בְּשָׁעָה שֶׁהָרַדְיוֹ דִּבֵּר עַל “תַּחֲזִית מֶזֶג-הָאֲויר”, נִכְנֵס רָמִי לְמִטָתוֹ. עַל הַכִּסֵא שֶׁלְפְנֵי הַמִטָה מֻנָח הָיָה סֵפֶר-תְּמוּנוֹת חָדָשׁ, וְרָמִי הִתְחִיל לְעַלְעֵל בּוֹ. אַחֲרֵי אַרְבָּעָה דַפִּים נִכְנְסָה אִמָא לַחֶדֶר וְיָשְׁבָה עַל הַכִּסֵא. עֵינֶיהָ שֶׁל אִמָא הָיוּ רַכּוֹת וְטוֹבוֹת.
“גָמַרְתָּ לַעְדֹר אֶת הַגִנָה?” שָׁאֲלָה אִמָא (כִּי אַחֲרֵי הַצָהֳרַים הֵכִין רָמִי גִנָה).
“גָמַרְתִּי אֲפִילוּ לִזְרֹעַ אוֹתָהּ”. הֵשִׁיב רָמִי וְיָדוֹ סָגְרָה אֶת סֵפֶר-הַתְּמוּנוֹת.
“גַם הִשְׁקִיתָ?” הוֹסִיפָה אִמָא לִשְׁאֹל.
“הִשְׁקִיתִי שְׁלֹשָׁה מַשְׁפְּכִים”, אָמַר רָמִי. “וְעַכְשָׁו אֲנִי מְקַוֶה שֶׁיֵרֵד גֶשֶׁם”.
אִמָא שָׁתְקָה וְחִיְכָה. אַחַר-כָּךְ הִבִּיטָה בְּרָמִי בְּעֵינַיִם מְלַטְפוֹת וְשָׁאֲלָה: רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ סִפּוּר?"
עֵינָיו שֶׁל רָמִי הִבְרִיקוּ. יוֹדַעַת אִמָא לְסַפֵּר, וְהִיא מְסַפֶּרֶת אוֹתָם בְּשֶׁקֶט, בְּמִלִים שְׁלֵווֹת וְחַיוֹת, עַד שֶׁרָמִי יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת הַסִפּוּרִים מַמָשׁ בְּעֵינָיו. פַּעַם סִפְּרָה אִמָא עַל עֹפֶר אַיָלִים שֶׁגָדַל בַּיַעַר; פַּעַם אַחֶרֶת סִפְּרָה אֵיךְ יוֹרֵד הַטַל עִם שַׁחַר עַל הָאֲדָמָה. וְגַם עַכְשָׁו תְּסַפֵּר אִמָא סִפּוּר.
“עַל מָה תְּסַפְּרִי?” שָׁאַל רָמִי. וְאִמָא אָמְרָה בְּשֶׁקֶט: “עַל טִפָּה שֶׁל גֶשֶׁם”.
