יְצוּרִים מֵאַלּוֹן מִשְׁתַּהִים עַל הַגִּבְעָה. יִתָּכֵן

שֶׁיַּעֲלוּ עֲשָׂבִים לִקְרָאתָם מִתּוֹךְ פַּת לַחְמֵנוּ אִם נִטֹּשׁ אֶת מְקוֹמוֹתֵינוּ, וְיִתָּכֵן

שֶׁיֵּרֵד כְּחֹל הַשָּׁמַיִם מִתּוֹכָם אֶל הַצֵּל שֶׁמֵּעַל הַמִּבְצָרִים.

מִי אֶת כַּדֵּינוּ יְמַלֵּא לְאַחַר לֶכְתֵּנוּ? מִי אֶת אוֹיְבֵינוּ יְשַׁנֶּה כַּאֲשֶׁר יְגַלּוּ

שֶׁאֲנַחְנוּ אֶל הַגִּבְעָה עוֹלִים לְהַלֵּל אֶת אֱלֹהִים – –

                              הַשּׁוֹכֵן בִּיצוּרִים מֵאַלּוֹן?

הַכֹּל יָעִיד שֶׁהָרוּחַ לַשָּׁוְא, אַךְ לֹא בִּכְדִי נִשֹּׁב אֲנַחְנוּ.

אֶפְשָׁר שֶׁיּוֹמֵנוּ זֶה קַל הוּא בִּשְׁבִילֵנוּ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם, אֲנַחְנוּ שֶׁהִשְׁתַּהִינוּ

מוּל הַשָּׁמַיִם, וְלֹא עָבַדְנוּ זוּלַת אֲשֶׁר אָבַד

מִפֻּלְחָנֵנוּ. יִתָּכֵן שֶׁהָאָרֶץ רְחָבָה מִנִּי תֵּאוּרָהּ, וְיִתָּכֵן

שֶׁדֶּרֶךְ זוֹ אֵין הִיא אֶלָּא כְּנִיסָה בְּלִוְיַת הָרוּחַ – –

                                   לְיַעַר הָאַלּוֹן

יַעַבְרוּ הַקָּרְבָּנוֹת בַּסָּךְ מִזֶּה וּמִזֶּה, יֹאמְרוּ מִשְׁפָּטִים אַחֲרוֹנִים וְיִפְּלוּ

בְּאוֹתוֹ עוֹלָם. וַדַּאי לָהֶם שֶׁיְּנַצְּחוּם, הַנֶּשֶׁר וְהָאַלּוֹן, וְלָכֵן יֵשׁ לִכְרֹת

שְׁבִיתַת נֶשֶׁק בֵּין הַכַּלָּנִיּוֹת שֶׁבָּעֵמֶק שֶׁתַּסְתֵּרְנָה אֶת הַמֵּתִים מִזֶּה וּמִזֶּה, וּכְדֵי

שֶׁנַּחְלִיף כַּמָּה קְלָלוֹת לִפְנֵי שֶׁנַּגִּיעַ לַגִּבְעָה. וְצָרִיךְ

יְגִיעַת אֱנוֹשׁ עַל מְנַת לַהֲפֹךְ אֶת הַסּוּסִים הַלָּלוּ – –

                                  לִיצוּרִים מֵאַלּוֹן

בָּעֲרָבוֹת יְהַדְהֵד אוֹתוֹ הֵד, בָּעֲרָבוֹת. וְשָׁמַיִם עֲלֵי אֶבֶן מֻטָּלִים, כְּעֵין הַגָּלוּת

שֶׁתָּלוּ הַצִּפֳּרִים בְּשׁוּלֵי אֵינְסוֹף הַמֶּרְחָבִים, וּפָרְשׂוּ כְּנָפַיִם.

