תשצב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן בָּטֵל כְּבוֹד הַתּוֹרָה וּמֵתָה טָהֳרָה וּפְרִישׁוּת. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בָּטֵל זִיו הַחָכְמָה. מִשֶּׁמֵּת רַ' אֱלִיעֶזֶר נִגְנַז סֵפֶר תּוֹרָה. מִשֶּׁמֵּת רַ' יְהוֹשֻׁעַ בָּטְלָה עֵצָה וּמַחֲשָׁבָה וּפָסְקָה טוֹבָה מִן הָעוֹלָם. מִשֶּׁמֵּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן פְּיָאבִי בָּטֵל זִיו הַכְּהֻנָּה. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל בָּא גוֹבֵי וְרַבּוּ צָרוֹת. מִשֶּׁמֵּת רַ' עֲקִיבָא בָּטְלוּ זְרוֹעֵי תוֹרָה וְנִסְתַּתְּמוּ מַעְיְנוֹת הַחָכְמָה. מְשֶׁמַּת רַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בָּטְלוּ עַטְרוֹת חָכְמָה, שֶׁ“עֲטֶרֶת חֲכָמִים עָשְׁרָם” (משלי יד, כד). מִשֶּׁמֵּת רַ' חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא בָּטְלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה. מִשֶּׁמֵּת רַ' יוֹסֵי קְטַנְתָּא פָּסְקוּ חֲסִידִים. (וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ קְטַנְתָּא? שֶׁהָיָה קְטַנְתָּם שֶׁל חֲסִידִים). מִשֶּׁמֵּת בֶּן עַזַּאי בָּטְלוּ הַשַּׁקְדָּנִים. מִשֶּׁמֵּת בֶּן זוֹמָא בָּטְלוּ הַדַּרְשָׁנִים. מִשֶּׁמֵּת רַ' מֵאִיר בָּטְלוּ מוֹשְׁלֵי מְשָׁלִים. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי בָּטְלָה עֲנָוָה וְיִרְאַת חֵטְא (סוטה ט, טו; סוטה מט ע"ב; ירושלמי סוטה ט, טז).

מִשֶּׁמֵּת וגו’ – עם מותו של כל אחד מן החכמים הנזכרים להלן כאילו עברה מן העולם התכונה הטובה שאפיינה אותם או התרחש משבר אחר בעולם.

בָּטַל זִיו הַחָכְמָה – אור החכמה עומעם.

נִגְנַז סֵפֶר תּוֹרָה וגו’ – לא נותר מי שהיה בעל ידיעה עמוקה ומלאה של התורה.

גּוֹבֵי – ארבה (ויש מפרשים שהכוונה לגובי מסים למלכות).

בָּטְלוּ זְרוֹעֵי תּוֹרָה – נחלש כוח היצירה בלימוד התורה.

עַטְרוֹת חָכְמָה – עושר שזכו לו החכמים בזכות חוכמתם.

בָּטְלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה – פסקו אנשים העושים מעשי נסים (או: מעשי חסד).

קְטַנְתָּם שֶׁל חֲסִידִים – האחרון שבהם.

רַבִּי – יהודה הנשיא.

*

תשצג כְּשֶׁמֵּת רַ' עֲקִיבָא נוֹלַד רַבִּי. כְּשֶׁמֵּת רַבִּי נוֹלָד רַב יְהוּדָה. כְּשֶׁמֵת רַב יְהוּדָה נוֹלַד רָבָא. כְּשֶׁמֵּת רָבָא נוֹלַד רָב אָשֵׁי – לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין צַדִּיק נִפְטָר מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁנִּבְרָא צַדִּיק כְּמוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ” (קהלת א, ה) – עַד שֶׁלֹּא כָּבְתָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל עֵלִי זָרְחָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנֵר אֲלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה וּשְׁמוּאֵל שׁוֹכֵב בְּהֵיכַל ה'” (שמואל א ג, ג) (קידושין עב ע"ב).

רַבִּי – יהודה הנשיא.

עַד שֶׁנִּבְרָא – לפני שנולד.

