היא היתה מוזרה במקצת.

הזרות המיוחדת שבה היתה מתגלית תיכף עם פגישה ראשונה. היה בה משהו מיוחד אשר הדגיש ותבע יחס מיוחד. ועיניה הגדולות היו דוחות ומקרבות כאחד. רבים נסו לזכות בה, אך היא שתקה ולא אמרה ולא כלום. לא הן ולא לאו.

אדוקה היתה, התפללה שלש פעמים ליום כגבר.

ביום השישי הפסיקה את העבודה בשעת הצהרים, ומשעה זו ועד למוצאי השבת לא היתה פוסעת אף פסיעה גסה אחת. לבושה שמלה לבנה ומטפחת ראש – היתה דומה לאשה באה בימים. אך משהסירה במוצאי השבת את מטפחת הראש נוכחו אז שהיא צעירה עדיין, ובסך הכל כבת עשרים שנה לכל היותר.

מטבעה שתקנית ומרוכזת – היתה מוציאה מפיה רק את המלים הנחוצות ביותר בשעת צורך מיוחד. אף פעם לא פתחה בשיחה ולא תמיד הקשיבה לשיחת אחרים עמה. תמיד שקועה במחשבותיה היא – ואף אדם לא ידע את מהותן ותכנן הברור.

לעתים קרה: פתאום היתה שוכבת במטה ליום או יומים, ומששכבה הרי דמתה לאדם הסובל מזעזוע עצבים קשה ומסובך. לא דברה, כמעט שלא טעמה דבר, עיניה היו פקוחות ומבטה מרוכז בנקודה אחת אשר על התקרה. בימים אלה לא ישנה כלל, ואף רופא לא יכל היה לקבוע את מהותה של המחלה המשונה הזאת. וכך היתה שוכבת עד שקמה מאליה, התלבשה, והמשיכה באורח החיים המשונה והמוזר כאילו לא קרה ולא כלום.

אחד אחד הסתלקו הבחורים מבקשי ידה. וכי מי יסכים בדעה צלולה לשאת לאשה – אדם בעל תכונות מוזרות כמו אלו? רק האחד נשאר, וגם הוא מוזר במעשיו ובחייו כמוה לכל דבר: חולם והוזה הוזיות בהקיץ, וחי תמיד בדמיונות הבל שלא קבלו אף פעם את ספוקם.

היא נתנה לו להשאר לידה רק מסבה זו שלא חקר ולא דרש למוצאה ולחייה בעבר. בשבילו הספיק – שהוא עצמו עיבד והמציא ספור דמיוני מיוחד במינו אודותה – וגם האמין בספור זה. הזרות שבה לא רק שלא הפריעה לו, ולהיפך: היא נסכה מין קסם משונה על החיים ועליה, כאילו היתה יצור פלאים מעולם זר ורחוק. כעבור זמן מה בקש את ידה והיא הסכימה.

לימים פגשתיו ברחוב. כשראני מרחוק – התקרב אלי במהירות כמפחד לאחר, תפסני בידי והפליט בהתלהבות: ידעתי את הסוד. והוסיף כמתפאר: לא בנקל עלה לי הדבר הזה, בשום אופן אי אפשר היה להציל מפיה דבר ברור, הכל נודע לי כאילו דרך אגב. גלוי הסוד עלה לי במאמצים ובקושיים רבים – אך

כדאי היה!

שאלתיו: המאושרים אתם לפחות?

ויען לי: וכי אפשר להיות מאושר עם אשה אשר לא אהבתי?

הוספתי לשאול: ואם אינך אוהב אותה, למה נשאת אותה לאשה?

הוא הביט בי במבטו המפוזר כמשתומם, כאילו התפלא למיעוט כח התפיסה שבמחי, ושאל בפשטות: והסוד?

יתכן שׁכדאי היה לו הדבר…