וּבַמִּלְחָמוֹת הָאֲרֻכּוֹת יְהַדְהֵד אוֹתוֹ הֵד, בַּמִּלְחָמוֹת: אֵם, אָב וּבֵן שֶׁהֶאֱמִינוּ

כִּי מֵעֵבֶר לַאֲגַמִּים וַדַּאי לָהֶם לַסּוּסִים שֶׁיָּשׁוּבוּ, עֲדוּיֵי תִּקְוָה אַחֲרוֹנָה וְלָכֵן

הֵכִינוּ לַחֲלוֹמוֹת אֲשֶׁר לָהֶם קָפֶה שֶׁיַּדִּיר שֵׁנָה – –

                               מֵרוּחַ הָרְפָאִים שֶׁל הָאַלּוֹן

כָּל מִלְחָמָה בְּתוֹרָהּ תְּלַמְּדֵנוּ לֶאֱהֹב אֶת הַטֶּבַע יוֹתֵר: בְּתֹם הַמָּצוֹר

נַבְחִין בְּשׁוֹשַׁנִּים, נִקְטֹף צֶמֶר־גֶּפֶן שֶׁל חֶמְלָה מִן הַשְּׁקֵדִיּוֹת

בְּיֶרַח אֲדָר נִשְׁתֹּל גַּרְדֶנְיָה בְּשַׁיִשׁ, וְנַשְׁקֶה אֶת עֲצִיצֵי הַשְּׁכֵנִים

בְּצֵאתָם לָצוּד אֶת הַצְּבָאִים שֶׁלָּנוּ. מָתַי אִם כֵּן תִּסְתַּיֵּם הַמִּלְחָמָה

כְּדֵי שֶׁנַּתִּיר אֶת מָתְנֵי הַנָּשִׁים עַל הַגִּבְעָה – –

                              מֵעֵינֵי הַסְּמָלִים שֶׁל הָאַלּוֹן?

לְוַאי שֶׁאוֹיְבֵינוּ תָּפְסוּ אֶת מְקוֹמוֹתֵינוּ בָּאַגָּדוֹת, לְמַעַן יֵדְעוּ

כַּמָּה נֹאהַב אֶת הַמִּדְרָכָה הַשְּׂנוּאָה עֲלֵיהֶם וּלְוַאי שֶׁלָּקְחוּ

מֵרְכוּשֵׁנוּ נְחֹשֶׁת וּבְרָקִים – וְאָז נִטֹּל מֵהֶם אֶת מֶשִׁי הַשִּׁעֲמוּם

לְוַאי שֶׁאוֹיְבֵינוּ קָרְאוּ אֶת מִכְתָּבֵינוּ פַּעֲמַיִם־שָׁלֹשׁ, וְאָז יְבַקְּשׁוּ אֶת מְחִילַת

הַפַּרְפָּר עַל מִשְׂחֲקֵי הָאֵשׁ – –

                                   בְּיַעַר הָאַלּוֹן

בִּקַּשְׁנוּ שָׁלוֹם לָרֹב לַאֲדוֹנֵנוּ אֲשֶׁר בַּמְּרוֹמִים, לַאֲדוֹנֵנוּ אֲשֶׁר בַּסְּפָרִים

בִּקַּשְׁנוּ שָׁלוֹם לָרֹב לְאוֹרֶגֶת הַצֶּמֶר, לַתִּינוֹק לְיַד הַמְּעָרָה,

לְחוֹבְבֵי הַחַיִּים, לְיַלְדֵי אוֹיְבֵינוּ בְּמַחֲבוֹאֵיהֶם, לַמּוֹנְגוֹלִים

בְּלֶכְתָּם אֶל לֵיל נְשֵׁיהֶם, בְּלֶכְתָּם

מִנִּצּוֹת הַפְּרָחִים שֶׁלָּנוּ וָהָלְאָה, עַכְשָׁו. בְּלֶכְתָּם מֵאִתָּנוּ – –

                                   וּמֵעַלְוַת הָאַלּוֹן

מִלְחָמוֹת מְלַמְּדוֹת אוֹתָנוּ לִטְעֹם אֶת הָאֲוִיר וּלְהַלֵּל אֶת הַמַּיִם. כַּמָּה לֵילוֹת

נוּכַל עוֹד לִשְׂמֹחַ בְּגַרְגְּרֵי הַחוּמוּס הַנֻּקְשִׁים וּבַעַרְמוֹנִים שֶׁבְּכִיסֵי מְעִילֵינוּ?

אוֹ שֶׁמָּא עוֹד נִשְׁכַּח אֶת מְיֻמָּנוּתֵנוּ בִּמְצִיצַת הַזַּרְזִיפִים? וְעוֹד נִשְׁאַל: כְּלוּם

יָכוֹל הָיָה הַמֵּת שֶׁלֹּא לָמוּת וּלְהַתְחִיל אֶת הַבִּיּוֹגְרַפְיָה שֶׁלּוֹ מִכָּאן?

