¹

בחוברת ג, ט' של השדה ש“ז [שנה זו] נדפס מאמר גדול של הד”ר ז. פרינד, המדבר על המלחמה בטפיל הבקר, הקרצית, ואופני מלחמה שונים הקשים להוציא לפועל. הוברר לנו שהטפיל אוניוֶורסלי הוא ולאו דוקא מקומי, כפי ששערנו מקודם – כי קשור הוא בסִבת האויר החם של ארצנו. בכל אופן הקרצית צרה גדולה היא, אם מזניחים אותה בלי התנגדות מצדנו, כי יש שפרות ועגלים מתים מרוב התנפלות של קרציות עליהם, ויש אשר קרצית עוברת גם על יתר בעלי־החיים - על סוסים, פרדים, חמורים, ואפילו על חתולים וכלבים, אם הם נמצאים בקרבת מקום עם הפרות.²

כותב הטורים האלה לוחם זה שלשים וחמש שנים בטפיל הזה, השתמש בכמה וכמה תרופות נגדו ומצא כי שמן־זית הוא התרופה היותר בדוקה. בתכונת השמן יש דבר והפוכו: - שקוי ומרפא לבני אדם וסם מות לצמחים וגם לרמשים למיניהם. די לחרק היותר מפותח להמשח במעט שמן־זית וכרגע ימות. הנסיון בנפט הצליח למחצה, זאת אומרת שהקרצית מתה, אבל הפרה סובלת מזה, ביחוד עגלים קטנים שעורם דק.

התרופה הטבעית נגד הקרצית הופיעה במשקי בעצמה, עם סדור חדש באופן כזה, שהתרנגולות באות במגע תמידי עם הפרות. מרשה אני לעצמי לתאר חצר מוקפת חומה, שבתוכה גרים בכפיפה אחת כל חיות הבית. גם בור הזבל נמצא באחת הפִּנות. שנים רבות שמשה חצר זו קן לזבובים, פרעושים, יתושים, ועל כֻּלם – קרציות. לחמנו בכל מיני תחבולות נגד המזיקין וללא הועיל. הסוסים סבלו נוראות ביִחוד בשבתות ומועדים שנהפכו להם לחגה. והנה בזמן שנוספו למשק שלי גם תרנגולות במספר הגון, והכל גדל ומתפתח בחצר אחת בערבוביה – קרה הפלא שנפטרנו מהרבה מכות בבת אחת. בראשונה התיצבה השאלה: הפרעושים היכן הם? אחרי כן הופחתו הזבובים בכמות נִכרת. והנה העקיצות של היתושים בעונת חליבת הערב פסקו. בסוסים הורגשה מנוחה שלמה בעמדם בארוה, ואחרון אחרון – אין סִמן של קרצית על הפרות ואף על העגלים הנמצאים כל הימים בחצר.

מענין לראות: כשרק מופיעות הפרות מהמרעה, איך באות התרנגולות לעשות להן בקור, ואם הביאו מהשדה איזה קרציות הרי הן מנקות ומעבירות אותן תיכף מהעולם. אמנם יש טורח גדול לשמור על האבוסים מבעלי־הטובות האלו, המתנפלות בחוצפה ומדריכות מנוחה את בהמות־החצר בשעת אכילתן, אך לזה יש תרופה: – לא לפתוח בבקר את הלולים עד שהבהמות גומרות את סעודתן, ובערב להפך – להחזיק את האבוסים מכוסים עד כניסת התרנגולות ללוליהן. אבל הסבל הזה מתן שכרו בצדו, כי כל גרי החצר השמינו מיום שנפטרו מהפגעים הרעים ושמחים בחלקם, וכל זה רק הודות לבעלי הכנף האלו.

התעניַנתי למצֹא הסבה – מדוע זה לפנות ערב, עת התרנגולות כבר התכנסו בלוליהן לישון, משתמטים האפרוחים בכל מיני נגודים להכנס אל הלולים ונשארים בחצר זמן רב אחרי שקיעת החמה, וזהו מה שמצאתי: בעונה זו יוצאים היתושים לעבודתם ואז מתנפלים האפרוחים על המציאה, קופצים באויר וצדים יתושים עד שיחשך.

כונתי בשיחה זו להעיר את אלה, שחפצים לסדר משק ביתי, שישימו לב להכין את בניניהם באופן “אסטרטגי” כזה, שיוכשרו למלחמת המזיקין ע"י גדוד של תרנגולות.

מ. פוחצ’בסקי.