תיכף לבואנו הלכנו להתיַצב לפני מורנו החדש הגנן מר קוולן,1 שאליו שוּלחנו להיות עוזריו. מצאנו לפנינו צרפתי גבוה, רחב כתפים, מגושם קצת אך עינַים מחַיכות לו. נראה לנו שאינו איש רע ואפשר יהיה לחיות גם עִמדו בשלום. הצגנו את עצמנו, והוא קִבל אותנו בסבר פנים יפות, ותיכף גלה לנו את הסוד, שהוא יודע את הסִבה העקרית מפני מה ברחנו מדיגור – מפני שלא נתן לנו די עבודה. “אבל פה מחכה לכם עבודה רבה, מֻבטחני שמחוסר עבודה לא תסבלו ואני מקוה שמפה לא תברחו”.
תיכף נמסרו לנו שני חדרים קטנים שהכינו למעון לנו, וגם דאגו למפרע למִטות עץ עם מזרונים טובים. ולפי שעה הִזמִנו בעדנו ארוחת תמיד אצל בעל הדיליזנס, בבית האוכל של המחצלות המיוחד לבורגנים – שלא נתרועע עם הנוער העובד, שסעדו במסעדת האלמנה. אותו הלילה טעמתי שֵׁנה אזרחית על מִטתי, בד' אמותי, ונזכרתי בליל הנדודים לפני שלש שנים, על מדרגות האבן בצד הרחוב.
את ראשון מצאנו הפעם שהתקדמה. אמנם לא גדלה הרבה במשך שלש השנים האחרונות, אך בכל זאת שִׁנתה פניה. משפחות חשובות עזבו בעטיה של ההפיכה האוסוויצקית,2 משפחות חדשות התישבו ותפסו את מקומן, ונוספו בתי מספר.3 אך באדמה התעשרה: קנו אדמה חדשה, אדמת עָיון, ועם קניה זו הוכפלה אדמת ראשון. אוסוויצקי, עם כל חסרונותיו, היה אחד הטובים שבפקידות הברון, ובכל מקום שנמצא הרחיב את גבולנו.
גם הספיקו לנטֹע חלק הגון מאדמת ראשון ואדמת עָיון כרמי גפנים, אף כי רובם מהמינים הערביים המקומיים. במינים שלטה איזו אנדרלמוסיה, עשרות זנים ביחד, ערביים וצרפתים.4 גם סדר הנטיעה בנוסח ערבי: שתיים שתיים בגומה אחת, ואי אפשר לחרוש בשני הכִּוונים. מצאנו שנָטעו פה לפי קו שסִמְנו על ידי שוָרים כמו שזורעים אבטיחים. הלבנטיניות בלטה בכל פִנה, ואחרי שקיבלנו את תורת הנטיעה המודרנית מפי מורנו מר דיהֶה בראש פנה, אנו, המלומדים להיות פדנטים בנטיעה ולהקפיד כחוט השערה – הכרמים הראשונים היו די מגוחכים בעיננו.
-
קוולן היה גנן המושבה ראשון לציון מנובמבר 1883 עד 1896, ראו אהרנסון, הברון, עמ' 108, 121. ↩
-
לוי יצחק אייזנבד, יהודה לייב חנקין (אביו של יהושע חנקין) ושמשון בלקינד סירבו להתחייב להגבלת חירותם והתבקשו לעזוב את המושבה. לאחר התערבות גורמים שונים גורשה מהמושבה רק משפחת פיינברג, אך שלוש המשפחות שסירבו לחתום על התנאים מכרו את נחלותיהן ועזבו את ראשון לציון, ראו מרגלית, מפעלו של הברון, עמ‘ 406, 442–448; אהרנסון, שם, עמ’ 75–64; גלעדי, הברון, עמ‘ 197–195; דרויאנוב, כתבים, ה, עמ’ 10. ↩
-
בשנת 1890, כשנתיים לאחר המסופר כאן, היו בראשון לציון 46 איכרים, ב־17 מהם תמך הברון, ראו מרגלית, שם, עמ' 478. ↩
-
זוסמן כותב: “בשורה אחת צמחו, למשל, דבוקי הערבי עם אליקנט הצרפתי”, ראו יודילוביץ, ראשון לציון, עמ' 256. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.