סז שָׁנִינוּ: “בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם” (דברים יד, א) – בִּזְמַן שֶׁאַתֶּם נוֹהֲגִים מִנְהַג בָּנִים אַתֶּם קְרוּיִים בָּנִים; אֵין אַתֶּם נוֹהֲגִים מִנְהַג בָּנִים – אֵין אַתֶּם קְרוּיִים בָּנִים, דִּבְרֵי רַ' יְהוּדָה. רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אַתֶּם קְרוּיִים בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה” (ירמיה ד, כב), וְאוֹמֵר: “בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם” (דברים לב, כ), וְאוֹמֵר: “זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים” (ישעיה א, ד) (קידושין לו ע"א).
נוֹהֲגִים מִנְהַג בָּנִים – מתנהגים כראוי לבניו של הקב"ה, בשמירת מצוות וכו'.
בֵּין כָּךְ וגו’ – בכל מקרה, גם אם חטאו, קרויים הם בנים (כבפסוקים שיצוטטו להלן, וראו בקטע הבא).
*
סח “שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם” (דברים לב, ה) – אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מְלֵאִים מוּמִים קְרוּיִים בָּנִים, דִּבְרֵי רַ' מֵאִיר. וְכֵן הָיָה רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: אִם כְּשֶׁהֵם מְלֵאִים מוּמִים קְרוּיִים בָּנִים, כְּשֶׁאֵין בָּהֶם מוּמִים – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר: “זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים” (ישעיה א, ד) – אִם כְּשֶׁמַּשְׁחִיתִים קְרוּיִם בָּנִים, אִלּוּ לֹא הָיוּ מַשְׁחִיתִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (ספרי דברים, שח).
קְרוּיִים בָּנִים – ראו בקטע הקודם.
*
סט “כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ” (שיר השירים ו, ז) – אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אַל תִּקְרֵי “רַקָּתֵךְ”, אֶלָּא “רֵקָתֵךְ”, שֶׁאֲפִלּוּ רֵיקָנִים שֶׁבָּךְ מְלֵאִים מִצְווֹת כָּרִמּוֹן (עירובין יט ע"א).
אַל תִּקְרֵי – אל תקרא. שיטת מדרש שמציעה קריאה אחרת של מילים בתנ"ך, בדרך כלל על ידי שינוי ניקודן.
רֵיקָנִים – אנשים מבני ישראל שהם ריקים מדעת, פוחזים.
כָּרִמּוֹן – שגרגריו רבים.
*
ע “חָטָא יִשְׂרָאֵל” (יהושע ז, יא) – אָמַר רַ' אַבָּא בַּר זַבְדָּא: אַף עַל פִּי שֶׁחָטָא – יִשְרָאֵל הוּא. אָמַר רַ' אַבָּא: זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִין הַבְּרִיּוֹת: הֲדַס שֶׁעוֹמֵד בֵּין קוֹצִים הֲדַס שְׁמוֹ וַהֲדַס קוֹרְאִים לוֹ (סנהדרין מד ע"א).
יִשְׂרָאֵל הוּא – ולא איבד את שמו או את קשרו לעם ישראל.
אוֹמְרִין הַבְּרִיוֹת – פתגם עממי.
*
עא אָמַר לוֹ מִין אֶחָד לְרַ' חֲנִינָא: עַכְשָׁו וַדַּאי טְמֵאִים אַתֶּם, שֶׁנֶּאֱמַר: “טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ” (איכה א, ט). אָמַר לוֹ: בּוֹא וּרְאֵה מָה כָּתוּב בָּהֶם: “הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם” (ויקרא טז, טז) – אֲפִלוּ בִּזְמַן שֶׁהֵם טְמֵאִים שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם (יומא נו ע“ב–נז ע”א).
מִין – כופר.
עַכְשָׁו – בזמן הגלות (כאמור במגילת החורבן).