“וּבָא” – ושקע (לאחר שכבר נזכרה זריחה).

“וְנֵר אֱלֹהִים” וגו’ – והפסוק נדרש כאומר כי לפני שמת עלי הכוהן (הוא הנר) כבר זכה שמואל לנבואה.

*

תשצד כְּשֶׁמֵּת רַ' אַבָּהוּ – הוֹרִידוּ עַמּוּדֵי קֵיסָרֵי מַיִם. רַ' יוֹסֵי – שָׁפְעוּ מַרְזְבֵי צִפּוֹרִי דָּם (אָמְרוּ, שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עַל הַמִּילָה). כְּשֶׁמֵת רַ' יַעֲקֹב – נִרְאוּ כּוֹכָבִים בַּיּוֹם. רַ' שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק – נֶעֶקְרוּ כָּל הָאֲרָזִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. רַ' חִיָא – יָרְדוּ אַבְנֵי אֵשׁ מִשָּׁמַיִם. רַ' נַחוּם בַּר סִמַּאי אִישׁ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים – כִּסוּ כָּל הַצּוּרוֹת מַחְצָלוֹת. (וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ נַחוּם אִישׁ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים? שֶׁלֹּא הִבִּיט בְּצוּרַת מַטְבֵּעַ מִיָּמָיו, וְאָמְרוּ: כְּשֵׁם שֶׁלֹא רָאָה אֶת הַצּוּרוֹת בְּחַיָּיו כָּךְ לֹא יְהֵא רוֹאֶה אוֹתָן בְּמוֹתוֹ). כְּשֶׁמֵתוּ רַבָּה וְרַב יוֹסֵף – נָשְׁקוּ כֵּיפֵי פְּרָת זוֹ אֶת זוֹ. אַבַּיֵּי וְרָבָא – נָשְׁקוּ כֵּיפֵי חִדֶּקֶל זוֹ אֶת זוֹ. כְּשֶׁמֵּת רַב מְשַׁרְשְׁיָא – טָעֲנוּ הַתְּמָרִים קוֹצִים (מועד קטן כה ע"ב; ירושלמי עבודה זרה ג, א).

קֵיסָרֵי – קיסריה (עירו של ר' אבהו).

מַיִם – דמעות.

מַרְזְבֵי צִפּוֹרִי – הצינורות המובילים את מי הגשמים מן הגג.

נָתַן נַפְשׁוֹ – הסתכן בסכנת נפשות (בעת שהשלטון גזר שלא למול).

נִרְאוּ כּוֹכָבִים – שחשך היום.

כִּסּוּ כָּל הַצוּרוֹת וגו’ – כל הפסלים שבארץ ישראל נתכסו.

צוּרַת מַטְבֵּעַ – דמות הקיסר המוטבעת על מטבעות, כביטוי לאלוהותו.

כְּשֶׁמֵתוּ – כל אחד בשעתו.

נָשְׁקוּ וגו’ – גדות הנהר והגשר שעליו התמלאו בהמוני אנשים שבאו ללוויה, עד שנראה כאילו הסלעים שבשני צידי הנהר מתחברים אלה עם אלה.

טָעֲנוּ – היו עמוסים (במקום פירות).

*

תשצה כְּשֶׁמֵּת רַבָּה בַּר רַב הוּנָא וְרַב הַמְנוּנָא הֶעֱלוּם לְשָׁם. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְגֶשֶׁר עָמְדוּ הַגְּמַלִּים. אָמַר לָהֶם עֲרָבִי אֶחָד: זוֹ מָה הִיא? אָמְרוּ לוֹ חֲכָמִים: הֵם חוֹלְקִים כָּבוֹד זֶה לָזֶה: זֶה אוֹמֵר: יֵלֵךְ מָר בָּרֹאשׁ, וְזֶה אוֹמֵר: יֵלֵךְ מָר בָּרֹאשׁ. אָמַר הָעֲרָבִי: בְּדִין שֶׁאֲרִי בֶּן אֲרִי יֵלֵךְ בָּרֹאשׁ. עָבַר גְּמַלּוֹ שֶׁל רַבָּה בַּר רַב הוּנָא בָּרֹאשׁ. פָּתַח עָלָיו הַסַפְדָּן:

אָמַר לוֹ רַב אָשֵׁי לְבַר קִפּוֹק: אוֹתוֹ הַיּוֹם מָה תֹּאמַר? אָמַר לוֹ:

אֹמַר:

אָמַר לוֹ בַּר אָבִין: חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁאֹמַר “חַכָּה וְשַׁלְהֶבֶת” בְּצַדִּיקִים!

