בְּדֶרֶךְ כְּלָל מַצְלִיחַ עָמוֹס לְהָבִין דְבָרִים דֵי מַהֵר. תְּחִלָה הוּא מִתְבּוֹנֵן בְּמַה שֶׁהַגְדוֹלִים עוֹשִׂים וְשׁוֹמֵעַ מָה הֵם מְדַבְּרִים; אַחַר-כָּךְ הוּא מַעֲבִיר כָּל זֹאת דֶרֶךְ הַ“מְסַנֶנֶת” שֶׁבְּתוֹךְ רֹאשׁוֹ וּמַתְחִיל לְהָבִין מַהוּ הָעִנְיָן שֶׁעָסְקוּ בּוֹ. אֲבָל הַפַּעַם הַזֹאת אֵין הוּא מֵבִין דָבָר.
נֵה יוֹשֶׁבֶת עֲטָרָה אֲחוֹתוֹ עַל הָרִצְפָּה בַּמִרְפֶּסֶת וּמְצַיֶרֶת בִּצְבָעִים עַל דַפֵּי נְיָר קְטַנִים.
– מָה אַתְּ עוֹשָׂה, עֲטָרָה? – שׁוֹאֵל עָמוֹס.
וְהִיא: – אֲנִי מְצַיֶרֶת כַּרְטִיסִים לְרֹאשׁ-הַשָׁנָה.
וְהִנֵה עוֹמֵד עָמוֹס בֶּחָצֵר, עַל-יַד הַגָדֵר. מִמוּל עוֹבֵר אִילָן
חֲבֵרוֹ.
– יָבוֹאוּ אַלֵינוּ אוֹרְחִים לְרֹאשׁ-הַשָׁנָה. – אוֹמֵר אִילָן – דוֹדִי גִיוֹרָא; אַתָּה יוֹדֵעַ? הוּא חַיָל בַּנֶגֶב!
וְאַחֲרִי הַצָהֳרַיִם אָמַר אַבָּא לְאִמָא: – רֹאשׁ-הַשָׁנָה מִתְקָרֵב, צָרִיךְ לְסַיֵד אֶת הַבַּיִת וְלִצְבֹּעַ אֶת הַגדֵר.
וּלְאַמְנוֹן אָחִיו אָמַר אַבָּא: – וְאַתָּה אַל תִּשְׁכַּח לְנַקוֹת אֶת הֶחָצֵר.
בְּדֶרֶךְ כְּלָל מֵבִין עָמוֹס דְבָרִים דֵי מַהֵר. אֲבָל הַפַּעַם אֵינוֹ מַבִין בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן: מִי זֶה רֹאשׁ-הַשָׁנָה? עֲטָרָה מְצַיֶרֶת לִכְבוּדוֹ כַּרְטִיסִים צִבְעוֹנִיִים; אֶל אִילָן בָּא אוֹרֵחַ; וּמְסַיְדִים לִכְבוֹדוֹ אֶת הַבַּיִת. וּמְנַקִים אֶת הֶחָצֵר. ראשׁ הַשָּׁנָה הוּא כְּנִרְאֶה מִישֶׁהוּ חָשׁוּב. אֲבָל מִי?
מְטַיֵל עָמוֹס בֶּחָצֵר. וְהוּא קְצָת מְרֻגָז עַל עַצְמוֹ, וּקְצָת עָצוּב עַל שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִי זֶה רֹאשׁ הַשָׁנָה.
מַה זֶה רֹאשׁ הוּא יוֹדַעַ: לְאַבָּא וּלְאִמָא יֵשׁ רֹאשׁ. וְגַם לַצִפּוֹר לֶחָתוּל. בַּצֵל שֶׁלוֹ הוּא רוֹאֶה אֶת הָרֹאשׁ שֶׁל עַצְמוֹ… מַה זֶה שָׁנָה הוּא גַם כֵּן מֵבִין: זוֹהִי מִשְׁפָּחָה גְדוֹלָה שֶׁל יָמִים. וְיֵשׁ בָּהּ הַרְבֵּה שַׁבָּתוֹת, וְקַיִץ חַם וְחֹרֶף קַר, וּסְתָו וְאָבִיב, שֶׁהֵם לֹא כָּל כָּךְ חַמִים וְלֹא כָּל כָּךְ קָרִים. אֲבָל מַה זֶה וּמִי זֶה רֹאשׁ הַשָׁנָה הֶחָשׁוּב?
הִנֵה, מִשׁוּם כָּךְ טִיֵל עָמוֹס עַל פְּנֵי הֶחָצֵר בְּפָנִים עֲצוּבוֹת, עַד שֶׁהִגִיעַ לְעֵץ הַתַּפּוּחַ. עָמַד עָמוֹס עַל יַד הַתַּפּוּחַ, יָשַׁב מִתַּחַת לָעֵץ, נִשְׁעַן אֶל גִזְעוֹ, וְהֵרִים עָלֶה יָבֵשׁ מִן הָאָרֶץ. זֶה הָיָה סִימָן שֶׁעָמוֹס חושב מַחֲשָׁבוֹת עֲמֻקוֹת.