*
עב “וַאֲנַחְנוּ עַם מַרְעִיתוֹ וְצֹאן יָדוֹ” (תהלים צה, ז) – אֵימָתַי אָנוּ עַמּוֹ? כְּשֶׁאָנוּ צֹאן מַרְעִיתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי” (יחזקאל לד, לא), אֲבָל כְּשֶׁאָנוּ אֲרָיוֹת הוּא שׂוֹנֵא אוֹתָנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “הָיְתָה לִּי נַחֲלָתִי כְּאַרְיֵה בַיָּעַר… עַל כֵּן שְׂנֵאתִיהָ” (ירמיה יב, ח) (מד"ת צה, ב).
צֹאן – בהמות תמימות.
אֲרָיוֹת – חיות טורפות.
*
עג יִשְׂרָאֵל כְּשֶבּוֹטְחִין בְּצֵל יוֹצְרָם הֵם בְּרוּכִים וְטוֹבִים וּמְתוּקִים וְיֵשׁ בָּהֶם הֲנָיָה לָעוֹלָם, וּבִזְמַן שֶׁהֵם סָרִים מֵאַחֲרֵי יוֹצְרָם הֵם נֵאָרִים וְרָעִים וּמְרוּרִים וְאֵין בָּהֶם הֲנָיָה לָעוֹלָם (פדר"א ט).
שֶׁבּוֹטְחִין בְּצֵל יוֹצְרָם – חוסים בצלו של הקב"ה ומאמינים בכוחו.
הֲנָיָה – תועלת.
נֵאָרִים – מקוללים.
מְרוּרִים – מלשון מרירות.
*
עד עֲתִידָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁתַּעֲמֹד לְדִין לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְאוֹמֶרֶת לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵינִי יוֹדַעַת מִי קִלְקֵל בְּמִי וּמִי שִׁנָּה בְּמִי, אִם יִשְׂרָאֵל קִלְקְלוּ לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְאִם הַמָּקוֹם שִׁנָּה בָּהֶם בְּיִשְׂרָאֵל. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: “וַיַּגִּידוּ שָׁמַיִם צִדְקוֹ” (תהלים נ, ו) הֱוֵי אוֹמֵר: יִשְׂרָאֵל קִלְקְלוּ לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְהַמָּקוֹם לֹא שִׁנָּה בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי” (מלאכי ג, ו) (ספרי דברים, שו; ילק"ש למלאכי, תקפט).
הַמָּקוֹם – הקב"ה.
מִי קִלְקַל וגו’ – מי חטא כלפי האחר ומי שינה את יחסו כלפי האחר.
“לֹא שָׁנִיתִי” – והברית שנכרתה עִם עַם ישראל בעינה עומדת.
*
עה “הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי” (דברים לב, א) – משֶׁה הֵעִיד בְּיִשְׂרָאֵל שְׁנֵי עֵדִים שֶׁהֵם קַיָּמִים לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, אָמַר לָהֶם: אֲנִי בָּשָׂר וָדָם, לְמָחָר אֲנִי מֵת, אִם יִרְצוּ לוֹמַר לֹא קִבַּלְנוּ אֶת הַתּוֹרָה, מִי בָּא וּמַכְחִישָׁם? לְפִיכָךְ הֵעִיד עֲלֵיהֶם שְׁנֵי עֵדִים שֶׁהֵם קַיָּמִים לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. וְהַמָּקוֹם הֵעִיד בָּהֶם אֶת הַשִּׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל” (שם לא, יט). אָמַר: שִׁירָה תָעִיד בָּהֶם לְמַטָּן, וַאֲנִי לְמַעְלָן (ילק"ש לדברים, תתקמב).
הֵעִיד בְּיִשְׂרָאֵל – העמיד כעדים כנגד עם ישראל.
שֶׁהֵם קַיָּמִים – העדים.
מַכְחִישָׁם – סותר את טענתם.
הַמָּקוֹם – הקב"ה.
