פה אַרְבָּעָה מִינִים שֶׁבְּלוּלָב, שְׁנַיִם מֵהֶםֶ עוֹשִׂין פֵּרוֹת וּשְׁנַיִם מֵהֶם אֵין עוֹשִׂין פֵּרוֹת: הָעוֹשִׂין פֵּרוֹת יִהְיוּ זְקוּקִין לְשֶׁאֵין עוֹשִׂין פֵּרוֹת, וְשֶׁאֵין עוֹשִׂין פֵּרוֹת יִהְיוּ זְקוּקִין לְעוֹשִׂין פֵּרוֹת, וְאֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בָּהֶם עַד שֶׁיְּהוּ כֻּלָּם בַּאֲגֻדָּה אַחַת. וְכֵן יִשְׂרָאֵל בְּהַרְצָאָה, עַד שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם בַּאֲגֻדָּה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: “הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ” (עמוס ט, ו) (מנחות כז ע"א).
בְּלוּלָב – שנלקחים עם הלולב (מעץ התמר): אתרוג, הדס וערבה.
עוֹשִׂין פֵּרוֹת – הלולב והאתרוג (רמז לתלמידי חכמים).
אֵין עוֹשִׂין פֵּרוֹת – רמז לעמי הארצות.
זְקוּקִין – צריכים.
יְדֵי חוֹבָתוֹ – במצוות נטילת ארבעת המינים.
בְּהַרְצָאָה – כשהם באים לרצות את הקב"ה (לבקש את רחמיו וסליחתו).
“וַאֲגֻדָּתוֹ” וגו’ – והפסוק נדרש כאומר כי רק כשעם ישראל מתאגד לקבוצה אחת יש לו יסוד וקיום בארץ.
*
פו “פְּרִי עֵץ הָדָר” (ויקרא כג, מ) – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל: מָה אֶתְרוֹג זֶה יֵשׁ בּוֹ טַעַם וְיֵשׁ בּוֹ רֵיחַ, כָּךְ יִשְׂרָאֵל: יֵשׁ בָּהֶם בְּנֵי אָדָם בַּעֲלֵי תּוֹרָה וּבַעֲלֵי מַעֲשִׂים טוֹבִים; “כַּפֹּת תְּמָרִים” (שם) – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל; מָה תְּמָרָה זוֹ יֵשׁ בָּהּ טַעַם וְאֵין בָּהּ רֵיחַ, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל: יֵשׁ בָּהֶם בַּעֲלֵי תוֹרָה וְאֵין בָּהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים; “וַעֲנַף עֵץ עָבֹת” (שם) – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מָה הֲדַס יֵשׁ בּוֹ רֵיחַ וְאֵין בּוֹ טַעַם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל: יֵשׁ בָּהֶם בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ בִּידֵיהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים וְאֵין בָּהֶם תּוֹרָה; “וְעַרְבֵי נָחַל” (שם) – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מָה עֲרָבָה זוֹ אֵין בָּהּ לֹא טַעַם וְלֹא רֵיחַ, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל: יֵשׁ בָּהֶם בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵין בָּהֶם לֹא תּוֹרָה וְלֹא מַעֲשִׂים טוֹבִים. וּמָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לָהֶם? לְאַבְּדָם אִי אֶפְשָׁר, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יִקָּשְׁרוּ כֻּלָּם אֲגֻדָּה אַחַת וְהֵם מְכַפְּרִים אֵלּוּ עַל אֵלּוּ; וְאִם עֲשִׂיתֶם כָּךְ אוֹתָהּ שָׁעָה אֲנִי מִתְעַלֶּה; זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו” (עמוס ט, ו), וְאֵימָתַי הוּא מִתְעַלֶּה? כְּשֶׁהֵם עֲשׂוּיִים אֲגֻדָּה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ” (שם) (ויק“ר ל, יב; ילק”ש לויקרא, תרכו).
אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל – כל אחד מארבעת המינים מסמל חלק מעם ישראל.
