איני בא כמוכיח להשמיע דברי כיבושים באזני הצרכן בלבד המבכר בהרבה מקרים את תוצרת חוץ על תוצרת הארץ. אני רוצה בדברי הסברה מעטים לעמוד על עצם התכונה הטבעית בכלכלתנו הלאומית התלויה כולה בהגברת מקורות היצירה. דברי מכוּונים, איפוא, גם ליצרנים, גם לאיש הבינים, גם למוסדות אשראי ולמכוני חקירה, ולכל השותפים הרבים ביצירת כלכלה לאומית נושאת את עצמה.

כפעם בפעם מדי התקשר שמינו עננים, יבקעו בהם ברקים, בלוית רעמים: קנו תוצרת הארץ! סערת הרוחות תשוך, ההתלהבות תפוג וחיי החולין ישובו למסלולם, והכל ישכח. הברקים כבני חלוף יפים ומועילים בסערת מלחמה להתקפה. בכלכלה דרושה אש־תמיד; ובכדי להדליקה ולקיימה, מן ההכרח לחשוף את מקורותיה הראשונים ולעמוד על תכונתם.

קו העקלתון הוא המציין ע"פ רוב את דרכנו בכל כיבושינו. לא תמיד נמצאת לנו הדרך הישרה, ומכל שכן הסלולה. אין לעשות אעפי"כ את ההליכה בתוהו לא דרך לשיטה, אף לא תגליות אמריקניות שכבר נתגלו. עלינו לא לזלזל בדרכים הסלולות מעמים אחרים ובארצות אחרות. אולם הרבה עלינו לסלול בעצמנו שלא כדרך המקובל. כי הטריטוריה שלנו מיוחדה במינה.

ככה היינו מוכרחים לנקוט בקו העקלתון בחקלאות. התפתחותנו לא עברה את האסטדיות הרגילות. לא נמנענו מקפיצות דרך ודילוגים. וזוהי גם דרכנו בתעשיה. דרך אחרת אין לנו. אולם עלינו לדעת, כי היא זרועה כולה מעצורים ומכשולים, שההולכים ב"דרך הטבע" לא ידעום. “הליכתנו המיוחדת” מחייבת, איפוא, משנה זהירות ומשנה כוחות.

ראשית מצעדי עובד האדמה בכל העולם היתה ההספקה העצמית. בכלי עבודה פשוטים הוציא העובד את לחמו מאדמתו. בעלי מלאכה רגילים ואומני יד פשוטים התקינו את מכשירי התוצרת (“הקפיטל” במובן המדעי) במקרים שיד עובד האדמה בעצמו קצרה לעשותם. הוא היה מובטח מזעזועי עולם בשנות שלום ומתנודות מחירים וממשברי הזמן. לשוק המקומי הוציא למכירה עודפי תבואה זעומים. גם חמרי ההלבשה בחלקם הגדול היו תוצרת בית. ההגנה החוקית על עובד האדמה נגד עושקים אלימים הספיקה כדי להרים את קרנו, להגביר את תנובת האדמה ולשפר את מצבו; כתוצאת התיקונים האגרריים עלתה גם “רמת החיים” של עובד האדמה ועצמו גם עודפי התבואות המוצאים למכירה, ועל כתפי האכר החפשי נבנתה התעשיה.

עוד לפני דור היתה גרמניה ארץ חקלאית; ארצות הברית היו חקלאיות. התעשיה מצאה שוק פנימי רחב קיבול עם בעלי כוח קניה הגון. הבסיס לחילופי נכסים היה איתן, בנוי מעמל דורות, מחסכונות שגנזו דורות. הרווחה שקמה לאוכלוסים החקלאיים דרשה המרת כלים פשוטים במכונות, ארחות חיים אחרים. החיל הגנוז באדמה הוציא עודפים מעל ההספקה העצמית לפדותם בכסף, כדי רכישת כלים חדשים: כלי־תוצרת הכרחיים וכלים להרחבת הדעת בלבד. שוקי הבית קדמו לשוקי תבל; ועוד כיום הזה בהגיע החקלאות עדי משבר בארצות הברית, מתחילים להזדעזע יסודות התעשיה ואין קונה בפנים הארץ; על השוק החיצוני בלבד לא תוכל, איפוא, להשליך את יהבה גם תעשיה אדירה כבארצות הברית.