הַשִּׁירָה – שירת האזינו (דברים פרק לב).
לְמַטָּן, לְמַעְלָן – על פני האדמה ובשמים.
*
עו “עַם נָבָל וְלֹא חָכָם” (דברים לב, ו) – עַם נָבָל לְשֶׁעָבַר, וְלֹא חָכָם לֶעָתִיד לָבוֹא (ספרי דברים, שט).
נָבָל לְשֶׁעָבַר – כפוי טובה על הנִסים שנעשו לו בעבר.
וְלֹא חָכָם לֶעָתִיד לָבוֹא – אינו רואה את הנולד ואינו מתקן את דרכיו.
*
עז “וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ” (דברים ט, כט) – רַ' בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַ' לֵוִי אָמַר: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ כֶּרֶם וּמְסָרוֹ לְאָרִיס. כְּשֶׁהָיָה עוֹשֶׂה יַיִן טוֹב הָיָה אוֹמֵר: כַּמָּה טוֹב הַיַּיִן שֶׁל כַּרְמִי! וּכְשֶׁהָיָה עוֹשֶׂה יַיִן רַע אָמַר: כַּמָּה רַע הַיַּיִן שֶׁל אֲרִיסִי! אָמַר לוֹ הָאָרִיס: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, כְּשֶׁהוּא עוֹשֶׂה יַיִן טוֹב הוּא שֶׁלְּךָ וּכְשֶהוּא עוֹשֶה יַיִן רַע הוּא שֶׁלִּי? בֵּין טוֹב וּבֵין רַע שֶׁלְּךָ הוּא. כָּךְ בִּתְחִלָּה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: “וְעַתָּה לְכָה… וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם” (שמות ג, י). וְכֵיוָן שֶעָשׂוּ אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה מָה כָּתוּב שָׁם? “לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ” (שם לב, ז). אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כְשֶׁהֵם חוֹטְאִים – שֶׁלִּי, וּכְשֶׁהֵם זַכָּאִים – שֶׁלְּךָ? בֵּין חוֹטְאִים וּבֵין זַכָּאִים שֶׁלְּךָ הֵם – “וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ” (פדר“כ טז, ט; ילק”ש לשמות, שצא).
אָרִיס – מי שמעבד את הכרם תמורת חלק מן הפירות.
אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה – חטא העגל.
*
עח אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: משֶׁה הֵטִיחַ דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּתְפַּלֵּל משֶׁה אֶל ה'” (במדבר יא, ב) – אַל תִּקְרָא “אֶל ה'” אֶלָּא “עַל ה'”.
דְּבֵי רַ' יַנַּאי אָמְרוּ מִכָּאן: “וְדִי זָהָב” (דברים א, א) – מַהוּ “וְדִי זָהָב”? אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בִּשְׁבִיל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהִשְׁפַּעְתָּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁאָמְרוּ דַּי, הוּא גָּרַם שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל. אָמְרוּ דְּבֵי רַ' יַנַּאי: אֵין אֲרִי נוֹהֵם מִתּוֹך קֻפָּה שֶׁל תֶּבֶן אֶלָּא מִתּוֹךְ קֻפָּה שֶׁל בָּשָׂר.
אָמַר רַ' אוֹשַׁעְיָא: מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיְתָה לוֹ פָּרָה כְּחוּשָׁה וּבַעֲלַת אֵיבָרִים, הֶאֱכִילָהּ כַּרְשִׁינִים וְהָיְתָה מְבַעֶטֶת בּוֹ, אָמַר לָהּ: מִי גָּרַם לָךְ שֶׁתִּהְיִי מְבַעֶטֶת בִּי? אֶלָּא כַּרְשִׁינִים שֶׁהֶאֱכַלְתִּיךְ.