יִתָּכֵן וְיִתָּכֵן שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדֵינוּ לְהַלֵּל אֶת הַיַּיִן וְלִשְׁתּוֹת לְחַיִּים – –

                                 לְחַיֵּי אַלְמְנַת הָאַלּוֹן

הַלֵּב שֶׁלֹּא יַעֲנֶה לֶחָלִיל סוֹפוֹ לִפֹּל כָּאן

בְּמַלְכֹּדֶת הָעַכָּבִישׁ. הָאֵט נָא, הָאֵט עַל מְנַת לִשְׁמֹעַ אֶת הַהֵד

מֵעַל סוּסֵי הָאוֹיֵב, כִּי הַמּוֹנְגוֹלִים אוֹהֲבִים אֶת יֵינֵנוּ

וְרוֹצִים לַעֲטוֹת אֶת עוֹר נָשֵׁינוּ בַּלֵּילוֹת, וְלָקַחַת

אֶת מְשׁוֹרְרֵי שִׁבְטֵנוּ בַּשֶּׁבִי, וְלִכְרֹת – –

                                   אֶת עֲצֵי הָאַלּוֹן

הַמּוֹנְגּוֹלִים רוֹצִים שֶׁנִּהְיֶה כְּאַוַּת לִבָּם –

מַשַּׁב חֹפֶן אָבָק מֵעַל פָּרַס אוֹ סִין וְרוֹצִים

שֶׁנֹּאהַב אֶת שִׁירֵיהֶם עַד אֶחָד לְמַעַן יִשְׂרֹר הַשָּׁלוֹם עַל־פִּי חֲזוֹנָם שֶׁלָּהֶם.

עוֹד נְשַׁנֵּן אֶת מִשְׁלֵיהֶם, עוֹד נִמְחַל עַל מַעֲשֵׂיהֶם לְאַחַר שֶׁיִּסְתַּלְּקוּ

עִם זֶה הָעֶרֶב אֱלֵי רוּחַ אֲבוֹתֵיהֶם – –

                                 מֵעֵבֶר לְשִׁיר הָאַלּוֹן

הֵם לֹא בָּאוּ עַל מְנַת לְנַצֵּחַ, כִּי אֵין זוֹ אַגָּדָתָם. הֵם נוֹחֲתִים

מִתּוֹךְ נְדִידַת הַסּוּסִים לְפַאֲתֵי הַמַּעֲרָב הַנָּגוּעַ שֶׁל אַסְיָה, וְאֵינָם יוֹדְעִים

שֶׁבְּכֹחֵנוּ לַעֲמֹד בִּפְנֵי גַּאזַאן אַרְגוּן אֶלֶף שָׁנִים.

אֶלָּא שֶׁאֵין זוֹ אַגָּדָתוֹ. עוֹד מְעַט וְהוּא יְקַבֵּל אֶת

דָּתָם שֶׁל אֵלֶּה אֲשֶׁר טָבַח לְמַעַן יַנְחִילוּ לוֹ אֶת לְשׁוֹן הַקֻּרְאָן – –

                                  וְאֶת נֵס הָאַלּוֹן

אוֹתוֹ הֵד בַּלֵּילוֹת, אוֹתוֹ הֵד. מִפִּסְגַּת הַלַּיְלָה נִמְנֶה

אֶת הַכּוֹכָבִים עַל חֲזֵה אֲדוֹנֵנוּ, אֶת גִּיל יְלָדֵינוּ (שֶׁהוֹסִיפוּ שָׁנָה בֵּינְתַיִם),

אֶת הַכְּבָשִׂים שֶׁל יַקִּירֵינוּ בָּעֲרָפֶל וְאֶת מִסְפַּר הֲרוּגֵי הַמּוֹנְגּוֹלִים וּמִסְפַּר הֲרוּגֵינוּ

וְאוֹתוֹ הֵד בַּלֵּילוֹת: עוֹד נָשׁוּב בְּאַחַד הַיָּמִים, וְלָכֵן דָּרוּשׁ

מְשׁוֹרֵר פַּרְסִי לָעֶרְגָּה הַזֹּאת – –

                                  אֱלֵי שְׂפַת הָאַלּוֹן

מִלְחָמוֹת יְלַמְּדוּנוּ אֶת אַהֲבַת הַפְּרָטִים: צוּרַת מַפְתְּחוֹת בָּתֵּינוּ,

וִילַמְּדוּנוּ לְסָרֵק בְּרִיסֵי הָעֵינַיִם אֶת חִטָּתֵנוּ, לָלֶכֶת טָפוֹף עַל פְּנֵי אַדְמָתֵנוּ,

לְקַדֵּשׁ אֶת שְׁעוֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם עַל עַנְפֵי הָאִזְדָּרֶכֶת.

