ארצנו נעשתה למרכז ההגירה,1 ונקודות חדשות צצו בעמק ובהר. החקלאות צעדה צעדים ענקיים, ואדמות נרכשו בקנה מידה רחב אשר לא פִּללו הראשונים.
גם את הערים שטף זרם חי ומלא מרץ. תל אביב גדלה מיום ליום, אלפי איש נתוַספו מדי חודש בחדשו והבניָנים צצו ככמהין ופטריות. השאלה מי יבנה, שעד אחרי המלחמה העולמית היה זה מונופול של הערבים, נפתרה בנקל בהתחלף חומרי הבניה באחרים, ותכנית הבניה בכלל קִבלה צורה אירופית, הזרה לרוח הערבי,2 וממילא יצאה הבניה מידיהם ונשתרשה בידי החלוצים. ובזמן קט הגיע מספר הפועלים העוסקים בבנין לששת אלפים איש בתל אביב לבד.
כן גדלה והתרחבה עיר המלוכה ירושלים, עיר קדשנו, ובעינינו זכינו לראות את חורבן הצר הרוסי, שעמד כמפלצת או כצלם בהיכל.3 וכתגמול בעד כל החרפה שהעטו עלינו שונאנו ומנדנו בעיר ההיסטורית שלנו, זכינו לבנין האוניברסיטה על מרום הר הצופים.4 גם חיפה התנערה משִׁפלותה והעיר כפורחת, והכרמל עוטה הוד. ובכל פִּנה שאתה פונה נבנו כבישים ורחובות והיכלי תפארה.
וכמה בתי חרושת מכל הסוגים נבנו בהרבה פינות הארץ! ומסילת ברזל פרושה לארכה ולרחבה, והרחוקים נעשו קרובים, ובמקום שבעמל ותלאה רבה הגיעו לגליל העליון בחמִשה ימים, דרוש כיום איזה שעות.5 וחלום שלא חלמנו אף פעם נפתר על ידי רשת של אוטומובילים, שבמשך שנָתַים מִלאו את כל הארץ.6 ואנחנו, ראשוני הישוב כִּבדי התנועה, עומדים ומשתאים על קפיצות הדרך דהאידנא, מול נסיעותינו מלפני ארבעים שנה.
והטלגרף והטלפון הממלאים כל חלל ארצנו. והפוסטה המסודרת, שבמקום שמונה ימים או יותר, מכתב מיהודה לגליל נתקבל באותו יום.
וגולת הכותרת: המפעל של רוטנברג שהולך ומתהוֶה, ועוד אנחנו עומדים לפני ראשית פעולתו.7 אך אפס קצהו אנו רואים לאור שביב אישו, והעתיד המזהיר עוד ממנו והלאה. מי ינבא לנו עתידות, איזה תמורות יעשה בארץ כח הקסם החשמלי, אשר מַכָּרנו מאז, הירדן, מסוגל לחולל!
-
בסוף המלחמה, ב־1918, מספר התושבים היהודים בארץ היה כ־50,000, ואילו ב־1924 כ־95,000. העלייה השלישית החלה עם תום המלחמה, ושנים ספורות אחריה החלה העלייה הרביעית. ראו גורביץ, העלייה; שמאלץ, התמעטות, עמ‘ 38; גלעדי, היישוב, עמ’ 36. ↩
-
בתקופת המנדט הבריטי השתנו חומרי הבניין, תעשיית המתכת התפתחה ונפוץ השימוש בבטון מזוין, התפתח מיכון וייצור חלקי הבניין הפנימיים והחל ייבוא של חומרי בניין בתקנים גבוהים, ראו קרויאנקר, אדריכלות, עמ' 40. ↩
-
כאן רומז פוחצ'בסקי לבנייה הרוסית הנרחבת בירושלים במחצית השנייה של המאה התשע עשרה. ↩
-
האוניברסיטה העברית (הראשונה בעולם) נחנכה בירושלים ב־1925. נוסף על החשיבות החינוכית־תרבותית הייתה להקמת האוניברסיטה חשיבות לאומית־מדינית, ראו תלמי, לקסיקון, עמ‘ 13; עופר, התגבשות, עמ’ 254–252. ↩
- מסילת חיפה־לוד נסללה ב־1919. ↩
-
בתקופה העות‘מאנית נסללו כ־230 ק“מ כבישים בארץ, רובם במהלך מלחמת העולם הראשונה. בתקופת המנדט גדל אורך הכבישים הסלולים פי מאה ויותר. כמו כן נוספו מאות קילומטרים של דרכי עפר ומסילות רכבת. ייתכן ש”במשך שנתים" מכוון לתקופת הממשל הצבאי הבריטי וראשית השלטון האזרחי, אז שוקמה והורחבה רשת הכבישים העבירים בכל מזג אוויר עד שב־1921 כבר היה שלד של כבישים ראשיים. עם תום המלחמה נותרו בארץ כלי רכב רבים שהבריטים הביאו לכאן לצורכי המלחמה, ותושבי הארץ קנו כלי רכב מהצבא הבריטי. בשנת 1923 היו בארץ 236 כלי רכב – מכוניות פרטיות, מוניות, משאיות ואופנועים, ראו אביצור, חיי יום־יום, עמ’ 333–330; אליאב, ארץ־ישראל, עמ‘ 450; שביט, המנדט, עמ’ 124; גרוס, כלכלת ארץ ישראל, עמ‘ 297–296; אביצור, ההינע, עמ’ 72–69. ↩
-
בשנת 1919 עלה לארץ המהנדס פנחס רוטנברג. בשנת 1923 הקים בתל אביב את תחנת החשמל הראשונה בארץ, ולאחר מכן הקים תחנות במקומות נוספים. בשנת 1930 הקים את תחנת הכוח של נהריים, בשפך הירמוך לירדן, ראו שבא, הו עיר, עמ' 277. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.