אָמַר רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מָשָׁל לְאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן, הִרְחִיצוֹ וְסָכוֹ וְהֶאֱכִילוֹ וְהִשְקָהוּ וְתָלָה לוֹ כִּיס עַל צַוָּארוֹ וְהוֹשִׁיבוֹ עַל פֶּתַח שֶׁל זוֹנוֹת. מָה יַעֲשֶׂה אוֹתוֹ הַבֵּן שֶׁלֹּא יֶחֱטָא?
אָמַר רַב אַחָא בְּנוֹ שֶׁל רָבִינָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: זֶה שֶׁאוֹמְרִין הַבְּרִיּוֹת: מְלוֹא הַכָּרֵס מִינֵי רָעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: “כְּמַרְעִיתָם וַיִּשְׂבָּעוּ, שָׂבְעוּ וַיָּרָם לִבָּם, עַל כֵּן שְׁכֵחוּנִי” (הושע יג, ו). רַב נַחֲמָן אָמַר מִכָּאן: “וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ” (דברים ח, יד); וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מִכָּאן: “וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים” (שם לא, כ); וְאִם רוֹצֶה אַתָּה אֱמֹר מִכָּאן: “וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט” (שם לב, טו).
אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי: מִנַּיִן שֶׁחָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהוֹדָה לוֹ לְמשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל” (הושע ב, י) (ברכות לב ע“א; ילק”ש לדברים, א).
הֵטִיחַ דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה – דיבר בלשון תקיפה, התרעם על הקב"ה (בעקבות החלטתו להשמיד את העם לאחר מעשה העגל).
אַל תִּקְרָא – שיטת מדרש שמציעה קריאה אחרת של מילים בתנ"ך, לפעמים על ידי שינוי כתיבן.
דְּבֵי רַ' יַנַאי וגו’ – חכמים מבית מדרשו של ר' ינאי למדו את אותו הרעיון מפסוק אחר.
בִּשְׁבִיל – בגלל.
הִשְׁפַּעְתָּ – נתת בשפע.
אֵין אֲרִי וגו’ – פתגם שפירושו: אין אריה שואג (ומשתולל משמחה) כאשר מונח לפניו מזון דל.
קֻפָּה – סל.
בַּעֲלַת אֵיבָרִים – גדולת ממדים (וזקוקה למזון רב).
כַּרְשִׁינִים – מין משובח של קטניות.
מְבַעֶטֶת – בועטת.
סָכוֹ – סך את גופו בשמן.
ִּיס – ארנק.
עַל פֶּתַח שֶׁל זוֹנוֹת – בפתח בית שיש בו זונות.
אוֹמְרִין הַבְּרִיּוֹת וגו’ – פתגם עממי המלמד כי כרס מלאה ושובע מביאים למעשים רעים (כמוכח מן הפסוקים הבאים).
חָזַר… וְהוֹדָה – שינה את דעתו והודה בצדקת דבריו של משה.