משקנו החקלאי בארץ היה מוכרח להתחיל בקפיצות הדרך, אנוס ע"פ טבע אדמתנו וע"פ טבע עובדה. משק הפלח הקיים יוכל עוד כיום הזה לשמש תמונה חיה לתולדות התפתחות החקלאות. הוא גם יעבור את כל הדרגות הטבעיות בצעדיו המדודים: מההספקה העצמית עד “תבואות מזומן”. תהליך ההתפתחות הרגיל טבוע במכשירי תוצרתו הפרימיטיביים. אנחנו מוכרחים לבסס את משקנו על המזומנים הנפדים בשווקים. אנו עמוסים מני לידה מכונות כבדות. דאגתנו הראשונה היא לפרנס את המכונה ולהחזיק ביוצרה. ובשורה אחרונה לפרנס את עצמנו. “חלק הארי” הולך למרשל, ללנץ ולבוקיי ואחרים. מרץ ראשון למכשירי התוצרת; ובהגיע התור לקנית חפצי תצרוכת עומד עובד אדמתנו תשוש כוח וחסר אונים. הוא מוכרח למכור הרבה באין לו דרך אחרת לקנות מכשירי תוצרתו הכבדים; ולהם יוצא הכסף הראשון הנפדה, עד אשר לצרכיו העצמיים, אפילו היותר הכרחיים, ככלי בית ובגדים לא ישאר לו אלא בצמצום רב; ומכל שכן שאין לו שום אפשרות לרכישת דברים להרחבת הדעת.

התעשיה הצעירה שלנו עומדת, איפוא, בפני מציאות עגומה. בארץ מתקיימים אוכלוסים בעלי כוח קניה דל. מצד אחד פלח מרושש ע"י נושכי נשך; ומצד שני אכר עברי באיזור הפלחה תלוי כולו בשווקים ועומד בהתחרות קשה עם תבואות ארצות מזוינות בכל. אכר העומד ומסיק מכונות חוץ בשארית כוחותיו ללא יכולת לחסוך דלק “להסקת עצמו”. התעשיה הפנימית לא תוכל לצייד את עובד האדמה בטרקטורים, במכונות־דישה, במאלמות, במזרעות. מכונות אלו ע"פ עצם טבען הן בנות התעשיה הכבדה. תבואות תעשית הארץ האפשריות לפי שעה הן רק נכסי תצרוכת יותר מאשר מכשירי תוצרת. ובית הקיבול הפנימי לתבואות הארץ, כתבואות השדה וכתבואות התעשיה בעיר, הנהו מוגבל בתכלית הצמצום. שיעור התצרוכת הממוצע בין אוכלוסינו בצרכי אוכל ובצרכים אחרים היו “למטה מהטבע” הטבוע בארצות מתוקנות. פתרון ראשון בהגברת חיל תוצרת הארץ מונח איפוא בהרחבת בית־הקבול של השוק הפנימי; הרחבה זו אפשרית רק בדרך הוזלת צרכים ראשונים בהתאם לכוח־הקניה הקבוע ועומד.

וכאן אנו מגיעים לקושי ראשון הטבוע תמיד בעשית צבת בצבת. התפתחותנו החקלאית היא מאליפה בבחינה זו. כוח היצירה של משקינו החקלאים גבר ועצם. כל משק משוכלל בכוחו להוציא עודפים רבים למכירה; והדרך לשכלול פתוחה לכל אחד; השוק פותחה והשוק גודרה. כל משק בכוחו להוציא בחטה 2 טונים עודפים, 15,000 ליטר חלב, כ־18,000 ביצים, כ־300 עופות ופרגים, כטון ענבים; ובאופן כזה כל משפחה חקלאית באזור המשק המעורב יכולה לספק בעודפי תבואות כשלוש משפחות בחטה, כעשרים בחלב, כשש בביצים, כשלוש בעופות, כשתים בירקות, כארבע בענבים. ובמדת תוצרת זו עוד לא הגענו עד קצה היכולת. האפשרויות עוד הרבה יותר גדולות עם הגברת האינטנסיפיקציה באמצעים הנמצאים כבר ברשותנו.