וְהַמִּלְחָמוֹת אַף יְלַמְּדוּנוּ לִרְאוֹת אֶת דְּמוּתוֹ שֶׁל אַלְלָה בַּכֹּל, וְלָשֵׂאת

בְּעֹל הָאַגָּדוֹת עַל מְנָת לְגָרֵשׁ אֶת הַמִּפְלֶצֶת – –

                                   מִסִּפּוּר הָאַלּוֹן

הוֹי כַּמָּה עוֹד נִצְחַק לְתוֹלְעֵי הַלֶּחֶם וּלְתוֹלְעֵי הַמַּיִם שֶׁל הַמִּלְחָמוֹת.

שֶׁאִם נְנַצַּח נִתְלֶה אֶת דְּגָלֵינוּ הַשְּׁחוֹרִים עַל חֶבְלֵי הַכְּבִיסָה

וְאַחַר נִתְפֹּר מֵהֶם גַּרְבַּיִם. אֲשֶׁר לַהִמְנוֹן, יֵשׁ לְשֵׂאתוֹ

בִּלְוָיוֹת גִּבּוֹרֵנוּ בְּנֵי הַתְּהִלָּה. וַאֲשֶׁר לַשְּׁבוּיוֹת, יֵשׁ

לְשַׁלְּחָן, וְצָרִיךְ גַּם גֶּשֶׁם שֶׁיֵּרֵד – –

                                  מֵעַל זִכְרוֹן הָאַלּוֹן

מֵעֵבֶר לָזֶה הָעֶרֶב תִּרְאֶינָה עֵינֵינוּ אֶת שֶׁנּוֹתַר מֵהַלַּיְלָה, עוֹד מְעַט

וִירֵחַ הַחֹפֶשׁ יִשְׁתֶּה אֶת תֵּה הַלּוֹחֵם בְּצֵל הָעֵצִים.

אוֹתוֹ יָרֵחַ לְכֻלָּם מֵעַל שְׁתֵּי הַשּׁוּחוֹת, לָהֶם וְלָנוּ. הֲיֵשׁ

לָהֶם מֵעֵבֶר לֶהָרִים בָּתֵּי חֵמָר, תֵּה וְחָלִיל? הֲגַם

לָהֶם רֵיחָן, רֵיחָן שֶׁיָּשִׁיב אֶת הַנּוֹטְשִׁים מִן הַמָּוֶת – –

                                   בְּיַעַר הָאַלּוֹן?

…וְנַעֲלֶה לְגִבְעָה, סוֹף־סוֹף. הִנֵּה אֲנַחְנוּ מִתְנַשְּׂאִים עַכְשָׁו

מֵעַל גִּזְעֵי הַסִּפּוּר. עֵשֶׂב חָדָשׁ יִצְמַח מִדָּמָם וּמִדָּמֵנוּ.

עוֹד נִטְעַן אֶת רוֹבֵינוּ בִּפְרָחִים, וְנַעֲנֹד עַל צַוְּארֵי

הַיּוֹנִים הָהֵן אֶת עִטּוּרֵי הַשִּׁיבָה אֲבָל

לֹא מָצָאנוּ מִי שֶׁיְּקַבֵּל אֶת הַשָּׁלוֹם. אֵין אָנוּ עַצְמֵנוּ, וְזוּלָתֵנוּ אֵינוֹ זוּלָתֵנוּ

מְנֻתָּצִים הָרוֹבִים, וְיוֹנִים עָפוֹת לָהֶן רָחוֹק רָחוֹק.

לֹא מָצָאנוּ כָּאן אִישׁ.

אִישׁ לֹא מָצָאנוּ.

                               לֹא מָצָאנוּ אֶת יַעַר הָאַלּוֹן!