה.

“חֲבָל שֶׁלֹא נִשְׁאַר קְצָת שֶׁלֶג מִן הַחֹרֶף בִּשְׁבִיל יוֹם שֶׁכָּזֶה”. אָמַר עֻזִי וּפָשַׁט אֶת הַגוּפִיָה.

“אֲבָל בְּרֶגַע אֶחָד הָיָה הַשֶׁלֶג נִמָס לְךָ”, אָמַר אַמְנוֹן לְעֻזִי.

“נָמֵס, הַשֶׁלֶג נָמֵס”, תִּקְנָה רָחֵל הַגַנֶנֶת לְאַמְנוֹן.

כַּמָה טוֹב שֶׁיֵּשׁ בְּרַכַת-שְׂחִיָה בַּקִבּוּץ; וְכַמָה טוֹב שֶׁהִיא נִמְצֵאת קָרוֹב כָּל-כָּךְ לְבֵית-הַיְלָדִים, בֵּין בֵּית-הַסֵפֶר וְגִנַת הַנוֹי. אַחֲרֵי הָעֲבוֹדָה בַּגִנָה: כְּשֶׁכָּל הַשְׁתִילִים שָׁתוּ מַיִם לִרְוָיָה, הִרְשְׁתָה רָחֵל לַיְלָדִים לְלֶכֶת לַבְּרֵכָה. “גַם אֲנִי אָבוֹא עוֹד מְעַט”. אָמְרָה הַגַנֶנֶת.

מוּבָן שֶׁלא הָיָה צָרִיךְ לְבַקֵשׁ פַּעַם שְׁנִיָה. וּבֵין הַיְלָדִים – תְּרוּעָה וְרִיצָה. הִנֵה כְּבָר הַשַׁעַר, וְהִנֵה הַבְּרֵכָה. וּכְבָר הַיְלָדִים בְּתוֹכָהּ, וּכְבָר תַּחֲרוּת בִּשְׂחִיָה.

הַיְלָדִים לוֹמְדִים עוֹד בַּגָן. רַק בַּשָׁנָה הַבָּאָה יַעֲלוּ לְכִתָּה א'. אֲבָל לִשְׂחוֹת הֵם יָדְעוּ עוֹד בַּשָׁנָה שֶׁעָבְרָה. כָּכָה זֶה אֵצֶל יַלְדֵי הַקִבּוּץ. הַגְדוֹלִים אוֹמְרִים שָׁהֶם לָמְדוּ לָלֶכֶת וְלִשְׂחוֹת בְּאוֹתוֹ זְמַן.

תַּחֲרוּת הַשְׂחִיָה בִּמְלוֹא תָּקְפָּהּ. רַק רָפִי עָמַד עַל הַמַקְפֵּצָה וְהִבִּיט בַּיְלָדִים הַשׂוֹחִים בַּמַיִם. רָפִי בָּא לַקִבּוּץ רַק בְּחֹפֶשׁ פֶּסַח; לִפְנֵי כֵן גָר וְלָמַד בִּירוּשָׁלַיִם. הוּא עוֹמֵד עַל הַמַקְפֵּצָה וּמַבִּיט בַּיְלָדִים הַשׂוֹחִים וּמְרִיעִים.

וְהִנֵה עֻזִי עוֹמֵד עַל יָדוֹ, וְהוּא רָטֹב וְשָׁזוּף.

“לָמָה אֵינְךָ קוֹפֵץ לִשְׂחוֹת?” שׁוֹאֵל עֻזִי אֶת רָפִי.

“אֵינֶנִי יוֹדֵעַ לְשְׂחוֹת”, עוֹנֶה רָפִי בְּשֶׁקֶט.

“חָכְמָה גְדוֹלָה הִיא לִשְׂחוֹת…” אוֹמֵר עֻזִי. “הִנֵה: קוֹפְצִים לַמַיִם וְשׂוֹחִים”.

וְעֻזִי קָפַץ וְצָלֵל בַּמַיִם; אַחַר-כָּךְ עָלָה לְמַעְלָה וְקָרָא: “רָאִיתָ? תִּקְפֹּץ כָּמוֹנִי”.

אֲבָל רָפִי לֹא קָפַץ.

עַכְשָׁו עָלוּ אֶל הַמַקְפֵּצָה עֻזִי וְדָנִי. וְעֻזִי אָמַר: “תְּנַסָה לִקְפֹּץ: הֲלֹא רָאִיתָ כַּמָה זֶה פָּשׁוּט”.

אֲבָל גַם עַכְשָׁו רָפִי לֹא קָפַץ. הוּא אָמַר: “אֲנִי לא רוֹצֶה”.

“גַם-כֵּן פַּחְדָן”, אָמַר דָנִי וְדָחַף אֶת רָפִי.

דָנִי לֹא הִתְכַּוֵן כְּלָל (כָּכָה אָמַר), אֲבָל רָפִי נָפַל לַמַיִם. הוא שָׁקַע בְּתוֹכָם; אַחַר-כָּךְ רָאוּ רַק שְׁתִּי יָדַיִם מְנוֹפְפוֹת לְמַעְלָה וְשָׁמְעוּ צְעָקוֹת קְטוּעוֹת.

לֹא סִפַּרְתִּי עוֹד, כִּי בַּבְּרֵכָה הָיוּ גַם שְׁנֵי בַּחוּרִים מִן הַהַכְשָׁרָה. אוֹתוֹ רֶגַע הֵם יָשְׁבוּ וְלֹא רָאוּ מַה שֶׁקָרָה.

“חֲבֵרִים, מַהֵר!” קָרְאוּ אֲלֵיהֶם עֻזִי וְדָנִי – “רָפִי נָפַל לַמַיִם. הִנֵה כָּאן. אֲבָל מַהֵר!ּ”

הָיוּ אֵלֶה בַּחוּרִים זְרִיזִים. מִיָד קָפְצוּ, צָלְלוּ וְהוֹצִיאוּ אֶת רָפִי.

בְּזֶה הָרֶגַע בָּאָה רָחֵל הַגַנֶנֶת. הִיא רָאֲתָה אֵיךְ הַבַּחוּרִים מַשְׁכִּיבִים אֶת רָפִי עַל הַדֶשֶׁא. מוּבָן שָׁנִבְהֲלָה קְצָת וְשָׁאֲלָה: “מַה קָרָה כָּאן?”

דָנִי סִפֵּר בְּדִיוּק אֵיךְ שֶׁדָחַף אֶת רָפִי, כִּי הָיָה פַּחְדָן; וְאָמַר: זֶה לֹא הָיָה בְּכַוָנָה".

רָחֵל נִרְגְעָה בִּמְעַט וְאָמְרָה: “הוּא יָכֹל הָיָה לִטְבֹּעַ”.

עַכְשָׁו פָּקַח רָפִי אֶת עֵינָיו, הִשְׁתַּעֵל קְצָת וְאָמַר: “אִמָא”…

הַבָּחוּר מִן הַהַכְשָׁרָה נִגֵב אֶת פָּנָיו שֶׁל רָפִי וְאָמַר לוֹ:

“וְעַכְשָׁו, בָּחוּר, כְּבָר תִּלְמַד לִשְׂחוֹת. נָכוֹן?”

וּבֶאֱמֶת – כָּכָה הָיָה.