המוציאים משקינו לפועל את הכוחות הגנוזים בהם? לא! אלמלא היו מגבירים את התוצרת היו יכולים גם להוריד את מחירי התבואות; וממילא היה מתרחב בית־הקיבול של השוק. אין ספק כי אם החלב, לדוגמא, ירד בקמעונות ל־1,5 גרוּש, תגדל גם מדת התצרוכת. אולם אין עובד־האדמה יכול למכור לסיטונים את הליטר חלב בגרוש כל זמן שלא מובטח לו בית־קיבול לתוצרת של 15,000 ליטר לשנה. אחרת לא יוכל לפרנס את המכונה העמוסה עליו ולא יגיע לעולם לקיום עצמי בהרווחה כל שהיא. כל משק מוכרח לעבוד ב"מנוף כבד" לשם הרמת משאות קלים. המנוף מתבטא בהון ההשקעה ובהכנסה הכוללת, והמשא – בשכר־העבודה והריוח הנקי. בכדי להגיע לשכר־עבודה במזומנים בסכום של 80 לא"י לשנה לכל משפחה דרושה הכנסה כוללת במזומנים בסכום של 250 לא"י. בכדי להגיע לשכר־עבודה במזומנים לסכום של 40 לא"י דרושה הכנסה כוללת במזומנים כ־150 לא"י. נחיתת דרגה מרמת־חיים זו תתקרב לקו־המחסור. ההכנסה הכוללת המינימלית המסומנה ניתנת להתקבל בשני אופנים: במכירת 7500 ליטר חלב במחיר 2 גרוש כל אחד או בהוצאת כמות של 15,000 ליטר במחיר גרוש אחד. החלב משמש במקרה הנידון רק כמד־הכנסה. הכפלת התוצרת בתחומים מסוימים, ובמקרים שהוצאות קבועות ועומדות יכולה להוריד את המחירים עד כדי החצי, וממילא להרחיב את בית־הקיבול של השוק.

והנה הכפלת התוצרת אינה פשוטה באיסטדיות ראשונות. האדמה בכבודה ובעצמה מעכבת; בחילה הקיים אינה יכולה לשאת כבוּדה רבה. ראשית חכמה צריך להגביר את תנובתה. ובעקבתה השבחת בעלי־החיים, המתפרנסים ממנה כבהמת־ההספקה והעופות. עובד האדמה מחוסר נסיון בתקופת מעבר מסוימת להוציא בכמויות גדולות תבואות מהאדמה ומבהמת־ההספקה: בלי השבחות קודמות הכרוכות גם בהשקעות וגם בעמל־כפים ועמל־מוח אין להגיע להגברת תוצרת בכמות; והיא בלבדה אינה מספיקה; חמאת הארץ צריכה להיות שקולה כנגד חמאת אוסטרליה גם באיכות בהיותה צרופה מכל “תוספת־חוץ”. בכמות ובאיכות צריכה לעמוד תוצרת הארץ בהתחרות בפני בנות־מינה. באיסטדיה אחרונה התגבר העובד גם על מכשול אחרון ומוציא גם תבואה רמת־איכות, ואעפי"כ המטרה הנכספת ממנו והלאה.

עובד האדמה נעשה בן־התחרות בתבואות המשובחות שהוא מוציא על תנאי; בתנאי שימכור, כאמור, את כל הכמות העצומה שבכוחו להוציא מאדמתו; אם נשתמש במד־ההכנסה הנידון – למכור 15,000 ליטר חלב לשנה; במכירת חצי הכמות אינו בן־התחרות. אינו יכול להוריד סתם את המחירים בלי ערובה קודמת לקנית כל התבואות המוצאות על־ידו למכירה. וחוסר הערובה הזאת הוא עיכוב ראשון בדרך־המעבר המובילה להרחבת בית־הקיבול. הארגון המשוכלל להגברת התוצרת בכמות ולהורדת המחירים במדה בלבד יכול לקצר את דרך־המעבר מתוצרת גבוהה לתצרוכת גבוהה.

ארגון זה אינו יכול להסתפק בקמיע “קתהא” התלויה על צוארו של כל אחד ואחד. הרבה מאמינים בכוח לחשים כאלה; אין חלקי אתם. אין גם הצרחנות עלולה להגביר את הצרכנות. גם המתלהבים ויוקדים כאש בימי־חירום יהפכו לנציבי־קרח בשנים כתיקונן. ואם המלט יהיה רך כשוקולד, והשוקולד קשה כמלט לא יועילו כל הקמיעות. הראשון מוניטין יצאו לו מתחילת ברייתו, והשני בודאי הגיע ג"כ למדרגה מכובדה; (הדברים באים רק בדרך ההשאלה, ולא חלילה להטלת פגם בטיב תוצרתנו העירונית שאיני בן־סמך כלל לחוות דעה עליה). אולם היחיד בלבד אין בכוחותיו העצמיים להעלות את תוצרתו למדרגת האיכות הרצויה בצירוף הזולות; ואין גם בכוחו למצוא את השוק לתבואותיו המחוננות בכל הסגולות בלי עזרת הרבים. דוגמא חיה “תנובה”: עובד־האדמה עשה אחרי יגיעות רבות את חובתו כמעט בכל. ו"כמעט" זה היה יכול לההפך כהרף־עין ל"כל" אלמלא צבור הצרכנים היו עושים אפילו כמעט את חובתם. תבואות “תנובה” ראויות להעלות על כל שולחן!

החקלאות משמשת כהיקש לתעשיתנו הצעירה. דרך־המעבר מתוצרת גבוהה באיכות ובכמות לתצרוכת גבוהה היא המלאה מעצורים. סתם החרמת תבואות חוץ לא תוביל אל המטרה. בהודו, למשל, תנועת ההחרמה נעוצה בהטפה לפשטות־החיים, לשיבה לפלך ולכישור, להחזרת הגלגל בטכניקה. אריגי־בית להלבשה ועורות בית ע"פ האופנה העתיקה להנעלה יעמדו בהתחרות עם תוצרת־חוץ. כדוגמא חיה יכול לשמש הפלח. כל זמן שהוא דבק בכפיה, בעביה, בחלוקו ובנעליו הדומות לסירה קטנה ובכלי־ביתו אפשר לרתקו גם לתוצרת־הארץ; בכלים אלה לא תוכל תמיד תוצרת־חוץ להתחרות אפילו אם תעשה כמתכונתם, בצורת “תוצרת המונים”. אולם אנו דבקים באופנה אחרונה. תעמולה לפשטות החיים לא תועיל הרבה. אנו להוטים אחרי מאכלים ערבים וכלי־הלבשה והנעלה יפים וכלי־בית נאים. התעשיה שלנו בבואה להשליט את עצמה על אוכלוסי־הארץ נמצאת “בשטח המבוצר” לתעשית חוץ. ברגעי התלהבות אולי יעלה בידינו לדחוק תבואות־חוץ בלי כל תנאים. בימות־שבוע כתיקונם קשה לדחקה אפילו אם תוצרת שלנו הולכת לפניה. ההתאמצות המאורגנת בכוחות משותפים צריכה להתרכז בשיפור תוצרתנו שתצא באמת בלי דופי.

מכל מלמדי השכלתי. ורוצה אני להביא דוגמא משיחת־חולין ברחוב. “מאורע באטה” הקהיל קהילות ברחוב. הקשבתי שלא־מדעת לשיחת גבירות (זו לא היתה שיחה בלחש, כי אם מעין שיחה בקול, שהתגלגלה לאזני על כרחי). הן קבלו על עקבי נעלי תוצרת הארץ “הפוגעים בשווי־משקלן” וממעידים את רגליהן. אגב שיחה זו נגעו גם בגרביים המביאות “להגדלת־הדמות” של הרגל. איני מומחה לדבר. אולם כעומד מן הצד שקלתי בדעתי את האפשרויות לכיבוש השוק המקומי. יתכן לבקש קרבן מהגבירות להנמיך את שיעור הקומה בעקבים שאינם עלולים לפגוע בשווי־המשקל; יתכן לבקש קרבן שני הכרוך ב"הגדלת הדמות". יתכן גם אחרת. לבקש מאומני־היד שיקפידו הקפדה יתרה במעשי־ידיהם, והכל יצא משוכלל ומתוקן, מבלי להחויר פנים בפני תוצרת־חוץ. כי היבצר מבני עם חכם ונבון להוציא עקבים מבלי “פגיעות שווי־המשקל” וגרבים מבלי “הגדלת הדמות”, כבכל הארצות הממודנות השולחות את תבואותיהן על פני מים רחוקים אלינו.

מגמת התוצרת שלנו צריכה להיות מונחה בשיפור האיכות ולא על חשבון הזולוּת; כעם חכם ונבון יגדל כוחנו במערכה מול בני תחרות בדרך האיכות. ככה כובשת לה שווקים גם שויצריה הן בחקלאות והן בתעשיה. על האיכות תפארתה וכוחה. אין לשויצריה מכרות. מלבד אשדות המים היוצרים חשמל אין טבע הארץ מסייע לחרושת. אולם טבע האדם משלים את חסרונות טבע הארץ. תעשית השעונים ותעשית מנועי־חשמל וכיוצא הן פרי כשרון האדם בלבד, דרגת השכלתו, ההכשרה וההתמחות המיוחדות, ההקפדה היתרה והדיקנות להוציא רק דברים בתכלית השכלול. בכוח התכונות האלה נוצרה גם בגרמניה התעשיה למכשירי־מדע מדויקים. משני הכוחות הקובעים את כוח־ההתחרות של ארץ בתבואותיה: הטבע והאדם, הכריע האחרון. בארצנו יש רק פרי־מונופולין אחד מהטבע בלבד – תפוחי־הזהב. יתר התבואות אינן מחוננות ע"פ טבע הארץ ביתרון סגולות כלפי בנות־מינן המתחרות. ועלינו בשכלנו, בתבונתנו, בחריצות כפינו למלא את אשר החסיר הטבע ולענוד בסגולותינו יתרונות לתבואותיו שתעמודנה בהתחרות.

תבואות־איכות כרוכות בהתמחות מופלגה, וזו אינה נרכשת ע"פ הדיבור. ראשית הארגון המשוכלל הוא בהתמחות. מבית־הספר היא מתחילה, ובשעורים מקצועיים אחרי גיל בית־הספר תסתיים. בתי־ספר מקצועיים להתקנת אומני־יד הם חוליה הכרחית בשלשלת תוצרת הארץ. מכוני חקירה מיוחדים לחפש, לגלות ולהדריך הם תנאי קודם לכל ארגון תעשיה הגונה. במרץ־המתחרים עלינו לעמוד בפני רצים שאינם נופלים על כל פנים מאתנו בכשרון־הריצה וגם הקדימונו בתקופה שלמה בהתחלת הריצה. באחשתרנות ערומה בלבד לא נדביקם, מכשירי־ריצה מודרניים דרושים; והם קרוצים מחומר מרכב, מחקירה מדעית, הדרכה ענפה וארגון מקיף, – רשויות אין מספר בדרך הארוכה והיגעה ממרכזי התוצרת עד בתי הנהנין.

התעמולה הרגילה להפצת תוצרת הארץ המסתפקת בדברים כבושים בלבד, כבודה במקומה מונח, עליה אין לוותר, כמובן, בחיי־השעה; אולם אין גם בכוחה להפוך את הארעי לקבע ולהבטיח לכלכלתנו הלאומית את חיי־העולם ההכרחיים לה. הדברים האמורים אינם באים לגרוע מהתעמולה המקובלת, כי אם להוסיף עליה; היצרן אינו צריך לראות את עצמו כתומך סתם ומקיים מצות “וחי אחיך עמך” בלבד. צריך לעשותו לשותף בבנין הכלכלה הלאומית הקולעת למטרות יותר רחוקות מאשר השוק הפנימי המצומצם. שוק זה הנהו רק בבחינת פרוזדור שבו מתקינים א"ע לטרקלין. כל אחד צריך להיות שותף בעזרה רחבת־מדות בבואו להכניס את חלקו בהתפתחות תעשיות ברשות החקלאות והחרושת, בגידולן המתמיד ובשיפורן ובהרחבתן. וכתוצאה מהשקפה זו חל הפיקוח לא על הקונה בלבד, שלא ישתמט מתוצרת הארץ עד בוא היום הגדול בשיפור התוצרת, כי אם גם על היצרנים ושותפיהם שיראו בשכלול התוצרת מפעל לאומי כביר המטיל חובות חמורות יתרות על המטפלים בו כעל נמצאים במערכה מכריעה. כי כל הויתנו כאן היא מלחמה מתמדת, מלחמה כולה אמנם בכלי־יוצר ללא נגיעה קלה בכלי־הרס. ובכל מלחמה מובטח נצחון, אם מעל להתלהבות המחנה מפקד שכל קר רב־טכסיסים לגנזה שלא תעבור כברק יעוף, לרכזה ככוח־תמיד ולהנחותה למטרה מחושבת במעגלים נכונים. הזיון שלנו בכיבושי שווקים צריך להיות מלא ושלם. אולם אינו מחייב דוקא מכשירי־מדות. “אנית־הכיס” החדשה, אמצאת הגרמנים האחרונה, עולה בשיעור המהירות “ובהפלית־מכותיה” על האניות האדירות האחרות. גם בסירה קטנה אפשר איפוא להגיע לחוף מבטחים, אם היא רק בנויה לפי כיבושי המדע והטכניקה האחרונים.

ת"א, תר"ף