רָמִי שָׁכַב עַל גַבּוֹ. עֵינָיו הִבִּיטוּ אֶל שְׂפָתֶיהָ שֶׁל אִמָא, כְּאִלוּ רָצָה לְרְאוֹת אֶת הַמִלִים היוֹצְאוֹת מִפִּיהָ. הוּא הִקְשִׁיב, הִקְשִׁיב. וְהַסִפּוּר הִתְחִיל:
"בַּעֲרִיסָה רַכָּה שֶׁל עָנָן, מְכֻסָה בְּשְׂמִיכָה רַכָּה שֶׁל עָנָן, שָׁכְבָה לָהּ טִפָּה קְטַנָה וְיָשְׁנָה שֵׁנָה עֲמֻקָה. יָמִים רַבִּים יָשְׁנָה. כִּי טוֹב הָיָה לָהּ לְמַעְלָה, בָּעֲרִיסָה הַלְבָנָה וְהָרַכָּה שֶׁשָׁטָה בַּשָּׁמַיִם. אֲבָל יוֹם אֶחָד הִתְעוֹרְרָה הַטִפָּה הַקְטַנָה מִשְׁנָתָהּ. קַר נַעֲשָׂה לָהּ בָּעֲרִיסָה, וְהָעֲרִיסָה עַצְמָהּ לֹא הָיְתָה עוֹד לְבָנָה, כִּי אִם אֲפֹרָה. וּבְאוֹתוֹ רֶגַע הִרְגִישָׁה, כִּי הָעֲרִיסָה גַם צָרָה בִּשְׁבִילָהּ. “אֵינֶנִי יְכוֹלָה עוֹד לְהִשָׁאֵר כָּאן!” קָרְאָה, פָּנְתָה הַטִפָּה לֶעָנָן שֶׁשָׁמַר עָלֶיהָ וְאָמְרָה: “מַרְגִישָׁה אֲנִי, כִּי הִגִיעָה הַשָׁעָה לָצֵאת מִן הָעֲרִיסָה; חָסֵר לִי כָּאן מַשֶׁהוּ; אַצֵא לִי לָעוֹלָם הָרָחָב, אֲחַפֵּשׂ מָקוֹם אַחַר. וּלַי אֶמְצָא מַה שֶׁחָסֵר לי…” יָצְאָה הַטִפָּה מִתּוֹךְ עֲרִיסַת הֶעָנָן, וְצָנְחָה לְתוֹךְ חֲלַל-הַאֲוִיר. רִחֲפָה הַטִפָּה בֶּחָלָל הָרָחָב וְהֶעָמֹק וְהִרְגִישָׁה אֶת עַצְמָהּ חָפְשִׁיָה כַּצִּפּוֹר. וְהִיא לֹא יָדְעָה, כִּי הִיא צוֹנַחַת מַטָה-מַטָה, הִיא רַק אָמְרָה: “מַה טוֹב לְרַחֵף בַּחֲלַל הָאֲוִיר”.
הִבִּיטָה הַטִפָּה סְבִיבָהּ וְרָאֲתָה עוֹד טִפּוֹת כְּמוֹתָהּ מְרַחֲפוֹת כָּמוֹהָ – יוֹרְדוֹת, יוֹרְדוֹת, יוֹרְדוֹת… וּפִתְאֹם הִרְגִישָׁה, כִּי הִיא גָמְרָה לְרַחֵף. וְאוֹתוֹ רֶגַע יָרְדָה עַל תֶּלֶם שֶׁל עֲרוּגָה"…
הִפְסִיקָה אִמָא לְרֶגַע אֶת סִפּוּרָהּ, כְּאִלוּ רָצְתָה לוֹמַר כִּי הִגִיעָה לְסוֹפוֹ שֶׁל פֶּרֶק. רָמִי שָׁכַב עַתָּה עַל צִדוֹ, וְרֹאשׁוֹ נִשְׁעַן עַל כַּף יָדוֹ. כְּשֶׁרָאָה כִּי אִמָא הִפְסִיקָה אֶת הַסִּפּוּר, נָשָׂא אֶת עֵינָיו אֵלֶיהָ וְשָׁאַל: “וּמֶה הָיָה הָלְאָה?”
“אוֹתוֹ זְמַן”, הוֹסִיפָה אִמָא לְסַפֵּר, "יָשַׁן גַרְעִין קָטָן בַּעֲרִיסַת-הָאֲדָמָה, מְכֻסֶה שְׂמִיכָה שֶׁל רְגָבִים. קָטָן הָיָה הַגַרְעִין, וְשָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת, וַאֲפִילוּ יָמִים, יָשַׁן בַּעֲרִיסַת-הָאֲדָמָה, כִּי טוֹב הָיָה לוֹ שָׁם, טוֹב וָחַם. חָלַם הַגַרְעִין, וְהִנֵה הוּא שָׁתִיל רַעֲנָן וְלוֹ עָלִים יְרֻקִים, וּמֵעָלָיו שָׁמַיִם תְּכֻלִים וְשֶׁמֶשׁ מְאִירָה. טוֹב הָיָה לוֹ, וְנִדְמֶה לוֹ כִּי דָבָר לֹא חָסֵר בְּעוֹלָמוֹ.