– אֶלָּא מָה תֹּאמַר?

– אֹמַר:

בְּכוּ לַאֲבֵלִים וְלֹא לַאֲבֵדָה

שֶׁהִיא לִמְנוּחָה וְאָנוּ לַאֲנָחָה.

רַ' חָנִין חֲתָנוֹ שֶׁל הַנָּשִׂיא הָיָה, וְלֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים. בִּקֵּשׁ רַחֲמִים וְנוֹלַד לוֹ בֵּן. וּבוֹ בַּיּוֹם מֵת רַ' חָנִין. פָּתַח עָלָיו הַסַּפְדָּן:

וְקָרְאוּ לַתִּינוֹק חָנִין עַל שֵׁם אָבִיו.

כְּשֶׁמַּת רַ' יוֹחָנָן פָּתַח עָלָיו רַ' יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר:

כְּשֶׁמֵּת רַ' זֵירָא פָּתַח עָלָיו הַסַּפְדָן:

לְשָׁם – מבבל לארץ ישראל.

הַגְּמַלִים – שנשאו את גופותיהם.

זוֹ מָה הִיא? – מה פשר הדבר?

בְּדִין – מן הראוי.

אֲרִי בֶּן אֲרִי – מי שאף אביו היה חכם, רבה בר רב הונא.

פָּתַח – נשא הספד.

גֶזַע יְשִׁישִׁים – צאצא למשפחה מיוחסת.

סֵפֶר מִלְחָמוֹת – כינוי לתורה.

קָאַת וְקִפּוֹד הֻכְפְּלוּ – גדל מספרם של הציפורים שנוכחותן מסמלת אבל (ראו צפניה ב, יד).

שִׁנְעָר – בבל.

קָצַף – כעס (הקב"ה).

חָמַס – חטף בכוח.

כְּכַלָּה חֲדָשָׁה – כשמחת חתן בכלתו (למראה הצדיקים הבאים לעולם הבא).

רוֹכֵב עֲרָבוֹת – הקב"ה.

נָשִׂים וגו’ – נהפוך לילות לימים (בעת ההספד) על מי שהקדיש גם את לילותיו ללימוד התורה.

בַּר קִפּוֹק – שהיה ספדן.

אוֹתוֹ הַיּוֹם – ביום מותי.

אֲרָזִים – גדולי הדור.

אֲזוֹבֵי קִיר – הקטנים שבדור (והוא הרעיון הבא גם בהמשך ההספד).

דְּגֵי הָרְקָק – הדגים שבמים הרדודים.

חָרָבָה – יובש.

מֵי גֵבִים – מים מועטים שהצטברו בגומות הסלע.

בַּר אָבִין – ספדן אחר.

חָס וְשָׁלוֹם וגו’ – לא אשתמש במילים כגון חכה או שלהבת לתיאור מותם של צדיקים.

לַאֲבֵדָה – לאדם שמת.

בִּקֵּשׁ רַחֲמִים – התפלל.

הֻדְבְּקוּ – הצטרפו יחדיו.

בְּעֵת חֲנִינָתוֹ וגו’ – בשעה שהילד זכה לליטוף ולחיבוק, מת מי שחיבק אותו.

בּוֹא הַשֶׁמֶשׁ – שקיעת השמש.

אֶרֶץ שִׁנְעָר – בבל (שבה נולד), קודם שעלה לארץ ישראל (היא ארץ צבי).

שַׁעֲשׁוּעֶיהָ – מי שהיה לה ילד שעשועים.

רַקַּת – ציפורי.