*
עט אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹשֵׁעַ: בָּנֶיךָ חָטְאוּ. וְהָיָה לוֹ לוֹמַר: בָּנֶיךָ הֵם, בְּנֵי חֲנוּנֶיךָ הֵם, בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב – גַּלְגֵּל עֲלֵיהֶם מִדַּת רַחֲמֶיךָ. לֹא דַּיּוֹ שֶׁלֹּא אָמַר כָּךְ, אֶלָּא אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּל הָעוֹלָם שֶׁלְּךָ הוּא, הַעֲבִירֵם בְּאֻמָּה אַחֶרֶת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מָה אֶעֱשֶׂה לְזָקֵן זֶה? אָמַר לוֹ: לֵךְ וְקַח לְךָ אִשָּׁה זוֹנָה וְתֵלֵד לְךָ בְּנֵי זְנוּנִים, וְאַחַר כָּךְ אֹמַר לוֹ: לֵךְ וְשַׁלְּחָהּ מֵעַל פָּנֶיךָ, אִם הוּא יוּכַל לְשַׁלֵּחַ, אַף אֲנִי אֲשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל. הָלַךְ וְלָקַח אֶת גֹּמֶר בַּת דִּבְלַיִם. לְאַחַר שֶׁנּוֹלְדוּ לוֹ שְׁנֵי בָּנִים וּבַת אַחַת, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹשֵׁעַ: לֹא הָיָה לְךָ לִלְמֹד מִמּשֶׁה רַבְּךָ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁדִּבַּרְתִּי עִמּוֹ פֵּרַשׁ מִן הָאִשָּׁה? אַף אַתָּה בְּדֹל עַצְמְךָ מִמֶּנָּה. אָמַר לוֹ: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יֵשׁ לִי בָּנִים מִמֶּנָּה וְאֵינִי יָכוֹל לְהוֹצִיאָהּ וּלְגָרְשָׁהּ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וּמָה אַתָּה, שֶׁאִשְׁתְּךָ זוֹנָה וּבָנֶיךָ בְּנֵי זְנוּנִים וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ אִם שֶׁלְּךָ הֵם אִם שֶׁל אֲחֵרִים הֵם – כָּךְ, יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בָּנַי, בְּנֵי בְּחוּנַי, בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, אֶחָד מֵאַרְבָּעָה קִנְיָנִים שֶּׁקָּנִיתִי בְּעוֹלָמִי: תּוֹרָה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְיִשְׂרָאֵל – וְאַתָּה אָמַרְתָּ: הַעֲבִירֵם בְּאֻמָּה אַחֶרֶת?! כֵּיוָן שֶׁיָּדַע שֶׁחָטָא, עָמַד לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עַד שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמְךָ, בַּקֵּשׁ רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל (פסחים פז ע“א–ע”ב; ילק"ש להושע, תקטו).
הָיָה לוֹ לוֹמַר – היה צריך (הושע) לומר.
חֲנוּנֶיךָ – חביביך.
גַּלְגֵּל עֲלֵיהֶם – הבא עליהם.
הַעֲבִירֵם – החלף אותם.
זָקֵן זֶה – הושע.
גֹּמֶר בַּת דִּבְלַיִם – כמסופר בספר הושע א, ג ואילך.
פֵּרַשׁ מִן הָאִשָּׁה – לפי מסורת אגדית (ספרי במדבר, צט), שמשה נמנע מיחסי אישות עם ציפורה מרגע שזכה לנבואה.
בְּדֹל עַצְמְךָ – התרחק.
בְּחוּנַי – כינוי לאבות שנבחנו ועמדו בניסיון.
קִנְיָנִים – מעשי ידי הקב"ה (שחביבים עליו במיוחד).
*
פ אָמַר רַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: כָּל תַּעֲנִית שֶׁאֵין בָּהּ מִפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ תַּעֲנִית; שֶׁהֲרֵי חֶלְבְּנָה רֵיחָהּ רַע, וּמְנָאָהּ הַכָּתוּב עִם סַמְמָנֵי קְטֹרֶת (כריתות ו ע"ב).
כָּל תַּעֲנִית וגו’ – כל תענית ציבור שלא משתתפים בה גם מן החוטאים שבעם ישראל אינה נחשבת כתענית ראויה ומועילה.
חֶלְבְּנָה – אחד מן החומרים המרכיבים את הקטורת במקדש (שמות ל, לד).
מְנָאָהּ – כלל אותה.
*
פא רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי רָמֵי: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “וּכְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם לֹא עֲשִׂיתֶם” (יחזקאל ה, ז), וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “וּכְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם עֲשִׂיתֶם” (שם יא, יב) – כִּמְתֻקָּנִים שֶׁבָּהֶם לֹא עֲשִׂיתֶם, כִּמְקֻלְקָלִים שֶׁבָּהֶם עֲשִׂיתֶם (סנהדרין לט ע"ב).
רָמֵי – מילולית: “השליך”, כלומר הצביע על סתירה לכאורה שבין שני פסוקים.
