רבים ידעוהו.

צעיר למטה מגיל השלשים – ושערות ראשו הפכו שיבה. הזקנות אשר בצריף ההורים שבקבוץ אמרו עליו: ששערותיו הלבינו מסבה זו – שהוא מעמיק חשוב. ואמנם – היה מעמיק בכל דבר, קטן כגדול. כל מעשה שעשה, כל מלה שנפלטה מפיו, כל פסיעה שפסע – הכל נעשה מתוך עמקות מרובה, וחשיבות מיוחדת. רבים הוקירוהו עקב הרצינות שהיתה נסוכה על כל מעשיו.

הוא לא היה בעל השכלה שיטתית וידיעותיו היו קלושות וקלוטות מן האויר. אך זכרון היה לו דוקא מצויין. כל אשר שמע או קרא – נקלט במוחו, ונשאר שם עולמית כמודבק בדבק. והוא קרא ללא בחירה מוקדמת וללא שיטה – בכל ספר שנזדמן לידו. כל ענפי המדע היו ידועים לו, והוא נחשב לבר־שיחה רצוי לכל.

ונזדמן לו באקראי – “המבוא לפסיכואנליזה” של הפרופסור פרויד. ומאז נתחבבה עליו תורה זו, ולא הניח כל ספר או חוברת, בין שדברו בשבחה ובין אם בגנותה של התורה החדשה. הוא העמיק חשוב ולנתח את ה"מדע" החדש ויסיק מסקנא: שזוהי “תורה מסיני” הפותרת את השאלות המסובכות בחיים, ומתוה לפני האדם את הדרך בה ילך. הוא היה בטוח: שהאדם החי לפי עיקרים אלה יכול להגיע לידי שלמות מחלטת וידיעת הכל, ללא טעות וללא פגם. הוא האמין: שדי לו אם ידע פרטים מספר על האדם – כדי לנתחו לפרקי פרקים, עד לעומק הנשמה.

ולא הסתפק במה שהאמין הוא עצמו. רצה ושאף לכך: שכל אדם יחדור לפני ולפנים של סודות החיים וחקר נפש האדם. ומאושר היה עת בא אליו מישהו, ובקש פתרון לחלום שחלם בלילה על משכבו, או הסברה כל שהיא למעשה אשר עשה בהיסח הדעת. בשעת הסברה היה יושב בכסאו כמרצה, מפתח את היסודות העמוקים שבתורה זו, מביא ראיות, מראה על דוגמאות ומלאה את הבא עד לאפיסת הכחות.

לשבחו יש לומר: שאף אם היה שקוע בראשו ורובו בלמוד ובחקירה, בכל זאת לא הסיח את דעתו גם מצרכי האדם – באשר אדם הוא. היה אוכל, שותה, ישן, מתלבש ומתיפה ככל בן תמותה רגיל ופשוט. והלא על צד האמת: אין לדרוש מאיש המדע שיפקיר את עצמו או יפליט דוקא את נשמתו חוצה – רק משום כך, שאיש המדע הוא. ומיודענו זה עוד הגדיל לעשות, והחליט לשאת אשה. לדעתו: עלול המדע הצרוף להרויח על ידי כך.

אמר ועשה: תר בעיניו מסביב, חפּש בחורים ובסדקים הסמויים עד שמצא את המבוקש: בחורה כהלכה. גבוהה, חסונה, גמישה ולא מכוערת, הכול כנהוג וכדרוש. גדול מאד היה רצונו לחטפה ולהכנס עמה לאלתר לחופה. אך נאמן לשיטתו החליט לחכות קמעא, עד אם הכיר אותה ועמד על טיבה.

ומשהחליט להכירה – לא זז ממנה עד אם השיג את מטרתו זו. הוא נתח אותה לנתחים, עשה אנליזה יסודית ועמוקה, חקר את תכונותיה הנפשיות. בחן אותה מאה בחינות ואחת, וכשעמדה בנסיון – בקש את ידה, ונשא אותה לאשה כדת משה וישראל.

ירח הדבש עבר כמעט בשלום. מחוץ לחכוכים קלים לא קרה כל מאורע מעציב בחיי הזוג הצעיר, שבכחו היה להעיב במשהו את האושר הגדול. אך עם חלוף זמן מה נתבררה הטעות המרה: היא הראתה לו לא אחת את צפרניה החדות. וכשניסה להתקומם לשיטתה המדעית היא – העיפה בשתיקה מחלטת צלחת כבדה בראשו, שבדרך נס לא פגעה בו.

קשה היה לו עד מאד להודות בכשלון השיטה המדעית הצרופה. אך נחמתו היחידה היתה, שהוא טעה אך למחצה: “פסיכו” – ודאי נכון! היא חולה במחלה זו. ורק החצי השני – ה"אנליזה" לא הצליחה.

טעות קטנה.