– עַל מָה אַתָּה חוֹשֵׁב, עָמוֹס?
עֵץ-הַתַּפּוּחַ, הוא שֶׁשָׁאֵל שְׁאֵלָה זוֹ. הִבִּיט הָעֵץ וְחַיֵךְ בְּצַמַרְתּוֹ.
– כֻּלָם בַּבַּיִת מְדַבְּרִים עַל רֹאשׁ-הַשָׁנָה, וַאֲנִי אֵינֶנִי יוֹדֵעַ מִי זֶה. – אָמַר עָמוֹס וּבְעֵינָיו צָּעִיף דַק וְרָטֹב. רֶגַע אֶחָד שָׂרַר שֶׁקֶט. וְאַחַר-כָּךְ:
– לא יָדַעְתִּי כִּי גַם בְּנֵי-אָדָם חוֹגְגִים אֶת רֹאשׁ-הַשָׁנָה! – אָמַר הַתַּפּוּחַ וּפָרַשׂ אֶת בַּדֵי עֲנָפָיו בִּתְמִיהָה גְדוֹלָה. עַכְשָׁו הִתְחִיל עָמוֹס מֵבִין: רֹאשׁ-הַשָׁנָה הוּא שֵׁם שֶׁל חַג. חוֹגְגִים אוֹתוֹ, כְּנִרְאֶה בַּיוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַשָׁנָה. כִּי רֹאשׁ וְרָאשׁוֹן הֵן שְׁתֵּי מִלִים דוֹמוֹת. עַכְשָׁו הִגִיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל עָמוֹס לְהִתְפַּלֵא:
– מָה, גַם לָעֵצִים יֵשׁ רֹאשׁ-הַשָׁנָה?
– בְּוַדַאי! – הַשִׁיב הַתַּפּוּחַ וְהֵנִיעַ אֶת צַמַרְתּוֹ בַּחֲשִׁיבוּת – אַחֲרֵי הַחֹרֶף הָאָרֹךְ, שֶׁבּוֹ כָּל הָאִילָנוֹת יְשֵׁנִים, בָּאָה הַשֶׁמֶשׁ וּמְלַטֶפֶת אוֹתָנוּ. וְאָז אֲנַחְנוּ מתְעוֹרְרִים וְיוֹדְעִים: שְׁנַת-הָאִילָנוֹת הַחֲדָשָׁה מַתְחִילָה. לִכְבוֹד הֶחָג אֲנַחְנוּ מִתְקַשְׁטִים בְּשִׂמְלָה שֶׁל פְּרָחִים וּבִמְעִיל שֶׁל עָלִים וּמְבָרְכִים אִישׁ אֶת אָחִיו בְּשָׁנָה טוֹבָה, שְׁנַת פֵּרוֹת מְתוּקִים.
עַכְשָׁו הִרְגִישׁ עָמוֹס כִּי הוּא מֵבִין גַם מָה זֶה רֹאשׁ-הַשָׁנָה שֶׁל הָאֲנָשִׁים:
– בְּרֹאשׁ-הַשָׁנָה נִגְמָר הַחֹפֶשׁ הַגָדוֹל וְהַיְלָדִים הוֹלְכִים לַגַן וּלְבֵית-הַסֵפֶר. בְּרֹאשׁ-הַשָׁנָה נִגְמָר הַקַיִץ וּמַתְחִיל הַסְתָו, לִכְבוֹד הֶחָג אֲנַחְנוּ מְנַקִים אֶת הֶחָצֵר וּמְסַיְדִים אֶת הַבַּיִת, וַאֲחוֹתִי מְצַיֶרֶת כַּרְטִיסֵי-בְּרָכָה.
לא הָיָה עוֹד עָמוֹס עָצוּב. הוּא שָׂמַח, כְּאִלוּ מָצָא דָבָר חָשׁוּב מְאֹד. נָכוֹן: הוּא מָצָא אֶת הַתְּשׁוּבָה לַשְׁאֵלָה. קָם עָמוֹס, אָמַר שָׁלוֹם וְתוֹדָה לַתַּפּוּחַ וְנִכְנַס אֶל חַדְרוֹ. הוּא נִגַשׁ לָאָרוֹן הַקְטָן שֶׁלוֹ וְהוֹצִיא מִתּוֹכוֹ אֶת כָּל הַצַעֲצוּעִים, אֶת סִפְרֵי הַתְּמוּנוֹת וְגַם אֶת נַעֲלֵי-הַהִתְעַמְלוּת.
– מָה אַתָּה עוֹשֶׂה, עָמוֹס? – שָׁאֲלָה אִמָא שֶׁנִכְנְסָה לַחֶדֶר.
– אֲנִי מְסַדֵר חֲגִיגָה לַצַעֲצוּעִים לִכְבוֹד רֹאשׁ-הַשָׁנָה. – אָמַר עָמוֹס בַּחֲשיבות.
על-יַד הַחַלוֹן עָמַד עֵץ הַתַּפּוּחַ וְחִיֵךְ…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.