הדיקטטור המושל היחידי, אחרי איזה שנים ששהה בראשון צבר הון, וסִדר נסיעת מתנה לגברת קוולן אשת הגנן, עם בִּתה, לבקר את אביה, פקיד מסילת הברזל באיזו תחנה בצרפת.
ההכנות לנסיעתה הסבו תכופות ליפו, ולמד בלוך לא חסרה הזדמנות ללוות אותה מדי פעם בפעם. ודוקא לבתה היחידה הקטנטונת, ילדה נחמדת סמל היופי, לא הורשה אף פעם להתענג לנסוע עמהם יחד. מדי פעם, כשהאם נסעה, נשמעו הצוָחות האיומות של הילדה בעד זה שסֵרבה לקחתה עמדה. לא פעם הייתי עד לראות איך הִכתה אותה באכזריות בעד חפצה זה. רק ביום האחרון זכתה הילדה לנסוע עם האם, וזה היה ביום שהפליגו שתיהן באניה.
מר קוולן התחיל להתהלך כצל. כל הנסיעות התדירות שלו העירה, הלא היה להן מצע פוליטי ולא כלכלי, ומאותו יום שאשתו נסעה פריזה נפסק הצורך בנסיעותיו.
גם על המקום לא היה לו כמעט מה לעשות, כי מיום שהתחלקה האדמה להאכרים הזעירים בא שִׁתוּק במשק, וחִכה בקוצר רוח עד שיבוא מאן דהוא לבקש ממנו איזה דבר.
עבר איזה זמן וקִלוח דלא פסק נשמע שמר בלוך מתעתד לנסוע פריזה לתת דין וחשבון. הדבר הפליא קצת: מה זאת אומרת, הלא הִתנה מקודם שאין עליו לתת שום דין וחשבון על מעשיו? תיק“ו![472] כעבור איזה שבועות נסע. המלתחות והארגזים הכבדים שטענו על גבי העגלות העירו חשד: מה לו לסחוב עמדו בגז' כבד כזה? תיק”ו!
הגנן קוולן התגעגע לאשתו ולבתו היחידה ולא קִבל ממנה שום מכתבים. נמאס לו מהבדידות והשעמום, וכאילו להכעיס עוברת שמועה אחרי שמועה. התחיל להוציא את כל חמתו על בקבוקי הקוניָק ולילה ויום השתוו אצלו. ככה עברו עליו ירחי זעם. עד שביום אחד קם בהחלטה לעזב את הכל, ופתאום, בלי שום הכנות, ישב באניה ונסע לצרפת.
בבואו שמה נסע ישר לתחנה שם גר חותנו, ורק אז התפכח, במצאו את בתו גלמודה, שַׁכולה מאמה. כאשר בא המפתה פריזה, באמתלה למסור שם דין וחשבון, תיכף עזבה את בתה היחידה אצל אביה הזקן, ונסעו שניהם יחד לאמריקה הדרומית.1
בהִוָדע לו המעל הנבזה הזה, בלי שהות רבה תפס קוולן אקדח וירה כדור בראשו, אך החטיא קצת את המטרה ורק עין אחת אִבד, ואת חייו המאוסים הצילו. הנדיב, ברחמו על פקידו המסכן שנִזק על ידי המורשה שלו, קנה בשבילו איזה אחוזה קטנה בקרבת פריז להחיות את נפשו, ושם בִּלה שארית חייו כדוב שכול.
באופן “מוצלח” כזה נפטר הישוב מבלוך העריץ, מהשכיר קוולן שהוריד את כספי הברון היהודי לטמיון בכוונה תחילה, ומהקטולית שפחדה כל ימיה שישתמשו בדמה לחג הפסח, ולבסוף נתקימה נבואתה שמסרה בעצמה את דמה בידי יהודי.2
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.