וּפִתְאֹם הִתְעוֹרֵר הַגַרְעִין מִשְׁנָתוֹ – אוּלַי מִפְּנֵי שֶׁקֵר הָיָה לוֹ. וְאוּלַי מִפְּנֵי שֶׁלֹא יָכוֹל עוֹד לִישׁוֹן. הִתְעוֹרֵר וְרָאָה כִּי הוּא עוֹדֶנוּ גַרְעִין קָטָן. כִּי הוּא נָח עֲדַיִן בַּעֲרִיסַת-הָאֲדָמָה וּמֵעָלָיו שְׂמִיכַת-רְגָבִים. וְאָז הִרְגִישׁ כִּי עֲרִיסָתוֹ כְּבָר צָרָה בִּשְׁבִילוֹ. “אֵינֶנִי יָכוֹל עוֹד כָּךְ!” קָרָא.
פָּנָה הַגַרְעִין לְרִגְבֵי הָאֲדָמָה שֶׁעָלָיו וְאָמַר: "אֵינְנִי חָפֵץ עוֹד לִישׁוֹן. אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְרוֹמֵם, לְשְׁלֹחַ אֶצְבָּעוֹת יְרֻקוֹת כְּלַפֵּי מַעְלָה, לִפְקֹחַ עֵינַיִם יְרֻקוֹת מוּל הַשָׁמַיִם; רוֹצֶה אֲנִי לְרְאוֹת אִם תְּכֻלִים הַשָׁמַיִם וְאִם הַשֶׁמֶשׁ מְאִירָה. רוֹצֶה אֲנִי לִרְאוֹת אִם נְכוֹנִים הַדְבָרִים שֶׁחָלַמְתִּי. נִסָה הַגַרְעִין לְהִתְרוֹמֵם, אֲבָל הִרְגִישׁ כִּי אֵינֶנוּ יָכוֹל. הוּא הָיָה עוֹד חַלָשׁ מִדַי.
אוֹתוֹ רֶגַע נָפְלָה טִפַּת הַגֶשֶׁם עַל הָרֶגֶב שֶׁכִּסָה אֶת הַגַרְעִין. שָׁקְעָה הַטִפָּה בֵּין גַרְגְרֵי הָרֶגֶב, חִלְחֲלָה מַטָה עַד שֶׁנִפְגְשָׁה בַּגַרְעִין.
“אוֹתְךָ חִפַּשְׂתִּי”, אָמְרָה הַטִפָּה בְּשִׂמְחָה אֶל הַגַרְעִין הַקָּטָן.
“וְלָךְ חִכִּיתִי!” אָמַר הַגַרְעִין, וְהִרְגִישׁ פִּתְאֹם כֹּחַ בְּכָל גּוּפוֹ.
שָׁתָה הַגַרְעִין אֶת הַטִפָּה וְהִרְגִישׁ כִּי הִגִיעָה שְׁעָתוֹ, כִּי יָכוֹל הוּא לְגְדוֹל. לְאַט-לְאַט הִתְּחִיל שׁוֹלֵחַ אֶצְבָּעוֹת כְּלַפֵּי מַעְלָה".
*
…חָפְצָה אִמָא לְהוֹסִיף עוֹד מִלִים אֲחָדוֹת וּלְסַיֵם אֶת הַסִפּוּר, אֲבָל פִּתְאֹם רָאֲתָה וְהִנֵה עֵינָיו שֶׁל רָמִי עֲצוּמוֹת. הֵבִינָה אִמָא כִּי רָמִי אֵינֶנוּ שׁוֹמֵעַ עוֹד אֶת דְבָרֶיהָ; הִיא כִּבְּתָה אֶת הַחַשְׁמַל, נָשְׁקָה לוֹ עַל מִצְחוֹ וְחֶרֶשׁ יָצְאָה מִן הַחֶדֶר.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.