טַעַם – פרי הניתן לאכילה (סמל לתורה).
רֵיחַ – ריח טוב (סמל למעשים טובים).
עוֹשֶׂה לָהֶם – למי שאין לו לא מעשים טובים ולא תורה.
אֲגֻדָּה אַחַת – ראו בקטע הקודם.
מִתְעַלֶּה – נשגב (והיא דרשה על “מעלותיו”).
*
פז “אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם” (דברים כט, ט) – אֵימָתַי “אַתֶּם נִצָּבִים”? כְּשֶׁתִּהְיוּ “הַיּוֹם כֻּלְּכֶם” – אֲגֻדָּה אַחַת.
“וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ” (עמוס ט, ו) – בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם. אָדָם נוֹטֵל אֲגֻדָּה שֶׁל קָנִים, שֶׁמָּא יָכוֹל לְשַׁבְרָם בְּבַת אַחַת? וְאִלּוּ נוֹטֵל אַחַת אַחַת אֲפִלּוּ תִּינוֹק יָכוֹל לְשַׁבְרָם. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא, שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִים עַד שֶׁיִּהְיוּ אֲגֻדָּה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: “בַּיָּמִים הַהֵמָּה יֵלְכוּ בֵּית יְהוּדָה עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְיָבֹאוּ יַחְדָּו מֵאֶרֶץ צָפוֹן” (ירמיה ג, יח). (תנחומא בובר נצבים, ד; ילק"ש לדברים, תתקמ).
אֵימָתַי “אַתֶּם נִצָּבִים?” – מתי אתם עומדים בגאון בקומה זקופה?
אֲגֻדָּה – ראו קטע פה.
בְּנֹהֵג שֶׁבָּעוֹלָם – כך הוא מנהגו של עולם.
נוֹטֵל אֲגֻדָּה שֶׁל קָנִים – לוקח קבוצה של צמחים הגדלים על שפת הנהר.
אַתָּה מוֹצֵא – למד ויתברר לך.
“עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל” – עם בית ישראל.
*
פח כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל שָׁוִים בְּעֵצָה אַחַת מִלְמַטָּה שְׁמוֹ הַגָּדוֹל מִשְׁתַּבֵּחַ לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ” (דברים לג, ה) – אֵימָתַי? “בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל” (שם) – כְּשֶׁהֵם עֲשׂוּיִים אֲגֻדָּה אַחַת, וְלֹא כְּשֶׁהֵם עֲשׂוּיִים אֲגֻדּוֹת אֲגֻדּוֹת (ספרי דברים, שמו).
שָׁוִים בְּעֵצָה אַחַת – מסכימים זה עם זה.
שְׁמוֹ הַגָּדוֹל – של הקב"ה (המכונה להלן “מלך”).
אֲגֻדָּה – ראו קטע פה.
*
פט כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂים אֲגֻדָּה אַחַת מִלְמַטָּה – כִּבְיָכוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בִּמְקוֹמָהּ (מד"ש ה, טו).
אֲגֻדָּה – ראו קטעים פה–פו.
כִּבְיָכוֹל – כאילו הדבר אפשרי (ביטוי מקובל המביע הסתייגות כאשר נאמר דבר הנשמע נועז יתר על המידה).
מַלְכוּת שָׁמַיִם – מלכות הקב"ה בעולם.
*
צ “הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ” (עמוס ט, ו) – לְפָלָטִין שֶׁהָיָתָה בְּנוּיָה עַל גַּבֵּי הַסְּפִינוֹת; כָּל זְמַן שֶׁהַסְּפִינוֹת מְחֻבָּרוֹת, פָּלָטִין שֶׁעַל גַּבֵּיהֶן עוֹמָדֶת. כָּךְ, כִּבְיָכוֹל, כִּסְאוֹ מְבֻסָּס לְמַעְלָה בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עֲשׂוּיִין אֲגֻדָּה אַחַת לְמַטָּה (במ"ר טו, יח).