כִּמְתֻקָּנִים שֶׁבָּהֶם – כמעשיהם הטובים והמשובחים של הגויים.
*
פב “וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים וּבְיָדוֹ רִצְפָּה” (ישעיה ו, ו) – “גַּחֶלֶת” אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא “רִצְפָּה”. מַהוּ “רִצְפָּה”? אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן: רְצֹץ פֶּה שֶׁאָמַר דֵּילָטוֹרְיָא עַל בָּנַי (פס“ר לג, ג; שהש”ר א, ו).
“וַיָּעָף” וגו’ – כמסופר בהקדשת ישעיהו לנבואה (שבמהלכה טען כי עם ישראל הוא “עם טמא שפתים” [שם, פסוק ה]).
רְצֹץ – שבור, הרוס.
דֵּילָטוֹרְיָא – לשון הרע.
*
פג רַ' אַבָּהוּ וְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ נִכְנְסוּ לְאוֹתָהּ מְדִינָה שֶׁל קֵיסָרִין. אָמַר לוֹ רַ' אַבָּהוּ לְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: מָה לָנוּ שֶׁנִּכְנַסְנוּ לִמְדִינָה שֶׁל מְחָרְפִים וּמְגַדְּפִים? יָרַד רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִן הַחֲמוֹר, כִּנֵּס חוֹל וְנָתַן בְּפִיו. אָמַר לוֹ: זֶה מַהוּ? אָמַר לוֹ: אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בְּמִי שֶׁאוֹמֵר דֵּילָטוֹרְיָא עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת” (שיר השירים א, ו), וְאוֹמֵר: “אַל תַּלְשֵׁן עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו” (משלי ל, י) (שהש“ר א, ו; ילק”ש למלכים א, ריח).
מדינה של קֵיסָרִין – העיר קיסריה, שהרבה מתושביה היהודים התבוללו.
כִּנֵּס וגו’ – לקח חופן חול ותקע בפיו של ר' אבהו.
דֵּילָטוֹרְיָא – לשון הרע (וראו בקטע הקודם).
“אַל תִּרְאוּנִי” וגו’ – והפסוק נדרש כבקשת העם שלא להצביע על כתמיו ופגמיו.
*
פד “בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו” (הושע יב, ד) – מָשָׁל לְאִשָּׁה אַלְמָנָה שֶׁקָּבְלָה עַל בְּנָהּ לַדַּיָּן. כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה הַדַּיָּן יוֹשֵׁב וְדָן בְּאֵשׁ וּבְזֶפֶת וּבְמַגְלָבִים, אָמְרָה: אִם אֲנִי מוֹדַעַת סִרְחוֹנוֹ שֶׁל בְּנִי לְדַיָּן זֶה – הוֹרְגֵהוּ. הִמְתִּינָה עַד שֶׁגָּמַר הַדַּיָּן. כֵּיוָן שֶׁגָּמַר, אָמַר לָהּ: בְּנֵךְ זֶה מָה סָרַח עָלַיִךְ? אָמְרָה לוֹ: אֲדוֹנִי, כְּשֶׁהָיָה בְּמֵעַי הָיָה מְבַעֵט. אָמַר לָהּ: וְעַכְשָׁו עָשָׂה לָךְ כְּלוּם? אָמְרָה לוֹ: לֹא. אָמַר לָהּ: לְכִי לָךְ, שֶׁאֵין בְּדָבָר זֶה סֻרְחָן כְּלוּם (ויק"ר כז, ו).
“בַּבֶּטֶן” וגו’ – דברי הנביא על יעקב (שרימה את עשיו בבטן אמם).
קָבְלָה – באה בטענות על התנהגותו הרעה.
בְּמַגְלְבִים – מלקות בשוט.
סִרְחוֹנוֹ – חטאו.
גָּמַר הַדַּיָן – לדון, והתפנה לשמוע את טענות האישה.
בְּמֵעַי – בבטני, כשהייתי בהיריון.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.