התקופה ההיא יכולים לרשום בתור “מכת הפקידים”. המושבה נהפכה למושב פקידים, יותר מאשר היו אכרים היו פקידים.1 בזמנו של בלוך הכל בשם פקיד יכונה, לרבות כלי הקודש: השוחט והחזן, מורים ומורות של בית הספר, שמש של בית הכנסת ולהבדיל הבלן בבית המרחץ. הכל בשם פקיד יקָרא, ואתה מחויב לכבדו. אם אלך למנות את כל הפקידים באותם הימים, תִלאה עטי מלספרם. דיִי אם אומר כי בין הפקידים המקבלים משכורת די הגונה עם כל השָׂריות2 היו נפחים, חבתנים, בנאים וכולי. ומכת הפקידים לא היתה מכה מקומית גרידא, אלא בכל מקום שם נפוץ שלטונו של מר שייד: בזכרון [יעקב], ראש פנה, יסוד המעלה ופתח תקוה, עקרון ובאר טוביה. בכל אתר ואתר לא המשרה דרשה פקיד, אלא בשביל פקידים יצרו משרות.
והפקידים נוצרו. חלק, מאלה הבנים ששולחו חוצה לארץ להשתלם, ועוד יותר ראו ברכה אלה המשפחות שזכו למשלוח בת פריזה. בזכותה, מיום דרכה רגלה על אדמת הנכר, התעלו לגדולה וקִבלו משרות כל בני משפחתה, קרוביה וקרובי קרוביה. בצעד כזה נתעשרנו במורים ומורות לבתי הספר, לבלרים ומנהלי פנקסאות, וכל מיני עבודות משרדיות, ואפילו רבנים, מטיפים, מהנדסים, גזברים וכו' וכו'.
היקב כבר נבנה והתחיל לעבוד, וגם שמה פשה הנגע שבשם “פקידים” יכונה. האלמנט העקרי, הבסיסי – הכורם – בטל בשִׁשים, או כדין חמץ בפסח… פקידים על גבי פקידים, גוֹים, וחצי גוים, ויהודים מכל המינים. בהגיע התור שמאוהל המחצלות לוקחה הבת פריזה, נהפך בין לילה מיודענו בעל ה“לינייקע”3 למשגיח על כשרות היין ביקב, אחותה למורה וגיסה למנהל פנקסים ביקב.
הנה הרגיש אחד ממנהלי הפנקסים במשרדו של בלוך שהיקב הולך ומשתכלל, ודרוש יהיה יינַי ראשי או מנהל היקבים, ומשרה זו נותנת תקוה לבעליה לעלות על שלבי הגדולה. לא שהה הרבה ועזב את המושבה על איזה ירחים, עשה טיול במקומות תעשית היין בצרפת, רכש לו שם ספרים מקצועיים ושב. ואף כי כל כשרונו היה מסור בכל הזמנים למוזיקה, בכל זאת לא הפריע לו הדבר לנהל את כל המנגנון של היקבים. היינן הראשי, ראש התוצרת והגלגל העיקרי המסבב את כל “מעשי המרכבה” אשר פני אדם וחיה להן,4 לאשר יפנה יהלכון, ובחפצו ידודוּן ידודוּן,5 וכל אשר ישים בפיהם יאמרו קדוש, קדוש! מנהל היקבים הגדולים היה מוכשר מאד מטבעו לנהל תאטרון, וככה נעשו קירות היקב העבים מבצר ומפלט לכל מוקיונים וליצים מאחזי עינים, ככתוב: “לץ היין”. ואין כל פלא בזה שהזהמה והטִנופת, החנופה, מעשי תרמית והונאה ושקר מופתי קִננו שמה.
ומי ישים לב לדברים קלי ערך כאלה? הלא המנהל הראשי שבידו מסורים כספי הנדיב, מר בלוך, אינו חייב לתת דין וחשבון.
-
לפי סמילנסקי, כבר ב־1888, כשבראשון לציון היו 46 איכרים (מתוכם 17 מקבלי תמיכה חודשית מהברון), היו במושבה 40 פקידים שקיבלו משכורת חודשית מהברון, ראו גבתי, 100 שנות, א, עמ' 74. ↩
-
“שריות” מלשון שר, שררה, והכוונה כאן לזכויות ולכיבודים הבאים עם השררה. ↩
-
בעל אותו הדליז'נס שהיה בזמנו הקשר היומי בין ראשון לציון ליפו. כזכור לפני עלייתו ארצה היה האיש שוחט ובודק. ↩
-
“מעשי מרכבה”: רמז אירוני לניהול של העולם בידי הבורא, הדימוי של הגלגל וכן “פני אדם וחיה להן” לקוחים מחזון יחזקאל, ראו יחזקאל א. ↩
-
על פי תהלים סח יג: “מלכי צבאות יִדֹדוּן יִדֹדוּן וּנְוַת בית תחלק שלל”. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.