“הַבּוֹנֶה” וגו’ – ראו קטעים פה–פו.
לְפָלָטִין – משל לארמון.
סְפִינוֹת – סירות קבועות במים, המגשרות בין צד אחד של הנהר לצדו האחר.
כִּבְיָכוֹל – ראו בקטע הקודם.
כִּסְּאוֹ – של הקב"ה, סמל למלכותו בעולם.
*
צא “וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרֵד עֵינִי דִּמְעָה כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר ה'” (ירמיה יג, יז) – אַתָּה מוֹצֵא עַד שֶׁלֹּא גָּלוּ יִשְׂרָאֵל הָיוּ עֲשׂוּיִים עֲדָרִים עֲדָרִים: עֶדְרֵי כְּהֻנָּה לְבַד, עֶדְרֵי לְוִיָּה לְבַד, עֶדְרֵי יִשְׂרָאֵל לְבַד, וְכֵיוָן שֶׁגָּלוּ נַעֲשׂוּ עֵדֶר אֶחָד – “כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר ה'”; “כִּי נִשְׁבּוּ” אֵין כָּתוּב כָּאן, אֶלָּא “כִּי נִשְׁבָּה” (איכ"ר פתיחתא כה).
אַתָּה מוֹצֵא – למד ויתברר לך.
עֲדָרִים – קבוצות (נפרדות).
נַעֲשׂוּ עֵדֶר אֶחָד – כי צרת הגלות איחדה אותם.
*
צב “וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו” (ויקרא כו, לז) – אִישׁ בַּעֲווֹן אָחִיו; מְלַמֵּד שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה (שבועות לט ע"א).
אִישׁ בַּעֲווֹן אָחִיו – והפסוק נדרש כאומר כי בני ישראל נענשים בשל חטאיהם של אחרים מבני העם.
עֲרֵבִים וגו’ – אחראים זה להתנהגותו של זה.
*
צג שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה לָזֶה. לְמָה הֵם דּוֹמִים? לִסְפִינָה שֶׁנִּקְרַע בָּהּ בַּיִת אֶחָד, אֵין אוֹמְרִים: נִקְרַע בַּיִת אֶחָד בַּסְּפִינָה, אֶלָא נִקְרְעָה כָּל הַסְּפִינָה כֻּלָּהּ (סא"ר, יב).
עֲרֵבִים – ראו בקטע הקודם.
בַּיִת – מדור, תא (וכשהוא נבקע טובעת הספינה כולה).
*
צד שָׁנָה חִזְקִיָה: “שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל” (ירמיה נ, יז) – מָה דַּרְכּוֹ שֶׁל שֶׂה לוֹקֶה בְּאֶחָד מֵאֵיבָרָיו וְכֻלָּם מַרְגִּישִׁים, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל, אֶחָד מֵהֶם חוֹטֵא וְכֻלָּם מַרְגִּישִׁים.
“הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף” (במדבר טז, כב) – שָׁנָה רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: מָשָׁל לִבְנֵי אָדָם, שֶׁהָיוּ נְתוּנִים בִּסְפִינָה. נָטַל אֶחָד מֵהֶם מַקְדֵּחַ וְהִתְחִיל קוֹדֵחַ תַּחְתָּיו. אָמְרוּ לוֹ חֲבֵרָיו: לָמָּה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּךְ? אָמַר לָהֶם: מָה אִכְפַּת לָכֶם, לֹא תַּחְתַּי אֲנִי קוֹדֵחַ? אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי שֶהַמַּיִם עוֹלִין וּמְצִיפִין עָלֵינוּ אֶת הַסְּפִינָה (ויק“ר ד, ו; ילק”ש לירמיה, שלד).
לוֹקֶה – מקבל מכה.
כֻּלָּם מַרְגִישִׁים – כל איבריו של השה סובלים מאותה המכה.
תַּחְתָּיו – במקום שהוא יושב.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.