קראו לה בשם חיה.
ואמנם היתה כחיה רעה לכל דבר. אני הכרתיה במשך שנים רבות, גם רבים אחרים הכירוה – וכולנו פחדנו מפני לשונה הרעה. כשהתחילה לדבר, הרי היתה מדברת והולכת ללא סוף וללא כל בקורת עצמית. ואופן דבורה – היה בלחש – כלחישת הנחש. שפתיה היו מתנועעות לאט לאט, ופיה שפע ארס לתוך לבות בני האדם. בשעת הדבור קרנו פניה, ושפתיה היו מחייכות במתיקות דוקא בשעה שהיתה גורמת ענויים וסבל לאנשים.
חולה היתה, חולה אנושה. היא סבלה מחולשה כללית של הגוף הצומק ומהתקפות לב שכיחות, ולעתים קרובות שכבה חולה במטה, אך מכיון שנזדמן לידה “ענין”, הרי היתה קמה־מתנודדת, ולא מצאה מנוחה עד אם דברה באזני המעונינים את דבריה – שהיו מטילים לרוב שנאה ופרוד בין איש לאשתו, ובין ידיד לחברו הקרוב ביותר. ובשעה שהייתי פוגשה – והיא מחייכת ושואלת בנעימה רכה לשלומי – הרי אז ידעתי: ודאי צפויה לי אי נעימות גדולה.
לא נמנעה גם מ"נסיעות" למרחקים כדי ל"ספר" משהו. ולמרות שמצבה הכלכלי היה קשה והפרוטה לא תמיד נמצאה בכיסה – לא היתה בכל זאת נמנעת מלהוציא כסף להוצאות הדרך, לשם השלמה מוצלחת של “ענין”. וענינים מסוג ידוע נמצאו למכביר ובשפע רב: על יסוד שמועה כל שהיא, על יסוד מלה שקלטה מקרית באזנה החדה, היתה מסוגלה ליצור מאורע בעל ערך רב. גדול עד מאד היה כחה בבנין “השערות”. ולשבחה יש לאמור: שהשערותיה קלעו כמעט תמיד לאמת.
ועשיר עד מאד היה דמיונה. תמיד ראתה את סוף המעשה, וידעה להסיק מסקנות סופיות מכל דבר ומעשה. ואם נזדמן לה לראות בחור המטייל לתומתו בלוית בחורה – הרי הדמיון שלה הראה לה את ה"ממזר" העתיד להולד כתוצאה מטיול זה. והיא ראתה צורך בדבר והכרח להתערב כדי למנוע בעד התהוות החטא. לכאורה היתה ראויה לפרס עבור מעשי צדקה אלה – לולא כונתה הגלויה: להרע. לא מעטים היו קרבנותיה, ונהרי נחלי דמע נשפכו מעיני האנשים שנפגעו על ידה.
ויהי היום… יום מר ומלא יגון היה זה לחיה. בבת אחת גז החיוך המתוק מעל שפתיה. עיניה רבו ברקי־אש, וכל ישותה התקוממה במרירות מרובה למעשה עול מיוחד במינו, אשר נעשה על ידי אחת מידידותיה.
ידידה זו הפיצה שמועה מפה לאוזן: שבעלה של חיה אינו אוהב את אשתו, את חיה, ובוגד בה. והיא, למרות אשר ידעה שהידידה לא הגזימה כלל, ושהשמועה נכונה בתכלית, הרי בכל זאת התקוממה בתוקף והתמרמרה על כך – שהפיצו את השמועה הפוגעת בה.
מה לה ולעסקי אחרים? טענה בלי הרף. מה זה נוגע לה – אם בעלי בוגד בי, מה לה ולי?
לא התאפקתי ושאלתיה: ומה למשל לך ולעסקי אחרים?
לי?… ענתה כמתפלאה. ודאי זה נוגע לי, ודאי!… ואני גם צודקת… אך היא – מה לה ולעסקי אחרים… מה זה נוגע לה?…
גם זוהי השקפה…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות