¹

א. עודף מחיר הקרקע. עלית השערים על אחוזת קרקע כרוכה תמיד בקשר אורגני עם עלית הכנסות; עלית ההכנסה קשורה בטיב האדמה או בגורמי תוצרת אחרים הצרים את צורת המשק: דגן, או מחלבה, או ירקות.

(א) כל עלית הכנסה הבאה לרגלי היצירה של העובד היא קנינו הפרטי; כל עליה הבאה לרגלי גורמי תוצרת שנבראו ע"י הצבור: ע"י חיבור־דרכים, שכנוּת כרכים, כוחות אלקטריים – עליה זו שייכת לצבור.

(ב) אין האדמה כשהיא לעצמה אוביקט של מסים; האוביקט היא אפשרות ההכנסה. הטלת מס על אחוזות שעלו במחירן לרגלי גורמי תוצרת חדשים שנבראו ע"י הצבור היא הטלת מס על אפשרות עודף־ההכנסה ולא על עודף המחיר של האחוזה. עודף המחיר של הקרקע הוא רק מודד, המראה על אפשרות הגדלת ההכנסה. זהו הקלורימטר המראה על כוחות אנרגיה החדשים, ולא האנרגיה בעצמה, ואפילו לא המכניסמוס. המכניסמוס היא חבויה בהנהלת הספרים, שבה מבוּטאת ההכנסה. אולם הנהלת הספרים היא מודד מרכב, ולכן בחרו בשביל השמאים במחוג פשוט כמו עלית המחירים.

עלית השערים על הקרקע היא “מד־מרץ” נכון של ההכנסות בארצות מתוקנות ולא בארץ־ישראל מטעמים הללו:

1. בכל הארצות אין לאדמה אלא ערך כלכלי “ערך־חי”, ולפיכך אם שער האדמה עולה, סימן נכון שביחס שוה עלתה גם ההכנסה או אפשרות הכנסתה.

2. אין מחירי האדמה בארץ ישראל מושפעים מגורמי תוצרת כלכליים בלבד, אלא גם מגורמי־קודש; יש לה מלבד ה"ערך החי" גם “ערך מת” (“היד המתה”). לא השער של מחירי תבואות האדמה בבורסה יכולים להעלותה, אלא גם העלאת המניות של הותיקן יכולה להשפיע. ולפיכך אין העלאת מחירי האדמה סימן לעודף ההכנסה או לאפשרותה.

3. התוצאה של מד־הכנסות כזה יכלה להיות פורענות לעובד, כי יעמיסו עליו מסים שאינו יכול לשלם בתבואת שדהו.

אילוסטרציה:

4. מוצא, זהו כפר יהודי קטן ליד ירושלים שכמעט נחרב כלו מחוסר הכנסה. מנזר של מסיונרים שיש לו תמיד חוה גדולה (עין כרם סמוך למוצא היא בין מנזריה והמנזרים הסמוכים) תמיד מודרנית, אבל לא אקונומית, ישלם 250 פר. בעד הדונם לרגלי הכביש העובר במושבה; המחיר הרגיל של האדמה היה 25 פר. עודף המחיר נובע לא מיכולת אקונומית, והשמאי שבשום אופן לא יוכל למצוא את ההבדלים האלה יעמיס על האכר הוצאות בלתי צודקות שלא יוכל לשאתן.

מסקנה: עודף מחירי הקרקע כמודד להטלת מסים אינו מדויק ולכן צריך לקבל אחר בשביל ארץ־ישראל.

ב. עודף ההכנסה. הטלת מס על הכנסה עודפת הבאה לרגלי גורמי תוצרת חדשים בכוחות הצבור היא אפשרית רק כשיש יחידה קבועה של הכנסה נורמלית. בארצות מתוקנות יחידה זו קבועה וקיימת, בארץ ישראל חסרה היא מטעמים הללו:

(א) תבואות השדה בכל ארצות מתוקנות נבראות מאוכלסי עובדים הומוגנים העובדים בכלי עבודה מודרנים ויקרים, הגרים בדירות היגיניות והאוכלים לשובע. יש חוקים קבועים: באוכל – 3700 קלוריות מזון ערב, בדירות – מדות המטר המעוקב, ובכלי העבודה: מכונת הדישה, האליבטור, המחרשה הכבדה. בלוח־המעלות של ההוצאה פועלים הגורמים השוים האלה יחד. השערים של תבואות השדה נקבעים מהוצאות האלה שנבטאן בלוח־מעלות ב־100.

(ב) בארץ־ישראל האדמה נעבדת מאוכלוסין היטורוגנים; היטורוגניות באה על ידינו; אולם אוכלסי השדה ההומוגנים, שהם הרוב, עובדים בכלים פרימיטיביים, גרים בבתי־חומר, ומתפרנסים ב־1500 קלוריות. כל ההוצאות האלה נמוכות מאד, ועל פיהן נקבעים השערים על התבואה – מחירים נמוכים. העובדים המודרנים הבאים בלוח־המעלות של חיים אחרים אינם יכולים להתחרות עם אוכלסי המקום אלא ע"י העלאת הפרודוקציה של האדמה לכה"פ פי ארבעה וחמשה או יותר.

העלאת הפרודוקציה אינה באה בבת אחת אלא לאט לאט ולא ע"י מכונה אלא ע"י תחנות נסיון. המכונה היא משא כבד על האכר, שאינו יכול בלעדה, כשם שאינו יכול לגור בבית חומר. העבודה המודרנית מכבידה על קרן ההשקעה, וקרן העומדת וקרן החוזרת, מבלי אשר מגדילה ביחס דומה את ההכנסה.

השמאי יקח לנורמה את הכנסת הפלח שהיא 25 ויחשוב כבר לעודף 75 אם תהיה לאכר מודרני, עודף הכנסה בא"י תהיה למטה מהיחידה “מאה” שבארצות מתוקנות.

ג. גורמי־התוצרת הנבראים בכספי הצבור הם: חיבור־דרכים טוב, כחות חשמל, יבוש בצות, סדור השקאה וכיוצא.

(א) הטלת מסי־עודף על טובת־הנאה שיש לעובד אדמה מגורמי התוצרת האלה היא צודקת בארצות אחרות ואינה צודקת בא"י. בכל הארצות הגורמים האלה יוצרים את עודף ההכנסה הנורמלית, ובא"י עדיין לא יתנו את ההכנסה הנורמלית.

(ב) באיטליה ובספרד במקום שהאדמה עזובה ועושים התישבות פנימית, משחררים את המתישב ממסים במשך עשר שנים ויותר.

אפילו בתורכיה כשהעבירה קורדים לסוריה לשם התישבות פנימית שחררה אותם, כמדומה לי, במשך שש שנים מעושר, ורקו ויתר המסים.

(ג) בקפריסין הממשלה האנגלית שחררה ג"כ ממסים ידועים, כדי לתת דחיפה לגדול מינים ידועים.

ד. עודף ההכנסה ע"י דרכים.

1. אין הפלח צריך לסבוֹל מהעדר דרכים באשר הוא מגדל רק גרעינים ומעבירם בגמלו או בחמורו שהשימוש בהם אינו מעלה את הוצאות הובלה; אין הפרודוקציה גדלה ע"י הדרך.

2. אין הוא יכול לשלם גם בעד אפשרות פרודוקציה יותר גדולה, באשר אמנם אין אפשרות ליצור משק מודרני המגדיל את ההכנסה בלי דרך; אבל לא הדרך היא היוצרת את המשק המודרני אלא גורמים אחרים התלוים במדע ובטכניקה, שא"א לחייב את הפלח ליצרם; זוהי עבודת המדינה!

3. אין עובד האדמה יכול לשלם איזו טובת־הנאה בעד דרך, באשר הדרך נותנת לו רק אפשרות לעבוד בכלים מודרנים ולהחזיק בסדר את האינבנטר שלו. כאמור מגדיל את הוצאותיו ולא את הכנסותיו. הדרך היא חלק מהמשק המודרני ואין לשלם בעדה, כאשר לא משלמים מס מיוחד בעד שכבת ההומוס שהיא חלק מהקרקע.

4. אילוסטרציה: בבן־שמן לא היה כביש לפני כניסת האנגלים, ומחוסר דרך נשברו כלים, נאמר בסכום של 1000 פר. לשנה; ע"י הדרך מפחיתים את ההפסד. עם הדרך אין לעובד עכשו אלא כדי מחיתו. וזהו אחד המשקים היותר אינטנסיביים שבארץ.

ה. עודף ההכנסה ע"י השקאה וכחות חשמליים אינם נותנים לעובד עודף הכנסה אלא קימוץ ידוע, המביא את ההכנסה לנורמה.

1. ההבדל בין כחות חשמל מרכזיים ובין מכונת דינמה שיכולים לסדרה בכל משק אינו אלא קמוץ ידוע.

2. ההבדל בין חברת ההשקאה שליד פתח־תקוה ובין בעל פרדס שחפר באר אינו אלא קימוץ ידוע. האכר משלם בעד השימוש לחברה וא"א להעמיס עליו יותר מדמי שמוש.

3. דמי השמוש בעד חשמוּל כוחות מים שייכים למקצוע אחר. זוהי אמנה בין האכר ובין החברה, ואין למקצוע המכס שייכות לכך.

ו. עודף ההכנסה ע"י כרכים. א"א להטיל מכס על אחוזות סמוכות לכרך מטעמים אלה:

1. האדמה שליד הרבה כרכים: ירושלים, שכם, נצרת גרועה בטיבה ומכניסה פחות מאשר אדמת השפלה הרחוקה. ותמיד תהיה יותר הכנסה לאכר שיש לו אדמה במרחק 50 קילומטר מירושלים וישלם דמי הובלה בעד תבואות שדותיו, מאשר לזה שתהיה לו אדמה ליד ירושלים שיקמץ אמנם דמי הובלה אבל לא יהיו לו יבולים כמו בשפלה ובשרון.

2. קביעת מכס עודף בעד ישיבה אצל כרך העמיס באופן מכני על אכר הגר בסביבת ירושלים מבלי אשר יש לו עודף הכנסה ביחס ליושב לוד.

3. אין הכרך בא"י נותן אפשרות של קוניונקטורות, מה שנותן כרך אירופי בגדולי־מותרות שהם המגדילים הכנסות אחוזה ליד כרך. א"א לעשות דבר מיוחד ליד כרכי א"י וא"א לגדל גידולים מיוחדים – גידולים לטעמם של בני הכרך, עוד הרבה זמן.

ז. הסתירה שבין הטלת מכס על עודף המחיר ובין הגבלת שטח האחוזה.

(א) עודף ההכנסה גדל עם גורמי התוצרת הבאים לרגלי כוחות צבוריים רק במקום שאין חוק ע"ד הגבלת השטחים.

(ב) מאה הקטר אדמה הנמצאים ליד לונדון מכניסים או יכולים להכניס פי עשרה מאשר מאה הקטר אדמה הנמצאים במרחק מאתיים קילומטר מלונדון. אותו העודף בא לא לרגלי היצירה העצמית אלא ע"י הצבור ושייך אפוא לצבור.

(ג) אם מגבילים את השטח, יוצא שלחקלאי הנמצא ליד לונדון יהיה רק 10 הקטר ולזה שיהיה במרחק 200 קילומטר יהיה 100 הקטר. הגבלת השטח הוא הרגלטור המסדר את שויון ההכנסה ואינו נותן להשתמש בעודף.

(ד) אם לוקחים לבסיס למכס עלית שערים על קרקע סמוך לכרך או לדרכים ויחד עם זה מגבילים את השטח, מלקים את האכר הזעיר בשני שבטים.

1. האכר ליד הכרך תהיה לו אחוזה יותר קטנה שתתן לו אותה ההכנסה מה שתהיה לחברו הגר במרחק מאה קילומטר מהכרך.

2. האכר הזה יצטרך לשלם מכס הנובע ממודד לא מדויק. אמנם יחידת השטח מכניסה יותר ליד כרך, אבל הוא אינו נהנה ממנה, באשר אין לו שלמות היחידה הזאת.

ח. הסתירה הגמורה שיש בין הטלת מכס על האכר לרגלי יצירת גורמי תוצרת ציבורים ובין התישבות בריאה.

(א) כל הישוב שלנו לא יכול לעלות יפה באשר הושיבו אנשים לא מוכשרים על אדמה בלתי מכשרה ובתנאים בלתי מכשרים.

(ב) אדמת א"י צריכה להראות כחבל הנהרס בצרפת, שנהרס ע"י מלחמה ושהעם כולו צריך לקומם את הנהרסות האלה ואין לאכר לסבול מהוצאות אלה.

(ג) ההתישבות הפנימית באיטליה – בסיציליה, הדומה לארץ־ישראל נעשית ג"כ קודם ע"י הכשרות.

(ד) בארצות חדשות כמו קנדה, ארגנטינה, חברות או הממשלה עשו את הדרכים היותר נחוצות, באשר המדינה או חברות נזקקות להן לפיתוח אוצרות טבע חדשים, למצוא שווקים חדשים וכיוצא.

(ה) בארץ־ישראל כל העבודות האלה הן עבודות הממשלה. איך לכסות את ההוצאות האלה זוהי שאלה אחרת, אבל חלילה להעמיסן על חקלאות חלשה כמו בארץ־ישראל.

סיכום ההנחות הקבועות:

(א) זכותה של כל ממשלה היא להטיל מסים גם על חקלאים, אם המצב הכספי של המדינה זקוק לכך, כשם שיש לה זכות לבחון את החלב או תבואות חקלאיות אחרות אם אינם מזויפים.

(ב) אין כל זכות לממשלה לעשות את הבדיקות האלה בכלי־מדה, שאין חוקי הטבע מונחים ביסודם, אלא חוש־הריח והטעם של הפקידים המודדים, באשר רק חוקי הטבע הם קיימים, וטעם של בני אדם הוא שונה, סוביקטיבי, ולכן זדוני!

(ג) עודף המחיר בא"י הוא כלי מדה זדוני, ולכן אינו יכול להיות כלי מדה מקובל.

(ד) עודף ההכנסה, שעודף המחיר הוא כלי מדתו בארצות מתוקנות, הוא כלי מדה זדוני אצלנו, באשר עודף הנורמה הא"י הוא תחת הנורמה של ארצות אחרות.

(ה) הריוח הנקי הוא המס היחידי הצודק והפשוט. על “לא תעשה” אי אפשר להטיל מסים כל זמן שלא נבראה האפשרות למעשים ולעבודות מתוקנים. האפשרות הזאת תהיה רק אחרי הכשרת הקרקע והתנאים; מוסדי מחקר, מכוני הבראה, קתדרות נודדות וחיבור דרכים טוב.

לונדון, תרע"ט