כבן שלשים וחמש שנה היה בהכירי אותו. ועברו מאז כמעט עשר שנים ללא כל שנוי באפיו ובכושר ההסתגלות שבו לחיים ולסביבה. לא תמיד הצליח בכך. כי, משהו הפריע בעדו. יתכן שהיה זה לקוי פסיכי, יתכן גם שההפרעה באה כתוצאה ממחשבה אחת וטורדת שהיתה מענה אותו תמיד, יתכן גם שהסביבה – בה חי ופעל השפיעה עליו במיוחד. אך עובדה היא: שאינו מאושר.
נתקלתי בו באחד מערבי הקיץ שבסוף החודש. העלטה היתה כבדה וסמיכה, נשבה ה"שרקיה" המפורסמת, האויר היה ספוג חול דקיק ומסנור, ובמרחק של שני צעדים קשה היה להבחין בדמות אדם, ולמרות מדת הזהירות שבי, לא הבחנתי בגוף אדם ששכב על הדשא בצדי המדרכה. רגלי פגעה בו ונפלתי.
למרות פגיעתי לא השמיע האדם השוכב אף הגה קל, ולרגע קט עברתני המחשבה: שמא חלל לפני. אך בהאירי את פניו בפנס שבידי – ראיתי: שתי עינים יוקדות שהסתכלו בי, עינים חיות ומאירות אך חסרות תנועה כמעט. נערתיו בידי, קראתי לו, וזמן רב עבר עד שהשיב לקריאתי בנעימה מרושלת: מה לך ולי?… לך לדרכך ועזבני.
לא ידעתי משום מה, אך קשה היה להשאירו לבד. שמא חולה הוא, חשבתי, בעל מום או מחוסר בית. והרי גחנתי אליו ושאלתיו: ואולי זקוק אתה לעזרה?
שפתיו התעווּ בהעויה משונה, ספק לבכי וספק ללעג, והשיב בשאלה: וכי במה כחך גדול לעזור לי?
חסרה תשובה בפי. גם לי לעצמי לא היה ברור, במה אוכל אני הזר – לעזור לו לתושב? ובכל זאת לא הרפיתי ממנו ובקשתיו לשבת לידי על הספסל הקרוב שעמד בין שני עצים. ובנעימה דומה לשלו הוספתי: נשב קמעא, גם לי משעמם.
ללא אומר קם ממקומו, ניער את האבק מעל בגדו, ובצעדים איטיים הלך אחרי, ישב לצדי על הספסל, ופיהק ארוכות ובהנאה, כאדם שהתעורר זה עתה משנתו.
זמן מה ישבנו שותקים מבלי דעת במה להתחיל. הרגעים נמשכו בעצלתים והשעמום התחיל להתגנב גם ללבי אני. וכדי להתחיל ולפתוח בשיחה, שאלתיו: מי אתה?
פחח אני… לא אחר להשיב לשאלתי. ותשובה זו כנראה הספיקה לדעתו לבאר לי את הכל. המלה “פחח” נאמרה בהדגשה מיוחדת, ונתכונה לפתור לי אחת ולתמיד את בעיות חייו הוא וחיי אני גם יחד.
אך אנכי לא מצאתי משום־מה ספוק כל שהוא בתשובתו הניצחת, והמשכתי לשאול:
וכי מה, אם פחח אתה?
וגם הפעם לא הוסיף מאומה לתשובתו הראשונה, והשיב:
פחח אני, וזה הכל.
כמחצית השעה ישבנו יחד על הספסל שברחוב, שותקים ושקועים במחשבות. עוד כמחצית השעה ארכה הדרך עד לדלת ביתו שעמד בקצהו השני של הכרך, ובמשך כל אותה השעה לא הוסיף אף מלה אחת. השאירני ונעלם בפתח.
רבות חשבתי לאחר פגישה זו. היה ברצוני לחדור לתעלומות הנפש אשר לפחח זה. וכדי להיוכח אם המקצוע אינו מקנה תכונות מיוחדות לעובד – בקרתי במיוחד בתי מלאכה לפחחות, אך מחוץ להלמות פטישים וריח חריף של חלודה ועובש לא מצאתי מאומה. והרי בכל זאת היה משהו טרגי ביותר בחייו של האיש־הפחח שנגרם לו באשמת המקצוע.
ויהי לי הדבר לחדה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.